המשך סימן תשפח

אלה הדברים אשר דבר משה -
וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד, והרי כתב כל התורה, שנאמר: ויכתוב משה את התורה הזאת ומה תלמוד לומר: אלה הדברים?
מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: וישמן ישרון ויבעט.

כיוצא בו אתה אומר: דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיה מלך יהודה, וכי לא נתנבא עמוס אלא אלו בלבד?
והרי יותר מכל חבריו נתנבא, ומה תלמוד לומר: דברי עמוס?
מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון - אלו בתי דינין שלהן.

כיוצא בדבר אתה אומר: ואלה הדברים אשר דבר (ירמיהו) [ה'] אל ישראל ואל יהודה, וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד?
והלא שני ספרים כתב ירמיהו, שנאמר: עד הנה דברי ירמיהו ומה תלמוד לומר: ואלה הדברים?
מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.

כיוצא בדבר אתה אומר: ואלה דברי דוד האחרונים, וכי לא נתנבא דוד אלא אלו בלבד?
והלא כבר נאמר: רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, ומה תלמוד לומר: ואלה דברי דוד האחרונים?
מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו ואיש יגע בהם (ידו) [ימלא] ברזל ועץ חנית.

כיוצא בו אתה אומר: דברי קהלת בן דוד, וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד?
והלא שלשה ספרים כתב וחצי חכמתו היתה משל. אלא מה תלמוד לומר: דברי קהלת?
מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: וזרח השמש ובא השמש וגו', הולך אל דרום וגו'.
ואומר: כל הנחלים הולכים אל הים.
כנה את הרשעים בחמה ולבנה ובים שאן להם מתן שכר.

סימן תשפט

אל כל ישראל -
אלו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים כך הייתם שומעין מבן עמרם ולא הייתם משיבין לו דבר כך וכך אלו היינו שם היינו משיבין ארבעה וחמשה פעמים על כל דבר ודבר.

דבר אחר:
אל כל ישראל -
מלמד שכנסן משה מגדולם ועד קטנים ואמר להם: הריני מוכיחם כל מי שיש לו תשובה יבא ויאמר.

דבר אחר:
אל כל ישראל -
מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות.

אמר ר' טרפון:
העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח.

אמר רבי אלעזר בן עזריה:
העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות.

אמר ר' עקיבא:
העבודה! אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחין.

אמר רבי יוחנן בן נורי:
מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר על ידי עקיבא לפני רבן גמליאל מפני שהיתי קובל עליו והייתי מקנתרו וכל כך יודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה על כל אחת ואחת, לקיים מה שנאמר: אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך:

סימן תשצ

בעבר הירדן -
מלמד שהוכיחן על מה שעשו בעבר הירדן.

במדבר -
מלמד שהוכיחן על מה שעשו במדבר.

דבר אחר:
במדבר -
מלמד שהיו נוטלין בניהם ובנותיהם קטנים וזורקין לתוך חיקו של משה ואמרו לו: בן עמרם מה הנאה התקנת להן לאלו?
מה פרנסה התקנת להן לאלו?

רבי יהודה אומר:
הרי הוא אומר: ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בשבתנו על סיר הבשר וגו'.

בערבה -
מלמד שהוכיחן על מה שעשו בערבות מואב.
וכן הוא אומר: וישב ישראל בשטים וגו'.

מול סוף -
מלמד שהוכיחן על מה שעשו על הים והמרו בתוך היום והפנו עורף כלפי משה (ב) שלש מסעות.

רבי יהודה אומר:
המרו על הים והמרו בתוך הים.
וכן הוא אומר: וימרו על ים בים סוף.
יכול שלא הוכיחן אלא בתחלת מסע, בין מסע למסע מנין?
תלמוד לומר: בין פארן ובין תפל.

תפל ולבן -
שתפלו על המן.
וכן הוא אומר: ונפשנו קצה בלחם הקלקל.
אמר להם: שוטים, כל עצמים של מלכים אין בוררין להם אלא לחם קל שלא יהא אחד מהם גוסרודליא אוחזתם, אבל אתם בטובה שהטבתי לכם בה אתם מתרעמין לפני?!
הוי אומר: בשטות אביכם הלכתם, שאמרתי: אעשה לו עזר כנגדו - בטובה שהטבתי לו בה נתרעם לפני, ואמר: האשה אשר נתתה עמדי וגו'.

סימן תשצא

וחצרות -
אמר להם: לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות, אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין, קל וחומר לשאר בני אדם.

דבר אחר:
ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן ממנה כן נענשה, המדבר במי שגדול הימנו על אחת כמה וכמה.

דבר אחר:
ומה מרים כשדברה לא שמע כל בריה אלא המקום בלבד, כענין שנאמר: וישמע ה' כך נענשה, המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה!

סימן תשצב

ודי זהב -
אמר להם: זו יתירה לכל מה שעשיתם, שמעשה העגל קשה עלי מין הכל.

היה רבי מאיר אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שעשה לחברו צרות הרבה, באחרונה הוסיף לו צרה אחת,
א"ל: הא יתירה לכל מה שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל!
כך אמר המקום לישראל: זו יתירה לכל מה שעשיתם, מעשה העגל קשה עלי יותר מן הכל!

רבי שמעון אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרין אותו,
באו עובדי אלילים וקבלם, היו הבריות אומרים: כך הוא ווסתו של פלוני לקבל את הכל.
כך אמר משה לישראל: וְדִי זהב - למשכן ודי זהב – לעגל.

רבי בנאה אומר:
עבדו ישראל עבודה זרה הרי הן חיבין כליה, יבא זהב משכן ויכפר על זהב העגל.

רבי יוסי בר חנינא אמר:
הרי הוא אומר: במדבר בערבה - אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום [במדבר], ואלו הן:
ב' בים,
ב' במים,
ב' במן,
ב' בשליו,
אחד במעשה העגל,
ואחד במדבר פארן במרגלים.

א"ל רבי יוסי בן דורמסקית לר' יהודה:
למה אתה מעוות עלינו את הכתובים?!
מעיד אני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות ואין מקום שנקרא אלא על שם המאורע וכן הוא אומר: ויקרא שם הבאר עשק וגו',
ויקרא אותה שבעה וגו'.

כיוצא בו אתה אומר: דרש רבי יהודה:
משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו - זהו משיח שהוא חד לאומות העולם ורך לישראל.

א"ל רבי יוסי בן דורמסקית:
יהודה, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים?
מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך.
א"ל: ומה אתה מקיים ודמשק מנוחתו?
שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק, שנאמר: ודמשק מנוחתו - ואין מנוחה אלא ירושלים, שנאמר: זאת מנוחתי עדי עד.
א"ל: ומה אתה מקיים ונבנתה עיר על תלה?
א"ל: שאינה עתידה לזוז ממקומה.
א"ל: ומה אני מקיים: ורחבה ונסבה למעלה?
שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה, כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק.

וכן הוא אומר: אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחנות בתוכה, שנאמר: ודמשק מנוחתו.
ואומר באחרית הימים: נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים.
ואומר: והלכו עמים וגו'.

כיוצא בדבר דרש רבי יהודה:
וירכב אותו במרכבת המשנה וגו' - זה יוסף, שהוא אב בחכמה ורך בשנים,

אמר ליה רבי יוסי בן דורמסקית:
יהודה, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים?
מעיד אני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לשון ברכים, שהיו הכל נכנסין ויוצאין תחת ידו, כענין שנאמר: ונתון אותו על כל ארץ מצרים:

סימן תשצג

דבר אחר:
אלה הדברים -
מי שהיה מחלק נכסיו בשעת מיתתו, מהו שיהו דבריו קיימין?

(ג) כך שנו רבותינו:
המחלק נכסיו על פיו ר' אלעזר אומר:
ריבה לחד ומיעט לאחד דבריו קיימין, ומה טעם?
שלא יהו יורשים אומרים מבולבלת היתה דעתו,
אימתי דבריו קיימין?

אמרו רבותינו:
בודקים אותו שלש פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן דבריו קיימין.
הרי מן המשנה, מן המקרא מנין?
אלא אתה מוצא בשעה שבא משה להוכיח את ישראל סוף ארבעים שנה, היו ישראל מרננים ואומרים: אינו בדעתו,
משל למה הדבר דומה?
לזקן שהוא סמוך למות קראו ללבלר שיכתוב נכסיו לבניו, כיון שבא הלבלר התחיל לצוות לבניו ונותן לכל אחד ואחד לפי חלקו.
אמרו בניו ללבלר: ברר לנו דייתיקי.
א"ל: אינה נבררת אלא בשעה הזאת שאני אומר לכם שנשאל לזקן את דבריו פעם ושתים, התחיל הלבלר שואלו, אלו העומדין לפניך בניך הם?
אמר לו הן.
בית זה שלך?
אמר לו הן.
אמר לו: באיזה שכונה אתה נתון?
אמר לו: בשכונת פלוני,
אמר הלבלר ליורשיו: עכשיו הדייתיקי קיים.
כך בסוף ארבעים שנה כשבא משה להוכיח את ישראל, התחילו ישראל מהרהרין לומר, תאמר שהוא בדעת (כך בסוף שנא) [שפוי, כיון] שהרגיש, אמר להם: חייכם שאיני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אני ואתם נתונים, והוא אומר: במדבר - באיזה מדבר?
והוא אומר: בערבה מול סוף.
מי הם שכניו?
והוא אומר: בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות.
וכמה ימים יש לנו ממצרים?

וכן אתה מוצא שהיו שואלין אותו באיזה יום וכמה ימים מכאן לסיני?
והוא אומר: אחד עשר יום מחורב.
מיד כששמעו ישראל שברר להם הדברים, אמרו לו: אמור כל מה שאתה רוצה שדבריך נראים, מנין?
ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דבר משה.
זה שאמר הכתוב: אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים.
וכתוב אחד אמר: ולמוכיחים ינעם?
אלא כל מי שיודע שחברו רשע ומחניף לו ומלא עונות ואומר לו: צדיק אתה ראוי שיבאו עליו כל הקללות שבתורה.
יקבוהו - לשון [קללה], דכתיב: מה אקוב וגו', אבל מי שהוא מוכיח חברו שיחזור בו נוטל ברכות, שנאמר: ולמוכיחים ינעם.
אותו המתוכח אם קבל עליו וחוזר בו אף הוא מקבל ברכות, שנאמר: ועליהם תבוא ברכת טוב, עליו תבא ברכת טוב אין כתיב כאן אלא ועליהם המוכיח והמתוכח, לכך הוכיח משה את דורו. ומפני שקבלו ממנו קבלו ברכות, שנאמר: ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו'.
ושלמה צווח: אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין - זה דורו של משה שנעשו חכמים שנאמר: הבו לכם אנשים וגו'.

דבר אחר:
אלה הדברים -
לדיין גזלן וישב לדון למי שגזל ואומר: השב את הגזלה!
והוא יוצא לחוץ ומשחק עליו, ואומר: ראו שהוא גוזל לאחרים ולי אומר השב הגזלה?!
נמצאו דבריו (ד) מתברין.
ושלמה צווח: וחכמת המסכן בזויה והלא כבר נאמר: ואל זה אביט אל עני ונכה רוח?
אלא זה הממסכן דבריו אינן נשמעין, אבל משה נאים הן דבריו כשהן יוצאין מפיו שהוכיח עצמו תחלה שלא יהא נחשד, שנאמר: לא חמור אחד מהם נשאתי.

דבר אחר:
מתחלה אמר: לא איש דברים אנכי.
ועכשיו: אלה הדברים.
משל למעין שהיו בו מים נאים והיה מושך מעט מעט. ראה אותו אומן ותקנו והיה מושך מים עד לאין סוף.
כך משה מתחלה אמר: לא איש דברים אנכי, כיון שלמדו הקב"ה בתקונו ואמר לו: מי שם פה לאדם ואנכי אהיה עם פיך התחיל צווח: אלה הדברים.

דבר אחר:
אוהבו של אדם אומר לו: השמר בעצמך!
אבל שונאו אומר לו: אל תתירא! כדי להפילו,

משה אמר: השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם. דיין הוא, אינו נושא פנים ולא יקח שוחד.
משה היה מוכיחן, אבל בלעם הרשע אמר להם: אל תיראו עשו כל מה שאתם מבקשים.
ותרועת מלך בו, ההוא אמר ולא יעשה, וכששמעו מיד נפלו, שנאמר: וישב ישראל בשטים. ושלמה צווח: נאמנים פצעי אוהב - זה משה.
ונתעתרות נשיקות שונא - זה בלעם הרשע.

דבר אחר:
מה כתיב למעלה מן הענין?
אלה המצות ואח"כ אלה הדברים.
אמר הקב"ה: חביבין עלי דברי משה שהוכיח את ישראל, כנגד כל המצות שנתתי לכם, לכך נאמר: אלה המצות, אלה הדברים.

סימן תשצד

כתיב: מרפא לשון עץ חיים - אין עץ חיים אלא תורה, שכתוב בה: עץ חיים היא למחזיקים בה, ולשונה של תורה מתיר הלשון.
תדע לך, לעתיד לבא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים שמרפאין את הלשון, דכתיב: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל.
וכתיב: ועלהו לתרופה - להתיר פֶּה מי שהוא אלם ולועט הימנו לשונו מתרפא ומצחצח מיד בדברי תורה, שכך כתוב: מזה ומזה. ואין מזה ומזה אלא דברי תורה, שנאמר: מזה ומזה הן כתובים.

רבי [לוי] אמר:
מה לך ללמוד ממקום אחר, צא ולמד ממקומו.
הרי משה עד שלא זכה לתורה, כתיב בו: לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה, נתרפא לשונו והתחיל מדבר דברים, שנאמר: אלה הדברים אשר דבר משה.

סימן תשצה

כתיב: מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון.
מוכיח - זה משה.
אדם - אלו ישראל, שנאמר: ואתנה צאני וגו'.
אחרי - אמר הקב"ה: בשביל להביאן אחרי.
חן ימצא - [זה משה], דכתיב: וגם מצאת חן בעיני.
ממחליק לשון - זה בלעם שהחליקן בנבואתו וגבה לבן ונפלו בשטים.

דבר אחר:
מהו אחרי?
כביכול משה שהוכיח אותי אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי.
לישראל אמר: אתם חטאתם חטאה גדולה.
להקב"ה אמר: למה ה' יחרה אפך.
מהו למה?
אמר לפניו: העגל הזה טוב הוא לך לסייע לך.
אמר הקב"ה: מה מסייע לי?
א"ל משה: אם אתה מוריד גשמים, הוא מוריד טללים,
אתה מוציא את הרוחות, והוא מוציא את הברקים.
אמר לו הקב"ה: משה, אף אתה טועה בעגל.
אמר משה: רבש"ע, א"כ למה ה' יחרה אפך בעמך?
ולישראל אומר: אתם חטאתם חטאה גדולה.

משל למה הדבר דומה?
למלך שכעס על אשתו וטרדה והוציאה מביתו.
כששמעו השושבינין הלכו אצל המלך ואמרו לו: יאמרו כך אדם עושה לאשתו?
מה עשתה לך?
והלכו אצלה ואמרו לה: עד מתי את מכעסת אותו?
קדמותך הוא?
תנינותך הוא?

דבר אחר:
אלה הדברים -
ראויות היו התוכחות לומר על פי בלעם והברכות ע"פ משה, [אלא] אלו הוכיחן בלעם היו ישראל אומרים: שונא מוכיחנו, ואלו ברכן משה, היו אומות העולם אומרים: אוהבם ברכם, אלא אמר הקב"ה: יוכיחן משה שאוהבם ויברכם בלעם ששונאם, כדי שיתבררו התוכחות והברכות ביד ישראל.

דבר אחר:
אלו אחר הוכיחם, היו אומרים: זה מוכיחנו?!
אלא משה שכתוב בו: לא חמור אחד מהם נשאתי, לזה נאה להוכיח את ישראל.

כיוצא בו: יתרו אומר: עתה ידעתי וגו'.
כיוצא בו: הבל הבלים אמר קהלת וגו'.
כיוצא בו: את הכל עשה יפה בעתו.
כיוצא בו: וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.
כיוצא בו: הצור תמים פעלו.

דבר אחר:
אלה הדברים -
מה דבורה זו בניה מתנהגין אחריה,
כן ישראל מתנהגין ע"י צדיקים וע"י נביאים.

דבר אחר:
מה דבורה זו דובשה מתוק ועוקצה מר,
כך דברי תורה העובר עליהן נוטל איפופסין שנאמר: מות יומת הנואף והנואפת מחלליה מות יומת.
וכל מי שמקיים אותן זוכה לחיים: למען ירבו ימיכם וימי בניכם.

דבר אחר:
מה דבורה זו דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים,
כך דברי תורה חיים לישראל וסם המות לעובדי אלילים.

מה דבורה זו כל מה שמסגלת [מסגלת] לבעלה,
כך ישראל כל מה שמסגלין מצות ומעשים טובים [הם מסגלין] לאביהן שבשמים.

דבר אחר:
אלה הדברים -
משל למה הדבר דומה?
לאחד שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז ואומר: הרי ארגמן!
הקיץ המלך ושמע קולו, קרא אותו אמר לו: מה אתה מוכר?
א"ל: לא כלום.
א"ל: אני שמעתי שאתה אומר: הרי ארגמן ואתה אומר ולא כלום?!
א"ל: מרי, אמת ארגמן הוא, אבל אצלך אינו כלום.
כך אמר משה אצל הקב"ה שברא את הפה ואת הדבור, אמר לו: לא איש דברם אנכי אבל אצל ישראל אלה הדברים.

סימן תשצו

דבר אחר:
אלה הדברים -
משל למה הדבר דומה?
לתלמיד שהיה מהלך אחרי רבו וראה גחלת מושלכת בדרך כסבור שהיא אבן טובה נטל אותה ונכוה בה. אחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה מושלכת בדרך כסבור שהיא גחלת ונתירא ליגע בה.
א"ל רבו: טול אותה אבן טובה היא.
כך אמר משה: בשביל שאמרתי להם: שמעו נא המורים נטלתי את שלי מתחת ידיהן ועכשיו אני בא להוכיחן?!
א"ל הקב"ה: דבר ואל תתירא.
אמר הקב"ה: הואיל וקבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן.
פתח ואמר: ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו'.
וכן אמר שלמה: ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
אמר הקב"ה: בעולם הזה הייתם מתברכים על ידי אחרים, לעתיד לבא אני בעצמי אברך אתכם, שנאמר: אלהים יחננו ויברכנו.

סימן תשצז

זה שאמר הכתוב: בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש.
משל לחכם שהיה יושב בבית הכנסת ועוסק בצרכי צבור ולא היו החברים מביטים בו, כיון שנכנס לדרוש ודורש כענין, התחילו מקלסין אותו ואומרים לו: ודאי זו תורה ואלו דברים.
[כך משה] כיון שבא לפרש דברי תורה לישראל, שנאמר: בעבר הירדן וגו'.
אמרו ישראל: זו תורה ואלו דברים, לקיים מה שנאמר: בצדק כל אמרי פי וגו' כלם נכוחים למבין.

דבר אחר:
משל לעם הארץ שלמדוהו דברי תורה הלכה מדרש, משלמד את הכל נעשה חכם.
מי גרם לו שיהא חכם?
אותו צער שנצטער בילדותו ובנערותו.
כך היה משה עם הארץ בנערותו ולא היה יודע לדבר, שנאמר: לא איש דברים אנכי, וכיון שנצטער לפני הקב"ה ולמד ממנו תורה, שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' זכה והתחיל מליף לישראל: אלה הדברים.

דבר אחר:
אלה הדברים -
זה שאמר הכתוב: שפתים ישק משיב דברים נכוחים.
משל לחכם שהיה נשוי קרובתו חטאה עליו טרדה והוציאה מביתו. בא שושבינו ובקש ממנו להכניסה בשביל אבותיה.
א"ל: לך אמור לה להתישב בדרכיה ואני מכניסה,
הלך ואמר לה: בתי, עדיין את בנווליך.
ענה אותו חכם ואמר לשושבינו: יהא הפה הזה מבורך. למה?
שאמר לה כל מה שהיה בה.
כך שעשו ישראל אותו מעשה, בקש הקב"ה לטורדם מן העולם, שנאמר: הרף ממני ואשמידם, אמר לפניו: רבש"ע, זכור לעבדיך לאברהם וגו', כיון שהזכיר האבות, מיד נעשה בקשתו, שנאמר: ויאמר ה' סלחתי כדברך.
חזר משה להוכיח את ישראל ואמר להם: עכשיו אתם בנוולכם, שנאמר: ממרים הייתם.
שמע הקב"ה תוכחות של משה, א"ל: שפתים ישק משיב דברים נכוחים.

א"ר אליעזר:
משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ויתפלל משה אל ה', אל תקרי אל ה' אלא על ה', [שכן] דבי רבי אליעזר בן יעקב:
קורין לאלפי"ן עייני"ן אלפי"ן,

דבי רבי ינאי אמרי:
מהכא: ודי זהב.
כך אמר משה לפני הקב"ה: בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו דַּי גרם להם לעשות את העגל, משל אומרים: וכי ארי נוהם מתוך קופה של תבן?
אלא מתוך קופה של בשר.

א"ר הושעיא:
משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו.
אמר לה: מי גרם לך שאת מבעטת בי?
כרשינין שהאכלתיך.

אמר ר' חייא בר אבא:
משל לאדם שהיה לו בן אחד, רחצו וסכו והכילו והשקהו והלבישו וכסהו ותלה לו כיס בצוארו והושיבו בפתח זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא?!
ומי גרם לו זה?
אלא הכיס שתלה בצוארו.
היינו דאמרי אינשי:
מלי כרסי זני בישי, שנאמר: כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני.

רב נחמן בר יצחק אמר:
מהכא: ורם לבבך ושכחת.

ורבנן אמרי:
מהכא: ואכל ושבע ודשן ופנה.
ואיבעית אימא מהכא: וישמן ישרון ויבעט.
ומנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה?
שנאמר: וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל.

סימן תשצח

ודי זהב -
א"ר יצחק:
אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בו אחד מעשרים וארבע בהכרע ליטרא מעגל הראשון, שנאמר: וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם.

אמר רבי חנינא:
לאחר ארבעה ועשרים דורות נגבה פסוק זה, שנאמר: ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר.

סימן תשצט

ואחד עשר יום מחורב -
וכי מהלך אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות?!
והרי אינן אלא שלשה ימים, שנאמר: ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים?

רבי יהודה אמר:
וכי לשלשה ימים היו ישראל מהלכין אחד עשר מסעות?!
והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום, כענין שנאמר: באליהו: ויקם ויאכל וישת וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וגו'?
אחר שאמרתי אי אפשר חזור לך לענין הראשון.

דבר אחר:
אחד עשר יום -
אלו זכו ישראל, לאחד עשר יום היו נכנסין לארץ, אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל עליהם המקום לארבעים יום ארבעים שנה, שנאמר: במספר הימים וגו'.

ר' יהודה אומר:
אלו זכו ישראל, לשלשה ימים היו נכנסין לארץ, שנאמר: וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה - ואין מנוחה אלא ארץ ישראל, שנאמר: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.

ר' בנאה אומר:
אלו זכו ישראל, ליום אחד היו נכנסין לארץ, שנאמר: היום אתם יוצאים וגו' והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני, מיד.

אבא יוסי בן (חנניה) [חנן] אומר משום אבא כהן ברדלא:
אלו זכו ישראל, כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסין לארץ, שנאמר: עלה רש, מיד, כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת.

סימן תת

ויהי בארבעים שנה וגו'. -
(ה) מלמד שהשנה שנים עשר חדש.
וכי אין אנו יודעין שהשנה שנים עשר חדש?!
והלא כבר נאמר: בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש ואדר.
וכן הוא אומר: ולשלמה שנים עשר נציבים.
ואומר: ונציב אחד אשר בארץ.
ואיזהו אחד?
זה חדש העבור.

רבי בנאה אומר:
וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה שנים עשר חדש?!
והלא כבר נאמר: ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר: היום, ומה תלמוד לומר: היום?
היום מלאו ימי ושנותי (מעת לעת).

דבר אחר:
שבאותו היום שלמו לו מעת לעת.
ואומר: והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, הוצא ממנה שלשים ושלשה יום למפרע, ואתה מוצא שהשנה שנים עשר חדש.

דבר אחר:
ויהי בארבעים שנה -
מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד?
מיעקב שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנאמר: ויקרא יעקב אל בניו וגו' ראובן בכורי אתה, אמר לו: מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו?
כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי.
ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה:
כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו,
ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו,
ושלא יהא בלבו עליו,
ושלא יהו המוכיחים מתווכחין. שהתוכחה מביאה לידי שלום.
וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר: והוכיח אברהם את אבימלך.
ומהו אומר?
ויכרתו שניהם ברית.

וכן הוא אומר ביצחק: ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי.
ומהו אומר?
וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.

וכן אתה מוצא ביהושע, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר: אם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי וגו' ויאמרו העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד.

וכן אתה מוצא בשמואל, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר: הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וגו', ויאמרו לא עשקתנו וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם וגו' ויאמרו עד.

וכן אתה מוצא בדוד, שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה, שנאמר: ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר.

דבר משה -
שלא תאמר וכי נתנבא משה אלא (עשר) [אלו] דברות?!
מנין לכל הדברות שבתורה קלות וחמורות (הזדונות והשגגות) [וגזרות שוות] הכללות והפרטות הגופין והדקדוקין?
תלמוד לומר: ככל אשר צוה ה' אותו אליהם.

סימן תתא

אחרי הכותו את סיחון -
משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר.
אמרו לו חיילותיו: תן לנו גלוסקאות חמות,
אמר להם אפרכוס: בשביל שהמלך בשר ודם מטריחין אתם עליו?!
מאין לו רחים מאין לו תנורים במדבר?
כך אמר משה: אם מוכיח אני את ישראל תחלה, עכשיו יאמרו ישראל אֵלַי: בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו, והוא לא עשה כן, אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל את סיחון ועוג לפניהם אח"כ הוכיחן, לכך נאמר: אחרי הכותו.

את סיחון -
אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון, קשה היה שהמדינה קשה, ואלו לא היתה מדינה קשה וסיחון שרוי בתוכה, קשה היה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.

ואת עוג מלך הבשן -
אלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות, קשה היה שהמדינה קשה, ואלו לא היתה המדינה קשה ועוג שרוי בה, קשה היה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.

(ו) בעשתרות -
שהיה קשה כעשתרות.

אדרעי -
המקום המלכות.
בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו'

רבי יהודה אומר:
אין הואיל אלא התחלה, שנאמר: הואל נא וילין וייטב לבך.
ואומר: ועתה הואלת לברך את בית עבדך.

וחכמים אומרים:
אין הואיל אלא לשון שבועה, שנאמר: ויואל משה לשבת את האיש.
ואמר: ויואל שאול את העם.

באר את התורה -
אמר להם: כבר אני סמוך למיתה, מי ששמע פסוק אחד ושכחו, יבא וישננו,
מי ששמע פרשה אחת ושכחה יבא ושננה,
פרק אחד ושכחו, יבא וישננו,
הלכה אחת ושכחה, יבא וישמענה, לכך נאמר באר.

ה' אלהינו דבר אלינו -
[אמר להם]: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם.

רב לכם שבת בהר הזה -
אמר להם: [הרבה] שכר הוא לכם שבת בהר הזה, עשיתם לכם את המשכן, עשיתם לכם שלחן, עשיתם לכם מנורה.

דבר אחר:
הנאה גדולה היא לכם ישיבתם בהר הזה קבלתם לכם את התורה, מניתם עליכם שבעים זקנים, מניתם עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות, הא הנאה גדולה היא לכם ישיבת ההר הזה. (ז)

דבר אחר:
רע הוא לכם ישיבתכם בהר הזה.

פנו וסעו לכם ובואו -
זה דרך ערד וחרמה.

הר האמורי ואל כל שכניו -
זה עמון ומואב והר שעיר.
בערבה - זו יער של מישור.
בהר - זה הר המלך.
ובשפלה ובנגב - זו שפלת דרום.
ובחוף הים - זו אשקלון ועזה (ועקרון) [וקסרין].
ארץ הכנעני - זה גבול כנען, שנאמר: ויהי גבול הכנעני מצידן, עד לשע, זו קדלהי.

והלבנון -
אמר להם: כשאתה נכנסים לארץ ישראל צריכים אתם להעמיד לכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה.
ומנין שאין לבנון אלא מלך?
שנאמר: בא אל הלבנון.
ואומר: החוח אשר בלבנון.
ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון.
ואומר: ונקף סבבי היער בברזל והלבנון באדיר יפול.

דבר אחר:
למה קורא אותו לבנון?
על שם שהוא מלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'.

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר:
תלושים שבהרים בחזקת כל השבטים הם עומדין ומחוברין (של) [בחזקת] אותו השבט, ואין לך כל אחד ואחד מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק, שנאמר: פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו' עד הנהר הגדול נהר פרת.
וכן אתה מוצא בכנעני ובפרזי ובאמורי שנאמר: ואל כל שכניו.

עד הנהר הגדול נהר פרת -
שמעון בן טרפון אומר:
קרב לגבי דהינא ואידהן.

דבי רבי ישמעאל תנא:
עבד מלך כמלך.

עד הנהר הגדול נהר פרת -
שרובו (ח) ותקפו כנגד ארץ ישראל.

משל הדיוט אומר: עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך.

דבר אחר:
שמפריד והולך עד שיכול לגרפו במגרפה.

(דבר אחר:)
[ואח"כ] פרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות.

[דבר אחר:
פרת - שנטיעות פרין ורבין בו].
הרי כל הנהרות אומרים לפרת: מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולנו הולך למרחוק?
אמר להן: מעשי מוכיחין עלי, זורין בי זריעה עולה לשלשה ימים, נוטעין בי נטיעה, עולה לשלושים יום.

ראה נתתי לפניהם את הארץ -
אמר להם: איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא ממה שאתם רואים בעיניכם.

בואו ורשו את הארץ -
אמר להם: כשאתם נכנסין לארץ אין אתם צריכים כלי זיין (לא) [אלא] קובע דיופטין ומחלק.

אשר נשבע ה' לאבותיכם -
מה תלמוד לומר: לאברהם ליצחק וליעקב?
אם לענין (ט) שבועת אבות, הא כתיב שבועות מטות אומר סלה?
אלא מה תלמוד לומר: לאברהם ליצחק וליעקב?
כדאי יעקב בעצמו, כדאי יצחק בעצמו, [כדאי אברהם בעצמו].

משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה ולא (כתבה) [נתנה] לו אלא כמות שהיא, (חזר ונטעה כרם) [עמד העבד והשביחה].
אמר: מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא, חזר ונטעה.
כך כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר: קום התהלך בארץ.
עמד אברהם והשביחה, שנאמר: ויטע אשל בבאר שבע.
עמד יצחק והשביחה, שנאמר: ויזרע יצחק בארץ ההיא.
עמד יעקב והשביחה, שנאמר: ויקן את חלקת השדה.

לתת להם -
אלו באי הארץ.

ולזרעם - אלו בניהם.
אחריהם - אלו (י) שכבשו דוד וירבעם.
וכן הוא אומר: הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת.

דבר אחר:
לתת להם -
אלו עולי בבל,
ולזרעם - אלו בניהם,
אחריהם - לימות המשיח.

ואומר אליכם בעת ההיא לאמר -
אמר להם משה לישראל: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה.

לא אוכל לבדי שאת אתכם -
אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל?
אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיד להם ת השליו ועשה להם נסים וגבורות ולא היה יכול לדונן?!
אלא כך אמר להם: ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם.
וכן שלמה אומר: ונתת לעבדך לב שומע.
ואומר: מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר שלמה לא היה יכול לדון את ישראל?
והלא הוא אומר: ויתן אלהים חכמה לשלמה וגו' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם וגו' ויחכם מכל האדם ולא היה יכול לדון?!
אלא כך אמר להם: איני כשאר כל הדיינין, שלטון בשר ודם יושב על בימה שלו, דן להריגה ולחניקה ולשרפה ולסקילה ואין בכך כלום, אבל אני, אם חייבתי ליטול סלע נוטל שנים, שנים נוטל שלש, דינר נוטל מנה, אינו כן אלא אם חייבתי ממון נפשות הוא תובעני.
וכן הוא אומר: וקבע את קובעיהם נפש.

והנכם היום -
הרי אתם קיימים (יא) כיום.

מכאן אמרו:
ז' כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו.
הראשונה - אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
שניה - אשר תבחר ותקרב.
שלישית - אשרי יושבי ביתך.
רביעית - ה' מי יגור באהלך.
חמישית - מי ישכון בהר קדשך.
ששית - מי יעלה בהר ה'.
שביעית - ומי יקום במקום קדשו.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומין לעתיד לבא:
לחמה,
וללבנה,
לרקע,
ולכוכבים,
ולברקים,
ולשושנים,
ולמנורת בית המקדש.

לחמה וללבנה – מנין? שנאמר: יפה כלבנה ברה כחמה.
לרקיע - שנאמר: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.
לכוכבים - שנאמר: ומצדיקי הרבים ככוכבים.
לברקים – דכתיב: כברקים ירוצצו.
לשושנים – דכתיב: למנצח על שושנים.
למנורת בית המקדש – דכתיב: ושנים זיתים עליה.

ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם -
אמרו לו: משה רבנו, אי אֶפְשֵׁנוּ שתברכנו, המקום הבטיח את אבותינו ואמר להם: והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ושמתי ת זרעך כעפר הארץ ואתה נותן קצבה לברכותינו?!

משל למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה צריך לצאת למדינת הים.
אמר: אם אני מניח נכסי ביד בני הוא עומד ומבזבז, אלא הריני ממנה לו אפוטרופא עד שיגדל. משהגדיל הבן ההוא, אמר לו לאפוטרופא: תן לי הכסף והזהב שהניח לי אבא בידך!
עמד ונתן לו משלו כדי פרנסתו, התחיל אותו בן מצר.
אמר: הרי כל כסף וזהב שהניח לי אבא בידך.
אמר לו: כל מה שנתתי לך לא נתתי לך אלא משלי, אבל מה שהניח לך אביך הרי הוא שמור.
כך אמר משה לישראל: ה' אלהי אבותיכם - זו משלי, ושלכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם, כחול ימים (וכצמחי אדמה) [וכעפר ארץ] וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב.

איכה אשא לבדי -
משל למטרונא שהיו לא שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזה ואחד ראה אותה בנוולה.
כך משה ראה את ישראל בשלותן, ואמר: איכה אשא לבדי.
ישעיה ראה אותן בפחזן, ואמר: איכה היתה לזונה.
ירמיה ראה אותן בנוולן, ואמר: איכה ישבה בדד.

איכה אשא לבד טרחכם -
מלמד שהיו טרחנין, היה אחד מהן רואה שכנגדו נוצח בדין, אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, למחר אי דן, מוספני עליכם דיינים. לכך נאמר: טרחכם ללמד שהיו טרחנין.

ומשאכם -
מלמד שהיו אפיקורסין.
הקדים משה לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו?!
אחר לצאת, אמרו: מה אחר בן עמרם לצאת, מה אתם סבורים?
יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות, קל וחומר אם היה (יב) משל בית און כענין ואון בן פלת בני ראובן בידוע שאשתו שואלתו ויועצתו, לכך נאמר: ומשאכם ללמד שהיו אפיקורסין.
וריבכם – מלמד שהיו [רוגנים] היה אחד מהן מוציא סלע בשביל ליטול שנים, שנים בשביל ליטול שלושה, לכך נאמר: וריבכם ללמד שהיו רוגנים.

סימן תתב

הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים -
אין הבו אלא עצה, שנאמר: הבו לכם דבר ועצה, הבה נתחכמה לו פן ירבה.
אנשים - וכי עלתה על דעתנו נשים?
ומה תלמוד לומר: אנשים?
ותיקים, כסופים.

חכמים ונבונים -
זהו ששאל אריוס את רבי יוסי:
א"ל: איזהו חכם?
א"ל: זה המקיים תלמודו.
או אינו אלא נבון?
אמר לו: כבר נאמר: ונבונים.
מה בין חכם לנבון?
(חכם) [נבון] דומה לשולחני (עשיר) [תגר], כשמביאין לו דינר לראות רואה, כשאין מביאן לו מוציא משלו ורואה, (נבון) [חכם] דומה לשולחני (עני) [עשיר], כשמביאין לו לראות רואה, כשאין מביאין לו לראות יושב ותוהא.

וידועים לשבטיכם -
שיהו ידועים לכם, הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני, איני יודע (מאיזה שבט הוא) [מעשיו], אבל אתם מכירין אותו שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר: וידועים לשבטיכם שיהו ידועים לכם.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שהבריות מרננות אחריו ואומרות: מה ראה איש פלוני לישב. ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נאמר: וידועים לשבטיכם - שיהו יודעים לכם.

ואשימם בראשיכם -
יכול מניתם אתם אותם הרי הן ממונים ואם לאו אינם ממונים?
תלמוד לומר: ואשימם בראשיכם - אם אני מניתים הרי הן ממונים ואם לאו אינן ממונים. יכול אם גדלתם אתם הרי הן גדולים ואם לאו אינן גדולים?
תלמוד לומר: בראשיכם.

דבר אחר:
אם שימרתי את דבריכם הרי ראשיכם שמורים ואם לאו אינן שמורים, מלמד שאשמיהם של ישראל תלויין בראשי דיניהם.
וכן הוא אומר: בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל וגו' באמרי לרשע וגו' ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו וגו'.

ואישמה בראשיכם -
ואשימם כתיב, אמר להם משה:אם אין אתם נשמעין להם, אשמה תלויה בראשיכם.
משל למה הדבר דומה?
לנחש הזה שאמר הזנב לראש: עד מתי אתה מהלך תחלה?
אני אלך תחלה.
אמר לו: לך תחלה!
הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה, מצא קוצים והשליכו לתוכן, מי גרם לו?
על שהלך הראש אחר הזנב.
כך כשהקטנים נשמעים לגדולים הן גוזרין לפני הקב"ה והוא עושה, ובשעה שהגדולים הולכים אחר הקטנים הם נופלים.

דבר אחר:
משל למה הדבר דומה?
לכלה שעומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה, אם מקנחת ידיה בכותל - הכול מתפחם וידיה אין מתקנחות, אם מקנחת ידיה בפסיפס - הפסיפס מתפחם וידיה אין מתקנחות, ואם מקנחת היא בשערה - שערה מתנאה וידיה מתקנחות.
כך כשישראל נשמעין לגדוליהן ואין הגדולים עושין צרכיהם אשמה תלויה בראשיהן של גדולים, ואם לאו תלוי בראשי עצמן.
וכשאין הגדולים עושין צרכיהם מה כתיב?
ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו וגו'.

ואומר אליכם בעת ההיא -
באיזה עת?
רבי יוחנן אמר:
בעת יתרו, שנאמר: כי כבד ממך הדבר וגו'.

(ריש לקיש) [רבי חייא] אומר:
בשעת מתאוננים, שנאמר: לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה וגו' האנכי הריתי. אמר לפניו: רבש"ע, אתה שאמרת העמוסים מני בטן, אתה נאה לך לטעון אותם.

יוסף עליכם ככם -
צדיקים. כיוצא בכם מקבלים תוכחות ושותקים.

דבר אחר:
למה ברכם בלשון תוספת?
שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר.

ותענו אותי ותאמרו -
היה לכם לומר: משה רבנו ממי נאה ללמוד תורה? ממך או מתלמידך או מתלמידך או מתלמידי תלמידיך? ולא ממך שנצטערת עליה, כענין שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וגו', אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם הייתם אומרים: עכשיו הוא ממנה עלינו דיינין (שהן מונין) (יד) [שמונים] אלף חסר (אחד) [אלף] ופרוטרוט. אם אינו בני הרי הוא בן בני ואם אינו בן בני אנו מביאין דורון והוא נושא לנו פנים בדין, לכך נאמר: ותענו אותי, כשהייתי מתעצל בדברם הייתם אומרים: יעשה הדבר במהרה.

ואקח את ראשי שבטיכם וגו' ואצוה את שופטיכם -
משכתים בדברים.
אמרתי להם: אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב, בני אדם שנקראו אחים ורעים כרם חמד, נחלה, צאן מרעיתו וכל לשון חיבה.

אנשים חכמים וידועים -
זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה, הלך ולא מצה אלא שלשה אנשים חכמים (ונבונים) וידועים.
[ראשים] - (שיהו מכובדים) עליכם.
ראשיכם - במקח.
ראשיכם - בממכר.
ראשכיכם - במשא ומתן.
ראשיכם - בכניסה ויציאה, (טו) נכנס ראשון ויצא אחרון, לכך נאמר: ואתן אותם ראשים עליכם, שיהו מכובדים עליכם.

שרי אלפים -
שאם היו (אלף) [אלא] תשע מאות תשעים ותשעה חסר אחד, נתפס שר אלף.

שרי מאות -
שאם היו (מאה) [אלא] תשעים ותשעה חסר אחד נתפס שר מאה.
וכמו כן שרי חמשים ושרי עשרות.

ושוטרים -
אלו המכים ברצועה, כענין שנאמר: ושוטרים הלוים לפניהם.
ואומר: והלוים מחשים לכל העם לאמר וגו'.

ואצוה את שופטיכם -
אמרתי להם: הוו מתונים בדין שאם בא דין לפיכם פעם ושתים ושלש, אל תאמרו בבר בא דין זה לפי ושניתיו ושלשתיו אלא הוו מתונין, וכך היו אנשי כנסת הגדולה אומרים: הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.

בעת ההיא -
לשעבר הייתם עמדים ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור.

מעשה ברבן יוחנן בן נורי ורבי אלעזר חסמא שהושיבם רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים, לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים.
כך היתה מדתו של רבן גמליאל כשהיה נכנס ואומר: שאלו! בידוע שאין שם קנתור.
נכנס ולא היה אומר שאלו! בידוע שיש שם קנתור.
נכנס ומצא את ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר חסמא שישבו להם אצל התלמידים.

אמר להם ר' יוחנן בן נורי ואלעזר חסמא:
הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררה על הצבור?
לשעבר הייתם ברשות עצמכם, מכאן ואילך הרי אתם משועבדים לצבור.

ואצוה את שופטיכם -
וכתיב: ואצוה אתכם, אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור, עד כמה?
עד כדי כאשר ישא האומן.

ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר -
כנגד מקל ורצועה תהא זריז.
רב הונא כי הוה נפיק לדינא אמר אפיקו לי מאנידדינא.

שמוע בין אחיכם -
אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו [ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו] קרי ביה נמי שומע בין אחיכם.

רב כהנא אמר:
מלא תשא קרי ביה לא תישא.

ושפטתם צדק -
צדק את הדין ואח"כ חתכהו.

בין איש ובין אחיו -
אפילו בין בית לעליה.

ובין גרו -
אפילו בין תנור לכיריים.

ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו -
מכאן אמר רבי יהודה:
גר שנתגייר בבית דין - הרי זה גר, בינו ובין עצמו - אינו גר.

שמוע בין אחיכם -
כך היתה מדתו של רבי ישמעאל כשהיו שנים באים אצלו לדון לפניו אחד עובדי אלילים ואחד ישראל, אם יכול לזכות את ישראל בדיני ישראל מזכה כו'.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
(טז) אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, בדיניהם היה דן בדיניהם.

ושפטתם צדק -
צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות.
משל זה עוטף בטליתו, זה אומר: שלי הוא, זה חורש בפרתו וזה אומר: שלי היא, זה מחזיק בתוך שדהו וזה אומר: שלי הוא, לכף נאמר: [ושפטתם צדק] צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות.

בין איש -
להוציא את הקטן.

מכאן אמרו:
אין דנין יתומין.

בין איש ובין אחיו ובין גרו -
אין לי אלא בין איש לאחיו, בין איש לאשה, בין אשה לאיש, בין אומה למשפחה, בין משפחה לחברתה מנין?
תלמוד לומר: בין איש ובין אחיו מכל מקום.

ובין גרו -
זה שאוגר עליו דברים.
א"ל: חרשת תלם בתוך שלי והוא אומר: לא חרשתי, המית שורך את שורי והוא אומר: לא המית, לכך נאמר: ובין גרו - זה שאוגר עליו דברים.

דבר אחר:
ובין גרו - זה שכנו.

דבר אחר:
זה שושבינו.

דבר אחר:
זה תותבו.

לא תכירו פנים במשפט -
זה הממונה להושיב דיינין, שמא תאמר:
איש פלוני נאה אושיבנו דיין,
איש פלוני גבור ואושיבנו דיין,
איש פלוני קרובי אושיבנו דיין,
איש פלוני הלוני מעות אושיבנו דיין,
איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין,
נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאין יודע, מעלה עליו כאילו מכיר פנים בדין.

כקטן כגדול תשמעון -
שמא תאמר הואיל וזה עני וזה עשיר וזה מצוה לפרנסו, אזכנו ונמצא מפרנסו בנקיות?
תלמוד לומר: כקטן כגדול תשמעון.

דבר אחר:
שמא תאמר: היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל (דינו) [דינר], אזכנו ולכשיצא חוץ אומר לו תן לו שאתה חייב לו?
תלמוד לומר: כקטן כגדול תשמעון.

לא תגורו מפני איש -
שאם באים שנים לדון לפניך עד של תשמע דבריהם אתה רשאי לשתוק, משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לשתוק. משנתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק.
שמעת את הדין ואין אתה יודע לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אתה רשאי לשתוק שנאמר: אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת וגו' ומשפט שלום שפטו בשעריכם.
איזהו שלום שיש בו משפט אמת?
הוי אומר: זה בצוע.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
המעלה את הקטן למקום גדול והגדול למקום קטן - זה בצוע.

וחכמים אומרים:
כל מבצע הרי זה מנאץ, שנאמר: ובוצע ברך נאץ ה', נמצא זה משבח את הדיינין וזה מנאץ את יוצרו.

לא תגורו מפני איש -
או שמא תאמר: מתירא אני מפני פלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא מקצץ את נטיעותי?
תלמוד לומר: לא תגורו.
וכן ביהושפט אומר: ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה'.

לא תכירו פנים במשפט -
רבי יהודה אמר:
לא תכירהו.

רבי אלעזר אומר:
לא תנכרהו.

אושפזיכניה דרב אתא לקטיה לדינא,
אמר ליה: פסילנא לך,

אמר ליה לרב כהנא:
פוק דייניה, חזיא דהוה גייס ביה,
אמר ליה: אי צייתת ציית, ואי לא מפיקנא לך רב מאונך.

כקטן כגדול תשמעון -
שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. מאי הילכתא?
אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה, פשיטא, אלא לאקדומיה,

לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא -
אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו.

סימן תתג

אשר יקשה מכם -
על דבר זה נענש משה שנאמר: ויקרב משה את משפטן.


מתקיף לה רב נחמן בר יצחק:
מי כתיב ואשמיעכם?
ושמעתיו כתיב!
אי גמירנא גמירנא, ואי לא, אזלנא וגמירנא, אלא כדתניא:
ראויה היתה פרשת נחלות שתכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן, [וראויה היתה פרשת מקושש שתכתב ע"י משה, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה ע"י], ללמדך שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.

והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי -
אמר לו הקב"ה למשה: אתה דן דין קשה?!
חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה שאני מביא עליך דין שתלמיד תלמידך יכול לשמעו ואין אתה יכול לשמעו.
ואי זה?
זה דינן של בנות צלפחד.
וכן הוא אומר: ויקרב משה את משפטן לפני ה'.
כיוצא בו אתה אומר: ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו' ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הרואה.
אמר לו הקב"ה: אתה הוא רואה?!
אני מודיעך שאין אתה רואה, ואימתי הודיעו?
בשעה שאמר לו: מלא קרנך שמן, מהו אמר לו?
ויהי בבואם וירא את אליאב וגו'.
אמר הקב"ה: אמרת שאני רואה אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו וגו'.

ואצוה אתכם בעת ההיא -
אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות.

ונסע מחורב -
בני אדם שראו נחשים כקורות בית הבד ועקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניהם, עליהם הוא אומר: את כל המדבר הגדול והנורא נחש שרף?!

והלא דברים קל וחומר: ומה דברים שהן חמורין כבשתים לפניהם, דברים שאין חמורין על אחת כמה וכמה!
לכך נאמר: ונסע מחורב וגו'.

ואומר אליכם -
אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם.

באתם עד הר האמורי -
משל למלך שמסר את בנו לפדגוג אחד, והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו: כל הגפנים הללו וכל הכרמים הללו שלך וכל הזיתים הללו שלך, משיגע להראות, אמר לו: כל מה שאתה רואה שלך!
כך ישראל כשיהיו במדבר ארבעים שנה היה משה אומר להם: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. כיון שבאו לארץ א"ל: באתם עד הר האמורי, ואם תאמרו עדיין לא הגיע זמן, ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, איני אומר לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם, עלה רש מיד עלה רש.

סימן תתד

ותקרבון אלי כלכם -
בערבוביא.
ולהלן הוא אומר: ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם, ילדים מכבדים את הזקנים וזקנים מכבדים את הראשים.
וכאן הוא אומר: ותקרבון אלי כלכם - בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים והזקנים דוחפים את הראשים, נמצאת אומר: שתי קריבות הן:
אחת קריבה לשם שמים,
[ואחת קריבה שאינה לשם שמים],

נמצאת אומר שתי ראיות הן:
אחת ראיה של נחת,
ואחת של צער.

באברהם הוא אומר: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם - זו ראיה של נחת.
במשה הוא אמר: עלה ראש הפסגה ושא עיניך - זו ראיה של צער.

נשלחה אנשים לפנינו -
רבי שמעון אומר:
גנות גדול היתה בידיהם של ישראל, בשעה שאמרו: נשלחה אנשים, אמר להם המקום: אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה זנתי ופרנסתי אתכם, כשאתם נכנסים לארץ טובה ורחבה על אחת כמה וכמה שאזון ואפרנס אתכם! עלובין בני אדם שכך בקשו להם.

וישיבו אותנו דבר -
באיזה לשון הן מדברים?

את הדרך אשר נעלה בה -
אין לך דרך שאין בה עקמומיות,
אין לך דרך שאין בה ממנות,
אין לך דרך שאין בה (יז) פרשות.

ואת הערים אשר נבא אליהן -
לידע באיזה דרך אנו באין עליהן.

ויחפרו לנו -
(כתוב פרשת שלח לך אנשים).

וייטב בעיני הדבר -
בעיני טוב ולא בעיני המקום.
אם בעיניו היה טוב למה נכתב עם דברי תוכחות?
משל לאדם שאמר לחברו: מכור לי את חמורך זה!
אמר לו: הן.
נותן אתה לי לנסיון?
אמר לו: הן.
בוא אתי ואני אראה כמה נושא בהר וכמה נושא בבקעה, כיון שראה שאין מעכבו כלום (אלא בשביל לשאת) [א"ל: בוא קח] את מעותיו, לכך נאמר: וייטב בעיני הדבר.

ואקח מכם שנים עשר אנשים -
מן הברורים שבכם, מן המסולתין שבכם.

איש אחד לשבט -
מה אני צריך [לומר]: ואקח מכם שנים עשר אנשים?
מגיד שלא היה שבט לוי עמהם.

ויפנו ויעלו ההרה -
(מגיד שנקרא על שם סופו).
מגיד שדרך מרגלים (יח) לעלות בהר.
וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע: ההרה לכו וגו' ונחבתם שמה שלושת ימים עד שוב הרודפים, מלמד ששרתה עליה רוח הקדש, שאלו לא שרתה עליה רוח הקדש מנין היתה יודעת שעתידין לחזור לאחר שלשה ימים?!

סימן תתה

ויבאו עד נחל אשכול -
מלמד שנקרא על שם סופו.
כיוצא בו אתה אומר: ויבא אל הר האלהים חורבה - מגיד שנקרא על שם סופו.

וירגלו אותה -
מלמד שהלכו בה ד' אמנין שתי וערב.

ויקחו בידם מפרי הארץ -
אמר ר' שמעון:
(יט) עלובין בני אדם שכך נטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאנים באיסר ענבים, כך נטלו בידן.

ויורידו אלינו -
מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, שנאמר: עלה נעלה וירשנו אותה וגו' ויעלו ויתורו וגו'.
ואומר: ויעלו מצרים.

ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו -
וכי לטובה אמרו זה והלא לא אמרו אלא לרעתה?!
מי אמר טובתה?
יהושע וכלב, אף על פי כן ולא אביתם לעלות.

תרגנו באהליכם -
שמעון בן טרפון אומר:
תרתם וגניתם באהלו של מקום.

ותרגנו באהליכם ותאמרו -
מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים, שנאמר: דברי נרגן כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקע את כרסם, שנאמר: והם ירדו חדרי בטן.

דבר אחר:
מלמד שהיו יושבין בתוך משכניהם ובוכין ומבכין כמת להם.
נוטלין את בניהם ואומרים להם: אוי לכם סגופים, למחר יהיו צולבין מכם על הצלוב.
ונוטלין את בנותיהן ואומרים להם: אוי לכם דוויות אוי לכם סגופות למחר יהו הורגין מכם ושובין מכם ומעמידין מכם בקלון.

בשנאת ה' אותנו -
אפשר שהמקום שונא את ישראל?!
והלא כבר נאמר: אהבתי אתכם אמר ה'?
אלא הן ששונאין את המקום.

משל הדיוט אומר: מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך.

לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו -
כענין שנאמר: וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו.

אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו -
אמרו לו: משה רבנו, אלו מבני אדם אחרים היינו שומעין דברים הללו לא היינו מאמינים, אלא מפני אדם אחרים הינו שומעין דברים הללו לא הינו מאמינים אלא מפני אדם שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם.

עם גדול -
מלמד שהיו גבוהים בקומה.

ורם -
מלמד שהיו מרובין באוכלוסין.

ערים גדולות ובצורות בשמים -
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
דברו כתובים לשון הבאי, שנאמר: (כ) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו'.
אבל מה שאמר המקום לאברהם אבינו: והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אינו דבר הבאי.

וגם בני ענקים ראינו שם -
מלמד שראו ענקים ע"ג ענקים, שנאמר: לכן ענקתמו גאוה.

ואומר אליכם -
אמר להם: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם.

לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם ההולך לפניכם -
אמר להם: מי שעשה לכם נסים במצרים וכל הנסים האלו עתיד לעשות לכם נסים בכניסתכם לארץ.

ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם -
אם אין אתם מאמינים להבא וגו' האמינו לשעבר.