והיה ביום אשר תעברו את הירדן -
רבי ישמעאל אומר:
לא נאמרו ברכות וקללות אלא לאחר י"ד שנה, שבע שכבשו ושבע שחלקו,

התיב רבי חנינא קומי ר' יסא:
והכתיב: והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים - אבנים תקימו מיד ברכות וקללות אחר י"ד שנה נאמרו.

וכתבת על האבנים -
תנו רבנן:
כיצד כתבו ישראל את התורה?

רבי יהודה אומר:
על גבי אבנים כתבוהו, שנאמר: וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב ואחר כך סדו אותו בסיד.

א"ל רבי שמעון:
לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה?
א"ל: בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטירין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו.

רבי שמעון אומר:
על גבי סיד כתבוה וכתבו להם מלמטה: למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות, הא למדת שאם היו חוזרים בתשובה היו מקבלים אותם.
כמאן אזלא הא דתניא: ושבית שביו לרבות כנענים שבחו"ל שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותם כמאן?
כרבי שמעון.

אבנים שלמות -
(כתוב ברמז ש"ו)

וזבחת שלמים -
אמר רבי אלעזר:
שלמים ששחטן מערב יום טוב אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה.
משום שמחה, דכתיב: וזבחת שלמים ושמחת בעינן שתהא זביחה בשעת שמחה וליכא.
משום חגיגה, הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.

רבי יהודה בן בתירא אומר:
בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר: וזבחת שם שלמים ואכלת שם ושמחת, ועכשיו אין שמחה (נוהגת) אלא ביין, שנאמר: ויין ישמח לבב אנוש.

תנו רבנן:
חייב אדם לשמח את (אשתו) [בניו ובני ביתו] ברגל, שנאמר: ושמחת בחגך במה משמחם?
ביין.

ר' יהודה אומר:
אנשים בראוי להם - ביין, ונשים בראוי להם – בבבל - בבגדי צבעונים, בארץ ישראל - בבגדי פשתן המגוהצים:

רב [הונא]:
כי מטא להאי קרא בכי וזבחת שלמים ואכלת שם - עבד שרבו מצפה לו לאכול על שלחנו יתרחק ממנו, שנאמר: למה לי רוב זבחיכם.

וידבר משה והכהנים הלוים -
מה דברים היו שם?
ללמדך שבאו ישראל ואמרו למשה: נטלת את התורה ונתת לכהנים, שנאמר: ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים.
א"ל משה :רצונכם שיכרתו לכם ברית שכל מי שמבקש ללמוד תורה לא יהא נמנע?
א"ל: הן.
עמדו ונשבעו שאין אדם נמנע מלקרות בתורה, שנאמר: אל כל ישראל לאמר.
א"ל משה: היום הזה נהיית לעם.

אלה יעמדו לברך את העם -
תנא רבי אליעזר אומר:
אי אפשר לומר לוים למטה שכבר נאמר למעלה, וא"א לומר למעלה שכבר נאמר למטה, הא כיצד?
זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה.

רבי יאשיה אומר:
הראוי לשירות למטה והשאר למעלה.

רבי אומר:
אלו ואלו למטה היו עומדין הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל ופתחו בקללה.
ומאי על?
בסמוך, כדתניא: ונתת על המערכת לבנה זכה
אמר רבי: על - בסמוך, או אינו אלא על ממש?
כשהוא אומר: (ונתת) [וסכת] על הארון את הפרוכת הוי אומר: על בסמוך.

תנן התם: ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדין למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים מקיפין את הכהנים וכו' הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות, ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל התורה בשבעים לשון, שנאמר: באר היטב.

תנו רבנן:
ברוך בכלל ברוך בפרט,
ארור בכלל ארור בפרט.

ללמוד וללמד לשמור ולעשות - הרי ד'.
ד' וד' שמונה,
ח' וח' הרי ט"ז.
וכן בסיני וכן בערבות מואב, שנאמר: אלה דברי הברית אשר צוה ה'.
וכתיב: ושמרתם את דברי הברית הזאת [נמצאו מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה].

רבי שמעון מוציא הר גרזים והר עיבל ומכניס אהל מועד [שבמדבר].

ובפלוגתא דהני תנאי רבי ישמעאל אומר:
כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד.

רבי עקיבא אומר:
כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב, ואין לך כל מצוה ומצוה שכתב בתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות.

רבי שמעון אומר:
מ"ח בריתות של תר"ג אלף ותק"ן.

רב כהנא אמר:
כשם שחלוקין כאן כך חלוקין בתחלת חומש השני, אית תנא דתני כשם שחלוקין כאן כך חלוקים בדגלים, בני לאה מכאן ובני רחל מכאן ובני שפחות באמצע.

א"ר מתניא:
טעמא דהלין תנא: שמע אלי יעקב וישראל מקוראי - מה התקרה הזו עוביה דהן גבי קטנה דהן, אית תניי תני כשם שחלוקין כאן כך חלוקין באבני אפוד במלואותם כדי שיהו כ"ה מכאן וכ"ה מכאן, והלא אינן אלא ארבעים ותשע?

א"ר ברכיה:
כתולדותם מלא.

א"ר יהודה בן זכריה:
יהוסף מלא, שנאמר: עדות ביהוסף שמו.

תנו על אבני המלון נכתבו, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר:
על אבני מזבח נכתבו.

מאן דאמר על אבני מלון נכתבו, בכל יום ויום אומות העולם היו שולחין נוטריהן ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון.
ומאן דאמר על אבני מזבח נכתבו, ולא לשעה היה ונגנזו, ועוד היתה מעשה נסים, נתן הקב"ה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון.

מאן דאמר על אבני מלון ניחא ושדת אותם בשיד.
מאן דאמר על אבני מזבח ושדת אותם בשיד - בין כל אבן ואבן.

רבי שמואל בשם רבי יונתן אומר:
והיו עמים משרפות סיד - מסיד נטלו אפופסין שלהן מיתה.

אמר רבי יוחנן:
פשוט הוא לך ד' מיני אבנים הן, אבני המלון לשעה היו ונגנזו, אם תאמר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים משוקעות היו, אם תאמר פיסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהם לארץ, אלא במה אנן קיימין?
באבנים שהקים להם יהושע על גב הירדן.

ואלה יעמדו על הקללה -
(כתוב ברמז תל"ד).

תנא: ארור –
בו נידוי,
בו קללה,
בו שבועה.

בו נידוי, דכתיב: אורו מרוז.

ואמר עולא:
בד' [מאה] שפורי שמתיה ברק למרוז.

בו קללה, דכתיב: ואלה יעמדו על הקללה.
וכתיב: ארור האיש אשר יעשה פסל.

בו שבועה, דכתיב: וישבע יהושע (את העם) [בעת ההיא] לאמר ארור האיש לפני ה' כו', וכתיב: ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל.
וכתיב: ויונתן לא שמע בהשביע אביו.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
אמן –
בו שבועה,
בו קבלת דברים,
בו האמנת דברים,

בו שבועה, דכתיב: ואמרה האשה אמן אמן.
בו קבלת דברים, דכתיב: ארור אשר לא יקים וגו' ואמר כל העם אמן.
בו האמנת דברים, דכתיב: ויאמר ירמיהו אמן כן יעשה ה' יקים ה' את דברך.

וענו הלוים ואמרו -
בלשון קודש, אתיא קול קול ממשה.
כתיב הכא: קול רם,
וכתיב התם: משה ידבר והאלהים יעננו בקול,
מה להלן בלשון הקודש,
אף כאן בלשון הקדש.

דרש רבי יהושע בר נחמני מתורגמניה דר' שמעון בן לקיש:
כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת.

ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' -
בארור סגי ליה, אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך הבן ועבד עבודת אלילים, ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו.

ושם בסתר -
(כתוב ברמז תתע"ח):