המשך סימן תתקכג

כי תצא למלחמה -
אמר רבי יהודה:
במה דברים אמורים?
במלחמת מצוה, אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

כי תצא למלחמה -
מה כתיב למעלה?
ולא תחוס עינך.
ואחריו הוא אומר: וראית סוס ורכב.
אמר ליה: אם אתם חומלין עליהם - הם יוצאין למלחמה עליכם.
משל לרועה שהיה רועה צאנו ביער מצא גור אחד של זאב וחמל עליו והיה מיניקו מן העזים, בא בעל מלאכתו וראה אותו.
אמר ליה: הרוג אותו לא תחוס עליו שלא יהא תקלה לצאן, ולא שמע אליו.
כיון שגדל היה רואה כבש והורגו, גדי ואוכלו.
א"ל: לא אמרתי לך לא תחוס?
כך אמר להם משה: אם אתם חסים עליהם והיה אשר תותירו מהם.
וכן אתה מוצא בשאול שחמל על אגג, ואחאב שחמל על בן הדד.

וראית סוס ורכב עם רב ממך -
משל לשנים שהיו עומדים על פתח בית הועד, אחד גבה קומתו והיה עם הארץ, ואחד קטן והיה בן תורה, התחיל הגבוה מתגאה לומר אני נכנס תחלה.
אמר לו: אל תהי רוחך גבוה בקומתך, נכנסו בבית הועד היה אותו חבר נושא ונותן בפרשה והושיבוהו במקום חמוד.
כך אמר הקב"ה: אל תירא מהם, שנאמר: ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וגו'.

דבר אחר:
כי תצא למלחמה וגו' וראית וגו' עם רב ממך -
אמר אחד לפני ר' עקיבא:
לא חציפא אימרתא דרעיא בין שבעין דיבין?
אמר לו ר' עקיבא: בחיליה דרעיא היא רעיא, אילולא חיליה דרעיא לא הוה רעי לה ביני שבעין דיבין, והוא משיזיב לה מכולהון.

כי תצא למלחמה -
במלחמת הרשות הכתוב מדבר.

על איביך -
כנגד אויביך אתה נלחם.

וראית סוס ורכב -
מה הם יוצאין עליך בסוס ורכב אף אתה צא עליהן בסוס ורכב.

סוס ורכב -
כשישראל עושים רצונו של מקום כל הגויים נעשין לפניהם כסוס אחד, שנאמר: סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחר היה, והלא כבר נאמר: ויקח שש מאות רכב וכתיב מרכבות פרעה? אלא כשישראל עושים רצונו של מקום וכו',

כיוצא בו: וראית סוס ורכב וכי סוס אחד והכתיב עם רב ממך וכו'. לא תירא כי ה' אלהיך עמך המעלך, מי שהעלך מארץ מצרים הוא עומד לך בעת צרה.

והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן -
זה כהן משוח מלחמה, יכול כל כהן שירצה?
תלמוד לומר: ודברו השוטרים מה שוטרים ממונים אף כהן ממונה.
ואימא כהן גדול דומיא דשוטר, מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן, והאיכא מלך?
בעבודתו קאמרי.

ודבר אל העם -
בלשון הקודש.
נאמר כאן ודבר,
ונאמר להלן ומשה ידבר,
מה להלן בלשון הקודש,
אף כאן בלשון הקודש.

ואמר אליהם שמע ישראל -
מאי שנא שמע?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי:
[אמר להן הקב"ה לישראל]: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, אי אתם נמסרים בידם.

אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם -
ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר: ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו וגו'.

על אויביכם -
אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.

אל ירך לבבכם -
מצחצוח חרבות.

ואל תיראו -
מפני הגפת תריסין ושפעת קלגסין.

ואל תחפזו -
מקול הקרנות.

ולא תערצו -
מקול הצווחה.

תנו רבנן:
פעמים מדבר עמם אחת בַּסְּפָר ואחת במלחמה.
בספר מהו אומר?
שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו.
במלחמה מהו אומר?
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו.
כנגד ארבעה דברים שהאויבים עושים:
מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים.

כי ה' אלהיכם (הוא) ההולך (לפניכם) [עמכם] -
הם באים בנצחון בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום.
פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה סופם?
סוף שנפל בחרב והם נפלו עמו.
בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו?
סוף שנפל בחרב והם נפלו עמו.

ואתם לא כן ה' אלהיכם ההולך (לפניכם) [עמכם]. להושיע אתכם - זו מחנה הארון.
וכל כך למה?
מפני שהשם וכל כנויו מונחין בארון.

והיה כקרבכם אל המלחמה -
[יכול זה יום שקרבין בו למלחמה]?
כשהוא אומר: ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום, הרי היום שקרבין בו למלחמה אמור, הא מה תלמוד לומר: והיה כקרבכם אל המלחמה?
כיון שמגיעים לספר כהן מתנה עליהם התנאים הללו.

להלחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם -
משרפים ועקרבים ורוחות הרעים. עד כאן היה משוח מלחמה מדבר, מכאן ואילך ודברו השוטרים.

תנו רבנן:
ודברו השוטרים -
יכול דברים של עצמן?
כשהוא אומר ויספו השוטרים הרי דברים של עצמן אמור, הא מה אני מקיים: ודברו השוטרים?
בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר, הא כיצד?
כהן מדבר ושוטר משמיע.

תני חדא: כהן מדבר ושוטר משמיע,
ותניא אידך: כהן מדבר וכהן משמיע,
ותניא אידך: שוטר מדבר ושוטר משמיע.

אמר אביי:
[הא כיצד]?
מונגש עד ודברו - כהן מדבר וכהן משמיע.
מודברו עד ויספו - כהן מדבר ושוטר משמיע.
מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע.

מי האיש אשר בנה -
אין לי אלא בנה, לקח וירש ניתן לו במתנה מנין?
תלמוד לומר: מי האיש.
אין לי אלא בית, מנין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית האוצרות ובית העצים?
תלמוד לומר: אשר בנה [מכל מקום].
יכול שאני מרבה אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת?
תלמוד לומר: בית, מה בית הראוי לדירה אף כל הראוי לדירה.
לא חינך ולא חנכו פרט לגזלן וכו' כגון דעבד תשובה ויהיב דמי, [אי הכי הווה לה לוקח וליהדר], כיון דמעיקרא בתורת גזל אתא לידיה לא.

תנו רבנן:
נטע כרם -
אין לי אלא נטע, לקח וירש וניתן לו במתנה מנין?
תלמוד לומר: ומי האיש אשר נטע כרם.
אין לי אלא כרם, מנין לרבות ה' אילני מאכל ואפילו מחמשת המינין?
תלמוד לומר: אשר נטע.
יכול שאני מרבה הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק?
תלמוד לומר: כרם.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
כרם כמשמעו.
לא חלל ולא חללו פרט למבריך ולמרכיב.
והאנן תנן: אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב?
לא קשיא, כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור.
האי הרכבת היתר היכי דמי?
אילימא ילדה בילדה, תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה כו', אלא כגון דנטעה להך קמייתא לסייג ולקורות, דאמר מר: הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה.

אמר רב פפא:
כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו מערכי המלחמה וכל חד וחד לא קרינן ביה כרמו.
חמשה אחים ומת אחד מהם במלחמה כולן חוזרים, דכל חד וחד קרינן ביה אשתו.

תנו רבנן:
אשר ארש אשה -
אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואחד שומרת יבם ואפילו חמשה אחים [ומת אחד מהם במלחמה כולן חוזרים].

לא לקח ולא לקחה - פרט לאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין וממזר.

תנו רבנן:
אשר בנה אשר נטע אשר ארש -
למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה.
ואף שלמה אמר בחכמתו: הכן בחוץ מלאכתך - זה בית.
ועתדה בשדה לך - זה כרם.
אחר ובנית ביתך - זו אשה.
כל אלו שומעים דברי כהן (וחוזרין) מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים.

ואלו שאין זזין ממקומם:
בנה בית וחנכו,
נטע כרם וחללו,
והנושא את ארוסתו,
והכונס את יבמתו, שנאמר: נקי יהיה לביתו.
ביתו - זו ביתו,
יהיה - זה כרמו,
ושמח את אשתו - [זו אשתו],
אשר לקח - להביא את יבמתו,
ואינן מספקים מים ומזון ואינם מתקנים את הדרכים.

תנו רבנן:
אשה חדשה - אין לי אלא חדשה, אלמנה וגרושה מנין?
תלמוד לומר: אשה מכל מקום.
א"כ מה תלמוד לומר: חדשה?
מי שחדשה אצלו, יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו.

תנו רבנן:
לא יצא בצבא - יכול בצבא לא יצא אבל יספיק מים ומזון [ויתקן את הדרכים]?
תלמוד לומר: ולא יעבור עליו לכל דבר.
יכול בנה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארש אשה ולא לקחה כשם שאי אתה מעביר על (אלו) [זה] כך אי אתה מעביר על אלו?
תלמוד לומר: עליו, עליו אינו מעביר אבל אתה מעביר על אחרים.
ומאחר דכתיב: לא יעבור, לא יצא בצבא למה לי?
לעבור עליו בשני לאוין.

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו -
רבי עקיבא אומר:
כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.

רבי יוסי הגלילי אומר:
הירא ורך הלבב - שהוא מתירא מעבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן.

ר' יוסי אומר:
אלמנה לכה"ג גרו שה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר, זהו איש הירא ורך הלבב.
מאי איכא בין ר' יוסי לר' יוסי הגלילי?
איכא בינייהו עבירה דרבנן.
סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה.

מאן תנא להא דתנו רבנן:
שמע קול קרנות ונבעת, הגפת תריסין ורתת, צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו חוזר, לימא רבי עקיבא היא ולא רבי יוסי הגלילי.
אפילו תימא רבי יוסי מודה משום ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.

והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם -
בעקבו של עם מעמידין זקפין מלפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו, שתחלת נפילה ניסה, שנאמר: נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם.
ולהלן הוא אומר: וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו וגו'.
במה דברים אמורים?
במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

א"ר יהודה: במה דברים אמורים?
במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

אר' יוחנן:
רשות דרבנן - זו היא מצוה דרבי יהודה.
מצוה דרבנן - זו היא חובה דר' יהודה.
מלחמת יהושע לכבוש דברי הכל חובה.
מלחמת בית דוד לרוחה דברי הכל רשות,
כי פליגי למעוטי נכרים דלא ליתי עלייהו,
מר קרי ליה: מצוה
ומר קרי ליה: (חובה) [רשות],
נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה.

ויספו -
למה נאמרו כל הדברים האלו?
שלא יהו ערי ישראל נשמות, כדברי רבן יוחנן בן זכאי.
בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות, מפני הירא ורך הלב, כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית שמא נטע כרם שמא ארש אשה, וכולם צריכין להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבב שעדיו עמו.
שמע קול הגפת תריסין – ונבעת,
קול צהלות סוסים – ומרתת,
קול ליעוז קרנות – ונבהל,
רואה שימוש סייפים - ומים יורדין בין ברכיו.

פן ימות במלחמה -
אם אינו שומע לדברי כהן, סוף שהוא מת במלחמה.

ואיש אחר יחנכנו -
יכול דודו ובן דודו?
נאמר כאן אחר,
ונאמר להלן אחר,
מה אחר האמור להלן נכרי,
אף אחד האמור כאן נכרי.

רבי יוסי הגלילי אומר:
הירא ורך הלבב - שהוא בן ארבעים שנה.

ולא ימס את לבב אחיו -
מלמד שאם היה אחד מהם מתירא מן העבירות שבידו כולם חוזרין ובאים.

כי תקרב אל עיר וגו' -
במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
אל עיר - ולא לכרך.
אל עיר - ולא לכפר.

להלחם עליה -
ולא להרעיבה ולהצמיאה, ולא להמיתה במיתת תחלואים.

וקראת אליה לשלום -
גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום.
גדול השלום שאפילו במלחמתם של ישראל צריכין שלום.
גדול השלום שדרי רום צריכים שלום שנאמר: עושה שלום במרומיו.
גדול השלום שחותמת בברכת כהנים.
ואף משה היה אוהב שלום, שנאמר: ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום.

והיה אם שלום תענך -
יכול אפילו מקצתה?
תלמוד לומר: ופתחה לך - כלה ולא מקצתה.

והיה כל העם הנמצא בה -
לרבות כנענים שבתוכה.

יהיו לך למס ועבדוך -
אמרו מקבלים אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להם עד שיקבלו עליהם זו וזו.

ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה -
הכתוב מבשרך שאם אינה משלמת עמך לסוף שהיא עושה עמך מלחמה.

וצרת עליה -
אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים.

ונתנה ה' אלהיך בידך -
אם עשית את כל האמור בענין, לסוף שה' נותנה בידך.

והכית את כל זכורה לפי חרב -
שומע אני אף הקטנים שבתוכה?
תלמוד לומר: רק הנשים והטף וגו'.
או אינו אלא טף של נקבות?
אמרת: ומה מִּדְיָן שהמית את הנקבות הגדולות החיה את הקטנות, כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות?!
הא אינו אומר כאן טף אלא טף של זכרים.

[כל שללה תבוז לך] -
יכול שתהא ביזתן אסורה לך?
תלמור לומר: תבוז לך ואכלת את שלל אויביך.

כן תעשה לכל הערים הרחוקות -
הרחוקות בתורה הזאת ואין הקרובות בתורה הזאת.

רק מערי העמים האלה לא תהיה כל נשמה -
בסייף.

כי החרם תחרימם -
יכול תהא ביזתן אסורה לך?
תלמוד לומר: ובתים מלאים כל טוב וגו'.

החתי והאמורי -
כשהוא אומר: כאשר צוה ה' אלהיך - לרבות את הגרגשי.

למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות -
מלמד שאם עושין תשובה אין נהרגין.

וחטאתם לה' אלהיכם -
אם לא עשיתם כל האמור בענין נקראתם חטאים לה' אלהיכם.

כי תצור אל עיר וגו' להלחם -
במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
אל עיר - ולא לכרך.
אל עיר - ולא לכפר.

ימים רבים -
ימים – שנים, רבים – שלשה.

מכאן אמרו:
אין צרין על עיר של גויים פחות משלשה ימים קודם לשבת.

להלחם עליה לתפשה -
ולא לשבותה.

לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן -
אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך הימנה אמת המים?
תלמוד לומר: לא תשחית את עצה - בכל דבר.

דבר אחר:
כי תצור אל עיר -
מגיד שתובע שלום שנים שלשה (פעמים) [ימים] עד שלא נלחם בה.
וכן הוא אומר: וישב דוד בצקלג ימים (רבים) [שנים] (ימים – שנים, רבים - שלשה).
ואין צרין על עיר בתחלה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים, ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה.

זה אחד משלשה דברים שדרש שמאי הזקן:
אין מפליגין את הספינה לים הגדול אלא שלשה ימים קודם לשבת.
במה דברים אמורים?
בדרך רחוקה אבל בדרך קרובה מפליגין אותה.

כי ממנו תאכל -
מצות עשה

[ואותו לא תכרות -
מצות לא תעשה.

דבר אחר:
כי ממנו תאכל] -
שחייו של אדם (אינם אלא) מן האילן.

רבי ישמעאל אומר:
מכאן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן, ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו, פירות עצמן על אחת כמה וכמה.

לבא מפניך במצור -
קוצצהו.

[רק עץ אשר תדע -
זה אילן מאכל].

כי לא עץ מאכל -
זה אילן סרק, אם סופנו לרבות אילן (סרק) [מאכל] מה תלמוד לומר: [כי לא עץ] מאכל?
מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל.
יכול אפילו מעולה ממנו בדמים וכדברי רבי אלעזר ברבי [שמעון]?
תלמוד לומר: רק אותו תשחית וכרת, עושה אתה ממנו (תקון ודוגיאות) [דָּיֵק וכרכומות].

ובנית מצור על העיר -
עושה אתה לה מיני מטרנאות ומביא אתה לה מיני בליצטראות.

עד רדתה -
ואפילו בשבת.

לא תשחית את עצה -
אמר מר זוטרא:
האי מאן דמכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא קא עבר משום בל תשחית.
מאי דכתיב: כי האדם עץ השדה וכי האדם עץ השדה הוא?
אלא [משום דכתיב: כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד]?
אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו - אותו תשחית וכרת.
ולמה נמשלו דברי תורה לעץ?
לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים.

והיינו דאמר רבי [חנינא]:
הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם.
כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה.