פסוק א
וילך. פתוחה. עיין בהרח"ש ז"ל מגלה סוף פרק בני העיר ובאגודה סוף פרק הספינה שאלה לרבינו נסים למה מחלקים אתם נצבים ופרשת וילך שהן קטנות כשיש שתי שבתות בין ראש השנה לחג וקורים נצבים קודם ראש השנה ווילך אחר ראש השנה ולא חלקו ראשי המטות ומסעי שהן גדולות.

פסוק ז
כי אתה תבוא. קדמאה דקריאה תבוא תניינא דצוואה תביא וסימן את הקוצים ואת הברקים (ר"ת של קוצ"י הוא סימן. קריאה וא"ו, ציווי יו"ד.) ודין הוא חד מן ז' זוגין מתחלפין קדמאה וא"ו תניינא יו"ד וסימן בריש פרשת בהעלתך.

פסוק ט
ויכתב משה. אין בו פסקא.

פסוק י
ויצו משה אותם. בהעתק הללי אותם ירושלמי אתם ובכל הספרים מלא והוא אחרון מן ל"ט מלאים בתורה וסימן שראשי נמלא ט"ל ובעל מנחת כהן נתן סימן אחר מקץ עד מקץ אותם ט"ל (שראשי כוונתו תיבת אותם מתחלת בא' והיא רא"ש לאותיות והיא מלא ל"ט פעמים, מקץ י"ש כוונתו בפ' מקץ (בראשית מ"א ח') הוא הפעם הראשון שהוא מלא. וכאן בפסוק מקץ שבע שנים הפעם האחרון מן ל"ט אותם, ד"ה.).

פסוק יב
הקהל את העם וגו' ויראו את ה' אלהיכם. ב' דמטעין בענין דסבירין אלהיהם.

פסוק טז
ויאמר דהנך שכב. אין בו פיסקא.

וקם. חד מן פסוקים דלית להון הכרע כמ"ש בסוף משפטים וביאורם כאן במסורת. והנני מודיע לכל קורא שבעל המסורת שם במנין זה פסוק ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ולא טוב עשה שזהו מה שהוסיף ר' תנחומא בירושלמי פרק אין מעמידין מלבד החמשה פסוקים דאמרינן התם ומייתי' להו נמי ביומא פ' הוציאו לו והכי איתא במדרש חזית על פסוק כי טובים דודיך מיין וילקוט פר' בראשית רמז ל"ז ומכילתא וילמדנו סוף פרשת בשלח וראוי לשים במקומו ארור אפם כי עז ואין צורך לשנות הסימן בלשון תרגום דכולהו שבטייא נינהו. ואין לומר דבעל המסורת אזיל בתר גירסת ב"ר פ' פ' דלא חשיב איסי בן יהודה אלא ארבע מקראות שאין להם הכרע ור' תנחומא מוסיף חדא ובני יעקב וגו' דהתם בב"ר לא חשיב מחר ובעל המסורת לא חשיב ארור ונ"ל דלא ניחא ליה לבעל המסורת למינקט קרא דארור משום דפשיטא ליה שהוא דבק לאפס כי עז ולא לעקרו שור ארור כיון דהוא רישיה דקרא וליכא למימר דבעי לאפסוקי קרא בארור דהא קיימא לן כל קרא דלא פסקיה עזרא לא פסקינן ליה כדמוכח בפרק אין בין המודר ובעל יפה תואר כי היכי דלא תקשי אגדתא אאגדתא תריץ דתרי תנאי נינהו ואליבא דאיסי בן יהודה דלחד תנא לא מספקא ליה במחר.

נכר הארץ. במקף.

נכר. מלעיל והכ"ף בפתח לפי שהוא סמוך ענין ואף על פי כן לא נשתנה הצירי לשוא. עיין במכלול דף ר' ובמכלל יופי ועיין מ"ש במאמר המאריך בתירוץ חקירה א'.

פסוק יז
וחרה אפי. בשטה א' כמ"ש בפרשת משפטים ופרשת ואתחנן על וחרה אף.

והסתרתי פני. הפ"א רפה.

פסוק יח
אשר עשה. עיין מ"ש במלכים א' י"ח.

פסוק יט
למען. אין בלמ"ד געיא.

פסוק כא
והיה. אין ביו"ד תלשא.

וענתה. אין בתי"ו תלשא.

אשר נשבעתי. דבסוף פסוק בכל הספרים הבי"ת בקמץ אך בחילופים נראה שזהו לב"נ אבל לב"א בפתח וכן מצאתי בנסחא כ"י מדוייקת בפתח וכתוב בחוץ ואית דקרא נִשְׁבָּעְתִּי.

פסוק כז
את מריך. במאריך ומקף.

היתם. ביו"ד אחד לבד בכל הספרים וכן הוא בהעתק הללי ובמסורת וכן כתב הרמ"ה ז"ל והייתם הייתם כולהון באורייתא בתרין יודי"ן כתיב בר מן א' חסר חד יו"ד וסימן ממרים היתם עם ה' דפרשת וילך.

פסוק כח
באזניהם. הבי"ת רפה.

ואעידה. ואעידה בתחלת הדף בספר תורה ו' בי"ה שמ"ו. ואעידה. אחרי. הדרך. באחרית. להכעיסו. קהל. הלין שתא דרי די לעילא מן שירתא פי' ו' שטין שלפניה כדין ס"ת וכן כתב הרמב"ם ז"ל ואחריהם שיטה פנויה ואחריה השירה ואין חולק בזה.

פסוק כט
את הרע. אין בה"א מאריך.

פסוק ל
עד תמם. בסוף שיטה.