פסוק א
האזינו. פתוחה. בשילהי פ"ק דמגילה כל השירות כלן אריח ע"ג לבנה ולבנה ע"ג אריח חוץ משירה זו דעשרת בני המן ומלכי כנען שהם אריח ע"ג אריח ולבנה ע"ג לבנה מ"ט כדי שלא תהא תקומה למפלתן וכתב הר"ן ז"ל דשירת האזינו נמי כיוצא בזו היא וכו' ע"ש והא דלא חשיב בגמ' שירת האזינו בהדי הנך תירץ חכם אחד מנרבונא תלמיד רבי מרדכי ז"ל דהכא מן השירות שנאמרו על הנס קאמר כגון שירת הים ודבורה ודוד והך דמגלת אסתר אבל דהאזינו לא על נס נאמרה.
ובענין צורת השירה הזאת כתב החכם בעל אור תורה כפי מה שמצא בשלשה רמב"ם כ"י וכפי מה שכתב רבינו דוד כוכבי ז"ל בספר בית אל בשמו של הרמב"ם שכותבים אותה בששים ושבע שיטות ולזה הסכים המאירי ואולם בספר רמב"ם שבדפוס כתוב בשבעים שיטות וכן מצא ברמב"ם אחד כ"י ובהללי ובספרים ירושלמיים קדמונים ובמסכת סופרים פרק י"ב אלא שנפל טעות סופר שם שחסר ריש שטה חמישית שהיא מלת הצור ואף על פי שספרי ספרד חלוקים בזה כתב החכם הנ"ל כי טוב בעיניו לעשותה שבעים שיטות כן הן בהעתק פירארה ובהכי אתו כולהו שפיר שיוכלו להניח באמצע ריוח פרשה סתומה כדינה כמ"ש בשירת הים דלסברה הראשונה צריך לידחק בג' מקומות להכניס בשיטה אחת מה שהוא ב' שיטות לסברה אחרונה והם השיטה העשירית והשש עשרה והל"ח ואולי גם הל"ט ובזה השורות מתקלקלות ועוד כי במקומות אלו ימצא אריח ע"ג לבנה ולבנה ע"ג אריח וכן לא יעשה כמ"ש לעיל. וראשיהם הראשונים והאמצעיים הנם כתובים בספרי הרמב"ם ז"ל ואולם בתיבת ואילים הוא חולק עליו כי לדעת הרמב"ם צריך לכתבה בסוף שיטת כ"ב וכן היא בירושלמיים וכן מצאתי גם אני בספר קדמון דחשוב כל רישי שיטין דשירתא וחשיב בני בשן בריש שיטה והוא אומר שיש לכתבה בריש שיטת כ"ג שכן מצא בהללי ובמסכת סופרים וכן הוא בארבעה ועשרים הקטן מדפוס ויניציאה שנת ש"ד אשר הוא מגיה שבאה צורת שירה זו שם בשלימות. ואולם השיטות הצריכות למעלה משירה זו כבר כתבתים בסוף הפרשה של מעלה ולא ראיתי בהם מחלוקת אבל בשיטין שלמטה משירה זו ראיתי ס"ת משונים זה מזה ולא אדבר מהם רק אודיעך שלדעת הרמב"ם צריך חמש שיטין ואלה ראשיהם. ויבא. לדבר. אשר. הזאת. אשר. וכתב עליו הרמ"ה תמה אני אם אינו טעות סופר ואני בספרי לא כתבתי כן רק כאשר הוא נמצא בכל הספרים הישנים המדוייקים הנמצאים בארצות האלה שהם. ויבא. העם. הדברים. לבבכם. אשר. התורה. עכ"ל. וכן המנהג ס"ס וירושלמיים ישנים. ושיטה ששית מסיימת במלת חייכם. ואף גם זאת ראוי ליזהר בששת השיטין שלמעלה מהשירה להרחיב מעט האותיות למען תהיינה שיטות השירה מרווחות כל צרכן.
רוב דברים אלו למדתי מחיבור החכם הנ"ל ובלבד כל אלה האריך להקשות על הר"ן ז"ל יעויין בספרו ואני כמלקט שבלים אחרי הקוצרים ליקטתי מה שראיתי בו מן הצורך ודי בזה אל המכוון הנה.

פסוק ב
יערף. ב' חסר ובתרי לישני וסימן כמטר לקחי יערף מזבחותם (הושע י').

כשעירם. כתב הרמ"ה ולקח את שני השעירם פרשת אחרי מות מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד תניינא וכל אורייתא דכותא. ודכותא בלישנא בענין אחרינא לשעירם אשר הם זנים שם ומסר עליהם כולהון כתיבין כן ודכוותא בענינא אחרינא כשעירם עלי דשא ע"כ. ומתרגום ירושלמי ויונתן בן עוזיאל מוכרע דמלת יערף ומלת כשעירם חסר דאמרינן התם שלא הזכיר משה רבינו שמו של מקום אלא לאחר עשרים ואחד תיבות שהם שמונים וחמשה אותיות.

פסוק ד
הצור. ברוב ספרים כ"י אין הצד"י רבתי גם כי נמנית בנוסח אחד כ"י מאותיות גדולות ועיין מ"ש בישעיה נ"ד.

פסוק ה
ופתלתל. תי"ו ראשונה רפה וברוב ספרים אין הפ"א רבתי הגם שראיתיה כן בנוסח אחד מאותיות גדולות ובתיקון ישן מס"ת.

פסוק ו ה
לְיְהָוֹה הה"א רבתא ונכתבה יחידה והלמ"ד בשוא נח ואותיות השם בנקודותיהן וכמוצאן כמשפט כן דעת גדולי ישראל וזקני חכמיהם. וז"ל המאיר עיני גולה הרמ"ה ז"ל.
ה"א דהלה' תגמלו זאת באנפי נפשא כתיבא בכולהו נוסחי עתיקי ודיקי ה' לחוד לה' לחוד עכ"ל. גם הראב"ע ז"ל כתב בס' מאזנים דף ר"ח בשם ר' שמואל הנגיד כי נתברר אצלו שה"א דהלה' תגמלו זאת לבדה והיא מלה זרה. ובמכלול דף נ' הלה' תגמלו זאת הה"א בפתח והלמ"ד בשוא נח והאל"ף דהיינו היו"ד נקראת בשוא נע והיה משפט המלת הה"א בשוא ופתח כמשפט ה"א התימה והלמ"ד בפתח והאל"ף נחה כפי כלל המסורת כל לשון אדנות עם בוכ"ל לא מפיק אל"ף כנראה שם במכלול קודם לכן. ובאה הענין כן לענין מורה על סודה ולענין זה יש בתיבה הזאת שינוי אחר שלא נמצא בזולתה שהה"א נכתבה יחידה עכ"ל. וכדברים האלה כתב גם כן רבינו בחיי בביאור התורה וכ"כ במסכת סופרים ובספר הזוהר ה' דהלה' רברבא וה"א דהבראם זעירא עיין בפ' זו סוף דף רצ"ז ופ' לך לך דף צ"ג ע"א וריקאנטי פרשת בראשית על בהבראם וחילופים אחרים נאמרו במלה זו כמו שכתוב במ"ג ובכמה ספרים ישנים והיה נראה לכתוב בס"ת תיבה אחת שכך נמצא בס"ס המדוייקים וגם בשם מערבאי דק"ל כוותייהו אמנם כיון דכל גדולי עולם אשר נקבו בשמות מסכימים לדעת א' הכי נקטינן וכן העיר הזקן החשוב בעל א"ת שעיניו ראו ספרים ישנים מאד הה"א לבדה ובמדרש ילמדנו הלה' תגמלו זאת הה"א רחוקה מן השם למה שהיא סיום חתימתו של משה קח ראשי תיבות של פסוקים עד ה"א מהלה' כגון ה"א מהאזינו יו"ד מוערף כ"ף מכי שם ה' אקרא ה"א מהצור שי"ן משחת לו ה"א מהלה' ותמצא שהכל עולה בגמט' כמנין משה וזו היא חתימתו של משה כאדם שמסיים ספרו וחותם את שמו בסיים ספרו ולכך ה"א רחוקה מהשם עכ"ל. ובהקדמת ספר גאולת הגר לחמש מגלות כתוב דה"א דהבראם קטנה שיקטין עצמו ויאמר ה"א כלומר הנה אנכי מוכן לשוב כדאמרינן בפ' הקומץ מ"ט תליא כרעיה דה"א דהי הדר בתשובה מעיילי ליה וה"א דהלה' תגמלו זאת גדולה לומר שהמתגדל ומתגאה עצמו עליו נאמר הלה' תגמלו זאת איך שייך שיתגאה החומר על היוצר שעשאו וכי זה גמול עכ"ל.
וכדי להשביע נפש שוקקה לדעת דקדקי תורה וסופריה אגיד את הרשום בכתב אמת בירושלמי פ"ק דמגילה מענין כתיבת זאת הה"א אפס קצה המאמר תראה בהגהה מימונית פרק ח' דמגילה וכולו תראה כאן. רב הושעיא בריה דרב חננאל אמר צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד הלה' תגמלו זאת ה"א לה' תגמלו זאת ע"כ. ומזה למד הרב המאירי מה שכתב שהיא נכתבת מעט למטה מן הלמ"ד. ובעל א"ת האריך לבאר כוונת המאמר על דרך הפשט והסוד יעויין בספרו.
אחרי כן אורו עיני ממדרש שמות רבה ריש פרק כ"ד ר' ששת בנו של ר' אבא היה כותב ה"א למטן למ"ד למעלן כלומר הוי (צ"ל ה"א דלה') הלה' תגמלו זאת. ופי' בעל מתנות כהונה היה כותב וכשהיה כותב בס"ת פסוק זה היה כותב ה"א של הלה' למטה שוה לשאר אותיות והלמ"ד למעלה וכו' ופירושו אינו נראה לי. והנכון אצלי לפרש זה המדרש כלשון הירושלמי דלעיל וכמו שהבין המאירי כי כן פעמים רבות האגדות ירושלמיות ודרבות שוות הן. עוד ראיתי להודיע שבהעתיק החכם הנ"ל דברי רד"ק על מלה זו כתב בשמו שהאל"ף בשוא ופתח וזה אינו כי בכל הדפוסים מהמכלול כתוב והאל"ף נקראת בשוא נע כדין קריאת השם של ד' נקודות. שוא חולם. קמץ. וכ"כ הציוני פרשת שמות זל"ש.
וסוד המקובל בניקוד זה שמי לְעוֹלָם הם הנקודות של שם הגדול והסי' מי בשחק יערוך לה' ע"כ פי' "שוא "חולם "קמץ ר"ת שחק וזהו יהי שם ה' מְבוֹרָךְ ר"ל יהי כוונת ניקוד השם מבורך כי צריך לכוין בניקודו באופן שיעלה עם השם והוא זה.
שוא הוא שני יודי"ן חולם יו"ד הרי למ"ד והקמץ י"ו הרי מ"ו והשם כ"ו הרי ע"ב. מטה משה סי' קע"ג.
ומי שחשקה נפשו לראות בענין זה מלין חדאין ועתיקין יעיין בש"ת מוהר"ר מאיר ז"ל מק"ק לובלין סימן פ"ג כי בו ישמח לבו.

קנך. אין בו יו"ד ורוב ספרים הקו"ף דגושה.

ויכננך. במקצת ספרים אין מאריך בכ"ף.

פסוק ז
ימות. מלא וכ"כ הרמ"ה ז"ל.

בינו שנות דר ודר. כל דור באורייתא מלא בר מן ד' חסרים תרי בעמלק מדר דר ודכותייהו בינו שנות דר ודר וסימניך כל פשוט מלא וכל כפול חסר מהרמ"ה ז"ל.

ויגדך. בספרים כ"י מדוייקים ובדפוס ישן הגימ"ל בצירי וכ"כ רב פעלים ובסמיכות זעירא ומלעיל וכנויים יוסב לסגול ויגֶשׁ לו ויאכל ונשאר בצירי שאל אביך ויגדך.

פסוק י
ימצאהו. בשני פשטין.

ישמן. בעשרים וארבע קטן נדפס ישמן ביו"ד וכן מצאתי בס"א כ"י אך בהעתק הללי ובספרים מדוייקים חסר דחסר וכן מסור עליו וכ"כ הרמ"ה ונשקפה על פני הישימן דחקת מלא יו"ד וחסר וא"ו כתיב בנסחי דיקי ודכותא על פני הישימן דבלק ומסר עליה כולהון כתיבין כן. ובתהו ילל ישמן חסר יו"ד וחסר וא"ו כתיב ויחנו על הירדן מבית הישמת חסר יו"ד וחסר וא"ו כתיב וכולהון כתיבין כן.

יצרנהו. הצד"י דגושה.

פסוק יא
כנשר. פשט הראשון בנו"ן.

ירחף. החי"ת בצירי.

פסוק יג
במותי. בהעתק הללי ובכל ספרים מדוייקים כתיב בוא"ו וכ"כ אבן עזרא ולשון החזקוני יתר וא"ו והמם בחטף קמץ גם הרמ"ה ז"ל בכללים שמסר בהקדמת ספרו כתב בלשון הזה וכל אתיא דקריא חטף באורייתא לא סמיך לה מבתרה אתא דכתיבא ולא קריא במ"א ירכיבהו על במותי ארץ דמ"ם חטף נמצא וא"ו בתרה דכתיבא ולא קריא ע"כ. וכן כתב בשרש במה. והמדפיס טעה שכתבו בלא וא"ו שהוא עצמו כתב עליה ג' יתיר וא"ו וכן מסר בישעיה סימן נ"ח במותי ג' מלא בקריאה וסימן ירכבהו על במותי ארץ. והרכבתיך על במותי ארץ (ישעיה כ"ח). ודרך על במותי ארץ דריש מיכה וכן מצאתי במסרות כ"י. ומאן דמסיר ג' ב' מלא ואחד חסר שבושא הוא. ובמסרת רבתא במערכת אות הוא"ו חשיב נמי לכולהו בהדי תיבותא דיתירין וא"ו וחטפין קמצין.

וינקהו. השופר הפוך בקו"ף.

פסוק טו
וישמן ישרון. בהעתק הללי ישרן ירושלמי ישרון ע"כ. ובכל הספרים מלא וכן במסרות ישרון ב' וכתב כן וסימנהון וישמן ישרון ויבעט אין כאל ישרון רכב ודכותא ויהי בישרון מלך וכ"כ הרמ"ה ז"ל.

ויבעט. בספרים מדוייקים העי"ן בקמץ.

עבית כשית. כתבו המדקדקים שנדגשה הכ"ף מדין אתי מרחיק אבל אינו על המנהג שהטעם באות שנייה.

פסוק טז
יקנאהו. בהעתק הללי ובכל ספרים מדוייקים חסר דחסר וכ"כ הרמ"ה ז"ל וכן במסורת ב' חד חסר והוא דין וחד מלא ובפסיליהם יקניאוהו (תילים פ"ח) והוא מלא דמלא.

פסוק יז
יזבחו לשדים לא אלה. חול כתרגומו וכן אלהים לא ידעום.

שערום. בסי"ן שמאלית.

פסוק יח
תשי. יו"ד זעירא ולית בקרייא כוותא כביכול התשתם כחו של יוצר. ויקרא רבה סוף פ' אחרי מות ובמ"ר פ' ט' ותנחומא פ' נשא ועיין ריקאנטי.

פסוק כ
תהפכת. התי"ו בלא מאריך והה"א בשוא לבדו והפ"א בדגש כ"כ במדוייקים.

פסוק כא
בלא אל. חול כתרגומו.

פסוק כה
יונק עם איש שיבה. מלא וא"ו כתיב ומסורת דמסרא גבי כאשר ישא האמן את הינק כל ינקי חסרים שיבושא הוא דכולהו נוסחי דיקי יונק דהאזינו מלא וא"ו כתיב הרמ"ה ז"ל.

פסוק ל
כי צורם. הכף דגושה.

פסוק לא
ואבינו פלילים. כתב הרמ"ה ז"ל.
בשרש פלל ונתן בפללים דמשפטים חסר יו"ד קדמאה ומלא יו"ד בתראה ומסר עליה לית כותיה חסר יו"ד קדמאה ושאר פלילם כתיב מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד בתראה ואית נוסחי דכתיב בהו ואיבינו פלילים מלא תרין יודי"ן ומסרין בהון תלתא ונתן בפללים ואיבינו פלילים והוא עון פלילים (איוב לא) קדמאה חסר יו"ד קדמאה ותרין בתראין מלאים והדין נוסחא פליגא אמסורתא קמייתא מיהו תרתין מסורתא איכא למימר דלא פליגן דמסורת בתרייתא דיקא מסרא חסר ומלא לענין יו"ד קדמאה בלחוד קא מסרה עכ"ל וספרי דילן אינון כפשטא דמסורתא בתרייתא דתרין בתראים מלאים תרין יודין ובמסורתא דדפוסא פרשת משפטים איכא גוונא אחריתי דלא כמאן ומשום הכי לא כתבינן לה ועוד דמסורתא ופסוקי פליגי אהדדי ועיין עוד מ"ש באיוב ל"א.

פסוק לב
כי מגפן. במקף ובמאריך לא בגלגל והגימ"ל דגושה.

ומשדמת. בשי"ן ימנית.

ענבי. במקף לא בגלגל.

פסוק לד
הלא הוא כמס. במסורת הדפוס וגם בהרבה ספרים כ"י נמסר י"ג הלוא מלאים בתורה וחד מינייהו פליגי ביה הלוא הוא כמס עמדי ובפסוק נדפס מלא ובמסרה אחרת כ"י מצאתי י"ב הלוא מלאים בתורה ולא זה עמהם ולזאת הסכים הרמ"ה ז"ל כמ"ש בפרשת בראשית על פסוק הלוא אם תיטיב שאת ואפילו בספרים כתובי יד שנמסר בהם י"ג מלאים ופלוגתא על דין כתבוהו בפסוק כאן חסר וא"ו והכי פשיטא ליה לבעל א"ח.

באוצרותי. בהעתק הללי ובכל ספרים מדוייקים מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו בתראה וכ"כ הרמ"ה ז"ל והמדפיס פעל אוצרות בלשון שקר ובמסורת כ"י נמסר ג' וסימנהון הלא הוא כמס אשר לא הראיתם דמלכים וחבירו דישעיה ע"כ. ובמקצת ספרים מדוייקים דמלכים חסר דחסר דישעיה ודאורייתא שוין.

פסוק לה
עתדת. בתיקון ס"ת איכא פלוגתא אי חסר יו"ד או מלא והמסורת מוכיח שהוא חסר דחסר וכן כתב הרמ"ה וחש עתדת למו חסר יו"ד וחסר וא"ו כתיב.

פסוק לט
ואין אלהים עמדי. זוהר פרשת בראשית דף כ"ג ואין אלהים עמדי דא סמא"ל ונח"ש אם כן חול ונמחק וכן משמע בפרשת משפטים דף ק"ח וברעיא מהימנא פ' קדושים ואם כתבו הסופר לשם קדושה אין בכך כלום כמו שכתב הר"ש בר צמח בתשובה הביאה הב"י בי"ד סימן רע"ו שאם כתב שם אלהים אחרים לשם קדושת השם אין בכך כלום דהוי כמקדש בעלי מומים דלא חלה עליהם קדושה ועיין מ"ש סוף פרשת ויצא על אלהי אביהם.

פסוק מ
כי אשא אל שמים ידי. כתוב בספר תגי מן האזינו עד וישמן ריש פסוקי בריש חטי. מן וישמן עד כי אשא ריש פסוקי בפלגות חטי. ומן כי אשא ועד סוף שירתא ריש פסוקי בריש חטי ע"כ. וגם כי סוד ה' ליראיו ופליאה דעת ממני יגעתי לתת טעם לדבר עד שמצאתי בחסד אל טוב טעם ודעת.
גלוי וידוע כי בזמן שישראל יושבים על אדמתם ועושים רצונו של מקום שכינה שרויה עמהם ואז ימין ה' רוממה וישראל עושה חיל ולכן פסוקים הראשונים דאיירי במעלתן של ישראל כדכתיב כי חלק ה' עמו וגו' ימצאהו בארץ מדבר וגו' ה' בדר ינחנו וגו' מתחילים מצד ימין לרמוז כי אז מדת רחמים גוברת עליהם בגבורות ישע ימינו ולא תקשי לך מפסוק שחת לו לא וגו' הלה' תגמלו זאת וגו' כי מרע"ה היה מוכיחם על שראה שעתידים לחטא וכיון שמרדו לפני המקום מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה כדכתיב וישמן ישרון ויבעט הימין נעשה שמאל וגברה מדת הדין שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב ולכן מן וישמן ישרון ויבעט עד כי אשא אל שמים ידי מתחילים מצד שמאל אבל כשישבע הקב"ה בימינו ובזרוע עזו לגאלם יחזור הדבר לכמו שהיה ויהפוך מדת הדין לרחמים ובימינו יסעדנו וישביענו שובע שמחות נעימות בימינו נצח ויתקן עלמא על תיקונוי ויהדרון מילי כדקא יאות ונשיר לפניו שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו בגין דיתגבר רחמי על דינא וימינא על שמלא וסטרא דקדושה על סטרא דמסאבא ודא איהו כי גבר עלינו חסדו והמשכיל יבין בשם המיוחד הנמצא למפרע במלות סתר
ה רא
ו עת
ה כ
י. וידוע כי בכל מקום שנזכר למפרע הוא מדת הדין ולכן אמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' כלומר הזהירו בי כי אני כנגד הטוב ואני כנגד הרע אפי' בעל הדין הממית והמוחץ כשאין אתם עושים רצוני. ואני הוא בעל החסד והרחמים המחיה והרופא כשתעשו רצוני ותחזרו למוטב וכמו שמחץ לשעבר כן ירפא לעתיד לבא כמו שנאמר ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. ואם תחפוץ לדעת ולהשכיל מוצא דברי אלה אשכילך ואורך בדרך זו תלך למצא מדרשי פסיקתא בילקוט ישעיה רמז של"ג ובתילים רמז תר"נ תרנ"א תשע"ח ופתיחתא דחכימי דאיכה רבתי פתיחא משא גיא חזיון ואיכה רבתי פסוק בכה תבכה בלילה ופסוק השיב אחור ימינו ופסוק גדע בחרי אף ומדרש תילים סימן קל"ז ומכילתא פרשת בשלח פסוק ימינך ה' נאדרי בכח ומדרש ילמדנו שם וסוף פרשת אחרי מות יאירו אל עבר פניך כל אשר דברתי לך ולנפשך ינעם. וזהו מה שאמרו במדרש שוחר טוב מזמור י"ז כיון שצפה דוד שפעמים שהחטא גורם התחיל צווח קומה ה' אל נשא ידך ארים ידך דאנן טבעין וכה"א אל תשטפני שבולת מים לפיכך הוא אומר קומה ה' זכור שבועתך אמר לו הקב"ה חייך אני נושא שנאמר כי אשא אל שמים ידי ואומר הנה אשא על גויים ידי. ד"א קומה ה' זכור שבועתו שנשבע המלאך על שמך שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם וכתיב לכן יחכה ה' לחננכם ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וזהו סוד קץ הימין האמור בסוף דניאל כמו שפירש רבינו סעדיה גאון ז"ל ורמזו רש"י ז"ל בפ' מקום שנהגו גבי בקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו ובפרק חלק בסוף ענין תחיית המתים ור' נתן בעל הערוך בערך ימין ושערי אורה ספיר' ו' ובספר הזוהר פרשת בראשית בפסוק ויבא קין מפרי האדמה ופ' חיי שרה דף קכ"ג ופרשת ויצא סוף דף קס"ג ופרשת בלק דף ר"א ועיין עוד בספר הזוהר פרשת נח על פסוק קץ כל בשר בא לפני כי דבריו ממתקים וכולו מחמדים וברוך שורה שכינתו בין הבדים.

פסוק מא
אם שנותי. מלרע בפשט אחד לבד לב"א.

פסוק מג
גוים. הגימ"ל רפה.

כי דם עבדיו יקם. כתב הרמ"ה נקם נקמת בני ישראל חסר וא"ו כתיב כי דם עבדיו יקום מלא וא"ו כתיב בנסחי דיקי ואית דמסרי איפכא ושיבושא הוא ע"כ. ובמסרא דילן יקום ב' גוי חסר ר"ל יקם גוי איביו דיהושע י' חסר כי לא היתה הנקמה שלמה שאין אחריה צרה אבל לעתיד תהיה מלאה כמ"ש בעל מסרה ביהושע סימן תתקי"ט.

פסוק מד
ויבא משה. פתוחה.

פסוק מז
דבר. הדל"ת רפה.

הזה. ברביע.

פסוק מט
עלה. העי"ן בחטף פתח.

פסוק נא
לא קדשתם אותי. דין לחוד מלא וא"ו באורייתא ושארא חסרים. הרמ"ה ז"ל ומסרא רבתא.