פסוק א
והיה אם שמוע. פתוחה.

פסוק ב
והשיגך. הגימ"ל רפה כמשפט ובמסורת והשיגך ג' חד חסר וא"ו וב' מלא וא"ו דברכות חסר דקללות מלא כי הקללות נתמלאו והברכו' לא נתמלאו ובפסיקת' דרב טוביה מה שנכתב בקללות מלא וא"ו על שם עמו אנכי בצרה לרמוז כי ה' שוכן בקרבם ולא יאבדו בגלות.

פסוק ד
פרי. הפ"א דגושה.

פסוק ז
ינוסו. מאן דמסיר ב' מלא בתור' מישתבש דהדין בלחוד באוריית' מלא וכל שאר חסר אלא אימ' לית מלא בתור' ואי בעית אימא ינוסו ב' מלא חד בתורה ואידך ואיש אל ארצו ינוסו (ישעיה י"ג) והתם נמי נמסר ינוסו ב' מלא בשבעה דרכים והכי אשכחנא במסורת דיקא.

פסוק ט נִשְׁבַּע-לָךְ. כן כתוב בס"ס.

פסוק יא
והותרך. חד מן חסר יו"ד בלישנא ובמסורת א' מלא וא' חסר דין מלא וא"ו וחסר יו"ד. דנצבים מלא דמלא.

פסוק יג
ונתנך. הטעם לימין הכ"ף כי היא קדמא ואינו פשט.

לשמר ולעשות. כל הפרשה כתוב לשמר לעשו' וזה לשמר ולעשות.

פסוק טו
והי' אם לא תשמע. פתוחה.

פסוק כא
עד כלתו. חסר וא"ו עיין ריקאנטי.

פסוק כז
ובעפלים. העי"ן בדגש ובטחרים ק' והכי אמרינן בגמ' סוף פ' הקורא את המגלה עומד ומסכת סופרים פ"ט. ויש דגש בעי"ן להורות על דגשות טי"ת בטחרים כמ"ש בשמואל ה' ועיין עוד מ"ש שם בסימן ו' בסייעתא דשמיא.

פסוק כט
עשוק. בשי"ן ימנית.

פסוק ל
ישגלנה. ישכבנה ק' שם בגמ' ומסכת סופרים וכתב הרשב"א שאלתי כיון שאסור לקרות בתורה אפי' אות אחת שלא מן הכתב היאך שליח צבור קורא ישכבנה והכתוב ישגלנה וכן כל תיבה שיש בה קרי וכתיב שכולם כתובים בתורה כפי המסורת ולא כפי המקרא. תשובה זו הלכה למשה מסיני וכמ"ש בפ' אין בין המודר מקרא סופרים ועיטור סופרים קריין ולא כתבן כתבן ולא קריין הלכה למשה מסיני עכ"ל. ומעשה באחד ששקרא כמו שכתוב בתורה בפני גדולי הדור והתרו בו שיקרא כפי המסורת ולא רצה ונידוהו והורידוהו מן התיבה.

פסוק לג
יאכל. בכמה ספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים ישנים הטעם בכ"ף וכן כ' אור תורה שהוא מלרע.

פסוק לה
קדקדך. קו"ף ראשונה בקמץ לבד והשני בחטף קמץ לא בשוא כמו שהוא בדפוס ישן.

פסוק לז
והיית לשמה. אין בוא"ו געיא.

פסוק מב
הצלצל. בספרים כתובי יד מדוייקים ובדפוס קדמון צד"י שנייה בפתח וכן כתב אור תורה גם המכלל יופי כתב עליו פתח בסוף פסוק וכן בס"א כ"י מצאתי כתוב בגליון חד מן פתח דס"פ.

פסוק מג
מעלה מעלה. בס"א דפוס ישן מעלה השני העי"ן בשוא ופתח וכ"כ בעל א"ת ובספרים אחרים שראיתי שניהם בשוא לבדו.

פסוק מח
עד השמידו אתך. קדמאה עד השמידו אתך תניינא עד האבידו אתך ואפ"ס להשמדה ולהובדה.

פסוק נב
והצר. בכל ספרים מדוייקים כ"י מלרע כמו השני שבפסוק הראשון בקדמא והשני בשופר הפוך וכן במכלול דף קמ"א הביא א' מהם עם דומים אחרים שהם מלרע ואם היה הפרש ביניהם לא היה נמנע מלאמרו.

פסוק נג
איבך דואכלת. חסר דחסר כמ"ש בפרשת שופטים.

פסוק נו
והענגה. הגימ"ל דגושה.

פסוק נז
ובשליתה. הוא"ו במאריך בס"ס וכ"כ הבלמשי.

פסוק סא
בספר התורה הזאת. מלת בספר בטפחא ועיין מ"ש לקמן בסדר נצבים.

יעלם. בספרים מדוייקים העי"ן בשו"א לבדו וכן כ' א"ת ובעל צרור המור ובעל גור אריה וכן משמע מדברי אבן עזרא ולמזרחי בחטף פתח.

פסוק סב
כי לא. במקף באמצע ובלא יתיב במלת כי.

פסוק סח
לראתה. בהעתק הללי ובכל הספרים חסר וא"ו וכן כתב הרמ"ה ז"ל ולא כמאירי שכתבו מלא.

והתמכרתם. בהעתק פירארה הכ"ף רבתי וכן ראיתי בנוסח א' מאותיות גדולות ובתיקון ספר תורה ישן ולא נהגו כן לא בספרי הדפוס ולא בספרי היד כי אם כ"ף וכנה אשר נטעה.

פסוק סט
אלה דברי הברית אשר. בס"ס האל"ף בגעיא ודומיהם רבים יש בס' כתובים כמ"ש במאמר המאריך.