המשך סימן תתנו

ואת כל היקום אשר ברגליהם -
זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. עושר שמור לבעליו לרעתו - זה עשרו של קרח.

אמר רבי לוי:
משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקולפי דגילדא.

ותפתח הארץ את פיה -
(כתוב ברמז תשנ"ב).

אמר רבי חמא בר חנינא:
שלש מטמוניות הטמין יוסף:
אחת נתגלתה לקרח,
ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס,
ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא.

כי הארץ אשר אתה בא שמה -
(כתוב ברמז תשמ"ג).

סימן תתנז

לא כארץ מצרים היא -
ארץ מצרים שותה מימיה,
ארץ ישראל שותה מי גשמים.

א"י שותה נמוך וגבוה,
ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה.

ארץ מצרים גלוי שותה שאינו גלוי אינו שותה,
ארץ ישראל שותה גלוי ושאינו גלוי.

ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת,
ארץ ישראל (נזרעת ואחר כך שותה) שותה ונזרעת נזרעת ושותה.

ארץ ישראל שותה בכל יום ונזרעת בכל יום,
ארץ מצרים אינה נזרעת אם אינו עמל בה בפסל וקרדום ונודד שנת עיניו עליה, ואם לאו - אין לו בה כלום.
וארץ ישראל אינה כן אלא הן ישנים על מטותיהן והקב"ה מוריד להם גשמים.

משל למלך שהיה מהלך בדרך ראה בן טובים מהלך אחריו מהלך אחריו ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחד מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו לו ולאבותיו, אמר: גזרה שאין אתה עושה בידך ואני מאכילך.
כך כל הארצות ניתנו להן שמשים לשמשן:
מצרים שותה מן הנילוס,
בבל שותה מן נהר יובל,
אבל א"י אינה כן אלא הן ישנים על מטותיהם והקב"ה מוריד להן גשמים.
ללמדך, שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה:
בשר ודם קונה לו עבד שיהא זן ומפרנס אותו,
אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבד שיהא הוא זן ומפרנס אותו.

וכבר היו ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובין בבית המשתה וכו' (כתוב ברמז רכ"ט).
אתה אומר לכך הוא בא או לפי שארץ מצרים פסולת מכל הארצות הקישו לארץ ישראל? תלמוד לומר: כגן ה' כארץ מצרים - כגן ה' - לאילנות, כארץ מצרים - לזריעה.
או אינו מקישה אלא למגונה שבה?
תלמוד לומר: אשר ישבתם בה - מקום שישיבתכם בה, דכתיב: במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך.
או אינו מקישה אלא לשעת גנותה?
תלמוד לומר: אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם שם.
וכן אתה מוצא, בכל מקום שהצדיקים הולכים ברכה באת לרגלם.
ירד יצחק לגרר באת ברכה לרגליו, שנאמר: ויזרע יצחק וגו'.
ירד יעקב אצל לבן באת ברכה לרגליו, שנאמר: נחשתי ויברכני ה' בגללך.
ירד יוסף אצל פוטיפר באת ברכה לרגליו, שנאמר: ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף.
ירד יעקב אצל פרעה, באת ברכה לרגליו, שנאמר: ויברך יעקב את פרעה.
במה ברכו?
שנמנעו ממנו שני רעבון, שנאמר: ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם.
ואומר: וכלכלתי אותך שם.
מה כלכל האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר, אף כלכל האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר.

אמר ר' שמעון בן יוחאי:
אין זה קדוש השם, שדברי צדיקים קיימין בחייהן ובטלין לאחר מיתתן.

אמר ר' אלעזר בר ר' שמעון:
רואה אני את דברי ר' יוסי מדברי אבא שזה הוא קדוש השם כל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם.
וכן אתה מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו, שנאמר: ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים.
והרי דברים קל וחומר: ומה ארון שלא נעשה לו לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו נתברך בשבילו, קל וחומר לצדיקים שבשבילם נברא העולם.
אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם, שנאמר: ובתים מלאים כל טוב וגו'.

סימן תתמח

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
הרי הוא אומר: אשר לא מלאת והלא בידוע שלא מלאו שעכשיו באת לארץ, אלא זכותך היא שגרמה.
וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו הכנענים בונים בתים וזורעין שדות וחופרין בורות ושיחין ומערות נוטעין שדות וכרמים וכל עץ מאכל כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה.
או לפי שברכה זו עליהם, יכול היו אוכלין ושבעין?
תלמוד לומר: ואכלת ושבעת אתה אוכל ושבע והן מונעין את עצמן מנשיהן מבניהן מבנותיהן כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה.
וזו שאמרנו אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין אתם עליה, אתה אומר לכך בא הכתוב, או להקיש (יציאה) [ביאה] זו לביאתה של זו:
מה ארץ מצרים לא הייתם מונין עליה שמיטים ויובלות, יכול אף ביאת ארץ כנען כן?
תלמוד לומר: לרשתה, לרשתה אתם באים ולהיות מונין שמיטים ויובלות. אלא הפריש בין ביאתה של זו לביאתה של זו:
ביאת ארץ מצרים - רשות
וביאת ארץ ישראל - חובה,

ארץ מצרים בין עושין רצונו של מקום בין שאין עושין רצונו של מקום - הרי לכם ארץ מצרים,
ארץ ישראל אינו כן אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען, ואם לאו אתם גולין מעליה.
וכן הוא אומר: ולא תקיא הארץ אתכם.
תניא: ערוגה בתוכה ששה, גבוליה בכמה?

ר' יהודה אומר:
רוחב כמלא (גבול) [רוחב] פרסה, מה טעם?
דכתיב: והשקית ברגלך כגן הירק.

סימן תתנט

והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות -
או אינו אלא בגנותה של ארץ ישראל מדבר, שמזכיר בה הרים?
תלמוד לומר: ובקעות, מה בקעות לשבח אף הרים לשבח.
ועוד, שנותן טעם בהר טעם בבקעה שפירות ההר קלין ופירות הבקעה שמנים.

ר' שמעון בן יוסי אומר:
כשהיא בקעה הרי היא עושה כור, כשהוא הר הרי הוא עושה בית כור מן המזרח בית כור מן המערב בית כור מן הדרום בית כור מן הצפון בית כור מלמעלה נמצא חמשה מכופלת, שנאמר: כה אמר ה' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה שני כתובים הללו ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה בית ארצות בית החולות בית העפר.

דבר אחר:
ארץ הרים ובקעות -
מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה.
אין לי אלא שלא שוו טעם הר לטעם בקעה, מנין שלא שוו טעם הר והר טעם בקעה ובקעה? תלמוד לומר: ארץ הרים ובקעות, הרים - הרים הרבה, בקעות - בקעות הרבה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטים ולא שוו טעם פירות שבט זה לטעם פירות שבט זה. ואלו הן:
כי הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה.
והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה.
ארץ הרים ובקעות.
ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה.
כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.
ארץ נחלי מים.
ארץ חטה ושעורה.
ארץ זית שמן ודבש.
ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם.
ארץ אשר אבניה ברזל.
על הארץ הטובה אשר נתן לך.
ארץ זבת חלב ודבש,
הרי שנים עשר ארצות כנגד שנים עשר שבטים.

ר' יוסי בן משולם אומר:
מנין אתה אומר שכשם שנתנו מטעמים בארץ כך נתנו מטעמים בים?
תלמוד לומר: ולמקוה המים קרא ימים, [והרי ים אחד הוא, שנאמר: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד]?!
מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה (מצידון) [מצור], ולא העולה (מצידון) [מצור] לעולה מאספמיא.

או לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן, יכול יהו מים גורשין את העפר (ממקום) [למקום] בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים?
תלמוד לומר: ארץ הרים (וגבעות) [ובקעות], הרים לפי מה שהן [בקעה לפי מה שהיא].
וכן הוא אומר: שאלו מה' מטר בעת מלקוש וגו' לאיש עשב בשדה.

או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים, יהא גלוי שותה ושאינו גלוי אינו שותה?
תלמוד לומר: למטר השמים תשתה מים, גלוי ושאין גלוי שותה.
וכן הוא אומר: אף ברי יטריח עב וגו' והוא מסבות מתהפך וגו' שהעננים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח.

או לפי ששותה מי גשמים אבל אינה שותה מי נחלים?
תלמוד לומר: ארץ נחלי מים.

או לפי ששותה מי נחלים אבל אינה שותה מי שלגים?
תלמוד לומר: כאשר ירד הגשם והשלג וגו'.
ואומר: כי לשלג יאמר הוא ארץ.

או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים?
תלמוד לומר: למטר השמים תשתה מים - כשהוא אומר מים - אף מי טללים שותה.

דבר אחר:
מה מי גשמים לברכה אף מי טללים לברכה.
וכן הוא אומר: ויתן לך האלהים מטל השמים.
ואומר: יערוף כמטר לקחי וגו'.
ואומר: היה כטל לישראל, .
ואומר: והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וגו'.

למטר השמים תשתה מים -
(כתוב ברמז כ').

סימן תתס

ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה -
וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות כולן הוא דורש, שנאמר: להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו.
ואומר: להשביע שואה ומשואה וגו',
ומה תלמוד לומר: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה?
כביכול אין דורש אלא אותה ובשביל דרישה שדורשה, דורש כל הארצות עמה.

כיוצא בדבר אתה אומר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל [וכי] ישראל בלבד הוא שומר והלא שומר הוא את הכל, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי, ומה תלמוד לומר: שומר ישראל? בשביל ששומרן שומר את הכל עמהם.

כיוצא בדבר אתה אומר: והיו עיני ולבי שם כל הימים [וכי שם בלבד הם] והלא נאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, כביכול אין עיני ולבי אלא שם [ובשביל שהם שם הם בכל מקום],

כיוצא בו: קול ה' יחיל מדבר וגו'. דורש אותה, אותה ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומות ומעשרות.
או יכול אף שאר ארצות ניתנו לדרישה?
תלמוד לומר: אותה, אותה ניתנה לדרישה ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה.

דבר אחר:
דורש אותה - מגיד שניתנה בשכר דרישה, שנאמר: ולמדתם וגו' למען ירבו ימיכם וגו'
ואומר: ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו וגו':

תמיד עיני ה' אלהיך בה -
כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה
וכתוב אחד אומר: המביט לארץ ותרעד?

כשישראל עושין רצונו של מקום - תמיד עיני ה' אלהיך בה ואינן נזוקין, וכשאין עושין רצונו של מקום - המביט לארץ ותרעד.
לענין טובה הוא אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה.
לענין רעה הוא אומר: המביט לארץ ותרעד.
לענין טובה כיצד?
היו רשעים בראש השנה וגזרו עליהם גשמים מועטין וחזרו בהם, להוסיף עליהן אי אפשר [שכבר נגזרה גזרה], אלא תמיד עיני ה' אלהיך בה - מורידן בזמן ושולח בהם ברכה ומורידן על הארץ שצריכה להם.
לענין רעה כיצד?
הרי שהיו צדיקים בראש השנה וגזרו עליהן גשמים מרובין וסרחו להן, לפחות מהם אי אפשר, אלא תמיד עיני ה' אלהיך בה מורידן שלא בזמנן ושולח בהן את המארה ומורידן על הארץ שאינה צריכה להן לימים ולמדברות, שנאמר: ציה גם חום יגזלו מימי שלג.
מעשים שעשיתם עמי בימות החמה שלא הפרשתם תרומה ומעשרות הם מנעו מכם את הגשמים.
אמר רב יהודה:
שלשה צריכים רחמים:
מלך טוב, דכתיב: פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו.
שנה טובה, דכתיב: תמיד עיני ה' אלהיך בה וגו'.
חלום טוב, דכתיב: ותחלימני והחייני.

א"ר יוחנן:
ג' דברים מכריז עליהן הקב"ה בעצמו ואלו הן:
רעב, דכתיב: כי קרא ה' לרעב.
שובע, דכתיב: וקראתי אל הדגן והרביתי אותו.
פרנס, דכתיב: ראה קראתי בשם.

באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא?
רב נחמן בר יצחק אמר:
לדין, שנאמר: מראשית השנה ועד אחרית השנה - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. וממאי דתשרי הוא?
דכתיב: תקעו בחדש שופר וגו'.
איזהו חג שהחדש מתכסה בו?
הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב: כי חק לישראל הוא משפט.

מראשית השנה ועד אחרית שנה -
מגיד הכתוב שמראש השנה נגזר עליהן כמה גשמים כמה טללים ירדו עליה כמה חמה תזרח עליה כמה רוח נושבת עליה.

דבר אחר:
מראשית השנה ועד אחרית שנה -
אברך אתכם במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובכל מה שאתם שולחין בו ידכם אני אברך אתכם.

דבר אחר:
מראשית השנה ועד אחרית שנה -
וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סוף השנה?!
אלא הן ברשותי ליתן בהן ברכה בבית כשם שאני נותן בהן ברכה בשדה, שנאמר: יצו ה' אתך את הברכה באסמיך, ואומר העוד הזרע במגורה וגו'.
ומנין אף באוצר?
שנאמר: ברוך אתה בעיר.
ומנין אף בעיסה?
תלמוד לומר: ברוך טנאך ומשארתך.
ומנין אף בכניסה וביציאה?
שנאמר: [ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך.
ומנין אף באכילה?
שנאמר:] ואכלת ושבעת.
ומנין אף כשירד לתוך מעים?
תלמוד לומר: והסירותי מחלה מקרבך, הן ברשותי ליתן בהם ברכה בבית כשם שניתן בהם ברכה בשדה ולא כנימה ורקבובית תכנס בפירות ולא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש ולא דבש מדביש.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
משל למלך שהיו לו בנים ועבדים הרבה, והיו נזונין ומתפרנסין מתחת ידו ומפתח של אוצר בידו. כשהן עושין רצונו - הוא פותח את האוצר והן אוכלין ושבעין, וכשאין עושין רצונו - הוא נועל את האוצר והן מתים ברעב.
כך ישראל כשעושין רצונו של מקום מהו אומר?
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים.
וכשאין עושין רצונו של מקום מהו אומר?
וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
ככר ומקל ירדו כרוכין מן השמים.
אמר להן הקב"ה: אם עשיתם את התורה - הרי ככר לאכול, ואם לאו - הרי מקל ללקות בו. והיכן פירושו של דבר?
אם תאבו ושמעתם - טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם - חרב תאכלו.

רבי אלעזר המודעי אומר:
ספר וסייף ירדו כרוכין מן השמים.
אמר להם: אם עשיתם את התורה הכתובה בזה - הרי אתם נצולין מזה, ואם לאו - אתם לוקין בו.
היכן פירושו?
ויגרש את האדם וגו' ואת להט החרב וגו'.

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה -
כתיב: וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' והארץ אזכור.
מן הפסוק הזה אתה למד שני דברים:
שארץ ישראל שקולה כגנד המילה כשם שמילה דוחה את השבת כך כבושה של ארץ ישראל דוחה את השבת.
ועוד, שהיא שקולה כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית.
ביום ראשון כתיב: וירא אלהים את האור כי טוב
ובארץ כתיב: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה,

בשני כתיב: יהי רקיע בתוך מים.
ובארץ כתיב: ארץ נחלי מים.

בשלישי כתיב: תדשא הארץ דשא וגו'.
ובארץ כתיב ארץ חטה ושעורה.

ברביעי כתיב: יהי מארת
ובארץ כתיב: ארץ וגו' לא תחסר כל בה.

בששי נברא אדם וחוה, שנאמר: ויאמר אלהים נעשה אדם.
ובארץ כתיב: כי האדם עץ השדה.

בשביעי כתיב: ויברך אלהים את יום השביעי
ובארץ כתיב: ואכלת ושבעת וברכת.
ראה מה חיבה חבב הקב"ה את ארץ ישראל ששקולה כנגד כל הבריות שברא בעולמו.
אמר משה לישראל: לא חבב הקב"ה לאומה בעולם כשם שחבב אתכם, שנאמר: ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה, ולא חבב מכל הארצות אלא ארץ ישראל, שנאמר: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה - הרי אתם נכנסין לתוכה על מנת הדרישה, שנאמר: ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו וגו'.

סימן תתסא

והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני לא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה?
תלמוד לומר: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד.
אין לי אלא מצות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ ישראל, כגון: בכורות וקרבנות ומעשר בהמה, מצות הנוהגות משנכנסו לארץ, כגון: העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנין?
תלמוד לומר: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי - לרבות שאר מצות.
אין לי אלא מצות שעד שלא כבשו וישבו, משכבשו וישבו, כגון: לקט שכחה ופיאה תרומות ומעשרות שמיטין ויובלות מנין?
תלמוד לומר: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי להוסיף עליהן מצות אחרות.

ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם - מלמד שהמעשה תלוי בתלמוד, ואין תלמוד תלוי במעשה. וכן מצינו שנענש על התלמוד יותר מן המעשה, שנאמר: שמעו דבר ה' (בית יעקב) [בני ישראל] כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ.
אין אמת - אין דברי תורה נאמרים, שנאמר: אמת קנה.
אין חסד - אין דברי חסד נאמרין, שנאמר: חסדך ה' מלאך הארץ.
אין דעת - אין דברי דעת נאמרין, שנאמר: נדמו עמי מבלי הדעת.
ואומר: לכן כאכול קש לשון אש, וכי יש לך קש שאוכל אש?!
אלא קש זה עֵשָׂו שכל זמן שישראל מרפים את ידיהן מן המצות שולט בהם.
ואומר: מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי.
ואומר: כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה וגו'.

וכבר היו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא מסובין בבית שערים בלוד.
נשאלה שאלה זו בפניהם:
מה גדול תלמוד גדול או מעשה גדול?

א"ר טרפון:
מעשה גדול.

ורבי עקיבא אומר:
גדול תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

ר' יוסי הגלילי אומר:
גדול תלמוד, שהתלמוד קודם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע וליובלות מאה ושלש, וכשם שענש על התלמוד יותר מן המעשה, כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה, שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, מהו אומר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה, ואומר: ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.

סימן תתסב

אשר אנכי מצוה אתכם היום -
מנין אתה אומר, שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי גדול?
תלמוד לומר: אשר אנכי מצוה אתכם.
ולא כשומע מפי גדול אלא כשומע מפי חכם, שנאמר: דברי חכמים כדרבונות, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, כך דברי תורה מכוונין דעתו של אדם מדרכי מיתה לדרכי חיים.
ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי סנהדרין, שנאמר: בעלי אסופות ואין אסופות אלא סנהדרין, שנאמר: אספה לי שבעים איש.
ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה, שנאמר: נתנו מרועה אחד.
ואומר: ויזכור ימי עולם משה (עבדו) [עמו] וגו'.
ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הקב"ה, שנאמר: נתנו מרועה אחד,
ואמר: רועה ישראל, האזינה.
ואומר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
הרי הוא אומר: עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים.
עיניך - אלו הזקנים המתמנין על הצבור.
ואומר: כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם ואת הנביאים ואת ראשיכם החוזים כסה.
ברכות - מה בריכה זו אין אדם יודע מה שבתוכה כך אין אדם יודע לעמוד על דברי חכמים. בחשבון - בחשבונות שנגמרים בעצה ובמחשבה והיכן נגמרין?
בבתי מדרשות על שער בת רבים.

וכן הוא אומר: אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק - אם עשיתם את התורה קוה לאליהו שאמרתי לו: לך שוב לדרכך מדברה דמשק.
ואומר: זכרו תורת משה עבדי.
ואומר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.

לאהבה - שמא תאמר הריני לומר תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי, בשביל שאקבל שכר לעולם הבא?
תלמוד לומר: לאהבה - כל שאתם עושין לא תעשו אלא מאהבה.

סימן תתסג

ולעבדו -
זו תלמוד.
אתה אומר זו תלמוד, או אינו אלא עבודה?
הרי הוא אומר: ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה [וכי] מה שמירה לשעבר (אף) [ומה] עבודה לשעבר, הא למדת לעבדה ולשמרה. לעבדה - זו תלמוד ולשמרה - אלו מצות. כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כן תלמוד קרוי עבודה.

דבר אחר:
ולעבדו -
זו תפלה.
וכן דוד אומר: תכון תפלתי קטרת לפניך
ואומר: ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתיה נגד ירושלם וזמנין תלתא ביומא (בעא בעותיה) [הוא ברך על ברכוהי] וגו'.
ואומר: ובמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר וגו' אלהך די אנת פלח ליה בתדירא (הוא ישזבינך) [היכל לשיזבותך], וכי יש פלחן בבבל?
הא מה תלמוד לומר: ולעבדו?
זו תפלה, כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
ולעבדו בכל לבבכם -
הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא לבם מבוהל בשעת עבודה.

דבר אחר:
מה תלמוד לומר: בכל לבבכם ובכל נפשכם? והלא כבר נאמר: בכל לבבך ובכל נפשך?
להלן ליחיד
כאן לצבור,

להלן לתלמוד,
כאן למעשה,
הואיל ושמעת עשה, עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי, ונתתי מטר ארצכם והיה אם שמוע תשמעו וגו' מהו היום?
שאם אתם שמעתם מצותי אתם מאירים כיום, שנאמר: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.
וכן הוא אומר: תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך קודם שלא יבואו המלכיות שנמשלו כחשך וישתעבדו בכם, שנאמר: והנה אימה חשכה גדולה וגו', אם לא שמעתם - הן באים עליכם, ואם שמעתם - כשם שהיום הזה מאיר כך תהיו מאירים.

דבר אחר:
אנכי מצוה אתכם היום -
שלא תאמר איני יכול לשמוע את כל התורה ולשמור את כל המצות, שכתוב בה: ארוכה מארץ מדה.
משל למלך שהיה לו בור עמוק לאין סוף.
אמר לבן ביתו: שכור פועלים ומלא את הבור.
שכר פועלים ומי שהיה טפש היה הולך ומביט בבור, אמר: אימתי אני ממלא אותו?
ומי שהיה פקח אומר: מה איכפת לי שכיר יום אני אני שמח שמצאתי לי מלאכה.
כך הקב"ה אומר לו: מה איכפת לך שכיר יום אתה, עשה יומך עד ירצה כשכיר יומו.

דבר אחר:
אל תקוצו בדברי תורה אלא יהא עליך יום האחרון כיום הראשון וסוף השכר לבא, כדכתיב: מה רב טובך וגו'.

ונתתי מטר ארצכם -
ונתתי - אני ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח,

מטר ארצכם -
ולא מטר כל הארצות.
וכן הוא אומר: הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.

ר' נתן אומר:
בעתו - מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי הורדוס המלך, שהיו עסוקין בבנין הבית.
וכל כך למה?
כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר: הרי שכר כל המצות אלא אם בחקתי תלכו - ונתתי גשמיכם בעתם, והיה אם שמוע תשמעו אל מצות - ונתתי מטר ארצכם.
ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה?
תלמוד לומר: אוהב כסף לא ישבע כסף.
ואומר: ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד.
מלך זה ששולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משתעבד אלא ליוצא מן השדה. הא למדת שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה.
יורה - שיורד ומורה את הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכיהן.

דבר אחר:
יורה - (שמתכוין לארץ) [שיורד בנחת] ואין יורד בזעף.

דבר אחר:
יורה - שמרווה את הארץ ומשקה.
וכן הוא אומר: תלמיה רוה נחת גדודיה וגו' צמחה תברך.
יורה - במרחשון
ומלקוש - בניסן.
או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר?
תלמוד לומר: בעתו, יורה – במרחשון, ומלקוש בניסן.
וכן הוא אומר: והורדתי הגשם בעתו.
אי מה יורה שמשיר פירות שוטף את הזרעים ואת הגרנות?
תלמוד לומר: מלקוש - מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה.
אי מלקוש שמפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקאי?
תלמוד לומר: יורה - מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה.
וכן הוא אומר: ובני ציון יגילו ושמחו בה' אלוהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם ומלקוש וגו', מאי מלקוש?
שמל קשיותיהן של ישראל.

דברי רבי ישמעאל תנא:
דבר שממלא את התבואה בקש.
במתניתא תנא: דבר יורד על המלילות ועל הקשים.

ואספת דגנך -
רבי חנינא בר פפא רמי:
כתיב: לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו.
וכתיב: ואספת דגנך ותירושך ויצהרך,
לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

תנו רבנן:
ואספת דגנך -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה - יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורתו אימתי נעשית?!
אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: ואספת דגנך. ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: ועבדת את אויביך.

אמר אביי:
הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן.

א"ל רבא לרבנן:
לבנן במטותא מיניכו ביומי דניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא, כי היכי דלא תיטרדו במזונייכו כולא שתא.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
בוא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן, דורות האחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימו בידן.

סימן תתסד

ואספת דגנך ותירושך ויצהרך -
דגנך - מלא תירושך - מלא ויצהרך – מלא.
או ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ממיעוט הפירות?
תלמוד לומר: והשיג לכם דיש את בציר - מקיש דיש לבציר:
מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו,
אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו.

דבר אחר:
שיהא חורש בשעת קציר וקוצר בשעת חריש, וכן איוב אומר: וטל ילין בקצירי.

דבר אחר:
ואספת דגנך -
שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות באות למלאות אותה כסף וזהב, כענין שנאמר: וילקט יוסף את כל הכסף וגו'.
ואומר: וכימיך דבאך - שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לישראל.

(דבר אחר:)
דגן – כמשמעו.
תירושך - זה היין, כענין שנאמר: והשיקו היקבים תירוש ויצהר, לא כענין שנאמר: והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אלא כענין שנאמר: כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' וגו'.

ונתתי עשב בשדך -
אמר רב:
אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן מאכל לפני בהמתו, שנאמר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת.

ונתתי עשב בשדך לבהמתך -
שלא תהא מצטרך למדברות.
או אינו אלא ונתתי עשב בשדך כמשמעו?
תלמוד לומר: ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים עשב בשדך לבהמתך?
שלא תהא מצטרך למדברות.

רבי יהודה בן בבא אומר:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך -
בין התחומין.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך -
שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום, והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה.

דבר אחר:
ונתתי עשב בשדך (לבהמתך) -
זה פשתן.
וכן הוא אומר: מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם.

סימן תתסה

ואכלת ושבעת -
סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה.
וכן הוא אומר: יודע צדיק נפש בהמתו.

ואכלת ושבעת -
כשבהמתך אוכלת ושבעה עובדת בכח את האדמה, שנאמר: ורב תבואות בכח שור.

דבר אחר:
ואכלת ושבעת -
מן הולדות, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר.

ואכלת ושבעת -
(כתוב לעיל).

ואכלת ושבעת וגו' השמרו לכם פן יפתה וגו' -
אמר להם: הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שביעה, שנאמר: פן תאכל ושבעת וגו' ובקרך וצאנך ירביון.
מהו אומר אחריו?
ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וגו'.

כיוצא בו אתה אומר: כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו (ארץ) זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים.

כיוצא בו אתה אומר: וישב העם לאכול ושתו.
מהו אומר?
עשו להם עגל מסכה.

וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו אלא מתוך שביעה.
מה נאמר בהן?
בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה אליהם שורו עבר ולא יגעיל וגו' ישלחו כצאן עויליהם וגו' (יצאו) [ישאו] בתוף וכנור וגו' יבלו בטוב ימיהם, היא גרמה להם, ויאמר לאל סור ממנו וגו' מה שדי כי נעבדנו (אם) [אמרו] טיפה אחת של גשמים היא אין אנו צריכין, ואד יעלה מן הארץ.
אמר להם המקום: בטובה שהטבתי לכם בה אתם מתגאים לפני, בה אני נפרע מכם. הדא הוא דכתיב: ויהי הגשם על הארץ.

רבי יוסי בן דורמסקית אומר:
הן נתנו עיניהם עליונה בתחתונה כדי לעשות תאותן, אף המקום פתח עליהם מעינות עליונים ותחתונים כדי לאבדן, שנאמר: ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו.

וכן אתה מוצא באנשי המגדל שלא מרדו במקום אלא מתוך שביעה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה, שנאמר: וישב העם לאכול ושתו, היא גרמה להן שאמרו: הבה נבנה לנו עיר, ומה נאמר בהן?
ויפץ ה' אותם משם וגו' ויחדלו לבנות העיר.

וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו במקום אלא מתוך שביעה, שנאמר: בהן ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר אבניה נתיב לא ידעו עיט, לא הדריכוהו בני שחץ.
מה אמרו אנשי סדום?
אמרו: הרי מזון אצלנו נעמוד ונשכח תורת הרגל מאצלנו.
א"ל המקום: בטובה שהטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם, אני אשכח אתכם מן העולם.
מה נאמר בהן?
פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו' לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, ישליו אוהלים לשודדים.
וכן הוא אומר: חי אני נאם ה' אלהים אם עשתה סדום אחותך וגו' הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה.
וכל כך למה?
ויד עני ואביון לא החזיקה.

כיוצא בו אתה אומר: כי כלה משקה. ותשקין את אביהן יין בלילה הוא.
וכי מאין היה להן יין במערה?
אלא שנזדמן להם יין לשעה.
וכן הוא אומר: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס - אם נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.

וכבר היו רבן גמליאל ורבי אלעזר ורבי יהושע ור' עקיבא נכנסין לכרך גדול שמעו קול המונה של עיר עד מאה ועשרים מיל, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.

אמר להן ר' עקיבא:
ולמה בכיתם?
אמרו לו: לא נבכה שעמים עובדים עבודת אלילים מזבחים ומשתחוים לעצבים יושבים בטח שלו ושאנן, ובית הדום רגליו של אלהינו היה לשרפת אש ומדור לחית השדה?
אמר להם: אף אני לכך צחקתי, אם כך (נתן) [עשה] למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם, הגיעו להר הבית ראו שועל אחד יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: עקיבא לעולם אתה מתמיה, שאנו בוכין [ואתה מצחק].
אמר להם: אתם למה בוכים?
אמרו לו: [למה] לא נבכה על מקום שנאמר בו: והזר הקרב יומת והרי שועל יוצא מתוכו?!
עלינו נתקיים על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו,
א"ל: אף אני לכך צחקתי.
הרי הוא אומר: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו.
וכי מה ענין אוריה אצל זכריה?
אוריה בבית ראשון זכריה בבית שני?
מה אמר זכריה?
עוד ישבו זקנים (וזקנים) [וזקנות] ברחובות ירושלים.
מה אמר אוריה?
לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער.
אמר לו הקב"ה: הרי לי שני עדים האלו, אם קיימים דברי אוריה - קיימים דברי זכריה, ואם בטלים דברי אוריה - בטלים דברי זכריה.
שמחתי שנתקיימו דברי אוריה, לסוף עתידין דברי זכריה להתקיים.
ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו נחמתנו.

דבר אחר:
ואכלת ושבעת השמרו לכם -
אמר להם: הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מדברי תורה, שכיון שאדם פורש מדברי תורה הולך ודבק בעבודת אלילים, שנאמר: סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה.
ואומר: אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים.
וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד אלילים?
[אלא] כיון שפוסק מדברי תורה [כאלו] הולך ומדבק בעבודת אלילים:

וסרתם מן הדרך -
מדרך החיים לדרך המות.

סימן תתסו

ועבדתם אלהים אחרים -
וכי אלהים הן והלא כבר נאמר: ונתון אל אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים?
שעושין את עובדיהם אחרים.

דבר אחר:
אחרים - שאחרים הם (לשמוע) [לעובדיהם].
וכן הוא אומר: אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו.

רבי יוסי אומר:
למה נקרא שמם אלהים אחרים?
שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, אילו נקראו לשמו היה בהן צורך והרי נקראו על שמו ולא היה בהן צורך, ואימתי נקראו על שמו?
בימי אנוש שנאמר: אז הוחל לקרוא בשם ה', באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם.
אמר להם הקב"ה: אתם עשיתם מעשה חרש וקראתם (לעצמכם) [על שמי], אף אני אעשה מעשה חרש ואקרא (לעצמי) [על שמי], שנאמר: הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו.

רבי יצחק אומר:
אילו נפרט שמן של עבודת אלילים לא ספקו להן כל עורות שבעולם.

רבי אליעזר אומר:
למה נקרא שמן אלהים אחרים?
שמחדשין להן אלוהות הרבה שאם היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כסף וצריך לו עושהו של נחשת, של נחשת עושהו של ברזל, של ברזל עושהו של בדיל, של בדיל עושהו של עופרת, של עופרת עושהו של עץ.

ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר:
צא וראה לשון שתפסה תורה מוֹלֶךְ כל שימליכוהו עליהם אפילו (שעה אחת) [קיסם אפילו צרור].

דבר אחר:
למה נקרא שמן אלהים אחרים?
שהן אחרונים לאחרון שבמעשי,
ומי הוא אחרון שבמעשים?
הקורא אותן אלוהות.

סימן תתסז

והשתחויתם להם -
להם אתם משתחוים ולי אין אתם משתחוים?!
וכן הוא אומר: וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל.

אחרים אומרים:
אילו לא שתפו ישראל שמו של הקב"ה בעבודת אלילים - כלין היו מן העולם.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
והלא כל המשתף שמו של הקב"ה בעבודת אלילים הרי הוא חייב כליה, שנאמר: זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו.
ומה תלמוד לומר: אלה אלהיך?
מלמד שעשו להם עגלים הרבה.
וכן הוא אומר: גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו - מקטירין הן לדבר אחר.
ועולה לא העלו - מעלין הן לדבר אחר.
אם עשיתם כן - וחרה אף ה' בכם.

משל למלך ששגר את בנו למשתה והיה יושב ומפקידו ואומר לו: אל תאכל יותר מצרכך ואל תשתה יותר מצרכך כדי שתבא נקי לביתך. ולא השגיח הבן ההוא אלא אכל יותר מצרכו ושתה יותר מצרכו, הקיא וטנף את בני המסיבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטין של מלך.
כך אמר להן הקב"ה לישראל: הכנסתי אתכם לארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולברך שמי עליה, לא הייתם רוצים בטובה - היו בפורענות.

וחרה אף ה' בכם -
שומע אני שהן כלין מהעולם?
תלמוד לומר: ועצר את השמים ולא יהיה מטר. [חמשה] מיני פורעניות הן.
וכן הוא אומר: חצי אכלה בם - חצי כלין והן אינן כלין.
וכן הוא אומר: כלה ה' את חתו שפך חרון אפו.
נאמר כאן חרון אף,
ונאמר להלן חרון אף,
מה חרון אף האמור להלן חרב
אף חרון אף האמור כאן חרב,

ומה חרון אף האמור להלן דבר וחיה רעה.
אף חרון אף האמור כאן דבר וחיה רעה.

ומה חרון אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות,
אף חרון אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות,
נמצינו למדים שכל מקום שנאמר: חרון אף חמשה מיני פורענות הם:
חרב,
וחיה רעה,
ודבר,
ועצירת גשמים,
וגלות.

דבר אחר:
וחרה אף ה' בכם -
ולא באומות העולם שיהו אומות העולם שרויין בטובה והן שרויין בצער.
אומות העולם אין קוברין בניהן ובנותיהן והן קוברין בניהן ובנותיהם.

סימן תתסח

ועצר את השמים -
שיהו עננים טעונין גשמים ואין מורידין אפילו טפת גשמים.
ומנין אפילו טללים ורוחות?
תלמוד לומר ונתתי את שמיכם כברזל.
או בבית השלחין יהא עושה פירות?
תלמוד לומר: ואת ארצכם כנחושה.

היה ר' יהודה אומר:
משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו, ואמר להן: כל זמן שבני עושה רצוני - היו מעדנין אותו ומאכילין אותו ומשקין אותו, וכשאין בני עושה רצוני - אל יטעום משלי כלום.
כך בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מה נאמר בהן?
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים.
וכשאין עושין רצונו, מה נאמר בהן?
וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים.

דבר אחר:
אלו שאין דיין של צדיקים אלא שמרחיבין את העולם שהן בתוכו, שבזכות שישראל עושין רצונו של מקום, מה נאמר בהן?
יפתח ה' לך - ואין פתיחה אלא לשון הרוחה, שנאמר: ויפתח את רחמה.
ואלו אין דיין של רשעים אלא שדוחקין את העולם שהן בתוכו, שבשעה שאין עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן?
וחרה אף ה' בכם ועצר - אין לשון עצירה אלא לשון דוחק,שנאמר: כי עצר עצר ה'.

היה רבי בנאה אומר:
בזמן שאדם מתחייב אין פושטין בו יד אלא עדיו,שנאמר: יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין,שנאמר: ויד כל העם באחרונה.
כך בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן?ו
חרה אף ה' בכם ועצר את - אחר כך פורענות ממשמשת ובאה, שנאמר: ואבדתם מהרה.
ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן?
והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואת הארץ והארץ יענה את הדגן וזרעתיה לי בארץ.

סימן תתסט

והאדמה לא תתן את יבולה -
אף כמה שאתה מוביל לה.
או יהא אילן עושה פירות?
תלמוד לומר: ועץ השדה לא יתן פריו. או ילך לחוצה לארץ ויהא שרוי בטובה?
תלמוד לומר: והיו שמיך אשר על ראשך נחשת.

דבר אחר:
וחרה אף ה' בכם -
אחר כל יסורין שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם.
קשה הוא גלות ששקולה כנגד הכל, שנאמר: ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה.
ואומר: והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו'.
ואומר: כה אמר ה' אשתך בעיך תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על אדמה טמאה תמות.
ואומר: אל תבכו למת ואל תנודו לו - זה יהויקים מלך יהודה.
מה נאמר בו?
קבורת חמור יקבר.

בכו בכו להולך - זה יהויכין מלך יהודה.
מה נאמר בו?
ושנה את בגדי כלאו ואכל לחם (תמיד לפניו על שלחנו) [לפניו תמיד כל ימי חייו).
נמצינו למדים שנבלת יהויקים שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא מלכים ואוכל ושותה בטרקליני מלכים.

ואבדתם מהרה -
מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארוכה.
ואם תאמרו אנשי המבול היה להן ארוכה מאה ועשרים שנה?
אנשי המבול לא היה להם ממי שילמדו אתם יש לכם ממי שתלמדו.

דבר אחר:
ואבדתם מהרה -
גולה אחר גולה.
וכן אתה מוצא בעשרת השבטים גולה אחר גולה.
וכן אתה מוצא בשבט יהודה ובנימין גולה אחר גולה. גלו בשבע לנבוכדנצר, גלו בשמונה עשרה ובשנת עשרים.

רבי יהושע בן קרחה אומר:
משל לליסטים שנכנס בשדה בעל הבית וקצר קמתו של בעל הבית ולא הקפיד בעל הבית. קצר בשבלין ולא הקפיד בעל הבית, עד שגדש קופתו ויצא.
וכן הוא אומר: כי לא מועיף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אם מי שנאמר: בהן מהרה לא גלו מהרה אלא לאחר זמן, קל וחומר למי שלא נאמר בהן מהרה כו'.

דבר אחר:
ואבדתם מהרה -
אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינין במצות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, הוא שירמיה אומר: הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים וגו'.
הציבי לך ציונים - אלו המצות שישראל מצויינין בהן.
שימי לך תמרורים - זה חורבן בית המקדש.
שכן הוא אומר: אם אשכחך ירושלים וגו'. שיתי לבך למסלה דרך הלכת
א"ל הקב"ה לישראל: בני,, ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אתם חוזרין לעריכם, שנאמר: שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.

דבר אחר:
ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה -
אתם גולין ואין אתם נכנסין לארץ טובה כזו.

רבי יהודה אומר:
טובה - זו תורה.
וכן הוא אומר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.

אשר ה' נותן לכם -
בחוצה לארץ.

ושמתם את דברי אלה -
זו תורה.

וקשרתם אותם לאות על ידכם -
אלו תפלין.
אין לי אלא תפלין ותלמוד תורה, שאר מצות מנין?
הרי אתה דן מבנין אב שבין שתיהן: לא ראי תפלין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפלין, הצד השוה שבהן שהן מצות הגוף שאין תלויות בארץ ונוהגות בארץ ובחוצה לארץ, אף כל מצות הגוף שאין תלויות בארץ נוהגות בארץ ובחוצה לארץ, ושתלויות בארץ אינן נוהגות אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים.

רבי אליעזר אומר:
אף החדש.

סימן תתע

ושמתם את דברי אלה -
מגיד שנמשלו דברי תורה לסם חיים.
משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזוק ואם אתה מעבירה הרי אתה מעלה נומי.
כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, בראתי לכם יצר הרע בראתי תורה תבלין, כל זמן שאתם עוסקין בה אין יצה"ר שולט בכם, שנאמר: הלוא אם תיטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בה אתם נמסרין בידו, שנאמר: ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ.
ולא עוד, אלא שמשאו ומתנו בך, שנאמר: ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר: ואתה תמשל בו.
ואומר: אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך.
רע הוא יצר הרע מי שברא אותו מעיד עליו, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

ולמדתם אותם -
תני רב עובדיה קמיה דרבא:
ולמדתם - שתהא למודך תם כדי שיהא ריוח בין הדבקים.,

עני רבא בתריה: כגון: בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ מצרים.
נשים חייבות במזוזה, פשיטא, מהו דתימא נקיש מזוזה לתלמוד תורה, ותלמוד תורה נשים פטורות, דכתיב: את בניכם - ולא בנותיכם אף מזוזה נמי נשים פטורות, קמשמע לן דחייבות, דכתיב: למען ירבו ימיכם גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי?!

כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו, אנשים חייבין ונשים פטורות.

ללמדו תורה – דכתיב: ולמדתם אותם,
והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למגמר נפשיה, דכתיב: (ולימדתם) ולמדתם וגו'.
ואיהי מנלן דלא מיחייבא?
דכתיב: וּלְמַּדְתֶּם - ולמדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיפקדא?
דכתיב: וְלִמַּדְתֶּם ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמוד וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אינו מצווה ללמוד.
ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה?
אמר קרא: וְלִמַּדְתֶּם אותם את בניכם - ולא בנותיכם.

אמר רב יהודה אמר רב:
ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחלה מי שהיה לו אב מלמדו תורה, מי שלא היה לו אב לא היה מלמדו תורה.
מאי דרוש?
וְלִמַּדְתֶּם אותם קרי ביה וְלִמַּדְתֶּם אִתָּם.
התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים [מאי דרוש?
כי מציון תצא תורה].
ועדיין מי שהיה לו אב היה מעלו ומלמדו מי שלא היה לו אב לא היה מעלה ומלמדו.
(מאי דרוש?
כי מציון תצא תורה).
התקינו שיהו מושבין מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז וכבן י"ז וכשרבו כועס עליו היה מבעט בו ויוצא, עד שבא יהושע בן גמלא והתקין שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ומכניסין אותן כבן ו' כבן ז'.

א"ל רב לרב שמואל בר שילת:
בציר מבר שית לא תקבל, מכאן ואילך קבל ואספי ליה כתורא.

וא"ל רב לרב שמואל בר שילת:
כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנאנא, דקארי קארי, דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה.

אמר רבא:
מקרי דרדקי שלתא וטבחא ואומנא וסופר מתא כולן כמותרין ועומדין הן, כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר, כמותרה עומד דמי.

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה?
אמר רב יהודה אמר שמואל:
כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו. ואבי אביו מי מיחייב?
והתניא: ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם, אם כן מה תלמוד לומר: והודעתם לבניך ולבני בניך?
לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו לימדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות.
הוא דאמר כי האי תנא ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין?
תלמוד לומר: והודעתם לבניך ולבני בניך.
אם כן מה תלמוד לומר בניכם?
בניכם ולא בנותיכם.

אמר רבי יהושע בן לוי:
כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני, שנאמר: והודעתם לבניך וסמיך ליה: יום אשר עמדת.

רבי חייא בר אבא אשכחיה לר' יהושע בן לוי:
דפריס סודרא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי מדרשא.
אמר: מאי כולי האי?
א"ל: מי זוטר מאי, דכתיב: והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת?
מכאן ואילך לא היה רבי חייא בר אבא טעים אומצא עד דממטי ליה לינוקא לבי מדרשא.

רבה בר רב הונא:
לא הוה טעים אומצא עד דהוי מקרי ליה לבריה תוספתא.

סימן תתעא

ולמדתם אותם את בניכם -
ולא בנותיכם.

א"ר יוסי בן עקיבא:
לדבר בם -

מכאן אמרו:
כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה ראוי לו כאלו קוברו, שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואם לאו - (למען) יקצרון ימיכם וימי בניכם, שכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הן ומכלל הן לאו.

למען ירבו ימיכם - בעולם הזה.
וימי בניכם - לימות המשיח.
כימי השמים על הארץ - לעולם הבא.

אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם -
לכן אין כתיב כאן אלא להם, נמצינו למדין תחית המתים מן התורה.

אמר רבי לרבי יוחנן:
איכא סבי בבבל.
תמה ואמר: כתיב: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אבל בחוצה לארץ לא.
לסוף אמרי ליה דהוו מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה:
אקדימו עולו, אקדימו פוקו כי היכי דתוריכו חיי ותלמודייכו תתקיימו בידייכו.

אמר ר' (חמא) [אחא] בר חנינא:
מאי קראה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום? [וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים]?
מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני ר' יוסי בן חלפתא.
אמרה ליה: רבי, הזקנתי יותר מדאי ומעכשיו חיים של נוול הם שאיני טועמת לא מאכל ולא משקה ואני מבקשת להפטר מן העולם.
א"ל: מה מצוה את למודה לעשות בכל יום.
א"ל: למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום.
א"ל: מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה.
הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה.
לכך אמר שלמה: אשרי אדם שומע לי וגו'
מה כתיב אחריו?
כי מוצאי מצא חיים.
מפני מה בנים מתים?
פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי:
חד אמר:
בעון מזוזה.

וחד אמר:
בעון בטול תורה.
מאן דאמר בעון מזוזה, קסבר: מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו.
דכתיב: וכתבתם על מזוזות ביתך וסמיך ליה: למען ירבו ימיכם.
ומאן דאמר בטול תורה, קסבר: מקרא נדרש לפניו ולפני פניו.
כתיב: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ.
מהלך תנא חמש מאות שנה יש מן השמים עד לארץ (כך יחיו ישראל) כשני האבות.
אברהם קע"ה,
יצחק ק"פ,
יעקב קמ"ז,
סך הכל תק"ב
והשתי שנים שהותירו היו שתי שנים של אברהם שלא הכיר את בוראו עד שהיה בן שלש, לכך לא נמנו עם שאר שני האבות.

שאלו צדוקים את רבן גמליאל וכו'
(כדכתוב לעיל רמז תתכ"ד בפסוק ואתם הדבקים).

רבנן אמרי:
מן הארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה כשני אבות הראשונים ומה טעם?
אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ.
וממזרח למערב מהלך חמש מאות מה טעם?
כי כגבוה שמים על הארץ וגו' כרחוק מזרח ממערב.
תנא: עץ חיים - מהלך חמש מאות שנה.

אמר רבי יודא בר אלעזר:
לא סוף דבר נופו אלא אפילו קורתו, וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו, ומה טעם?
והיה כעץ שתול על פלגי מים.

תנא: עץ החיים - אחד מס' לגן וגן אחד מס' לעדן.
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן - תמצית כור שותה תרקב, תמצית כוש מצרים שותה, נמצאת אומר: מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שבע שנים.

סימן תתעב

כימי השמים -
שיהו פניהם של צדיקים כיום.
וכן הוא אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
לשבע שמחות פניהן של צדיקים עתידין להקביל פני שכינה לעולם הבא. ואלו הן:
ואוהביו כצאת השמש.
יפה כלבנה ברה כחמה.
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.
וכברקים ירוצצו.
למנצח על שושנים.
ויהי כזית הודו.
שיר המעלות [אין כתיב כאן אלא שיר למעלות], למי שעתיד לעשות מעלות לכל צדיק וצדיק לעתיד לבא.

רבי אומר:
שיר המעלות אין כתיב כאן אלא למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו, אי לפי שיש מעלות זו למעלה מזו שומע אני שיש ביניהם איבה וקנאה ותחרות?
תלמוד לומר: ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
מה כוכבים אין ביניהן איבה ושנאה ותחרות כך צדיקים.
ומה כוכבים אין דומה אורו של זה לאורו של זה כך צדיקים.

[דבר אחר:]
ומצדיקי הרבים - אלו גבאי צדקה.

ר' שמעון בן מנסיא אומר:
אלו זקנים.
וכן הוא אומר: ואוהביו כצאת השמש.
מי גדול האוהבין או המאוהבין?
[הוי אומר המאהובים על האוהבים, ואומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו קל וחומר המאהובים.

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד] -
מה הכוכבים רמין ומנוטלין על כל באי העולם כך צדיקים.
ומה כוכבים אדם רואה את אורן מסוף העולם ועד סופו כך צדיקים.
ומה כוכבים פעמים מכוסין פעמים מגולין כך הצדיקים.
ומה כוכבים כתות שאין להם מנין כך הצדיקים.
או בין עושין רצונו של מקום בין אין עושין רצונו של מקום?
תלמוד לומר: והיה זרעך כעפר הארץ - אם עושין רצון המקום - הרי הן ככוכבים, ואם לאו - הרי הן כעפר.
וכן הוא אומר: כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.

דבר אחר:
כימי השמים -
שהן חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים.
וכך הוא אומר: כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו'.
והלא דברים קל וחומר: ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים, קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם!

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
הרי הוא אומר: כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא וגו'.
והרי דברים קל וחומר: ומה התורה שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים, קל וחומר לצדיקים שבשבילם נברא העולם.

ר' יהושע בן קרחה אומר:
כתיב: דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת (אל תקרי כן) [מי נברא בשביל מי, ולא היה צריך לומר] אלא ארץ הולכת וארץ באת ודור לעולם עומד, ולפי ששינו מעשיהם שינה המקום עליהם סדורו של עולם.
וכן הוא אומר: והיה מספר בני ישראל.
וכתיב: כחול הים אשר לא ימד ולא יספר.
כשישראל עושין רצונו של מקום - הם כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ואם לאו - והיה מספר בני ישראל.
ואומר: עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה.
ואומר: כה אמר ה' העיר היוצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל.

[דבר אחר:]
והיה מספר בני ישראל - זה מספר שמים.
(אשר לא ימד) [כחול הים] - זה מספר אדם.

סימן תתעג

כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת -
למה נאמר?
(לפי שנאמר: אם שמוע תשמע) מגיד הכתוב, שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא יאבד כך אדם צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד.
וכן הוא אומר: אם תבקשנה ככסף.
מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן.

או מה כסף קשה לאבדו כך דביר תורה קשין לאבדן, תלמוד לומר: לא יערכנה זהב וזכוכית קשה לקנותן כזהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית.

היה ר' שמעון אומר:
רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים -
משל למלך שנטל צפור ונתנו ביד עבדו.
א"ל: הזהר בצפור זה, אם אבדתו לא תהא סבור: צפור באיסר אבדת, אלא כאלו נפשך אבדת.
וכן הוא אומר: כי לא דבק רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה דבר שאתה אומר רק הוא הוא חייכם.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
משל לשני אחין שהיו מסגלין [ממון] אחר אביהן אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו, זה שהיה מצרף דינר ומניחו נמצא עשיר לאחר זמן.
כך תלמיד חכם למד שנים שלשה דברים ביום, שנים שלשה דברים בלילה, שנים שלשה פרקים בשבת, שתים שלש פרשיות בחדש, נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר: וקובץ על יד תרבה,
וזה שאומר: היום אני למד למחר אני למד, היום אני שונה למחר אני שונה, נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר: נרדם בקציר בן מביש.
ואומר: מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין.
ואומר: על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב.
על שדה איש עצל - זה שקנה שדה כבר.
ועל כרם אדם חסר לב - זה שקנה כרם כבר,
זה שהוא קנה כרם וקנה שדה ולא עמל בהן מנין שנקרא סופו עצל?
שנאמר: על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב.
ולמה נקרא חסר לב?
שקנה שדה וכרם ולא עמל בהן.
מנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה?
שנאמר: והנה עלה כלו קמשונים.
ומנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא?
שנאמר: כסו פניו חרולים, ועליו הוא אומר: וגדר אבניו נהרסה. מתוך שראה שלא עמדה
בידו הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרן של חכמים.
מה ענשו?
בא שלמה ופירש עליו: ופורץ גדר ישכנו נחש - הא כל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באות עליו.

ר' שמעון בן (מנסיא) [יוחאי] אומר:
הרי הוא אומר: נפש שבעה תבוס נופת - זה תלמיד שלמד מתחלתו כל דבר.
ונפש רעבה כל מר מתוק - הא לא היה לו אלא מה שלמד.

דבר אחר:
נפש שבעה תבוס נופת - מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמו קיבר בפני עצמו, כך תלמיד חכם יושב ומדקדק בדברי תורה ומשקלן איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר, איש פלוני מטהר, איש פלוני מטמא.

רבי יהודה אומר:
תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל.
שני לו דומה למוך שאין סופג אלא צרכו, זה שאמר: די לי במה ששניתי לי.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
הרי הוא אומר: שתה מים מִבּוֹרְךָ שתה מים ממי שעמך בעיר ואח"כ פרוש בכל מקום.
וכן הוא אומר: היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
שתה מים מבורך - שתה ממים של בוראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך עד דברי מינים.

רבי עקיבא אומר:
הרי הוא אומר: שתה מים מוברך, בור תחלתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו אלא מה שנותן לתוכו, כך תלמיד שלא למד מתחלתו כל דבר לא היה לו אלא מה שלמד.
ונוזלים מתוך בארך - דומה לבאר, מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באין תלמידי חכמים ולמדין ממנו.
וכן הוא אומר: יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים.
נמשלו דברי תורה כמים חיים:
מה מים חיים לעולם,
כך דברי תורה חיים לעולם, שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם.

ומה מים מעלין את הטומאה לטהרה,
כך דברי תורה מעלין את הטמא מטומאה לטהרה, שנאמר: אמרות ה' אמרות טהורות.

ומה מים משיבין נפשו של אדם,
כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם, שנאמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש.

ומה מים חנם לעולם,
כך דברי תורה חנם לעולם, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב.

אי מה מים שאין להם דמים,
כך דברי תורה אין להם דמים, תלמוד לומר: יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה.

אי מה מים אין משמחין את הלב,
כך דברי תורה כן, תלמוד לומר: כי טובים דודיך מיין

מה יין משמח את הלב,
כך דברי תורה משמחין את הלב שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי לב.

ומה יין אתה טועם טעמו מתחלתו וכל זמן שמתישנין בקנקן סופו להשביח,
כך דברי תורה כל זמן שמתישנין בגוף סופו להשביח, שנאמר: בישישים חכמה.

ומה יין אי אפשר להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בכלי חרש,
כך דברי תורה אין מתקיימין אלא בשפל רוח.

אי מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף, יכול אף דברי תורה כן?
תלמוד לומר: לריח שמניך טובים

מה שמן יפה לראש ויפה לגוף,
כך דברי תורה יפין לראש ויפין לגוף, שנאמר: כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך.
ואומר: תתן לראשך לוית חן.
נמשלו דברי תורה לשמן ודבש, שנאמר: ומתוקים מדבש ונופת צופים.

דבר אחר:
כי אם שמר תשמרון -
מנין אתה אומר: שאם שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ומקיימן, שכשם שראשונים מתקיימין בידו כך אחרונים מתקיימין בידו?
תלמוד לומר: כי אם שמר תשמרון.

ומנין שאם שמע ראשון ראשון ומשכחן כשם שאין הראשונים מתקיימין בידו כך אין אחרונים מתקיימין בידו?
תלמוד לומר: והיה אם שכח תשכח (כי) [אין] אתה מעלים עיניך עד שילך לו, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו.
כתוב במגילת סתרים: אם יום תעזבני יומים אעזבך.

דבר אחר:
כי אם שמור תשמרון -
שמא תאמר יש בנו זקנים יש בנו גדולים יש בנו נביאים?
תלמוד לומר: כי אם שמור תשמרון - מגיד שהכל שוין בתורה.
וכן הוא אומר: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתיב אלא קהלת יעקב.
וכן הוא אומר: אתם נצבים היום כלכם - אלמלא אלו שעמדו וקיימו תורה בישראל לא היתה תורה משתכחת, אלמלא שפן בשעתו ועזרא בשעתו ורבי עקיבא בשעתו לא היתה תורה משתכחת, שנאמר: ודבר בעתו מה טוב - דבר שאמר זה שקול כנגד הכל,
הרי הוא אומר: ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו.

רבותינו אמרו:
עתדין ישראל שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר לידע אם תחלה היא אם שני.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
(עתידה) [ח"ו] שתשתכח תורה מישראל, והרי כבר נאמר: כי לא תשכח מפי זרעו?
אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור.

דבר אחר:
כי אם שמור תשמרון -
שמא תאמר הריני למד את החמורה ומניח את הקלה?
תלמוד לומר: כי לא דבר רק הוא מכם - דבר שאתם אומרים רֵק מכם

הוא חייכם -
שמא תאמר (למד הלכות דיינים) [למדתי הלכות די לי]?
תלמוד לומר: (מצוה) [כל] המצוה - כל המצוה למוד מדרש הלכות ואגדות.
וכן הוא אומר: כי לא על הלחם לבדו - זה מדרש.
כי על כל מוצא פי ה' - אלו הלכות ואגדות.
וכן הוא אומר: חכם בני ושמח לבי.
ואומר: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני.

ר' שמעון בן (מנסיא) [יוחאי] אומר:
אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין?
תלמוד לומר: גם אני - לרבות את אביו שבשמים.

אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: כי אם שמור תשמרון - שומע אני כיון ששומר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה?
תלמוד לומר: לעשותה.
למד - אדם תורה הרי בידו מצוה אחת,
[למד ושמר - הרי בידו שתי מצות],
למד ושמר ועשה - אין למעלה הימנה.

לאהבה את ה' אלהיכם -
שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא רבי, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא?
תלמוד לומר: לאהבה - למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבא.
וכן הוא אומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.
ואומר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא,

ואומר: תתן לראשך לוית חן - בעולם הזה.
עטרת תפארת תמגנך - לעולם הבא.

ואומר: אורך ימים בימינה - לעולם הבא.
בשמאלה עושר וכבוד - בעולם הזה.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
לאהבה וגו' -
עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם.
הוא היה אומר: ומה בלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא, המשתמש בכלי שבו נברא העולם הזה והעולם הבא על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא.

ללכת בכל דרכיו -
אלו (הן) דרכי המקום, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת,
ואומר: כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.
וכי היאך אפשר לו לאדם ליקרא בשם ה'?
אלא [מה] המקום נקרא רחום וחנון שנאמר: חנון ורחום ה' - אף אתה הוי חנון ועשה מתנת חנם לכל.
נקרא המקום רחום שנאמר: כי אל רחום ה' אלהיך - אף אתה הוי רחום.
נקרא המקום צדיק שנאמר: כי צדיק ה' צדקות אהב - אף אתה הוי צדיק.
נקרא המקום חסיד שנאמר: חסיד אני נאם ה' - אף אתה הוי חסיד.
לכך נאמר: והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.
ואומר: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו.
ואומר: כל פעל ה' למענהו.

ולדבקה בו -
וכי אפשר לו לאדם לעלות [במרום] ולידבק באש, והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, ואומר: כורסיה שביבין די נור?!
אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה (בשלום), ולא שעלית ונטלתה בשלום אלא כאילו עשית מלחמה ונטלתה.
וכן הוא אומר: עלית למרום שבית שבי.

דורשי רשומות אומרים:
רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם [למוד אגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה] ומדבק בדרכיו [ואם] עשיתם מה שעליכם - אף אני אעשה מי שעלי.

והוריש ה' -
ה' מוריש ואין בשר ודם מוריש.

את כל הגוים -
שומע אני כמשמעו?
תלמוד לומר: האלה, ואין לי אלא אלו, מנין לרבות מסייעיהן?
תלמוד לומר: האלה.

סימן תתעד

מלפניכם -
שתהיו אתם (זוכים) [גדלים] והולכין והן מתמעטין והולכין.
וכן הוא אומר: מעט מעט אגרשנו.
ואומר לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה דברי רבי עקיבא.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:
לפי שישראל צדיקים הן למה יראים מן החיה והרי הצדיקים אין יראים מן החיה?
שנאמר: כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך.
ואם תאמר למה יגע יהושע, כל אותה היגיעה אינה אלא לפי שחטאו ישראל נגזר להם מעט מעט אגרשנו מפניך.

וירשתם גוים גדולים ועצומים -
גדולים - בקומה,
ועצומים - בכח.
מכם - אף אתם גדולים ועצומים אלא שהן גדולים מכם.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
משל לאדם שאומר איש פלוני גבור וזה גבור ממנו, הרי גבור אלא שהלה גבור ממנו.

דבר אחר:
מכם -
למה נאמר עוד, והלא כבר נאמר שבעה גוים גדולים ועצומים ממך ומה תלמוד לומר מכם? מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל.
שכן הוא אומר: ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים.

כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה -
אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הא כבר נאמר מן המדבר והלבנון (עד) [מן] הנהר נהר פרת ועד הים האחרון ומה תלמוד לומר: כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה?
אמר להם: כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם.
או [אינו אלא] רשות בידן לכבש חוץ לארץ ישראל עד שלא יכבשו ארץ ישראל?
תלמוד לומר: וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה, שלא תהא ארץ ישראל מיטמא בגלוליהם ואתם חוזרין ומכבשין חוצה לארץ [אלא משתכבשו א"י תהיו רשאים לכבש חו"ל].
הרי שכבשו חוצה לארץ מנין שמצות נוהגות שם?
הרי אתה דן: נאמר כאן יהיה,
ונאמר להלן יהיה,
מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם,
אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם.
ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם?
אמרת: דוד עשה שלא כתורה, התורה אמרה: מכשתכבשו ארץ ישראל תהיו רשאין לכבש חוצה לארץ, הוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה, ואת היבוסי סמוך לירושלים לא הוריש.
אמר לו המקום: את היבוסי סמוך לפלטרין שלך לא הורשת, היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?
הרי שכבשו בחוצה לארץ. ומנין שכנגדו בים הוא שלהן?
תלמוד לומר: מן המדבר והלבנון וגו' - מן המדבר והלבנון גבולכם ואין המדבר והלבנון גבולכם, ואם כבשתם הלבנון גבולכם והמדבר גבולכם.

מן הנהר נהר פרת -
מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם ואם כבשתם אף הנהר גבולכם.

ועד הים האחרון -
עד הים גבולכם ואין הים גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם.
וכן הוא אומר: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול וגו'.
נמצאת אומר: כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד, עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד. אלו ואלו נאכל ונעבד.
תחומי ארץ ישראל ועד מקום שהחזיקו עולי בבל. (בכל) פרשת אשקלון חומת מגדל שרשך רור חמת ועכו מגיאתו וגיאתו עצמה סברתא ובית זניתא קצרא דגלילא קנייא רעייא מצי רעבתא כמותה דכריין נוהוראת דיתר נחלה דאבצאל בית עד מרעשת לולא דבתא דבאת כרכא דבר סנגרא מיסף ספתנתא נקיבתא רעיון תרנגולא עילאה דקיסרי בית סוכת קנת ורקם תחגרא וטרכונא דנימרא דבתחום ביצרא משקא וחשבון ונחלא דזרד מכותא נימרון עליה זירזא ורקם גיאה וגבנייא דאשקלון ודרך גדולה ההולכת למדבר.

סימן תתעה

לא יתיצב איש בפניכם -
אין לי אלא איש, אומה או משפחה ואשה בכשפיה מנין?
תלמוד לומר: לא יתיצב בפניכם מכל מקום.
א"כ למה נאמר איש?
אפילו כעוג מלך הבשן.

פחדכם ומוראכם -
והרי אם נפחדים הם יראים הם, אלא פחדכם - על הקרובים, ומוראכם - הרחוקים.
וכן הוא אומר: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל.
ואם תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים, והלא כבר נאמר: וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו - יריחו בכלל היתה ולמה יצאת ?
מלמד ששקולה כגנד כולם.

כיוצא בו אתה אומר: וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס - פינחס היה בכלל ולמה יצא?
מלמד שהיה שקול כנגד כולם.

כיוצא בו אתה אומר: אז ישיר משה ובני ישראל - משה היה בכלל ולמה יצא?
מלמד שהיה שקול כנגד כולם.

כיוצא בו אתה אומר: וידבר דוד לה' וגו' ביום הציל ה' אותו וגו' - שאול היה בכלל ולמה יצא? מלמד שהיה שקול כנגד כולן.

כיוצא בו אתה אומר: ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל - עשהאל בכלל היה ולמה יצא?
מלמד שהיה שקול כנגד כולן.

כיוצא בו אתה אומר: והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה - בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת?
מלמד שהיתה מחבבה כנגד כולן, וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולן.

יתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה -
למה נאמר?
לפי שנאמר: שלש פעמים בשנה יראה וגו' שמא יאמרו ישראל הרי אנו עולין להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו?
א"ל המקום: עלו ושלכם אני שומר, שנאמר: לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות - אם בעיניו אינו חומדה כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה?
וכן אתה מוצא בישראל כשהן עושין רצונו של מקום, מה אמר נעמן לאלישע?
ולו יתן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה.
והרי דברים קל וחומר: אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות, כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה?

כאשר דבר לכם -
היכן דבר?
את אימתי אשלח לפניך (כתוב ברמז ש"ס).



ברכה וקללה -
למה נאמר. לפי שנאמר: החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזו מהן שנרצה?
תלמוד לומר: ובחרת בחיים.
משל לאדם שהיה יושב על פרשת הדרכים והיו לפניו שני שבילין, אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואמר להם: שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור כשתים ושלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים, ואתם רואים את שביל זה שתחלתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור.
כך אמר להן משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעוה"ז וסופן לדחות באחרונה, שנאמר: כי לא תהיה אחרית לרע.
ואומר: והנה דמעת העשוקים וגו'.
ואומר: הכסיל חובק את ידיו וגו.
ואומר: דרך רשעים כאפלה.
ואתם רואים צדיקים שמצטערין בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הן מצטערים וסופן לשמוח באחרונה, שנאמר: להטיבך באחריתך.
ואומר: טוב אחרית דבר מראשיתו,
ואומר: כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב וגו',
ואומר: אור זרוע לצדיק וגו'.
ואומר: ואורח צדיקים כאור נוגה וגו'.

רבי יהושע בן קרחה אומר:
משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחין והיה אוהבו מיסב ביניהן, והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שלא היה בו דעה, אחז את ידו והניחה על מנה יפה.
וכן הוא אומר: ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, יש לך אדם שניתן לו חלקו ואין שמח בחלקו, אבל ישראל מודין ומשבחין על כך, מפוייסין שאין חלק יפה כחלקן ולא נחלה כנחלתן ולא גורל כגורלן והן מודין ומשבחין על כך.
וכן הוא אומר: חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי אברך את ה' אשר יעצני וגו'.

סימן תתעו

ברכה וקללה -
הברכה - אם תשמעו,
והקללה - אם לא תשמעו,
כיוצא בו אתה אומר: הלוא אם תיטיב שאת - ברכה, ואם לא תיטיב שאת קללה.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
מי לְחַשְׁךָ?
אמרה תורה: הברכה והקללה – הברכה - אם תשמעו, והקללה - אם לא תשמעו.
כיוצא בו אתה אומר: מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה, אוהב את הטובה אוכל פירותיה, ואוהב את הרעה אוכל פירותיה.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
מי לחשך?
שאמרה תורה: נצור לשונך מרע וגו'.
כיוצא בו אתה אומר: הן צדיק בארץ ישולם וגו'.

רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
מי לחשך?
שאמרה תורה: כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה.

והקללה אם לא תשמעו -
(נמצינו למדין שלא צוה (יעקב את בניו) [משה את ישראל] אלא משכלו ימיו, משנטה למות, משראה כל נסים שנעשו בו, לכך נאמר (במשה): אחרי הכותו את סיחון).

וסרתם מן הדרך -
מדרך חיים לדרך מות.

סימן תתעז

וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים -
מכאן כל המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כולה וכו'.

והיה כי יביאך ה' -
אין והיה אלא מיד.

כי יביאך -
קבל עליך מצוה האמורה בענין בשכר שתבא ותירש.

תנו רבנן:
ונתתה את הברכה על הר גרזים -
וכי מה בא הכתוב ללמדנו שהברכה על הגרזים והקללה על הר עיבל, והלא כבר נאמר אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים, ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל?
אלא להקדים ברכה לקללה.
יכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות?
תלמוד לומר: [ברכה וקללה - ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמת לקללה]

ולהקיש קללות לברכות:
מה קללות בלוים.
אף ברכות בלוים.

ומה קללות בקול רם.
אף ברכות בקול רם.

ומה קללות בלשון הקודש.
אף ברכות בלשון הקודש.

ומה קללות בכלל ופרט.
אף ברכות בכלל ופרט.

ומה קללות אלו ואלו עונין אמן.
אף ברכות אלו ואלו עונין אמן.
הפכו פניהם בשעת ברכות אל הר גרזים ובשעת קללה אל הר עיבל.

תנו רבנן:
הלא המה בעבר הירדן -
מעבר הירדן ואילך, דברי רבי יהודה.

אחרי דרך מבוא השמש -
מקום שהחמה זורחת.

בארץ הכנעני היושב בערבה -
אלו הר גרזים והר עיבל שיושבין בהן כותיים.

מול הגלגל -
סמוך לגלגל.

אצל אלוני מורה -
שכם, ולהלן הוא אומר: ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה.
מה אלון מורה האמור להלן שכם,
אף כאן שכם.

א"ר אליעזר בר יוסי:
בדבר זה זייפתי ספרי גוים, אמרתי להם: זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום, שהייתם אומרים אלוני מורה שכם אף אנו מודים בדבר, אנו למדנוה בגזרה שוה, אתם במה למדתם?

ר' אלעזר אומר:
הלא המה בעבר הירדן -
סמוך לירדן, דכתיב: והיה בעברכם את הירדן.

אחרי דרך מבוא השמש -
מקום שהחמה שוקעת.

בארץ הכנעני -
[והלא] ארץ חוי היא?

היושב בערבה -
והלא בין הרים וגבעות היו יושבין?

מול הגלגל -
והלא לא ראו את הגלגל?

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
לא בא הכתוב אלא להראות להן דרך בשניה כדרך שהראה להם בראשונה.
בדרך - בדרך לכו ולא בשדות וכרמים.
היושב - בישוב לכו ולא במדברות.
בערבה - בערבה לכו ולא בהרים וגבעות.

כי אתם עוברים את הירדן -
משעברתם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ.

אשר ה' נותן לכם -
בזכותכם.

וירשתם אותם וישבתם בה -
בשכר שתירש תשב.
ושמרתם - זה משנה.
(ועשיתם) - [לעשות] זה המעשה.
את כל החוקים - אלו המדרשות.
ואת המשפטים - אלו הדינים.

אשר אנכי נותן (לכם) [לפניכם] היום -
יהיו חביבין עליכם כאלו היום קבלתם מהר סיני ויהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם.

נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה. בחזקה מנלן?
אמר קרא: ושבו בעריכם אשר תפשתם [במה תפשתם?
בישיבה].

דבי רבי ישמעאל תנא:
וירשתם אותם וישבתם בה -
במה ירשתם?
בישיבה.