פסוק ב
וממדו. הדל"ת בשוא לבדו כמנהגנו לתפארת הקריאה.

פסוק ג
והיה העיר הקרבה. במסורת כ"י הקרובה ב' ומלאים וסי' הבתולה הקרובה. והיה העיר הקרובה פלוגתא אם מלא או חסר עד כאן. אבל הרמ"ה כתב הקרבה אל החלל חסר וא"ו כתיב וחד מלא וא"ו ולאחתו הבתולה הקרובה.

אשר לא עבד בה. תנן בפ"ב דפרה שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה ובפסחים פ' כל שעה ובמציעא פ' אלו מציאות מייתי לה ואמרינן התם מ"ט אמר רב פפא אי כתוב עבד וקריא עבד עד דעביד בה איהו אי כתיב עובד וקרינן עובד אפילו ממילא נמי. השתא דכתב עבד וקרינן עובד עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה וכצ"ל בילקוט ובק"ס פרק א' מהלכות פרה.

בעל. חסר וא"ו בהעתק הללי ובכל הספרים כתובי יד מדוייקים ובדפוס ישן וכן כתב הרמ"ה ז"ל אשר לא עלה עליה על חסר וא"ו כתיב וכל לישנא דעל עלו עלכם כולהו חסרים וא"ו.

פסוק ז
לא שפכה. שפכו קרי.

פסוק ח
לעמך. בקדמא והיא לימין הכ"ף.



פסוק י
כי תצא. סתומה.

על איביך. כתב בעל הטורים על אויבך חסר יו"ד שבמלחמת יחיד הכתוב מדבר ואגב שיטפיה לא דק דמאי דאמור במסורת כי תצא למלחמה על אויבך חסר יו"ד לאו על דין איתמר אלא על כי תצא למלחמה קדמאה דפרשת שופטים כמ"ש שם וכ"כ הרמ"ה והמאירי ז"ל שזה מלא יו"ד הוא ולא תקשי לך ממלת ונתנו ומלת שביו דמורים ל' יחיד דאיכא נמי תרי אחריני דכוותיה יתנך ה' נגדף לפני איביך בדרך אחד תצא ועבדת את איביך אשר ישלחנו וכ"כ אור תורה.

פסוק יג
בביתך. בי"ת ראשונה דגושה.

פסוק טו
הבכר. הבי"ת דגושה.

פסוק כג
כי קללת. הלמ"ד בשו"א לבדו ומה שכתב בעל מכלל יופי בזה למד מהמכלול דף צ"ד ודעתי הוא כמו שכתבתי בריש פרשת לך לך ומשלי כ"ו ודוכתי אחריני.