ילקוט שמעוני, דברים פרק ל
המשך סֿימן תתקס
וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום - מה תלמוד לומר: היום?
היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר: את מספר ימיך אמלא.
לא אוכל עוד לצאת ולבוא -
מאי לצאת ולבוא?
אילימא לצאת ולבוא ממש, והא כתיב: ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו.
ותניא: שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת, אלא לצאת ולבוא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו שערי חכמה.
מאן דאמר: בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו,
מאן דאמר: בניסן נולדו בניסן מתו, שנאמר: ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וכו' (כתוב בפסוק אחד עשר יום מחורב ברמז ת"ת).
כתיב: כי אתה תבוא
וכתיב: כי אתה תביא,
א"ל משה ליהושע: זקנים שבדור עמך.
והקב"ה א"ל ליהושע: טול מקל והך על קדקדן דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור.
כהן קורא ראשון ואחריו לוי מהני מלי?
אמר רב מתנה:
אמר קרא: ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי.
אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו?
אלא כהן ברישא והדר לוי.
רבי יצחק נפחא אמר מהכא:
ונגשו (אל) הכהנים בני לוי אטו וכו',
רב אשי אמר מהכא:
בני עמרם אהרן ומשה וגו'.
רבי חייא בר אבא אמר מהכא:
וקדשתו - לכל דבר שבקדושה:
לפתוח ראשון,
ולברך ראשון,
וליטול מנה יפה ראשון.
מקץ שבע שנים במועד -
תנן התם: פרשת המלך כיצד?
מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה, שנאמר: מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו' בבוא כל ישראל לראות.
חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת,
וראש הכנסת נותנה לסגן,
והסגן נותנה לכהן גדול,
וכהן גדול נותנה למלך,
והמלך עומד ומקבל וקורא יושב,
אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות.
אמרו לו: אל תתירא אגריפס אחינו אתה.
וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע
ומשמע עד והיה אם שמוע,
עשר תעשר,
כי תכלה לעשר.
ברכות וקללות,
ופרשת המלך עד שגומר כל הפרשה כולה.
(כדרך) [ברכות] שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן, אלא שנותן את של רגלים תחת מחילת העון, בשמיני סלקא דעתך אלא אימא בשמינית.
וכל הני למה לי?
צריכי.
דאי כתב רחמנא מקץ שבע שנים הוה אמינא נימני מהשתא ואף על גב דלא איתרמי בשמיטה כתב רחמנא שמיטה.
ואי כתב רחמנא שמיטה הוה אמינא בסוף שמיטה כתב רחמנא במועד.
ואי כתב רחמנא במועד הוה אמינא מראש השנה כתב רחמנא חג הסכות.
ואי כתב רחמנא חג הסכות הווה אמינא אפילו יו"ט האחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מהתחלת המועד.
חזן הכנסת נוטל ספר תורה וכו', שמע מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב.
אמר אביי:
כולה משום כבודו של מלך.
וקורא יושב והאמר מר:
אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר: ויבא המלך דוד וישב לפני ה'?
אמר רב חסדא:
בעזרת נשים.
ושבחוהו חכמים מכלל דשפיר עבד.
והא אמר רב אשי:
אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר: שום תשים עליך מלך - שתהא אימתו עליך, מצוה שאני.
אל תתירא אחינו אתה - תנא משמיה דרבי נתן:
באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה שהחניפו לו לאגריפס.
אמר ר' שמעון בן חלפתא:
מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחברו מעשי גדולים ממעשיך.
אמר רבי תנחום:
חרש באזנו אחת פטור מן הראיה, שנאמר: באזניהם.
והאי מיבעי ליה באזניהם דכל ישראל?
ההוא מנגד כל ישראל נפקא.
הקהל את העם האנשים והנשים והטף -
(כתוב ברמז רט"ז).
חרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר פטור מן הראיה וחייב בשמחה.
מאי שנא לענין ראיה דפטור?
דגמר ראיה ראיה מֵהַקְהֵל וכו'.
והתם מנלן דפטרינן?
דכתיב: למען ישמעון פרט למדבר ואינו שומע,
ולמען ילמדון - פרט לשומע ואינו מדבר.
למימרא דכי [לא] משתעי לא גמיר והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא וכו' דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי [ויתבי] קמיה ומניידי ברישייהו ומרחשי בשפותייהו ובעא רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואישתכח דהוו גמירי הילכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולה תלמודא?
אמר מר זוטרא:
קרי ביה: למען יְלַמְּדוּ (הוא),
רב אשי אמר:
ודאי למען יְלַמְּדוּ [הוא] דאסלקא דעתך למען יִלְמְדוּ וכיון דלא משתעי לא גמיר [וכיון דלא שמע לא גמיר] האי מלמען ישמעו נפקא, אלא ודאי למען ילמדון הוא.
הן קרבו ימיך למות -
א"ר אייבו:
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא מקדישי שמך, [שנאמר: הן לה' אלהיך השמים וגו'] קנסת עלי מיתה, שנאמר: הן קרבו ימיך למות, כל מדותיך מדה כנגד מדה שמא מדה רעה כנגד מדה טובה מדה חסרה כנגד מדה שלמה מדה צרה כנגד מדה טובה?
א"ל הקב"ה למשה: אף זו מדה טובה היא שאמרתי לך הן, שנאמר: הנה אנכי שולח מלאך, הן צדיק בארץ ישולם, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, כשם שהעלית אותי על ששים רבוא כך אני מעלה אותך לעתיד לבא על נ"ה צדיקים גמורים, שנאמר: הן בגימטריא נ"ה.
א"ר יוחנן:
עשר מיתות כתובות על משה, ואלו הן:
הן קרבו ימיך למות,
ומות בהר,
כי אנכי מת,
כי ידעתי אחרי מותי,
ואף כי אחרי מותי,
לפני מותו,
בן מאה ועשרים שנה במותו,
וימת שם משה,
ויהי אחרי מות משה,
משה עבדי מת,
מלמד שעשרה פעמים נגזרה עליו גזרה שלא ליכנס לארץ ישראל ועדיין לא נחתם גזר דין הקשה עד שנגלה עליו (בית דין הגדול) [הקב"ה] וא"ל: גזרה היא מלפני שלא תעבור, שנאמר: כי לא תעבור את הירדן הזה, ודבר זה קל בעיניו של משה, שאמר: ישראל חטאו כמה חטאות גדולות כמה פעמים ובקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני, שנאמר: הרף ממני ואשמידם.
מה כתיב תמן?
ויאמר ה' סלחתי כדברך.
אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן שאתפלל על עצמי ויקבל ממני, וכיון שראה הקב"ה שקל היה בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה מיד קצף עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס, שנאמר: לכן לא תביאו, ואין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר: לכן נשבעתי לבית עלי.
וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, עמד ועג עוגה קטנה וישב בתוכה ואמר: איני זז מכאן עד שתתבטל אותה גזרה.
באותה שעה מה עשה משה?
לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני המקום עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו: שמא הגיע צביונו של הקב"ה לכרות את העולם?!
יצאה בת קול ואמרה: עדין לא הגיע צביונו של הקב"ה לכרות את העולם, אלא אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה, שנאמר: והאיש משה ענו מאד.
מה עשה הקב"ה באותה שעה?
הכריז בכל שער ושער בכל רקיע ורקיע ובכל שערי בית דין ובית דין שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין, ואותו מלאך הממונה על ההכרזה אכריזאל שמו.
באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה וא"ל למלאכי השרת: קומו ונעלו כל שער רקיע ורקיע עד שגבר קול התפלה למעלה ובקשה לעלות לרקיע מפני שקול תפלתו של משה היה דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב שהיתה תפלתו מעין שם המפורש שלמד מן זגזאל רבו סופר כל בני מרום, על אותה הוא אומר: ואשמע אחרי קול רעש גדול, ואין רעש אלא זיע, ואין גדול אלא משה שנאמר: גם האיש משה גדול מאד.
מהו אומר?
ברוך כבוד ה' ממקומו.
בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקב"ה לא תקבלו תפלתו של משה ולא נשא פנים ולא נתן לו חיים ולא הכניסו לארץ אמרו: ברוך כבוד ה' ממקומו שאין לפני משוא פנים לא לקטן ולא לגדול.
ומנין שהתפלל משה תקט"ו פעמים?
שנאמר: ואתחנן אל ה' מִנְיַן ואתחנ"ן הכי הוו.
באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך יגיעי ועמלי וצערי שנצטערתי עליהן במצות עד שקבעתי בהן תורה ומצות, אמרתי כשם שראיתי בצערם כך אראה בטובתם ועכשיו שהגיע טובתם של ישראל אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה הרי אתה עושה תורתך פלסטר, דכתיב: ביומו תתן שכרו, וזו היא שילום של ארבעים שנה שעמלתי עד שהיו עם קדוש, שנאמר: ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן?
ומלאך סמאל ראש השטנים הוא בכל שעה היה מצפה למיתתו של משה ואומר: מתי יגיע הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו של משה הימנו, עליו אמר (שלמה) [דוד]: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, בכל השטנים כולם אין לך רשע כסמאל ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה, שנאמר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.
משל למה הדבר דומה ?
לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה והיה מצפה ואומר: מתי יגיע שמחתם ואשמחם.
כך היה סמאל הרשע מצפה למיתתו של משה ואומר: מתי יהא מיכאל בוכה ואני אמלא פי שחוק, עד שא"ל מיכאל: רשע, אני בוכה ואתה משחק?!
אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, נפלתי במיתתו של משה וקמתי בפרנסתו של יהושע בשעה שהפיל ל"א מלכים.
כי אשב בחשך - בחורבן בית ראשון ובית שני,
ה' אור לי - לימות המשיח,
עד כאן עלתה לו למשה שעה אחת.
באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה: אם אין אתה מכניסני לארץ ישראל הנח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות.
א"ל הקב"ה: אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא?
ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתבתי על ידך: ואין מידי מציל?
עד כאן עלתה למשה שעה אחת.
אמר משה לפניו: רבש"ע, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הנח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבים והם שותין מים ורואין את העולם, כך תהא נפשי כאחד מהן.
א"ל: רב לך.
אמר לפניו: רבש"ע, אם לא תניח אותי בעולם הזה כעוף הפורח באויר בארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת ערב חוזר לקינו, כך תהא נפשי כאחת מהן.
א"ל: רב לך.
אמר לפניו: רבש"ע, הנח עין אחת שלי תחת הדלת ויתנו עליה את הדלת שלשה פעמים בשנה ואחיה ולא אמות.
א"ל: רב לך.
כיון שראה משה שאין כל בריה יכולה להצילו מן המות, באותה שעה אמר משה: הצור תמים פעלו וגו', מה עשה משה?
נטל את המגילה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדין לא מילא לכתוב עד שהגיע שה שבו ימות משה.
באותה שעה אמר הקב"ה לגבריאל: צא והבא נשמתו של משה!
אמר לפניו: רבש"ע, מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אני יכול לראות במותו ומי שיש בו דברים הללו היאך אני יכול לעשות לו קצף?!
ואחר כך אמר לו למיכאל: צא והבא נשמתו של משה!
אמר לפניו: רבש"ע, אני הייתי לרב והוא היה לי לתלמיד ואיך אני יכול לראות במותו?!
ואחר כך אמר לסמאל: צא והבא נשמתו של משה!
מיד לבש כעסו וחגר חרבו ונתעטף באכזריות והלך לקראת משה, כיון שראה אותו יושב וכותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש והיה דומה למלאך ה' צבאות היה מתיירא סמאל מן משה, אמר: ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה, וטרם שראה סמאל את משה היה יודע שיבא סמאל, וכיון שראה סמאל את משה אחזתו רעדה וחיל כיולדה ולא מצא פתחון פה לדבר אל משה עד שאמר משה לסמאל: אין שלום אמר ה' לרשעים.
מה תעשה בכאן?
א"ל: ליטול נשמתך באתי.
א"ל: מי שגרך?
א"ל: מי שברא כל העולם.
א"ל: אין אתה נוטל את נשמתי.
א"ל כל באי עולם מסורים בידי.
א"ל: יש בי כח יותר מכל באי עולם.
א"ל: ומה כחך?
א"ל: אני בן עמרם שיצאתי מהול ממעי אמי ולא נצרכתי למהול ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי ודברתי עם אבי ואמי אפילו חלב לא ינקתי וכשהייתי בן ג' שנים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל את התורה מתוך להב אש וכשהייתי מהלך בחוץ נכנסתי לפלטרין של מלך ונטלתי את כתרו מעל ראשו, וכשהייתי בן שמונים שנה עשיתי אותו ומופתים במצרים והוצאתי ששים רבוא לעיני כל מצרים וקרעתי את הים לי"ב גזרים והפכתי את מימי מרה למתוק ועליתי ודרכתי דרך השמים והייתי תופס במלחמתן של מלאכים וקבלתי תורה של אש מעמו פנים בפנים ושחתי עמו בפמליא וגליתי רזיהם לבני אדם וקבלתי תורה של אש מימינו של הקב"ה ולמדתי אותה לישראל ועשיתי מלחמה עם סיחון ועוג שני גבורי אומות העולם שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסוליהם מפני גובהן והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם והכיתי במטה שבידי והרגתים, מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כך?!
לך ברח מלפני איני נותן לך נשמתי.
מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה.
א"ל הקב"ה: צא והבא נשמתו של משה!
מיד שלף חרבו מתערה ועמד על משה, מיד קצף עליו משה ונטל את מטה האלהים בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן מבין עיניו ועוור את עיניו, עד כאן עלתה למשה סוף רגע.
יצתה בת קול ואמרה: הגיע סוף רגע מיתתך.
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, זכור לי אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי: לכה ואשלחך אל פרעה, זכור לי אותו היום שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות.
יצאה בת קול ואמרה לו: אל תתירא, אני בעצמי מיטפל בך ובקבורתך.
באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים וירד הקב"ה משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה ושלשה מלאכי השרת עמו: מיכאל וגבריאל וזגזאל.
מיכאל - הציע מטתו של משה,
וגבריאל - פרש בגד של בוץ מראשותיו,
וזגזאל - מרגלותיו,
מיכאל מצד אחד וגבריאל מצד אחד.
א"ל הקב"ה למשה: השכב [עפעפי] עיניך זה על זה והשכיב [עפעפי] עיניו זה על גב זה.
א"ל: הניח ידיך על החזה והניח ידיו על החזה.
א"ל: הקף רגלך זה על גב זה והקיף רגליו זה על גב זה.
באותה שעה קרא הקב"ה לנשמה מתוך גופו, א"ל: בתי מאה ועשרים שנה קצבך היתה בגופו של משה עכשיו הגיע קצך לצאת צאי ואל תאחרי.
אמרה לפניו: רבש"ע, יודעת אני שאתה אלהי כל הרוחות ואדון כל הנשמות החיים והמתים מסורין בידך ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה שלא נראה בו מעולם רמה ותולעה ולא היה בו צרעת מעולם, בשביל כך אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו ועכשיו יש גוף טהור מגופו של משה?!
א"ל הקב"ה: צאי ואל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי שמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים.
אמרה לפניו: רבש"ע, מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עוזא ועזאל וחמדו בנות הארץ והשחיתו את דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע, אבל בן עמרם מיום שנגלית עליו בסנה לא בא אל אשתו, שנאמר: ותדבר מרים ואהרן במשה, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה.
באותה שעה בקש הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה בוכה ואומר: מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און.
ורוח הקודש בוכה ואומר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.
שמים וארץ בוכים ואומרים: אבד חסיד מן הארץ.
וכשבקש יהושע רבי ולא מצאו היה בוכה ואומר: הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים.
וישראל בוכים ואומרים: צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי העולם הבא.
ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות -
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
ברוך דיין האמת שאין עולה ומשוא פנים לפניו.
וכן הוא אומר: אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף.
בשנה אחת מתו שלשה צדיקים: משה אהרן ומרים, שוב לא מצאו ישראל נחת רוח, שנאמר: ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו, שנאמר: נדיבי עמים נאספו וגו'?
אלא מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן.
מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה.
מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו,
באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל, כשמת אהרן נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו: היכן הוא אהרן אחיך?
א"ל: האלהים גנזו לחיי העולם הבא, ולא היו מאמינים בו.
א"ל: יודעין אנו שקפדן אתה, שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסת עליו מיתה?
מה עשה הקב"ה?
נטל מטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקב"ה מספיד עליו ומלאכי השרת עונין: תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו וגו'.
באותה שעה אמר הקב"ה למלאך המות: לך והבא לי נשמתו של משה.
הלך ועמד לפניו, א"ל: משה תן לי נשמתך.
א"ל: במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר לי תן לי נשמתך?
גער בו ויצא בנזיפה.
הלך מלאך המות והשיב דברים לפני הגבורה.
א"ל המקום למלאך המות: לך והבא לי נשמתו.
הלך למקומו בקשו ולא מצאו.
הלך אצל הים א"ל: ראית את משה?
א"ל: מיום שהעביר את ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו.
הלך אצל ההרים והגבעות, אמר להם: ראיתם את משה?
א"ל :אלהים הבין דרכה אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו, שנאמר: ויקבור אותו בגי.
כיון שמת משה היה יהושע בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים, עד שא"ל הקב"ה: עד כמה אתה מתאבל והולך וכי לך בלבד מת והלא גם לי מת שמיום שמת אבל לפני, שנאמר: ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד, ולא עוד, אלא שהוא מובטח לעוה"ב, שנאמר: ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם.
סימן תתקמא
הן קרבו ימיך -
משל למה הדבר דומה?
לאחד שכבד את המלך והביא לו חרב חדה לדורון.
אמר המלך: התיזו את ראשו בה.
א"ל: במה שכבדתיך בה אתה מתיז את ראשי?!
כך אמר משה: בהן קלסתיך הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, ובהן אתה גוזר עלי מיתה. אמר לו הקב"ה: שכן רע מונה את הנכנסות ואינו מונה את היוצאות,
[א"ל]: אין את זכור [בשעה] שאמרת: הן לא יאמינו לי, הוי הן קרבו ימיך.
משל למה הדבר דומה?
לאשה עוברה שנחבשה בבית האסורין וילדה שם. גדל הילד עבר המלך לפני בית האסורין התחיל אותו הילד צווח אדוני המלך למה אני חבוש?!
א"ל המלך: בחטא של אמך.
כך אמר משה: [רבש"ע], ל"ו כריתות יש בתורה שמא עברתי על אחת מהן?
א"ל: בחטא של שמעו נא המורים.
דבר אחר:
כאדם שאומר פלוני קבל עליך לפני המלך, כך היום קבל עליך.
אמר השמש: רבש"ע, איני זז ואיני שוקע ומשה קיים בעולם, מה עשה משה באותו היום?
כתב (שנים עשר) [י"ג] תורות לי"ב שבטים ואחת שתהא בארון, שאם יבקשו לזייף דבר שיהו מוצאין אותה שבארון.
אמר משה: מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים היום שוקע והגזרה בטלה.
מה עשה הקב"ה?
רמז לשמש והיה עומד ומתקשה כנגדו ואומר: איני שוקע ומשה קיים בעולם?!
מיד א"ל: קרא את יהושע.
א"ל: רבש"ע, יטול יהושע ארכי שלי ואהיה חי.
א"ל: עשה לו כשם שהיה עושה לך.
מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע [נתיירא יהושע ואמר: משה רבי יבוא אצלי, יצאו להלוך הלך משה לשמאלו של יהושע], נכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהן, משנסתלק עמוד הענן אמר משה ליהושע: מה אמר לך הדבור?
א"ל: כשהיה הדבור נגלה עליך יודע הייתי מה היה מדבר עמך?
אותה שעה התחיל משה צווח ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת.
וכתיב: כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה.
כיון שקבל משה עליו למות, התחיל הקב"ה לפייסו [וא"ל]: בעולם הזה על ידך הנהגתי אותן אף לעתיד לבא ויזכור ימי עולם משה עמו וגו' וכו' (כתוב ברמז קנ"ז).
מת בחמשה ימים מיתת כל אדם, מאי קראה?
ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות.
קרבו - תרי,
ימיך - תרי,
הן - חד,
שכן בלשון יוני קורין לאחת הן.
קרא את יהושע -
משיב משה לפני הקב"ה: רבש"ע, הואיל ואני נפטר בנסיון גדול מן העולם הראני אדם נאמן שיעמוד על ישראל שיצא ידיהן לשלום.
וכן הוא אומר: אשר יצא לפניהם.
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון.
ואומר: אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו'.
ארבע מלכיות משלו בישראל ולא היה בהן חכם ולא היה בהן נבון.
בימי אחאב מלך ישראל ובימי יהושפט מלך יהודה (היו) [ראיתי את כל] ישראל נפוצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רועה.
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון - קח לך גברתן שכמותך וכו' (כדכתוב בפרשת פנחס בפסוק קח לך את יהושע).
באותה שעה נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל, שנאמר: ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ.
אמר לו: עם זה שאני מוסר לך עדיין גדיים הן עדיין תינוקות הן אל תקפיד עליהן על מה שהן עושין שאף רבונן לא הקפיד עליהן על מה שעשו, שנאמר: כי נער ישראל ואוהבהו.
ר' נחמן אומר:
אין לי רשות הא יש לי רשות אכניסם בצד אהלי רועים ויהו רועים בצדי.
מעשה ברבן יוחנן בן זכאי, שהיה רוכב על החמור והיו תלמידיו מהלכין אחריו, וראה ריבה אחת מלקטת שעורין מתחת רגלי בהמתן של ערביים, כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו: רבי פרנסני!
א"ל: בתי, בת מי את?
א"ל: בתו של נקדימון בן גוריון אני, ולא זכור אתה שחתמת על כתובתי?!
א"ל רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף (אלפי) אלפים דינרי זהב של בית חמיה ושל בית ריבה זו לא היו נכנסין להר הבית להשתחוות עד שהיו פורסין להן כלי מילת תחת רגליהן ונכנסין ומשתחוין וחוזרין לבתיהן בשמחה, וכל ימי בקשתי מקרא זה ומצאתיו: אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו', אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך, שכל זמן שישראל עושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהן, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום - הקב"ה מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא תחת רגלי בהמתן.
קרא את יהושע -
(כתוב ברמז רל"ב):
וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד -
תנא: אותו שבת של דיו זוגים היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה.
שאלו צדוקין את רבן גמליאל: מנין שהקב"ה מחיה מתים?
א"ל מן התורה וכו' דכתיב: ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם. א"ל: דילמא וקם העם הזה וזנה וכו' עד שא"ל ממקרא הזה אשר נשבע ה' לאבותיכם וגו' לתת לכם לא נאמר אלא לתת להם [מכאן לתחית המתים מן התורה],
ויש אומרים:
מן המקרא הזה, א"ל: ואתם הדבקים בה' אלהיכם וג'ו מה היום כלכם קיימים אף לעוה"ב כלכם קיימים.
שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה:
מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות?
א"ל תרווייהו מן המקרא הזה: ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם,
ודלמא וקם העם הזה וזנה,
א"ל: נקוטו מיהא פלגא בידיכון דיודע מה שעתיד להיות.
וחרה אפי ביום ההוא וגו' -
אמר רב:
כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם וכו',
א"ל רבנן לרבא מר לאו בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה,
א"ל: מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא לבי שבור מלכא, אפילו הכי יהבו ביה רבנן עינייהו [אדהכי שדור דבי] שבור מלכא ואגרבוה.
והיינו דתניא ר' שמעון בן גמליאל אומר:
כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני.
וחרה אפי בו ביום ההוא -
אמר רבי אחא:
יום אחד היה חרון אפו של הקב"ה אילו עשו תשובה (פירשו) [פשרן].
אמר רבי תנחומא:
אינון עבדין ואנת עבדת.
אינון עבדין ועזבני והפר את בריתי,
ואנת עבדית - ועזבתים והסתרתי פני מהם.
וחרה אפי בו - בבבל.
ועזבתים - במדי.
והסתרתי פני מהם - ביון.
והיה לאכול - באדום על שם: אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה.
ומצאוהו רעות רבות וצרות -
אלו מאה חסר שתים תוכחות שבמשנה תורה.
ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות -
אילו הוה בגבי לא הויא אתא לי.
וציון אומרת עזבני שכחני, שנאמר: ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני וגו'.
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא -
אמר הקב"ה: אע"פ שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו.
ואנכי הסתר -
משל למלך שראה בגבירה שמבטת בסריס אחד.
אמר המלך: איני מקנא בסריס שאת מבטת בו שאינו מועיל כלום אלא שאת גורמת לי להחזיר פני ממך.
כך אמר הקב"ה לישראל: איני מקנא בעבודת אלילים שאינה שלכם ואין בה תועלת אלא שאתם גורמין לי להחזיר פני מכם, שנאמר: ואנכי הסתר אסתיר פני מפני מה כי פנה אל אלהים אחרים.
אמר רבא:
אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (כתוב ברמז תתקי"ד).
ולמדה את בני ישראל -
(כתוב ברמז ש"ז).
כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו -
אין אדם מורד אלא מתוך שביעה (כתוב ברמז תתס"ה).
ואכל ושבע ודשן -
(כתוב ברמז תשפ"ח).
ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי: והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו רעות רבות וצרות תקנה יש לו, מאי צרות?
שנעשו צרות זה לזה, כגון זיבורא ועקרבא.
ושמואל אמר:
זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו.
אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה:
תורה מגילה מגילה ניתנה, שנאמר: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר.
ריש לקיש אמר:
תורה חתומה ניתנה, שנאמר: לקוח את ספר התורה הזה.
ואידך נמי הכתיב לקוח?
ההוא לבתר דאידבק.
ואידך נמי הכתיב במגלת ספר?
ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה, שנאמר: (ראיתי) [ואראה] והנה מגלה עפה.
הן בעודני חי עמכם -
(כתוב ברמז ק"נ).
הקהילו אלי -
(כתוב ברמז תשכ"ד).
שימה בפיהם -
אמר רב חסדא:
אין תורה נקנית אלא בסימנין, אל תקרי שימה אלא סימנה.
אמר רבי אבהו:
אנן מהכא מתנינן לה הציבי לך ציונים - עשו ציונים לתורה.
וכתיב: ובנה אצלו ציון.
ר"א אמר מהכא:
אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא - עשה (מודיעין) [מודעים] לתורה.