פסוק ב
פצוע דכה. נפוגותי ונדכתי עד מאד לדעת לעות את יעף דבר אם כתוב דכא באל"ף או בה"א ואשאל אל הסופרים ואין מגיד לי. ובספרי הדפוס וגם בכמה ספרים קדמונים כ"י כתוב דכא באל"ף ובכולם נמסר דכא ג' וסי' פצוע דכא. ואת דכא ושפל רוח. תשב אנוש עד דכא. וזהו ג"כ דעת רד"ק כי בשרשים שרש דכה בה"א אין גם אחד מהם ובשרש דכא באל"ף הובאו שלשתם אבל בהעתק הללי כתוב דכה בה"א ולזה כיוון בעל מאיר נתיב שהביא שנים האחרים בשרש דכא באל"ף וזה כתבו בה"א בשרש דכה וכן ראיתי בספר כ"י מדוייק ישן נושן ומסרה דידיה הכי דכה ג' ב' כתיב ה"א וחד כתיב אל"ף וסי' לא יבא פצוע דכה. ואת דכה ושפל רוח. תשב אנוד עד דכא. חד בתו' חד בנביאים חד בכתובים ובהאי לישנא גופיה איתמסר נמי בספרא הדין בתילים. ובעל אור תורה הביא שתי הסברות ולא הכריע. אלו דבריו.
דכה בה"א כתיב בכל ס"ס וכן כתב הרמ"ה ז"ל. ותמהתי על המאירי שלא הזכירו אבל בג' קדמונים מצאתי דכא באל"ף ובשנים מהם מסור בהדיא ג' וכתיבין א' עכ"ל. ואם הייתי כדאי להכריע אמינא דקים לי כהרמ"ה ז"ל דבכל מילי דהאי ספרא עבדי כוותיה דגברא דסמכא הוא וודאי דק ואשכח למיקם עלה דמילתא שפיר וכ"ש דס"ס מסייען ליה. גם אני יגעתי ומצאתי כן בכמה ס"ת אספמיים החשובים והמעולים וכן כתב ר' יוסף הכהן בסימני המסרות דכה באורייתא בה"א וסימן לא יבא פצוע דכה. אחר ימים שכתבתי כל זה בא לידי ספר מסורת סייג לתורה להרמ"ה ז"ל. ולהיות חביבים עלי כל דבריו הנאמרים במשפט ומישרים אעתיקם כאן ואלו הן.
לא יבא פצוע דכה ברובא דנוסחי דיקי ה"א כתיב בסוף תיבותא. ומסורתא דמסיר עליה תלתא תרין כתיב אל"ף וחד ה"א כתיב וסימן פצוע. ושפל רוח. תשב אנוש. מציעא ה"א כתיב מכלל דאורייתא כתוב אל"ף טעותא דספרא הוא ומסורתא לאו מציעא כן אמרה אלא פציעא. וספרא הוא דאישתבש ביה והכי נמי מסתברא דהא כולהו נסחי ואת דכא ושפל רוח אל"ף כתיב ואי מציעא ה"א מציעא הי ניהו ואת דכא ושפל רוח הא בכולה נוסחי דיקי אל"ף כתיב אלא ודאי שמע מיניה כדאמרן ואשכחן מסורת דיקא דמסיר עליה תלתא חד כתיב ה"א ותרין אל"ף דאורייתא כתיב ה"א. ובמסורת אחריתי משמע דכולהו כתיבי אל"ף ושיבושא הוא עכ"ל. המושיע דכאי רוח ישים מחשך לאור להחיות רוח שפלים ולב נדכאים אמן.

פסוק ה
לקללך. הכ"ף דגושה ועיין מה שאכתוב בקהלת סי' ז'.

פסוק ו
לך. הלמ"ד דגושה.

פסוק ח
לא תתעב אדמי לא תתעב מצרי. תוי"ן הראשונות היו ראויות להדגש מדין שתי אתיות בג"ד כפ"ת והן רפות והטיל בו טעם החכם אבן עזרא לפי שהתיבה הראשונה זעירא ושתיהן כמו מלה אחת. כן מצאתי כתוב בספר דקדוק ישן כ"י שהיה בבית מדרשו של הגאון דודי מורי ורבי ז"ל כמוהר"ר משה קזים וכמו כן אשר לא תדבר (מלכים א כ"ב) ובכלל זה ואל מי תדמיוני ואשוה (ישעיה מ') וכן למי תדמיוני ותשוו (ישעיה מ"ג) אבל ואל מי תדמיון אל. התי"ו דגושה מפני הטפחא שבמלת מי ועיין מה שכתבתי בפ' וארא על אתה תדבר.

פסוק יא
מקרה לילה. נמסר עליו לית דגש והוא לתפארת הקריאה ויתכן שהמ"ם לשמוש ודגש הקו"ף לחסרון נו"ן מן. מכלול שקל פָּעֵל.

פסוק יג
שמה. השי"ן דגושה.

פסוק יד
על אזנך. חסר יו"ד ובפ"ק דכתובות דרש בר קפרא אל תקרי אזניך אלא אזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו. וכתוב בלקח טוב דדרשינן הכי מדקאמר אזנך ולא קאמר זיינך ועיין בספר באר הגולה ריש באר שלישי. ולשון הרמ"ה ברובא דנסחי דיקי חסר דחסר כתיב בלא יו"ד. ואית נוסחא דכתיב ביה אזניך מלא חד יו"ד בין נו"ן לכ"ף וחדא מסורת מסייעא עליו לית כותיה ומלא ואחרי רבים להטות.

וחפרתה. כתיב בה"א וכן כתב הרמ"ה ז"ל דין לחוד מלא ה"א בסוף תיבותא באורייתא ובמסורת שלנו ב' א' מלא וחפרתה בה וא' חסר וחפרת לבטח תשכב (איוב י"א).

פסוק טו
והיה מחניך קדוש. מלא יו"ד על פי המסורת וא' לחוד חסר יו"ד באורייתא והיינו כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך קדמאה דפסוק.

פסוק יז
לא תוננו. התי"ו בדגש.

פסוק יט
לא תביא. אין בו פיסקא.

פסוק כד
מוצא שפתיך תשמור. כתוב במקצת גליונים ותיקון ס"ת מוצא שפתיך בראש הדף בס"ת מ' בי"ה שמ"ו ועיין מ"ש בפרשת בלק על מה טבו.

פסוק כו
כי תבא בקמת רעך. בסמ"ג חלק הלאווין סי' קפ"ג כתיב ל' זה.
כתוב בפ' כי תצא. כי תבא בקמת רעך וגו' ותניא בידך ולא במגל ולא בחרמש וכאשר הזהיר לפועל שלא לקטוף קמה ולאכול כי אם ביד כך הזהיר בכרם שלא לבצור לצורך אכילתו בדבר שדרכו לבצור שהרי סמוכים זה לזה ואפי' ר' יהודה דלא דריש סמוכים. במשנה תורה דריש ועוד דכתיב כי תבא בכרם רעך וכתיב וכי תבא בקמת רעך וא"ו מוסיף על ענין ראשון ולמדין זה מזה אמנם בס"ס אין שם וא"ו ע"כ. ונוראות נפלאתי על זה כי לא ראיתי ולא שמעתי מימי שיהיה מחלוק' בדבר לא בבבלי ולא בירושלמי וחוץ מהם. ואם לחשך אדם לומר איכה נדע בירורו של דבר אמור לו כי מפי המסורת ידענו שכתוב כי בלא וא"ו וגדול הדור אמרה ומנו הרמ"ה ז"ל שכתב כן במסרותיו כל ספר דברים ריש פ' כי בר מן ח' ריש פסוק וכי. וסימן וכי ירבה ממך הדרך. וכי תשלחנו חפשי. וכי יהיה בו מום. וכי יבא הלוי. וכי תאמר בלבבך. וכי יהיה איש שנא. וכי יהיה באיש חטא משפט מות. וכי תחדל לנדר.