ברוך אתה בעיר -
בזכות מצות שאתה עושה בעיר: [חלה] וציצית וסוכה ולולב הדלקת נר שבת.

ברוך אתה בשדה -
בזכות מצות שאתה עושה בשדה: לקט שכחה ופאה.

דבר אחר:
שתהא ברוך בעיר על ידי שנתברכת בשדה שתתן הארץ פירותיה.

ברוך אתה בבואך -
בפרקמטיא שלך, ודוד מפרשה: ה' ישמר צאתך ובואך.

דבר אחר:
ברוך אתה בביאתך לעולם וביציאתך מן העולם.
אשרי אדם ששעת מיתתו כעת לידתו וזהו עת ללדת ועת למות.

אמר רב:
ברוך אתה בעיר - שתהא ביתך סמוך לבית הכנסת.
ברוך אתה בשדה - שיהו נכסיך קרובים לעיר.
ברוך אתה בבואך - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך.
ברוך אתה בצאתך - שכל צאצאי מעיך יהיו כמותך.

רבי יוחנן אמר:
ברוך אתה בעיר - שיהא בית הכסא סמוך לשלחנך.
ברוך אתה בשדה - שיהו נכסיך משולשין, שליש בתבואה, שליש בגפנים, שליש בזיתים.
ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם,
מה ביאתך בלא חטא אף יציאתך בלא חטא.
ולא קשיא, הא דמהדר שורא וריתקא הא דלא מהדר.

יצו ה' אתך את הברכה -
א"ר יצחק:
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין,
שנאמר: יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.

תנו רבנן:
ההולך למוד את גרנו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו.
התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה.
מדד ואח"כ ברך - הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר: יצו ה' אתך את הברכה וגו'.

תנא דבי ר' ישמעאל:
אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולט בו, שנאמר: יצו ה' אתך וגו'.
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך.

תניא: ר' אליעזר אומר:
אלו תפילין שבראש.
הרואה תפילין בחלום יצפה לגדולה, שנאמר: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

ותניא: ר' אליעזר אומר:
אלו תפילין שבראש (כתוב ברמז ע"ו).
משל לבן מלכים שהיה מהלך אחר אביו והיה מהלך בכל מקום שהיה מהלך אביו, והיו בני אדם רואים לאביו עמו והיו יראים מפניו. אחר ימים הניח לאביו והיה מהלך לעצמו, התחילו הבריות מכין אותו.
בא לו אצל אביו וא"ל: כך עשית לי?
א"ל: אתה עשית לעצמך שהנחת אותי.
כך ישראל כיון שעושין רצונו של מקום היו אומות העולם יראים מהם, שנאמר: וראו כל עמי הארץ וגו'.
ואומר: שמעו עמים ירגזון,
ויגר מואב.
וכן הוא אומר ונשמע וימס לבבנו, ולא עשו אלא עברו על דבריו ונשתעבדו למלכיות, התחילו צועקים לפני הקב"ה, אומר להם: אתם גרמתם לעצמכם, שנאמר: תיסרך רעתך ומשובתיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך.


יפתח ה' לך -
אמר רב חסדא:
מיום שחרב בית המקדש לא ירדו גשמים מאוצר טוב, שנאמר: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', בזמן שישראל שרויים בארצם - גשמים יורדים מאוצר טוב, ובזמן שאין ישראל שרויים בארצם - אין גשמים יורדים מאוצר טוב (כתוב ברמז תתקמ"ב ובפסוק ועצר את השמים ברמז תתס"ח).

א"ר יוחנן:
מטר בשביל יחיד, שנאמר: לתת מטר ארצך בעתו.
פרנסה בשביל רבים, דכתיב: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
פרנסה בשביל יחיד לא.

והתניא: ר' יוסי בר יהודה אומר:
ג' פרנסים טובים עמדו להם לישראל וכו', שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי.
גדולה היא ירידת גשמים ששקולה כתחיית המתים, דכתיב: ויבא כגשם לנו.
וכתיב אחריו: יחינו מיומים וגו' לפיכך קבעוה בתחיית המתים.
כשהגשמים יורדים אף משא ומתן מתברך, שנאמר: לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך.

והיית רק למעלה -
(כתוב ברמז קמ"ח).

תנא: העבים ורוחות שניות למטר מאי היא?
זיקא דבתר מיטרא. למימרא דמעליותא היא והכתיב: יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר.

ואמר עולא:
זיקא דבתר מיטרא?
לא קשיא, [הא דאתא ניחא הא דאתא רזיא, ואיבעית אימא הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק.

ואמר רב יהודה:
זיקא דבתר מטרא כמיטרא, עיבא דבתר מיטרא כמיטרא, שימשא דבתר מיטרא כתרי מיטרי, למעוטי מאי?]
למעוטי גילהי דלילא ושימשא דביני קרחי.

והיו שמיך -
(כתוב ברמז תרע"ד).

יככה ה' בשחין -
(כתוב ברמז קפ"ד).

תניא א"ר יוסי:
כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה: והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה וכי מה איכפת ליה לעור בין אפלה לאורה?
עד שבא מעשה לידי, פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא ואבוקה בידו, אמרתי לו אבוקה זו למה לך?
אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הבורות ומן הקוצים ומן הברקנים.

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר -
זו אשת אב.

יולך ה' את מלכך -
כתיב: ויאמר ללוים המבינים וגו', יאשיה גנז את הארון ולמה גנזו?
לפי שמצא כתוב: יולך ה' את מלכך אשר תקים עליך עמד וגנזו.

זרע רב תוציא -
(כתוב ברמז ל"ח).

תחת אשר לא עבדת -
(כתוב ברמז רע"ד).

רב מתנא אמר:
תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב -
איזו היא עבודה שהיא בשמחה ובטוב לבב?
הוי אומר זו שירה, מכאן לעיקר שירה מן התורה.
ואימא דברי תורה, דכתיב: פקודי ה' ישרים משמחי לב?
משמחי לב איקרי טוב לבב לא איקרי.
ואימא בכורים, דכתיב: ושמחת בכל הטוב, טוב איקרי טוב לבב לא איקרי.

אשר לא ישא פנים -
(כתוב ברמז תשיא).

מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הות, שדרתיה לשלוחה.
אמרה ליה: זיל אייתי לי סמידא אדאזל איזדבן,
אתא אמר לה: [סמידא ליכא חיורתא איכא,
אמרה ליה: זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן
אתא אמר לה:] חיורתא ליכא גושקרא איכא כו' אדאזל איזדבן,
אמר לה: גושקרא ליכא קימחא דשערי איכא,
א"ל: זיל אייתי לי אדאזל איזדבן, הות שליפא מסאנא אמרה: איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל, איתיב לה פרתא בכרעה ומתה.
קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ.

ואיכא דאמרי:
גרוגרת דרבי צדוק אכלה ואיתניסא ומתה.
דרבי צדוק יתיב מ' שנין בתעניתא כי הוה אכיל מידי הוה קא מתחזי מאבראי [וכי הוה בריא] הוו מייתי ליה גרוגרת מייץ מייהו ושדי להו. כי הוה קא ניחא נפשה אפקיתיה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא, אמרה: האי למאי מיבעי לי. והיינו דכתיב: כספם בחוצות ישליכו וגו'.

אם לא תשמור -
(כתוב ברמז תתקל"ז).

אם לא תשמור -
וכתיב בתריה: והפלא ה' את וגו', הפלאה זו איני יודע מה היא?
כשהוא אומר: והפילו השופט והכהו לפניו, הוי אומר: הפלאה זו מלקות.
תניא: אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין ישנן בכלל מלקות ארבעים, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר:
חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן. חייבי מיתות בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים, שאם עשו תשובה אין בית דין של מטה מוחלין להן.

ר' יצחק אומר:
(כל) חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו?
לומר לך לכרת ניתנו ולא למלקות.
מה טעם דרבי ישמעאל?
אמר קרא: אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך - הפלאה זו וכו' (כדלעיל).
וכתיב: את כל דברי התורה הזאת, אי הכי אפילו חייבי עשה נמי?
תשמור כתיב.

וכדרבי אבין א"ר אילעאי:
כל מקום שנאמר: השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.
אי הכי אפילו לאו שאין בו מעשה נמי לילקי?
לעשות כתיב.
אי הכי אפילו לאו שניתק לעשה נמי?
דומיא דלאו דחסימה.

ורבי עקיבא מאי טעמא?
אמר קרא: כדי רשעתו - משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות.
ור' ישמעאל הני מילי מיתה וממון או מלקות וממון אבל מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא. ולר' עקיבא אי הכי אפילו חייבי כריתות נמי נימא משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, מאי אמרת שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן השתא מיהת לא עבדי תשובה.

א"ר אבהו:
בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות דיליף לעיני מלעיניך, אי הכי חייבי מיתות בית דין נמי נגמר מעיני מלעיניך, דנין לעיני מלעיניך ואין דנין מעיני מלעיניך, ומאי נפקא מינה, והא תנא דבי ר' ישמעאל:
ושב הכהן ובא הכהן - זו היא שיבה זו היא ביאה כו',

קיבלה מיניה ר' שמואל בר רב יצחק:
אמר קרא: כדי רשעתו וכו' - ברשעה המסורה לבית דין הכתוב מדבר.

רבא אמר:
דאתרו ביה לקטלא כולי עלמא לא פליגי דאינו לוקה ומת, כי פליגי דאתרו ביה למלקות.
דרבי ישמעאל סבר: לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין עליו.
ור' עקיבא סבר: אין לוקין עליו,
ור' עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי לימא לאו שניתן לאזהרת כרת הוא?
חייבי כריתות אינה צריכה התראה שהרי פסח ומילה ענש אע"פ שלא הזהיר.

רבינא אמר:
לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן ודקאמרת הא לא עביד תשובה, לא פסיקא מלתא לכרת.

וחליים רעים ונאמנים -
(כתוב ברמז רפ"ט).


כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם -
א"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן:
מאי דכתיב: ולא קרב זה אל זה כל הלילה?
באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה.
א"ל הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?
והכתיב: בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' (כי טוב) כי לעולם חסדו?!

ואמר ר' יונתן:
מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, מפני שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים?

א"ר יוסי ברבי חנינא:
הוא אינו שש אבל אחרים משיש, דכתיב: יָשִׂישׂ ולא כתיב יָשׂוּשׂ שמע מינה.

ובגוים ההם לא תרגיע -
(כתוב ברמז רצ"א).

א"ר שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן:
כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך - ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר: כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה.
ולא עוד, אלא שהתחתוניות שולטין בו, שנאמר: ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש, איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש?
הוי אומר אלו תחתוניות.

עולא במסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרי בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה, א"ל לעולא: יאות עבדי?
א"ל: (זיל) [אין] ופרע ליה בית השחיטה.
כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל: ודילמא חס ושלום אחזוקי ידי עוברי עבירה?
א"ל: נפשך הצלת.
קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב: ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב?
א"ל: ההוא שעתא לא עברנא ירדנא.

א"ר חנן:
והיו חייך תלואים לך מנגד -
זה הלוקח תבואה משנה לשנה.

ופחדת לילה ויומם -
זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת.

ולא תאמין בחייך -
זה הסומך על הפלטר.
מעשה (באשה) [בפרדת רבי] שמתה וטהרו את דמה משום נבלה.
ושאל רבי אלעזר את רבי סימון:
עד כמה ולא אשגח ביה,

ושאל את רבי (יעקב) [יהושע בן לוי]:
וא"ל: עד רביעית טהירה יתר מכאן טמא,
ובאש לר' אלעזר על דלא הדר ליה ר' סימון כו',

א"ל ר' זריקא:
בגין דשאיל לך את בעיט ביה.
א"ל: בגין דלא הות דעתי בי בעיטנא ביה.

דאמר ר' חנן:
והיו חייך תלואים לך מנגד -
זה שלוקח חטים לשנה.

ופחדת לילה ויומם -
זה שלוקח מן הסדקי.

ולא תאמין בחייך -
זה שלוקח מן הפלטר ואנא סמיכנא אפלטר.
בכל יום ויום קללתו מרובה משל חברו, שנאמר: בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר, הי בקר?
אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי, אלא דחליף, ואלא עלמא אמאי קא מקיים?
אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא, שנאמר: ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים - הא יש סדרים תופיע מאופל.

אלה דברי הברית -
אר' שמעון בן לקיש:
נאמר ברית במלח,
ונאמר ברית ביסורין,
מה ברית האמורה במלח - ממתקת כל הקרבן,
אף ברית האמורה ביסורין - ממרקין כל (גופו) [עונותיו] של אדם
(כתוב ברמז ש"ג וברמז תתנ"א).

מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב -
כל המצות כולן נאמרו בסיני ונשנו בערבות מואב וכו' (כתוב לעיל):

כתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם.
א"ל משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר לכם הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה להם היה לכם לומר תן אתה.
כפויי טובה, דכתיב: ונפשנו קצה בלחם הקלקל,
בני כפויי טובה, דכתיב: האשה אשר נתתה עמדי.
אף משה לא רמזה להם אלא לאחר ארבעים שנה: ואולך אתכם ארבעים שנה וגו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת.

אמר רבה:
שמע מינה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין.

אר' יהושע בן לוי:
כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין, דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים.
כתוב בתורה: ושמרתם את דברי (התורה) [הברית] הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו. שנוי בנביאים: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו'.
משולש בכתובים: כי אם בתורת ה' חפצו וגו' וכל אשר יעשה יצליח.