ילקוט שמעוני, דברים פרק כט


המשך סימן תתקס
ויקרא משה אל כל ישראל -
את מוצא כשנתן הקב"ה למשה את התורה בקריאה נתנה לו, שנאמר: ויקרא ה' למשה, אף משה כשבא לשנות את התורה לישראל מסרה בקריאה, שנאמר: ויקרא משה אל כל ישראל. א"ל משה: הוו יודעין כל מה שעשה לכם הקב"ה נסים ראיתם בעיניכם במצרים המסות הגדולות אשר ראו עיניך שהיו המכות ממסות גופיהן של מצרים, והאותות שהיו נרשמין על גופיהן, והמופתים שהיו המכות מפתות אותם, כיצד?
לשלשים יום היתה באה המכה והיתה עושה שבעה ימים והולכת לה והיו נרווחין שלשה ועשרים ימים בין מכה למכה ולא היו חוזרין.

ולא נתן ה' לכם לב לדעת -
בשעה שאמרו ישראל: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקב"ה: מי יתן והיה לבבם זה להם שמעו ישראל ושתקו.
משל למה הדבר דומה?
לחבר קשה שראה עכנא אחת קשה, אמר: מי יכול לחבר את זה?
א"ל: ולא אתה החבר הכל ממך?
כך היו ישראל צריכין לומר אתה תן.

לא בלו שלמותיכם -
מה שהיה עליהם לא בלו אבל מה שהיה בתוך התיבות בלו וכו' (כדכתוב בפרשת עקב בפסוק שמלתך לא בלתה ברמז תתנ"א).


פרשת נצבים



סימן תתקס

אתם נצבים -
זה שאמר הכתוב: הפוך רשעים ואינם, כל זמן שהקב"ה (מתהפך) [מסתכל] במעשיהם ל רשעים [ומהפך בהם] אין להם תקומה.
דור המבול - וימח את כל היקום.
סדומיים -
ויהפוך את הערים.
מצרים -
ולא נשאר בהם עד אחד.
בבל - והכרתי לבבל שם ושאר,
[ועל כולן] אמר דוד: שם נפלו פועלי און.
אבל ישראל אם נפלו עומדין.
וכן הוא אומר: אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי.
ואומר: אני ה' לא שניתי.
[אמר הקב"ה]: מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר:: חצי אכלה בם - חצי כלים והם אינן כלים.
וכתיב: דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ.
משל למה הדבר דומה?
לגבור שהעמיד את הקורה והיה מורה בה חצים, החצים כלים והקורה במקומה עומדת.
אף כך ישראל היסורין כלין והם במקומן עומדין.
למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות?
לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממ"ט שנאמר: בתורת כהנים מיד הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו?
מיד קרא אותם משה והיה מפייסן.
מה כתיב למעלה?
ויקרא משה אל כל ישראל וגו' המסות הגדולות וגו' ותבואו אל המקום הזה.
מפני מה עובדי אלילים מתחיבין כליה וישראל קיימים?
לפי כשבאין עליהן פורעניות מבעטין בהן ואינן מזכירין שמו של הקב"ה, שנאמר:: שפוך חמתך וגו', אבל ישראל כשהיסורין באים עליהם הם נכנעין, שנאמר:: כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו'.
אמר הקב"ה: הקללות הן מעמידות אתכם.
וכן הוא אומר: ולמען נסותך להיטיבך באחריתך, לכך נאמר: אתם נצבים.

דבר אחר:
אתם נצבים – אימתי?
כשתהיו אגודה אחת היום כלכם.
בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת, שמא יכול לשברם ואילו אחת אחת אפילו תינוק יכול לשברם.
וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת, שנאמר:: (יבואו) [ילכו] בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדו מארץ צפון.

ראשיכם שבטיכם -
אע"פ שמניתי לכם ראשים ושופטים ושוטרים כלכם שוין לפני, שנאמר: וכל איש ישראל.

דבר אחר:

כלכם ערבים זה בזה ואפילו צדיק אחד ביניכם כלכם עומדין בזכותו, ולא אתם בלבד אלא כל העולם, שנאמר: וצדיק יסוד עולם, וכשאחד חוטא כל הדור לוקה.
וכן אתה מוצא בעכן [הלא עכן וגו' בן זרח מעל בחרם וגו'.
מדת פורעניות מועטת והדור נתפס בה],
מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה.

מחוטב עציך -
מלמד שבאו גבעונים בימי משה ולא קבלן, שנאמר: ויעשו גם המה בערמה, מהו גם?
ללמד שבאו אצל משה ולא קבלן:

דבר אחר:
אתם נצבים - מה כתיב למעלה?
ותבואו אל המקום הזה.
וכתיב הפוך רשעים ואינם.
משל לשתי תמונות אחת של זהב ואחת של שעוה, הציתו בהן את האור, אותה של שעוה אבדה מיד, אותה של זהב קיימת, כך הרשעים אובדין מן העולם כהרף עין.

דבר אחר:
משל לאחד שהשליך קוצים על פני המים היו צפין, השליך אבן עמדה לה בתוך המים, כך העובדי אלילים נקראו קוצים: והיו עמים משרפות סיד קוצים וגו' וישראל נקראו אבן משם רועה אבן ישראל.

דבר אחר:

א"ל משה: מבקשים אתם לעמוד בעולם עסקו בתורה.
מה כתיב למעלה?
ושמרתם את דברי הברית ואחריו אתם נצבים.

דבר אחר:

מה כתיב למעלה?
(אלו) ובגוים ההם לא תרגיע והיו חייך תלואים לך.
א"ל משה: קיימו את התורה ואין אחד מהם נוגע בכם, שנאמר: ושמרתם את דברי הברית ואומר: ושומע לי ישכן בטח.

דבר אחר:

אתם נצבים -
ולא העובדי אלילים.
משל לאבן גדולה שהיתה מושכבת בתוך הרחוב כל מי שהיה רואה עצמו גבור היה בא ומתגושש בה והיא נופלת עליו ושוברתו ומת, והאבן עומדת במקומה.
כך העובדי אלילים משעבדים בישראל והם קיימין לעולם, שנאמר: אשים את ירושלים אבן מעמסה.

ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עלים, שנאמר: מחטב עציך עד שאב מימיך משה גזר לההוא דרא [דוד גזר לכולי דרא], ואכתי יהושע גזר עליהם, דכתיב: ויתנם יהושע וגו' חוטבי עצים, יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים כו'.

לעברך בברית וגו' -
שלש בריתות כרת הקב"ה עם ישראל:
אחת כשיצאו ממצרים,
ואחת בחורב,
ואחת כאן.
[ולמה כרת הקב"ה עמהן כאן]?
מפני שאותה שכרת בחורב בטלום ואמרו: אלה אלהיך ישראל, לפיכך חזר וכרת עמהם בחורב וקבע עליה קללה במי שחוזר בו.
וכן הוא אומר: וכל ישראל עברו את תורתך וגו' ותתך עלינו את האלה והשבועה - ואין אלה אלא קללה, שנאמר: והיתה האשה לאלה, ללמדך כשם שמשביעין את הסוטה כך השביע הקב"ה את ישראל.

ולא אתכם לבדכם -
וכן מצינו במשה רבנו כשהשביע את ישראל בערבות מואב, א"ל: הוו יודעין שלא על מה שבלבבכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר: ולא אתכם לבדכם וגו' וכו' עד משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט (כתוב ברמז רצ"ד ע"ש).

מפני מה הכותיים מזוהמין?
מפני שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן וכו', וגרים מאי?
א"ל: אף על גב דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, דכתיב: כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו.

ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר:
עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו -
אברהם הוליד את ישמעאל,
יצחק הוליד את עשו,
יעקב יצאו ממנו י"ב שבטים שלא היה בהם שום דופי.

כתוב אחד אומר: ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם
וכתוב אחד אומר: לא תחמוד כסף וזהב (אשר) עליהם וגו' הא כיצד?
עמהם דומיא דעליהם דבר של נוי אסור ושאינו של נוי מותר.
ואימא אדרבה עליהם דומיא דעמהם, מה עמהם כל מה שעמהם אף עליהם כל מה שעליהם, אם כן לא יאמר עליהם.

אמר רב יהודה אמר רב:
המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבדה לכותי עליו הכתוב אומר: למען ספות הרוה את הצמאה.
וכתיב: לא יאבה ה' סלוח לו.
מיתיבי: האוהב את אשתו בגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך וגו'?
סמוך לפרקן שאני.

לא חלק להם -
(כתוב ברמז תתק"ח).

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר: וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה.
מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכין ואין חוזרין דברי ר' עקיבא.

ר' אליעזר אומר:
מה היום מאפיל ומאיר אף הן אפלה שלהן עתידה להאיר להם.

תנו רבנן:
עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר: ויתשם ה' מעל אדמתם - בעולם הזה, וישליכם אל ארץ אחרת - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון:
אם מעשיהם כהיום - אינן חוזרין, ואם לאו - חוזרין.

רבי אומר:
באין הן לעולם הבא, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'.

אמר רבה בר בר חנה:
שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה, דכתיב: הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה וגו', מאי חסידותיה?
דתניא: קטני בני רשעי ישראל אין להם חלק לעוה"ב, שנאמר: הנה היום בא בוער כתנור וגו' אשר לא יעזוב להם שרש וענף, שרש - בעוה"ז, וענף - לעולם הבא, דברי רבן גמליאל.

רבי עקיבא אומר:
באין לעולם הבא, שנאמר: שומר פתאים ה', שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא.

הנסתרות לה' אלהינו וגו' -
למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד?
מלמד שלא נענשו על הנסתרות עד שעברו את הירדן, דברי ר' יהודה.

א"ל רבי נחמיה:
וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר: עד עולם?
אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי כו' אלא עכן מאי טעמא איענש?
משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו (כתוב ברמז תשכ"ב).

הפרק הבא    הפרק הקודם