פסוק ה
אֲשֶׁר לא-קִדְּמוּ. שְׁנֵיהֶם לא קִדְּמוּ. אֲבָל מואָב נָתַן לֶחֶם וּמַיִם בְּכֶסֶף, כְּאָמְרו "אכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּואָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר" (לעיל ב, כח-כט), וְלא כֵן עָשׂוּ הָעַמּונִים, אָמְנָם מואָב הוסִיף עַל חַטָּאתו פֶּשַׁע "אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ". וּבְכֵן

פסוק ז
לא-תִדְרשׁ שְׁלמָם. שֶׁשְּׁנֵיהֶם לא קִדְּמוּ. וְעַמּון לא נָתַן אֲפִלּוּ בְּכֶסֶף, וּמואָב שֶׁנָּתַן, שָׂכַר אֶת בִּלְעָם.

פסוק טו
וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדושׁ. מִן הַטֻּמְאָה וּמִן הַמִּאוּס.

וְלא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר. פְּסוּל בַּזֶּרַע, כְּאָמְרָם זַ"ל: שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁורָה אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחות מְיֻחָסות שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל (קידושין ע, א). וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה כָּתוּב בְּאַסְטְרַטִיָּא שֶׁל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד, הָיָה מְיֻחָס בְּלִי סָפֵק (שם עו, ב).

מֵאַחֲרֶיךָ. כַּאֲשֶׁר תַּפְנֶה אֵלָיו ערֶף, וְלא תָּחשׁ לִכְבודו בְּאֶחָד מֵאֵלֶּה.

פסוק טז
לא-תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל-אֲדנָיו. אַחַר שֶׁדִּבֵּר בְּמַחֲנֵה הַצּובְאִים (פסוקים י-טו) דִּבֵּר בִּדְבָרִים הַקּורִין בּו, לְתַקֵּן עִנְיָנָם, וְהֵם: עִנְיַן הָעֶבֶד הַבּורֵחַ (טז-יז), וְעִנְיַן הַנָּשִׁים הַקְּדֵשׁות הַמְּצוּיות בְּמַחֲנֵה הַצּובְאִים (יח-יט).

פסוק כ
לא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ. אַחַר שֶׁהִזְהִיר לְהִשָּׁמֵר מִן הַדְּבָרִים הַגּורְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל, הִזְהִיר עַל מִינֵי חֶסֶד הַגּורְמִים לְהַשְׁרותָהּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְהֵם: עִנְיַן הָרִבִּית (כ-כא) ; וְהַנְּדָרִים (כב-כד), אֲשֶׁר מֵהֶם הַצְּדָקָה שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ לְאַלְתָּר, דְּהָא שְׁכִיחֵי עֲנִיִּים; וְעִנְיַן אֲכִילַת פּועֵל (כה-כו) ; וְעִנְיַן הַגֵּט אֲשֶׁר אֵין רָאוּי שֶׁיִּנָּתֵן אֶלָּא בְּסִבַּת עֶרְוַת דָּבָר (כד, א-ד) לְהָסִיר כָּל מִכְשׁול מַמְזֵרוּת, לא בְּזוּלַת זֶה, כְּאָמְרו (וַאֲמַרְתֶּם עַל-מָה, עַל) כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ (וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ") (מלאכי ב, יד) ; וְהַחֶסֶד לְאִשָּׁה חֲדָשָׁה, וְהוּא "וְשִׂמַּח אֶת-אִשְׁתּו" (שם ה) ; וְחֶסֶד "לא-יַחֲבל רֵחַיִם וָרָכֶב" (שם ו), וְהַשְּׁמִירָה מִמַּזִּיקֵי הָרַבִּים, וְהֵם גּונְבֵי הַנְּפָשׁות הַמְּצוּיִים לִגְנב קְטַנִּים (שם ז) ; וְהַשְּׁמִירָה בְּעִנְיַן הַצָּרַעַת לְהושִׁיב הַמְצרָעִים בָּדָד, שֶׁלּא תַּזִּיק צָרַעְתָּם בְּהַדְבָּקָה (שם ח) ; וְהִשָּׁמֵר מֵהָרְכִילוּת וְהוצָאַת דִּבָּה (שם ט) ; וְהַחֶסֶד לַלּווֶה (י-יג) ; וְלַשָּׂכִיר, וְלֶעָנִי בְּמִינֵי הָאָסִיף (יד-כב) ; וְהַחֶמְלָה עַל הַלּוקֶה (כה, ג) ; וְעַל הַבְּהֵמָה בְּדִישָׁהּ (שם ד) ; וְעַל הַמֵּת בְּלִי זֶרַע שֶׁלּא יִמָּחֶה שְׁמו (ה-י).

פסוק כא
לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ. תִּתֵּן לו הָרִבִּית אִם הִתְנֵיתָ עִמּו, וְלא תִּבְגּד.

וּלְאָחִיךָ לא תַשִּׁיךְ. אַף-עַל-פִּי שֶׁהִתְנֵיתָ עִמּו, וְשֶׁאַתָּה מִתְרַצֶּה לְפורְעו, אָסוּר לְךָ לָתֵת לו רִבִּית.

לְמַעַן יְבָרֶכְךָ. כְּשֶׁלּא תִּבְגּד בַּנָּכְרִי, וְלא תְּחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם.

פסוק כב
כִּי-תִדּר נֶדֶר לַה' אֱלהֶיךָ. הִנֵּה רָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן דְּבָרְךָ עִם הַכּל, אָמְנָם מַה שֶּׁתִּדּר לַה' אֱלהֶיךָ, לא בִּלְבַד אַתָּה חַיָּב לְשַׁלֵּם, אֲבָל עִם זֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַתַּשְׁלוּם בְּלִי אִחוּר.

כִּי-דָרשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ. שֶׁאִם תְּאַחֵר לְשַׁלֵּם, הוּא יִגְבֶּה מִמְּךָ בְּעַל כָּרְחֲךָ.

וְהָיָה בְךָ חֵטְא. וְעִם מַה שֶּׁתְּשַׁלֵּם בְּאפֶן זֶה, יִהְיֶה עָלֶיךָ ענֶשׁ הָאִחוּר.