סימן תתקב

שמור את חודש האביב -
שלח ליה רב הונא בר אבין לרב:
כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שִׁיתְּסַר בניסן, עַבְּרָהּ לההיא שתא ולא תיחוש לה, דכתיב: שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן.

שמור את חדש -
הסמוך לאביב, מפני אביב שיהא בזמנו.
יכול אם היתה שנה חסירה ארבעה עשר יום או חמשה עשר יום אתה נותן לה ארבעה עשר יום או חמשה עשר יום?
תלמוד לומר: חדש לא פחות ולא יותר.
יכול אם היתה שנה חסרה ארבעים יום או חמשים יום אתה נותן לו ארבעים יום או חמשים יום?
תלמוד לומר: חדש לא פחות ולא יותר.

בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות:
בתורת כהנים - מפני סדרן.
בחומש הפקודים - מפני קרבן.
במשנה תורה - מפני הצבור.
ללמדך, ששמע משה פרשת מועדות מסיני ואמרה לישראל וחזר ושנאה להן בשעת מעשה.
א"ל משה: הזהרו להיות שונין בענין ודורשין בו, לכך נאמר: שמור את חדש האביב (כתוב ברמז קפ"ט וברמז ר"ח):

ועשית פסח -
שתהא עשייתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.
אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קיבול דמו וזריקת דמו?
תלמוד לומר: ועשית.
יכול שאני מרבה צלייתו והדחת קרביו?
תלמוד לומר: וזבחת, זביחה בכלל היתה, ולמה יצאת?
להקיש אליה: מה זביחה מיוחדת שהיא לשם עבודה [אף כל שהוא לשם עבודה], יצאו אלו שאינן לשם עבודה.

לה' אלהיך -
לשם המיוחד.

כי בחדש האביב -
חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן.
וכן הוא אומר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.

סימן תתקג

הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה -
וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה?
אלא מלמד שנגאלו בלילה.
כתיב: שם תזבח את הפסח בערב,

רבי אליעזר אומר:
בערב אתה זובח, וכבוא השמש אתה אוכל, ומתי אתה שורף?
מועד צאתך ממצרים.

רבי (עקיבא) [יהושע] אומר:
בערב אתה זובח, כבא השמש אתה אוכל, ועד מתי אתה אוכל והולך?
עד מועד צאתך ממצרים.

אמר (רבא) [רבי אבא]:
הכל מודים כשנגאלו לא נגאלו אלא מבערב, שנאמר: הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה, וכשיצאו לא יצאו אלא ביום, שנאמר: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל, לא נחלקו אלא על שעת חפזון.

רבי אליעזר סבר:
חפזון דמצרים.

רבי (עקיבא) [יהושע] סבר:
חפזון דישראל.

וזבחת פסח -
מנין למותר פסח שקרב שלמים?
שנאמר: וזבחת פסח לה' צאן ובקר, וכי פסח בא מן הבקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים?
אלא מכאן למותר פסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר (כתוב ברמז קצ"ד).
מנין לאומר: הרי עלי עלי תודה שלא יביא אלא מן החולין?
תלמוד לומר: וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים, אם כן למה נאמר צאן ובקר?
להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח, מה פסח דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין, אף כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, ופסח גופיה מנלן?

דתניא רבי אליעזר אומר:
נאמר פסח במצרים,
ונאמר פסח לדורות,
מה פסח הבא במצרים אינו בא אלא מן החולין,
אף פסח האמור לדורות וכו'.

א"ל רבי עקיבא:
וכי דנין איפשר משאי איפשר?
א"ל אע"פ שאי אפשר ראיה גדולה היא ונלמד הימנה.

חזר רבי עקיבא ודן דין אחר:
מה לפסח מצרים, שכן אין טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, תאמר בפסח דורות שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח.
א"ל: הרי הוא אומר: ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, שיהיו כל עבודות של חדש הזה כזה וכו' (כדכתיב: ברמז תצ"ה).

וזבחת פסח וגו' -
שתהא שחיטתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.
אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קיבול דמו וזריקת דמו?
תלמוד לומר: ועשית.
יכול שאני מרבה אף הקטר חלביו?
תלמוד לומר: וזבחת, זביחה בכלל היתה ולמה יצאת?
להקיש אליה: מה זביחה מיוחדת שמעכבת את הכפרה [אף כל שמעכב את הכפרה] ,יצאה הקטרה שאינה מעכבה את הכפרה.

לה' אלהיך -
לשם המיוחד.

צאן ובקר -
והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים? וכו' (כדלעיל עד אינו בא אלא מן החולין).

במקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם -
זו שילה ובית עולמים.

לא תאכל עליו חמץ -
אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:
חטין ושעורין כוסמין ושבולת שועל ושיפון, הני אִין אורז ודוחן לא, מנהני מילי?

אמר ריש לקיש וכן תנא דבי רבי אליעזר אמר:
קרא :לא תאכל עליו חמץ וגו' - דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, יצאו אלו שאין באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון (כתוב ברמז ר"ד ור"ה ור"ו ור"ח).

הכל מודים בפסח שמניח פרוסה לתוך שִׂלְמָה ובוצע, מאי טעמא?
לחם עוני כתיב:

תנו רבנן:
פרט לחלוט ואשישה.
יכול לא יצא ידי חובתו אלא בפת של הדראה?
תלמוד לומר: מַצּוֹת מַצּוֹת ריבה אפילו כמצתו של שְׁלֹמֹה.
מצה גזולה לדברי רבי מאיר אין אדם יוצא בה חובתו בפסח.

מתקיף לה רב פפא:
מי כתיב מַצַּתְכֶם כו' (כתוב ברמז תרנ"א).

אמר שמואל:
לחם עוני - שעונין עליו דברים הרבה.

דבר אחר:
[עָנִי - כתיב] מה דרכו של עני בפרוסה, אף כאן בפרוסה.

דבר אחר:
מה דרכו של עני?
הוא מסיק ואשתו אופה, אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה.

רבי שמעון אומר:
למה נקרא להם עוני?
(אלא) על שם עינוי שנתענו במצרים.

כי בחפזון יצאת -
יכול חפזון לישראל ולמצרים?
תלמוד לומר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.
אמור מעתה למצרים היה חפזון, ולישראל לא היה חפזון (כתוב ברמז קצ"ט):

סימן תתקד

למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים -
אמר רבי אלעזר בן עזריה:
הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא שנאמר: למען תזכור וגו',
ימי חייך - הימים,
כל ימי חייך - הלילות.

וחכמים אומרים:
ימי חייך - העולם הזה,
כל ימי חייך - להביא לימות המשיח (כתוב ברמז רי"ח):

מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע וכו'
אמר רבי:
כתיב: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים.

לא יראה לך שאור -
שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוה.

לא יראה לך שאור -
רואה אתה (לפלטר) [ליפטר].

לא יראה לך שאור -
בטל מלבך.

מכאן אמרו:
ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית, אם יכול לחזור ולבער מצותו יחזר, ואם לאו יבטל בלבו.

לא יראה חמץ ולא יראה לך שאור -
זהו חילוק שבין שמאי ובית הלל,
שבית שמאי אומרים:
שאור בכזית וחמץ בככותבת.

ובית הלל אומרים:
זה וזה בכזית (כתוב ברמז ר"ד).

ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב -
איזו זביחה אתה זובח על מנת לאכול בערב?
הוי אומר: זה הפסח.

ביום הראשון לבקר -
לבקר של שני.
לא תוכל לזבוח את הפסח באחד וגו' -
תנו רבנן:
היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאים, הללו עושים לעצמן והללו עושים לעצמן, ואם היו הטמאים עודפים על הטהורים אפילו אחד, יעשו בטומאה.
רבי אלעזר בן מתיא אומר:
אין היחיד מכריע את הצבור לטומאה, שנאמר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד (שעריך).

רבי שמעון אומר:
אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורין, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, קסבר שבט אחד איקרי קהל.

רבי יהודה אומר:
כולם יעשו בטומאה, אם ירצו מיטמא אחד מהם כי היכי דנהוי רוב טמאים, שאין קרבן צבור חלוק.

תנו רבנן:
מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד?
תלמוד לומר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד (שעריך וגו').

רבי יוסי אומר:
יחיד ויכול לאוכלו - שוחטין עליו, עשרה ואין יכולין לאוכלו - אין שוחטין עליהן.
ור' יוסי, האי באחד מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא: רבי שמעון אומר:
מנין לזובח את פסחו בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד (שעריך).
יכול אף בשעת היתר הבמות כן?
תלמוד לומר: באחד שעריך, לא אמרתי אלא בזמן שהיו ישראל כולם נכנסין בשער אחד.

ורבי יהודה: [האי מינה לה?]
תרתי שמעת מינה,
ור' יוסי ממאי דלרבי שמעון הוא דאתא,
דילמא לכדרבי יהודה הוא דאתא?
לא סלקא דעתך, מדכתיב: איש לפי אכלו.

שם תזבחו את הפסח -
(כתוב לעיל).

ובשלת ואכלת במקום -
מלמד שמחזיר את [השלם ואין מחזיר] החתיכות ואת האברים, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:
בשבת בין כך ובין כך אסור, ביום טוב בין כך ובין כך מותר.

ופנית בבקר -
(כתוב ברמז ת"ג).

ופנית בבקר והלכת לאהליך -
מלמד שטעונין לינה.
אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים?
תלמוד לומר: ופנית - כל פינות שאתה פונה מן הבקר ואילך.

רבי יהודה אומר:
יכול יהא פסח שני טעון לינה?
תלמוד לומר: ופנית בבקר והלכת לאהליך ששת ימים תאכל מצות - את שנאכל לששה טעון לינה, את שאינו נאכל לששה ימים אין טעון לינה, יצא פסח שני שאינו אלא יום אחד.

וחכמים אומרים:
הרי הוא כעצים וכלבונה שטעונין לינה.

ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת -
מה שביעי עצור, אף ששי עצור.

אי מה שביעי עצור בכל מלאכה, אף ששה עצור בכל מלאכה?
תלמוד לומר: וביום השביעי עצרת - שביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה עצור בכל מלאכה, הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסור ואיזו מלאכה מותרת.

ר' שמעון אומר:
כתוב אחד אומר: שבעת ימים תאכל מצות.
וכתוב אחד אומר: ששת ימים תאכל מצות, הא כיצד?
מצה הנאכלת כל שבעה אוכלה ששה ימים מן החדש ושביעי מן הישן.

תניא ר' אליעזר אומר:
אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה.

ר' יהושע אומר:
חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש.

ואמר רבי יוחנן:
ושניהם מקרא אחד דרשו.
כתוב אחד אומר: עצרת לה' אלהיך,
וכתוב אחד אומר: עצרת תהיה לכם, הא כיצד?

ר' אליעזר אומר:
או כולו לה' או כולו לכם.

ר' יהושע אומר:
חציו לה' וחציו לכם.

סימן תתקה

שבעה שבועות תספר לך -
[יכול] בבית דין, מנין לכל אחד ואחד?
תלמוד לומר: וספרתם לכם - שתהא ספירה לכל אחד ואחד.

החל חרמש בקמה -
משהתחיל חרמש.
בקמה - שיהו הכל בקמה, שיהא תחלה לכל הנקצרים, שלא תהא קצירתו אלא בחרמש.
(יכול יביא תחלה לספור) יכול יקצור ויביא ויספור כל זמן שירצה?
תלמוד לומר: (מיום הביאכם תספרו) [מהחל חרמש בקמה - תחל לספור].
יכול יקצור ויספור, ויביא אימתי שירצה?
תלמוד לומר: מיום הביאכם.
יכול יקצור ביום ויספור ביום?
שבע שבתות תמימות תהיינה.
אימתי הן תמימות?
משתתחיל בערב.
יכול יקצור בלילה ויספור בלילה ויביא בלילה?
תלמוד לומר: מיום הביאכם תספרו - אין הבאה אלא ביום, הא כיצד?
קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.

ועשית חג שבועות לה' אלהיך וגו' -
מכלל שנאמר: וחג הקציר בכורי מעשיך, יכול אם יש לך קציר אתה עושה יום טוב ואם לאו אי אתה עושה יו"ט?
תלמוד לומר: ועשית חג שבועות לה' אלהיך בין שיש לך קציר ובין שאין לך קציר אתה עושה יום טוב.

מסת נדבת ידך אשר תתן -
מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.
מנין שאם רצה להביא ממעשר יביא?
תלמוד לומר: כאשר יברכך ה' אלהיך:

חגיגת יום טוב הראשון של פסח -
בית הלל אומרים:
מן המעשר, ואמאי?
דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.

אמר עולא:
בטופל.

אמר חזקיה:
טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות.

ורבי יוחנן אמר:
טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה.

תניא: כותיה דר' יוחנן:
מסת -
מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.
ומנין שאם רצה לערב מערב?
תלמוד לומר: כאשר ברכך ה' אלהיך.

תניא: כותיה דחזקיה:
מסת - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.

בית הלל אומרים:
אכילה ראשונה מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר. מאי משמע דהיא מסת לישנא (דהוי ליה) [דחולין] הוא?
דכתיב: וישם המלך אחשורוש מס:

ושמחת -
אלו שלמים.
נאמר כאן שמחה,
ונאמר להלן שמחה,
מה שמחה האמורה להלן שלמים,
אף שמחה האמורה כאן שלמים.

אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה -
חביב חביב קודם.

ר' יוסי הגלילי אומר:
שלש מצות נוהגות ברגל, ואלו הן:
חגיגה,
וראיה,
ושמחה.

יש בראיה שאין בשמחה,
ויש בשמחה שאין בראיה,
ויש בחגיגה שאין שאין בשניהן,
ויש בשמחה שאין בשניהם,
ראיה כולה לגבוה מה שאין בשתיהן.
חגיגה נוהגת לפני הדיבור ולאחר הדיבור מה שאין בשתיהן.
שמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין בשתיהן.
הא מפני שיש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו הוצרך הכתוב לומר את כולן.

וזכרת כי עבד היית במצרים -
מלמד שכל שנוהגין בעצרת נוהגין בפסח וחג, או אף כל שנוהגין בפסח ובחג יהו נוהגין בעצרת? תלמוד לומר: אלה, אלה נוהגין בעצרת ואין סוכה ולולב ושבעה ומצה נוהגין בעצרת.

חג הסכות תעשה לך -
סוכה ישנה - בית שמאי פוסלין.
ובית הלל, מכשירין.
ואיזו היא ישנה?
כל שעשאה קודם לחג שלשים יום, ואם עשאה לשם חג אפילו עשאה מתחלת השנה - כשרה. מאי טעמא דבית שמאי?
אמר קרא: חג הסכות תעשה לך - סוכה העשויה לשם חג בעינן.
ובית הלל ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת משום רבי עקיבא דאמר:
מנין לעצי סוכה שאסורין בהנאה כל שבעה?
שנאמר: חג הסכות תעשה לך שבעת ימים.

ותניא: ר' יהודה בן בתירא אומר:
מנין שכשם שחל שם שמים על חגיגה כך חל שם שמים על הסוכה?
שנאמר: חג הסכות וגו' שבעת ימים לה' - מה חגיגה לה' אף סוכה לה'.

ובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי?
אִין הכי נמי, אלא מאי טעמייהו, דבית שמאי?
כתיב קרא אחרינא: חג הסכות שבעת ימים, סוכה העשויה לשם חג בעינן.

ובית הלל, ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה בחולו של מועד.
[ובית שמאי, סבירא להו אין עושין סוכה בחולו של מועד]

ובית הלל לית להו הא דאמר רב יהודה אמר רב:
עשאה לציצית מן הקוצין ומן הגרדין [פסולה, מן הסיסין כשרה, כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל: אף] מן הסיסין נמי פסולה. אלמא טויה לשמה בעינן, הכא נמי סוכה עשויה לשמה בעינן. שאני התם דאמר קרא: גדילים תעשה לך - לך לשם חובך, הכא נמי חג הסכות תעשה לך - לך לשם חובך, ההיא לך [מיבעיא ליה] למעוטי גזולה.
התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה.
התם כתיב קרא אחרינא: ועשו להם ציצית – משלהם.

סימן תתקו

חג הסכות תעשה לך -
תעשה ולא מן העשוי.

מכאן אמרו:
הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן - פסולה.
ואם היה הסכך הרבה מהם או שקצצן - כשרה.
היכי דמי?
אילימא דלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי, תיפוק ליה דהוי מחובר?
אלא לאו דקצצן, שמע מינה דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן.
הכא במאי עסקינן, דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשיה דידהו.

העושה סוכתו על גבי בהמה - רבי מאיר מכשיר.
ור' יהודה פוסל.
מאי טעמא דרבי יהודה?
אמר קרא: חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, דחזיא לשבעת ימים שמה סוכה, דלא חזיא לשבעה לא שמה סוכה.

(ורבנן) [ור' מאיר] מדאורייתא מיהו חזיא ורבנן הוא דגזרו בה.

תניא ר' אליעזר אומר:
אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד.

וחכמים אומרים:
יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד, ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה [בחולו של מועד], מאי טעמא דרבי אליעזר?
דכתיב: חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, עשה סוכה [הראויה] לשבעה.
ורבנן, (מאי) [הכי] קאמר רחמנא: עשה סוכה בחג.

תניא רבי אליעזר אומר:
כשם שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביום טוב ראשון, דכתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון, לכם - משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב: חג הסכות תעשה לך, לך - משלך.

וחכמים אומרים:
אע"פ שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו אבל יוצא בסוכתו של חבירו, דכתיב: כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת.

ורבנן, האי לך מאי עבדי ליה?
ההוא מיבעי ליה להוציא את הגזולה, אבל שאולה כתיב: כל האזרח בישראל.

ור' אליעזר, האי כל האזרח מאי עביד ליה?
מבעי ליה לגר שנתגייר בנתים וקטן שנתגדל בנתיים.
ורבנן, כיון דאמרי עושין סוכה בחולו של מועד לא אצטריך קרא.

חג הסכות תעשה לך שבעת ימים -
להדיוט, ומנין אף לגבוה?
תלמוד לומר: חג הסכות שבעת ימים לה', א"כ למה נאמר תעשה?
כל זמן שאתה עושה סוכה מעלה אני עליך כאלו לגבוה אתה עושה.

שבעת ימים -
ר' שמעון אומר:
פסח וחג שאין עונת מלאכה זה שבעה וזה שמנה. עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד בלבד, מלמד שחס הכתוב על ישראל.

באספך מגרנך ומיקבך -
זה הכלל:
כל דבר המקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו.
מנא הני מילי?
אמר קרא: באספך מגרנך ומיקבך, בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר.
ואימא גורן גורן עצמו, יקב יקב עצמו?
יקב כתיב, ואי אפשר לסכך בו.
ואימא יין קדוש הבא משניר שהוא דומה לעגולי דבילה?
מגרנך - ולא גורן עצמו,
מיקבך - ולא יקב עצמו.

רב חסדא אמר מהכא:
צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס וגו' ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב - היינו הדס היינו עץ אבות?
הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב.

תניא:
באספך מגרנך ומיקבך -
מה גורן ויקב מיוחדים שגדילין על מי שנה שעברה, אף כל שגדילין על מי שנה שעברה מתעשרין לשנה שעברה, יצאו ירקות שגדילין על מי שנה הבאה [ומתעשרין לשנה הבאה].

רבי עקיבא אומר:
מה גורן שגדילין על רוב מים מתעשרין לשנה שעברה, יצאו ירקות שגדילין על כל מים ומתעשרין לשנה הבאה.
מאי בינייהו?
בצלים הסריסים [ופול המצרי] איכא בינייהו, דתניא:
בצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים שלשים יום לפני ראש השנה מתעשרים לשעבר ומותרים בשביעית, ואם לאו [אסורין בשביעית] ומתעשרין לשנה הבאה.

ושמחת בחגך -
לרבות כל מיני שמחה ביום טוב.

מכאן אמרו:
ישראל יוצאין ידי חובתם בנדרים ונדבות ובמעשר [בהמה], והכהנים בחטאות ואשמות ובבכורות ובחזה ושוק, יכול אף בעופות ובמנחות?
תלמוד לומר: ושמחת בחגך, את שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם.

רב אשי אמר:
ושמחת - מי שיש בו שמחה יצאו אלו שאין בהן שמחה.
ורב אשי, האי בחגך מאי עביד ליה?

לכדרבי דניאל בר רב קטינא אמר רב:
מנין שאין נושאין נשים במועד?
שנאמר: ושמחת בחגך, בחגך - ולא באשתך.

תנו רבנן:
חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר: ושמחת בחגך.
ובמה משמחם?
ביין.

ר' יהודה אומר:
אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן.
אנשים בראוי להם - ביין.
ונשים בראוי לה, במאי?

תני רב יוסף:
בבבל - בבגדי צבעונין,
בארץ ישראל - בבגדי פשתן המגוהצין.

ר' יהודה בן בתירה אומר:
בזמן שבית המקדש קיים, אין שמחה אלא בבשר, שנאמר: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך, ועכשיו אין שמחה נוהגת אלא ביין, שנאמר: ויין ישמח לבב אנוש.

סימן תתקג

שבעת ימים תחוג לה' -
וכתיב: חג הסכות תעשה לך שבעת ימים,
מלמד שכל הרגל תשלומין לראשון, א"כ למה נאמר: שבעת ימים?
תשלומים כל שבעה.
מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כלו ואפילו ביום טוב האחרון.
מנא הני מילי?

אמר ר' יוחנן:
נאמר עצרת בשביעי של פסח,
ונאמר עצרת בשמיני של חג,
מה להלן תשלומין,
אף כאן תשלומין,
מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך,
מה לשביעי של פסח שכן אין חלוק משלפניו, תאמר בשמיני של חג שהוא חלוק משלפניו, לאיי אפנויי מופנה, מכדי מאי עצרת?
עצור בעשיית מלאכה, הא כתיב לא תעשה כל מלאכה, עצרת, דכתב רחמנא למה לי?
שמע מינה לאפנויי.
ותנא: מייתי לה מהכא: וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים, יכול יהא חוגג והולך כל שבעה? תלמוד לומר: אותו - אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה.
אם כן למה נאמר שבעה?
לתשלומין.
ומנין שאם לא חג ביום טוב הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל וי"ט האחרון של חג? תלמוד לומר: בחדש השביעי תחגו אותו.
[אי בחדש השביעי], יכול יהא חוגג והולך כל החדש כלו?
תלמוד לומר: אותו - אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו.

כי יברכך ה' -
יכול בו במין?
תלמוד לומר: בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך.

והיית אך שמח -
לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה.
או אינו אלא לרבות לילי יו"ט הראשון?
תלמוד לומר: אך חלק.
ומה ראית?
מרבה אני ליל יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו. ומוציא אני לילי ביום טוב הראשון שאין שמחה לפניו.

והיית אך שמח -
לרבות לילי יו"ט (הראשון) [האחרון].
יכול שאני מרבה לילי יו"ט (האחרון) [הראשון] לשמחה?
תלמוד לומר: אך.

מכאן אמרו:
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וכו',
יכול אף בעופות ובמנחות?
תלמוד לומר: אך.

שלש פעמים בשנה -
(כתוב ברמז שנ"ה)

את פני ה' אלהיך -
אם עושה אתה את כל האמור בענין מניח אני את כל עסקי ואיני עוסק אלא בך.
בחג המצות,
ובחג השבועות,
ובחג הסכות.

ר' שמעון אומר:
אין תלמוד לומר בחג הסכות שבו דבר הכתוב, אלא מה תלמוד לומר: ובחג הסכות?
מלמד שאין עובר בבל תאחר עד שיעברו כל רגלי השנה

ולא יראה את פני ה' ריקם -
מן (הצדקה) [הקרבן], וחכמים נתנו שיעור.

בית שמאי אומרים:
הראיה - שתי כסף וכו'

ובית הלל אומרים:
הראיה - מעה כסף וכו'.

איש כמתנת ידו -
מכאן אמרו:
מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובין ועולות מועטין, אוכלין מועטין ונכסים מרובין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין, זה וזה מועטין על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף, זה וזה מרובין על נאמר: איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.

פרשת שופטים

שופטים ושוטרים תתן לך -
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
אל תהא קץ בדין שהוא אחד משלש רגלי העולם, [למה?
ששנו חכמים:
על שלשה דברים העולם עומד]:
על הדין,
ועל האמת
ועל השלום,
שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם - תן דעתך שלא תטה את הדין שאתה מזעזע את העולם.
כתיב: עושה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח – למה?
שהקרבנות אינן אלא בפני הבית,
אבל הצדקה והדינין בפני הבית ושלא בפני הבית,

הקרבנות אינן מכפרין אלא על השוגג,
והצדקה והדינין מכפרין על השוגג ועל המזיד,

והקרבנות נוהגין בתחתונים,
והצדקה והדינין בין בתחתונים ובין העוליונים בעוה"ז ובעוה"ב.

אמר רב אחא:
שש מעלות היו לכסא של שלמה, שנאמר: שש מעלות לכסא, ובפרשה זו כתיב ששה לאוין, והיה הכורז עומד לפני כסאו, כיון שהיה עולה במעלה הראשונה היה כורז: לא תטה משפט.
מעלה שניה - לא תכיר פנים.
מעלה שלישית - לא תקח שחד.
מעלה רביעית - לא תטע לך אשרה.
מעלה חמישית - לא תקים לך מצבה.
מעלה ששית - לא תזבח לה' אלהיך וגו'.

דבר אחר:
שופטים ושוטרים -
משל למלך שהיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולם.
והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל שהיה לו, ונתן הפרדס שהיה אוהב לבנו הקטן שהיה אוהב.
כך אמר הקב"ה: מכל האומות אני אוהב את ישראל, שנאמר: כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי (לו בני) [לבני].
וכתיב: כי אני ה' אוהב משפט - נתן את המשפט לישראל
ואמר הקב"ה: כשאתם משמרים את הדין אני גבוה, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט.
ומשרה שכינתי ביניכם, שנאמר: והאל הקדוש נקדש בצדקה.
ואני גואל אתכם שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות.
זה שאמר הכתוב: ועוז מלך משפט אהב.

משל למסילה שלא היה בה מילין, והיו בני אדם הולכין וטועין בה.
אמר המלך לשלטון שלו: קבע בה מילין, שיהיו בני אדם רואין את המילין.
כך אמר הקב"ה למשה: פנה את הדרך לפני ישראל ועשה להם שופטים, שיהיו מורין להם ולא טועים מן התורה, לקיים מה שנאמר: ועוז מלך משפט אהב.
וכן הוא אומר: הציבי לך ציונים.

שופטים - אלו הדיינים.
שוטרים - אלו הפרנסים שמנהיגין את העדה, אם אין שוטר אין שופט, כיצד?
כיון שנתחייב אדם לחברו בבית דין, אם אין שוטר שיוציא ממנו אין סיפק בית הדיין לעשות לו כלום. אלמלא שטרו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין.
וכן הוא אומר: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא [וכי דוד ויואב שופטים כאחד?!
אלא] כל מי שאינו שומע לדוד מוסרין אותו ביד יואב.

תתן לך -
ולא לגוים.

דבר אחר:
תתן לך -
מלמד שנקראו הדינין על שמך.

תנו רבנן:
מנין שמעמידין שופטים לישראל?
תלמוד לומר: שופטים תתן לך.
שוטרים לישראל מנין?
תלמוד לומר: שוטרים תתן לך.
שופטים לכל שבט ושבט מנין?
תלמוד לומר: שופטים לשבטיך.
שוטרים לכל שבט ושבט מנין?
תלמוד לומר: שוטרים לשבטיך.
שופטים לכל עיר ועיר מנין?
תלמוד לומר: בכל שעריך.

ר' יהודה אומר:
אחד ממונה על כולן, שנאמר: תתן לך.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לשבטיך ושפטו -
מצוה לשבט לדון את שבטו.
סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ.
מנא הכי נמי?

דתנו רבנן:
והיו אלה לכם [לחוקת משפט] לדורותיכם (חוקת עולם) בכל מושבותיכם - למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה לארץ.
א"כ מה תלמוד לומר: בשעריך?
בשעריך אתה מושיב דיינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, בחוצה לארץ (אי) אתה מושיב דיינין בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר.

בכל שעריך -
בא הכתוב להקיש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה:
מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת.

ושפטו את העם -
בעל כרחן.

משפט צדק -
והלא כבר נאמר: לא תטה משפט, מה תלמוד לומר: משפט צדק?
זה מינוי הדיינין.

משפט צדק -
ללמדך שצדקה עם שניהם, עם הזכאי שנוטל את שלו, ועם החייב שמוציאין גזילה מתחת ידו.

דבר אחר:
בשביל שדנין צדק הקב"ה עושה צדקה עם הבריות, שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.

לא תטה משפט ולא תכיר פנים -
לא יושיב הראוי למטה למעלה והראוי למעלה למטה.

דבר אחר:
לא תטה – בממון.
ולא תכיר - בכבוד.

דבר אחר:
שלא יהא עני עומד ועשיר יושב.

דבר אחר:
[אזהרה לחכם] שלא יושיב אצלו שאינו ראוי לדין, ואם הושיבו כאלו נטע אשרה.

לא תטה משפט -
שלא תאמר: איש פלוני נאה איש פלוני קרובי.

ולא תכיר פנים -
לא תאמר: איש פלוני עני איש פלוני עשיר.

ולא תקח שוחד -
(כתוב ברמז שנ"ג).
ואין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב.

כי השוחד יעור עיני חכמים -
ואין צריך לומר עיני טפשין.

ויסלף דברי צדיקים -
ואין צריך לומר דברי רשעים.

דבר אחר:
כי השוחד יעור עיני חכמים -
שאומר על טמא טהור ועל טהור טמא.

ויסלף דברי צדיקים -
שאומר על אסור מותר ועל מותר אסור.

דבר אחר:
כי השוחד יעור עיני חכמים -
אין יוצא ידי עולמו עד (שיודה) [[שלא יורה] צדק בהוראתו.

ויסלף דברי צדיקים -
אין יוצא ידי עולמו עד (שידע) [שלא ידע] מה שמדבר.

דבר אחר:

לא תטה משפט -
בממון.

ולא תכיר פנים -
בדין.

דבר אחר:
לא תכיר פנים -
בכבוד שלא תושיב הראוי למטה למעלה (כתוב לעיל).

צדק צדק תרדוף -
(כתוב ברמז תרי"א).
מנין ליוצא מבית דין זכאי שאין מחזירין אותו לחובה?
תלמוד לומר: צדק תרדוף.
יצא חייב מנין שמחזירין אותו לזכות?
תלמוד לומר: צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ.
מנין שמינוי הדיינין כדאי הוא לחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן ושלא להפילן בחרב?
תלמוד לומר: למען תחיה וגו'.
תנן: היה שוקל עין בעין נותן לו גירומיו, מנא הני מלי?

אמר ריש לקיש:
אמר קרא: צדק צדק תרדוף - צדק משלך ותן לו.

לא תטע לך אשרה -
אמר ריש לקיש:
כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשרה, שנאמר: שופטים ושוטרים, וסמיך ליה: לא תטע לך אשרה, ובמקום שיש תלמיד חכם כאלו בנאו אצל מזבח, שנאמר: אצל מזבח שנאמר: אצל מזבח ה' אלהיך.
ואמר: לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב - אלהי כסף ואלהי זה הוא דלא לעבד, הא דעץ שרי, אלא אלוה הכא בשביל כסף ובשביל זהב.

אמר רב חסדא:
מנין לאלילים של ישראל שצריכין גניזה?
שנאמר: לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח - מה מזבח טעון גניזה אף אלילים טעונין גניזה.

לא תטע לך אשרה -
התורה אמרה: ואשריהם תשרפון באש קל וחומר שלא יטע.
מנין שלא יקיים?
תלמוד לומר: לא תטע לך מכל מקום.

דבר אחר:
אפילו בית אפילו סוכה.

דבר אחר:
לא תטע לך -
מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה.
ומנין לנוטע אילן ובונה בהר הבית שעובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה?
תלמוד לומר: כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.
כשהוא אומר: אשר תעשה לך - לרבות במה.

ולא תקים לך מצבה -
אין לי אלא מצבה, אשרה ואלילים מנין?
ודין הוא: ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, אשרה ואלילים ששנואה לאבות דין הוא שתהא שנואה לבנים.

לא תזבח לה' אלהיך -
א"ר אליעזר:
מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה?
שנאמר: לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אם אינו ענין לבמה גדולה, דכתיב: עורת או שבור, תנהו לבמת יחיד.
אימא: אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור?
דסלקא דעתך, הואיל וקדוש כשהוא בעל מום, ליקרב נמי [כשהוא בעל מום], קא משמע לן דלא, [אמרי] בכור בהדיא כתיב ביה: פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו.
ואימא: אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין למעשר?
דסלקא דעתך, הואיל וקדוש כשהוא בעל מום קרב נמי כו' קא משמע לן דלא.
מעשר נמי גמר העברה העברה מבכור, אימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לתמורת קדשים?
דסלקא דעתך אמינא הואיל והיא קדושה כשהיא בעלת מום, דכתיב: לא יחליפנו וגו' קריבה כשהיא בעלת מום, קא משמע לן דלא. אמר קרא: והיה הוא ותמורתו - מקיש תמורתו לו: מה הוא בעל מום לא, אף תמורתו בעל מום לא.

מתקיף ליה רבי זירא:
אימא: אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לולדות קדשים, דסלקא דעתך הואיל וקדוש כשהוא בעל מום אגב אמו, קרב נמי כשהוא בעל מום קא משמע לן דלא.

אמר רבא:
כבר פסקה.
תנא דבי רבי ישמעאל:
רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך -
רק קדשיך - אלו התמורות.
אשר יהיו לך - אלו הולדות.
הקישן הכתוב לנדר: מה נדר בעל מום לא, אף הני נמי בעל מום לא.

לא תזבח לה' אלהיך שור ושה -
רבי יהודה אומר:
יכול השוחט חטאת בדרום יהא עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תזבח וגו' - על מום עובר בלא תעשה אבל השוחט וכו'

וחכמים אומרים:
אף השוחט בדרום עובר בלא תעשה.
יכול המקדים קדשים זה לזה, עולה לחטאת פסח לתמיד מוספין לתמידין יהא עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תוכל לאכול בשעריך, ולא תוכל לזבוח את הפסח, ולא תזבח לה' שור ושה - על אלו עובר בלא תעשה ואין מקדים קדשים זה לזה עובר בלא תעשה.

אשר יהיה בו מום -
אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מנין?
תלמוד לומר: כל דבר רע.
ומנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן שעובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: כל דבר - דבר שתלוי בדבור.
מנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד?
תלמוד לומר: תועבת.
ומנין לאתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן?
תלמוד לומר: כי תועבת.

ר' (יהודה) [יהושע] אומר:
היא תועבה ואין הולד תועבה.

ר' שמעון אומר:
(אף) לפי שמצינו ברובע ונרבע שהן פסולין בבהמה, יכול אף באדם?
תלמוד לומר: הוא, בזבח דברתי ולא בזובח.