פסוק ד
אֶל נַחַל אֵיתָן. שֶׁאֵין שָׁם רֶגֶל מְצוּיָה.

וְעָרְפוּ. שֶׁהִיא מִיתָה נֶעְלֶמֶת מֵעֵינֵי הַנֶּהֱרָג, מורֶה עַל שֶׁהַהֲרִיגָה הָיְתָה בְּלִי סָפֵק בְּמָקום נֶעְלָם מֵעֵינֵי הָעָם, וְשֶׁנֶּעֶשְׂתָה עַל יְדֵי רוצֵחַ שֶׁלּא הָיָה נודָע לְרוצֵחַ אֵצֶל בֵּית דִּין, שֶׁאִם הָיָה נודָע אֶצְלָם לְרוצֵחַ הָיוּ מְבַעֲרִים אותו.

פסוק ה
לְשָׁרְתו וּלְבָרֵךְ. וְעַל יָדָם תִּהְיֶה כַּפָּרָה מִן הַדָּם הַנָּקִי וּבְרָכָה לָאָרֶץ.

וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָל רִיב וְכָל נֶגַע. בְּאפֶן שֶׁהֵם בְּקִיאִים בְּדַרְכֵי בְּנֵי הָאָדָם וּמִזְגֵיהֶם, בְּמַה שֶּׁרָאוּ הֵם וַאֲבותֵיהֶם, וְאוּלַי יַכִּירוּ מִי נִתְלַכְלֵךְ בְּחֵטְא זֶה בִּידִיעַת דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו, וְיִתְגַּלֶּה הַדָּבָר.

פסוק ז
יָדֵינוּ לא שָׁפְכֻה. שֶׁלּא הִנַּחְנוּ שׁוּם נודָע לָרוצֵחַ בָּאָרֶץ.

וְעֵינֵינוּ לא רָאוּ. שֶׁלּא הָיָה זֶה בִּמְקום רואִים, שֶׁאִם הָיוּ שָׁם רואִים הָיוּ מִתְקומְמִים וּמַגִּידִים.

פסוק ח
כַּפֵּר לְעַמְּךָ. כַּפֵּר אַתָּה בְּדָם שׁופְכו, כְּאָמְרָם זַ"ל 'מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה, או נִמְסַר לְמַלְכוּת או לִסְטִים בָּאִים עָלָיו' (כתובות ל).

וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. יְכֻפַּר בְּדִינֵי שָׁמַיִם בְּדָם שׁופְכו, בְּאפֶן שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה כְּמִתְכַּפֵּר מֵאֵלָיו.

פסוק ט
וְאַתָּה תְבַעֵר. הִנֵּה הָאֵל יִתְבָּרַךְ יְכַפֵּר כְּשֶׁלּא תֵדָעֵהוּ, "וְאַתָּה" אִם תֵּדָעֵהוּ "תְּבַעֵר" קדֶם שֶׁיִּפְעֲלוּ בּו דִּינֵי שָׁמַיִם.

פרשת כי תצא
פסוק י
כִּי-תֵצֵא. אֶל חוּצָה לָאָרֶץ.

פסוק יג
וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ. שֶׁתַּעַזְבֵם וְתִתְיַשֵּׁב בָּזֶה בְּדַעְתָּהּ שֶׁלּא לַחֲשׁב בָּם עוד, כְּעִנְיַן "וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ" (תהלים מה, יא). וְאֵין הַבְּכִי עַל מִיתָתָם, כִּי אֲנַחְנוּ לא נָמִית אִמָּהּ כְּלָל.

פסוק טו
כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים. אַחַר נִצְחון הַמִּלְחָמָה, דִּבֵּר בְּעִנְיְנֵי בְּנֵי הַמְּדִינָה, וְהֵם עִסְקֵי הַנָּשִׁים וְהַבָּנִים (להלן טו-כג), וְהַמִּקְנֶה (כב, א-ד), וְהַתַּכְשִׁיטִים (שם ה), וְהַצַּיִד (שם ו-ז) וְהַבִּנְיָן (שם ח), וַעֲבודַת הָאֲדָמָה (שם ט-יב).

פסוק טז
לא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה הַבְּכר. לא יַעֲבִיר הַבְּכורָה מִן הַבֵּן בִּשְׁבִיל שִׂנְאַת זו או אַהֲבַת זו. אֲבָל אִם יַעֲשֶׂה זֶה בְּסִבַּת רִשְׁעַת הַבֵּן הַבְּכור, אָז רָאוּי לְהַעֲבִיר, כְּאָמְרָם זַ"ל: 'אִם לא הָיָה נוהֵג כַּשּׁוּרָה, זָכוּר לְטוב' (בבא בתרא קלג, מ) וְכֵן נִרְאֶה שֶׁעָשָׂה יַעֲקב אָבִינוּ, כְּאָמְרו: "וּבְחַלְּלו יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכרָתו לִבְנֵי יוסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל" (דברי-הימים-א ה, א).

פסוק יח
סורֵר וּמרֶה. כִּי מֶרְיו מֵסִיר הַתִּקְוָה שֶׁיָּשׁוּב מִסּורְרָתו.

פסוק כ
זולֵל וְסבֵא. כִּי סובֵא וְזולֵל יורֵשׁ, וִילַסְּטֵם לְמַלֵּא נַפְשׁו.

פסוק כג
כִּי-קִלְלַת אֱלהִים תָּלוּי. הִנֵּה כָּל עֶצֶם נִבְדָּל מֵחמֶר יִקָּרֵא "אֱלהִים", וּמִזֶּה הַמִּין הוּא עֶצֶם הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית בָּאָדָם הַנִּקְרֵאת "צֶלֶם אֱלהִים" (בראשית א, כז). וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָמְרָה בַּעֲלַת אוב לְשָׁאוּל: "אֱלהִים רָאִיתִי עלִים" (שמואל-א כח, יג). וּבִהְיות שֶׁהַבִּזָּיון הַנַּעֲשֶׂה לַמֵּת אַחַר מִיתָה הוּא בִּזָּיון לַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית, אֲשֶׁר הִיא עֶצֶם נִבְדָּל הַנִּשְׁאָר אַחַר מִיתַת הַגּוּף, אָמַר שֶׁהוּא "קִלְלַת אֱלהִים", כִּי הֲלָנַת הַתְּלִיָּה לְגוּף הַמֵּת בִּלְתִּי קְבוּרָה, הִיא בִּזָּיון לְאותו הָעֶצֶם הַנִּצְחִי הַנִּקְרָא "אֱלהִים".

וְלא תְטַמֵּא. לְהַשְׁרות רוּחַ הַטֻּמְאָה בִּמְקום הַמֵּת הַבִּלְתִּי נִקְבָּר.