פסוק ב
אשר אנכי מצוך. הכ"ף רפה על פי המסורת.

ולמען יארכן ימיך. ג' ומשתניין באתיהון דעשרת דברות קדמאה יארכון כתיב חסר יו"ד ומלא וא"ו דעשרת דברות תניינא יאריכן כתיב מלא יו"ד וחסר וא"ו כל ימי חייך ולמען יארכן חסר דחסר ונמסר עליהון חד קטיעא ידיה וחד קטיעא רגליה וחד קטיעא ידיה ורגליה.

פסוק ג
תרבון. הבי"ת בדגש.

פסוק ד
שמע. עי"ן רבתי. עיין בעל הטורים וזוהר פרשת תרומה דף ק"ס ע"ב ובפרשת פינחס דף רל"ו ע"ב ודף רנ"ח ע"א ובפרשת ואתחנן דף רס"ג ושלמים וכן רבים נוהגים לכתוב שמע ראש שיטה אחד סוף שיטה וכן כתב במסכת סופרים פ' ט' ובתיקון ס"ת ישן.
אח ד. דל"ת רבתי ועיין פרק היה קורא ובעל הטורים ובהקדמת הזוהר דף י"ב ע"א ופ' תרומה שם.

פסוק ה
בכל לבבך. כשאמרו רז"ל שצריך ליתן ריוח בין הדבקים לא אמרו להפסיק. שלא לתת מקף בין שני הלמדין כאשר הוא שאם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם וזה לא אמרו רז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה מסיני (עיין בס' הכוזרי מאמר ג' סמן ל'. ובס' מסה"מ להמדקדק ר"א בחור, ובס' מטפחת הספרים מהו"ר יעב"ץ לה"ה. ד"ה א"פ.) אלא אף על פי שיקראם במקף יתן ריוח והבדל ביניהם בלשון שידמה כי שני למדי"ן קרא. מכלול דף צ"ו וכן כל כיוצא בזה.

פסוק ז
בביתך. חסר יו"ד שנייה וכן כתבו הפוסקים.

ובשכבך. השי"ן בקמץ לבד והוא"ו במאריך בספרים כתיבת יד מדוייקים ועיין מ"ש בשופטים בשם ר' אליה המדקדק.

פסוק ח
על ידך. בספר הזוהר דרש כאן יד כהה וליתיה אלא בסוף בשלח. והרמ"ע ז"ל במאמר שברי לוחות כתב שהכל דרשא בעלמא ואין כאן שגיאה כלל.

לטטפת. חסר דחסר לכ"ע כמ"ש בס"ד בפרשת עקב. ע"ש.

פסוק ט
מזזות. חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו תנינא וכן הוא בהעתק הללי. וכבר הארכתי בזה בפרשת בא על פסוק ונתנו על שתי המזוזת.

פסוק יא
וברת. לית חסר דחסר כמ"ש פרשת וישב על אחד הברות.

פסוק טז
במסה. הבי"ת בפתח. חזקוני.

פסוק יז
ועדתיו. בתיקון ספר תורה ישן ועדותיו במפתח ועדותיו ע"כ. ובמסורת כתובי יד ה' וסימן שמור תשמרון. כל ארחות. וינסו וימרו. בעמוד ענן ידבר. אשרי נצרי עדתיו ע"כ. ובמסורת הדפוס נמסר כאן ובתילים צ"ט ועדתיו ה' ד' חסר וא' מלא ולא מסיימא הי ניהו המלא וכפי מה שנמצא ברוב המדוייקים הוא וינסו וימרו וזה של תורה חסר בכל הספרים וכן כתב הרמ"ה ז"ל ועדתיו וחקיו אשר צוך חסר וא"ו כתיב.

פסוק כא
ויציאנו. עיין מה שכתבתי בפרשת חקת ויתברר לך טעות שנפל כאן במסורת.

פסוק כג
ואותנו הוציא משם. דין לחוד מלא וא"ו באורייתא ומה שנמסר במסורת אותנו ואותנו ג' מלא היינו בכלה קריה.

פסוק כה
את כל המצוה. עיין מה שאכתוב בירמיה ל"ב בסייעתא דשמיא.