פרשת וזאת הברכה

וזאת הברכה אשר ברך משה -
לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחלה מזי רעב ולחומי רשף מחוץ תשכל חרב, ובחרב הקצפתם, ממרים הייתם עם ה', חזר ואמר להם דברי נחומים: וזאת הברכה אשר ברך משה, וממנו למדו כל הנביאים כולן שהיו אומרים לישראל דברים קשים תחלה וחוזרין ואומרין להן דברי נחמות.
ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע, תחלת דבריו אמר: תן להם ה' מה תתן וגו', חזר ואמר להן נחמות: ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו'.

וכן יואל אמר: יתר הגזם אכל הארבה,
חזר ואמר להם דברי נחומים, שנאמר: ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק החסיל והגזם.

וכן עמוס אומר: שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון וגו',
חזר ואמר להם דברי נחומים, [הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר.

וכן מיכה אמר: שונאי טוב ואוהבי רעה וגו'.
חזר ואמר להם דברי נחומים]: מי אל כמוך נושא עון וגו'.

וכן ירמיה אמר להן: והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וגו',
חזר ואמר להם דברי נחומים: אז תשמח בתולה במחול וגו'.

(יכול משאמרת) [אבל עובדי אלילים משאמרו] להם נחומין חזרו ואמרו להן דברי תוכחות: ואמרת ככה תשקע בבל וגו', הוי משאמרו להן דברי נחומים (אין) חוזרין ואומרים להן דברי תוכחות.

דבר אחר:
וזאת הברכה - זה מוסף על הברכה ראשונה שברכן יעקב אבינו, שנאמר: וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, נמצינו למדין שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה ובירכן, שנאמר: וזאת הברכה אשר ברך.


דבר אחר:
וזאת הברכה -
הרי זה מוסיף על הברכה ראשונה, ואי זו?
זו תפלה, שנאמר: תפלה למשה איש האלהים, ועדין (דבר) תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם תפלה קודמת את הברכה ואם ברכה קודמת את התפלה?
כשהוא אומר: וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה ואין ברכה קודמת לתפלה.

אשר ברך משה -
אילו אחרים ברכו את ישראל כדאי היא ברכתן, אלא שבא משה וברכן, נמצינו למדין שכדאי היה משה לברך את ישראל וכדאי ישראל שיברכם משה.
מונע בר - זה בלעם הרשע שהיה מונע מלברך את ישראל,
יקבוהו לאום - יעשה ארירה לעובדי אלילים,
וברכה לראש משביר - זה משה שברך את ישראל בעין טובה.

אמר רבי יצחק:
כתיב: וירא בלעם כי טוב בעיני ה', מה ראה?
ראה שמשה עתיד לברך את ישראל ארבע ברכות, והוא היה ראוי לברך את ישראל ארבע ברכות, אמר: אני מברכן שבע ברכות ומשה ארבע הרי אחת עשרה.
אמר הקב"ה: רשע זה עינו רעה בברכתן של ישראל די שלש ברכות שברכן, יבא משה שעינו יפה בברכתן של ישראל ויברכם ארבע ברכות, ואלו הן:
שלש ברכות שברך בלעם את ישראל:
מה טובו אהליך יעקב,
מי מנה עפר יעקב,
לא הביט און ביעקב.

ואלו הן ארבע ברכות שברך משה את ישראל:
ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם,
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו,
וירא משה את כל המלאכה ויברך אותם משה,
מה ברכה ברכן?
אמר להן: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, הדא הוא דכתיב: ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו,
והדין: וזאת הברכה.

דבר אחר:
וזאת הברכה - זאת וזאת הן וכבושיהן, לפי שהוא מקנתרן בראשו של ענין מזי רעב ולחומי רשף, לפיכך הוא אומר בסופו אשריך ישראל.

דבר אחר:
וזאת הברכה - אל תקרי הברכה אלא הבריכה,
מה בריכה מטהרת טמאים אף משה מקרב רחוקים, להלן לטייה וכאן יחי ראובן ואל ימות.

דבר אחר:
וזאת הברכה - וזאת התורה, שלשה עשר תורות כתב משה שנים עשר לשנים עשר שבטים, ואחד לשבטו של לוי, שאם יבקש אחד מן השבטים לעקור דבר מן התורה יהא שבטו של לוי מוציא ספר תורה שלו ומגיהו מתוכו.
י"א שבטים ברך משה ולמה לא ברך לשבטו של שמעון?
לפי שהיה בלבו עליו על אותו המעשה שעשה בשטים וכו', ואעפ"כ טפלו ליהודה, דכתיב: וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, ואין שמע אלא שמעון שנאמר: כי שמע ה' כי שנואה אנכי.
משל לשור שהיו עסקיו רעים עמד צייר וצר איקונין של ארי באבוסו כדי שיהא מביט ומתיירא, כך נמשל שמעון כשור ויהודה כאריה, ולפיכך טפלו ליהודה, ובשביל שלא ברכו לא העמיד שופט, והכתיב: (וימלוך) [מלך] זמרי שבעת ימים בתרצה?

אמר רבי יודן:
לית שבעת יומין במלכותא כלום.

אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים שברך, ואלו הן:
תשב אנוש עד דכא - זה שבטו של ראובן, שהן בעלי תשובה למקום.
יושב בסתר עליון - זה שבטו של לוי שהיו לנים בעזרה
(לכו נרננה) [מזמור שיר ליום השבת] טוב להודות - כנגד שבטו של יהודה שנאמר: הפעם אודה את ה'.
לכו נרננה - זה שבטו של יששכר שהיו עוסקין בתורה.
עדותיך נאמנו מאד לביתך וגו' - זה שבטו של בנימין שהיה בית המקדש בנוי בתחומו.
אל נקמות ה' - זה שבטו של גד, אליהו שהוא עתיד לגדע משתיתן של עובדי אלילים.

אמר רבי יהושע בן לוי:
עד כאן שמעתי מכאן ואילך שב ופשור לעצמך.

אמר רבי לוי בשם ר' אַמָּא בר חמא:
(שנים) [אחד] עשר מזמורים שאמר משה בטכסיס של נבואה אמרן, ולמה לא אמרן בתורה? אלו דברי תורה ואלו דברי נבואה.
כתיב: ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם.

אמר רבי ברכיה:
לכן יצפה אין כתיב כאן אלא לכן יחכה כהדין ציידא דמחכי לצידא.

אמר רב אחא:
מצינו שכל המלמד סניגוריא [על ישראל] הקב"ה מרוממו בעולם, דכתיב: ולכן ירום לרחמכם, ממי את למד?
מאחימעץ בן צדוק, דכתיב: ואחימעץ בן צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה וגו', ויאמר המלך השלום לנער אבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון וגו' ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמוד.
מהו ויסב ויעמוד?

אמר רבי אבא בר כהנא:
אי הוי דוכוס איתעביד אפרכוס, ואי הוה אפרכוס איתעביד אסטרטליטיס, והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדוני המלך וגו' ויאמר המלך אל הכושי השלום לנער אבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער אויבי אדוני המלך וגו' וירגז המלך ויעל על עלית השער.
מהו וירגז?

אמר רבי יצחק בר [חנינא]:
רמז ללוביריס שלו ודקרו אותו.
והרי דברים קל וחומר: ומה אחימעץ בן צדוק שלא דבר על בנו של מלך לא טובה ולא רעה זכה לכל הכבוד הזה, מי שמלמד סניגוריא על בניו על אחת כמה וכמה.
תדע לך שהוא כן, שכל ימיו של משה לא נקרא איש האלהים עד שברכן שנאמר: וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים.

רבי ברכיה פתח:
רבות בנות עשו חיל - הרבה ברכות ברכו ראשונים כל אחד ואחד בדורו ולא היתה ברכה מעולה בכולם כברכתו של משה, שנאמר: ואת עלית על כולנה - זה ברכות של משה.
בא נח בעולם וברך את בניו והיה מחלוקת בברכתו שברך אחד וקלל אחד, ויאמר ארור כנען, ברוך ה' אלהי שם.

בא יצחק וברך את יעקב והיתה בה קטטה שהיה עשו מתגרה ביעקב על הברכה שברכו אביו שנאמר: וישטום עשו את יעקב וגו'.

בא יעקב אבינו וברך את השבטים והיה קטטה בברכתו שהוכיח את ראובן על מעשה שהיה בידו שנאמר: פחז כמים וגו'.
כיון שבא יעקב אבינו קבל חמש ברכות:
שתים מאביו: ויחרד יצחק חרדה גם ברוך יהיה,
שניה - ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו,
וברכה של אברהם: ויתן לך את ברכת אברהם,
וברכה מן המלאך: ויברך אותו שם,
וברכה של הקב"ה: וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו.
בא יעקב לברך את בניו השבטים וברכן חמש ברכות שהיו בידו, והוסיף להם ברכה ששית,
בא משה והוסיף להן ברכה שביעית.


וזאת הברכה -
זו מוספת על הברכות כולן.
וכשבא בלעם הרשע לברך את ישראל היה ראוי לברכן שבע ברכות כנגד שבע מזבחות, כדכתיב: וזבחת עליו וגו' אבא אליך וברכתיך, ולא ברכן אלא שלש, שנאמר: ברכת ברך זה שלש פעמים.
אמר לו הקב"ה: רשע אתה, עיניך צרה בברכתן של ישראל אף [אני] איני מספיק על ידך שתשלים בברכותיך על ישראל, יבא משה שעינו יפה ויברך את ישראל, ועליו אמר שלמה: טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך וכו' (כדלעיל), לכך נאמר: רבות בנות עשו חיל וגו' נאה למשה לברך את ישראל שהיה נותן נפשו עליהן בכל שעה.

איש האלהים -
חביב היה משה מנח.
נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה,
אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהוה סופיה אלים.

דבר אחר:
איש האלהים - תלמיד שנדר רבו מתיר לו נדרו, אבל מי שאמר והיה העולם לא עשה כן אלא כביכול נדר במעשה העגל, שנאמר: הרף ממנו ואשמידם, ובא משה והתיר לו נדרו, שנאמר: ויאמר ה' סלחתי כדברך.

דבר אחר:
איש האלהים - אם איש למה אלהים ואם אלהים למה איש?
אלא בשעה שהיה עומד בפני פרעה (היה) [נקרא] אלהים.
ובשעה שהוא בורח מפניו נקרא איש.

דבר אחר:
כשהושלך ליאור נקרא איש,
וכשהפך אותו לדם נקרא אלהים.

[דבר אחר:]
כשעלה למעלה נקרא איש משה בשר ודם עולה (אני) [לפני הקב"ה שכולו] אש אכלה אש, וכשירד נקרא אלהים וייראו מגשת אליו.

דבר אחר:
כשעלה לא אכל ולא שתה נקרא אלהים,
וכשירד ואכל ושתה נקרא איש,
ממחציתו ולמעלה היה אלהים,
וממחציתו ולמטה איש.

דבר אחר:
איש האלהים - גברא דיינא, שנאמר: ומשפטיו עם ישראל, שהיה אומר: יקוב הדין את ההר.

דבר אחר:
שהטיח כנגד מדת הדין, שנאמר: ואם בריאה יברא ה'.

דבר אחר:
שהכריע על מדת הדין, הקב"ה אמר: אכנו בדבר,
ומשה אמר: סלח נא וגו' ויאמר ה' סלחתי כדברך.

דבר אחר:
האיש הזה אם מבקש להפר נדרה של אשתו מיפר ואם מבקש מקיימו שנאמר: אישה יקימנו ואישה יפירנו, אף משה אמר: קומה ה' שובה ה':

איש האלהים -
אמר ריש לקיש:
אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו, כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקב"ה משה גוזר עליו ועושה.

איש האלהים -
זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:
משה נקרא איש האלהים, שנאמר: משה איש האלהים.
אלקנה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויבא איש האלהים אל עלי.
שמואל נקרא איש האלהים, שנאמר: הנה איש האלהים בעיר הזאת.
דוד נקרא איש האלהים, שנאמר: כמצות דוד איש האלהים.
שמעיה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר.
עדו נקרא איש האלהים, שנאמר: ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה' אל בית אל.
אליהו נקרא איש האלהים, שנאמר: איש האלהים תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך.
אלישע נקרא איש האלהים, שנאמר: הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא.
מיכה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויגש איש האלהים וגו' אל מלך ישראל.
אמוץ נקרא איש האלהים, שנאמר: ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל.

לפני מותו -
וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל?!
אלא מה תלמוד לומר: לפני מותו?
סמוך למיתתו.

כיוצא בו אתה אומר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה', וכי תעלה על דעתנו שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל?!
ומה תלמוד לומר: לפני בא יום ה'?
סמוך לביאה.

מה כתיב למעלה מן הענין? הרי הוא אומר ומות בהר, בא מלאך המות אצל משה והיה סבור שמסור בידו, כיון שראה אותו משה הזכיר עליו שם ועקדו והיה יושב ורואה היאך הוא מברך את ישראל, שנאמר: לפני מותו.

בני ישראל -
מלמד שכל ישראל ברך כאחד אתם נצבים היום כולכם, חזר ופרטן אחד אחד בפני עצמו וחזר וכללן כולן בברכה אחת.

אשריך ישראל -
אמר רבי אבין:
כל ימיו של משה היה מבקש לברך את ישראל ולא היה מניחו מלאך המות, מה עשה?
נטלו וכפתו והניחו תחת רגליו וברכן לפניו, הדא הוא דכתיב: וזאת הברכה אשר ברך וגו' [לפני מותו] לפני מי?
לפני זה שהיה מושלך תחת רגליו.
ומה ברכה ברכן?
הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם.
זהו שאמר הכתוב: רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה - זה משה שנתעלה על כל האדם. כיצד?
אדם הראשון אומר: אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה.
ומשה אומר לו: אותו כבוד שניתן לך נטול ממך, דכתיב: אדם ביקר בל ילין,
אבל אני זיו פנים שניתן לי כתיב: לא כהתה עינו ולא נס לחה.

נח אומר למשה: אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול,
ומשה אומר לו: אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך,
אבל אני כתיב: וינחם ה' על הרעה,
משל לשתי ספינות שהיו בים אחד מהן הציל הקברניט את עצמו ולא הציל את ספינתו,
ואחד הציל עצמו וספינתו וכו'.

אברהם אומר למשה: אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ושבים,
ומשה אומר לו: אתה היית זן עובדי אלילים ואני זן מאמינים,
אתה היית זן בישוב ואני במדבר.

יצחק אמר למשה: אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי פני השכינה,
אומר לו משה: אתה ראית פני השכינה וכהו עיניך אני דברתי עמו פנים בפנים ולא כהו עיני.

יעקב אומר למשה: אני גדול ממך שפגשתי עם המלאך ונצחתיו,
אומר לו משה: אתה פגשת המלאך באיפרכיא שלך, ואני עליתי למעלה אצלן באיפרכיא שלהן והם מתיראין ממני, שנאמר: מלכי צבאות ידודון ידודון.

ויאמר ה' מסיני בא -
מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח בצרכן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו של מקום. משל למה הדבר דומה?
לליטור שהיה עומד על הבימה (ונזכר) [ונשכר] לאחד לדבר על ידו ולא פתח בצרכי אותו האיש תחלה עד שפתח בשבחו של מלך, אשרי עולם ממלכו אשרי עולם מדיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה, והיו הכל מקלסין עמו, ואחר כך פתח בצרכן של ישראל, שנאמר: ויהי בישורון מלך, חזר וחתם בשבחו של מקום אין כאל ישורון.
אף דוד מלך ישראל לא פתח אלא בשבחו של מקום תחלה, שנאמר: הללויה שירו לה' שיר חדש, חזר ופתח בצרכן של ישראל, שנאמר: כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנאמר: רוממות אל בגרונם.
ואף שלמה לא פתח בצרכן של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום תחלה, שנאמר: שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואחר כך פתח בצרכן של ישראל, שנאמר: רעב כי יהיה בארץ, חזר ותם בשבחו של מקום, שנאמר: ועתה קומה ה' לנוחך.
ואף שמונה עשרה שתקנו חכמים שיהו ישראל מתפללין לא פתחו בצרכן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום (שנאמר:) האל הגדול הגבור והנורא מתיר אסורים, ואחר כך קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך רופא חולים, ואחר כך מודים אנחנו לך.

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא -
כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות:
ויאמר ה' מסיני בא - זה לשון עברי.
וזרח משעיר למו - זה לשון רומי.
הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי.
ואתה מרבבות קדש - זה לשון ארמי.

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא -
כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא וגו'.
ואיזהו רוח רביעית?
אלוה מתימן יבוא.

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות.
בתחלה הלך לבני עשו, ואמר להם: מקבלין אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתיב בה?
אמר להם: לא תרצח,
אמרו לו: כל עצמן של אותן האנשים אביהם רוצח הוא, שנאמר: והידים ידי עשו ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה.

הלך לו אצל בני עמון ומואב, אמר להם: מקבלין אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתיב בה לא תנאף.
אמרו לו: כל עצמה של ערוה שלהם היא, שנאמר: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.

הלך ומצא את בני ישמעאל, אמר להם: מקבלין אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתיב בה?
לא תגנוב.
א"ל: כל עצמן של אביהם לסטים היה, שנאמר: והוא יהיה פרא אדם.

לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר: יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול שמעו וקבלו?
תלמוד לומר: ואותם לא תעשו.
ואומר: ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו, אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל.

משל לאחד ששלח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו שלש סאין והיה החמור מהלך והכלב מלחית, פרק ממנו סאה ונתנו על החמור וכן שני וכן שלישי.
אף כאן ישראל קבלו את התורה בפרושיה ודקדוקיה, אף אותן שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל, לכך נאמר: ויאמר ה' מסיני בא.

דבר אחר:
כשנגלה הקב"ה לתת תורה לישראל הרעיש את כל העולם כולו על יושביו, שנאמר: קול ה' על המים אל הכבוד הרעים.
כיון ששמעו כל האומות את הקולות נתקבצו אצל בלעם, אמרו לו: כמדומים אנו שהמקום מחריב את עולמו.
אמר להם: הלא כבר נאמר: ולא יהיה עוד המים למבול.
אמרו לו: הקול הזה מה הוא?
אמר להם: ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה שנאמר: עמו עוז ותושיה.
אמרו: א"כ ה' יברך את עמו בשלום.

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא - כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו כדרך שהרעיש בשעת מתן תורה, שנאמר: ה' בצאתך משעיר ואח"כ וכו' שנאמר: ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו.
אמר להם המקום: אין כל אומה ולשון נכנסת לתוכן.

דבר אחר:
משל למלך שהיה מבקש לתת מתנה לאחד מבניו והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפני קרוביו, מה עשה אותו הבן?
עמד (ופרנס) [ופירכס] את עצמו וספר שערו.
אמר לו המלך: לך אני נותן מתנה.
כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, כשבא יצחק יצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כענין שנאמר: ויעקב איש תם, אמר לו המקום: לך אני נותן את התורה, לכך נאמר: ויאמר ה' מסיני בא.

ויאמר ה' מסיני בא -
מלמד שהחזיר הקב"ה על כל אומות העולם ולא קבלוה וכו'.
וכתיב: עמד וימודד ארץ.
ראה שלא רצו לקבל את התורה הקפיצן לגיהנם, כמו שנאמר: לנתר בהן על הארץ.
בא דוד ונתן הודאה להקב"ה על כך, שנאמר: אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך, ואין עוז אלא תורה וכו'.

אמר ר' אבהו:
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין אומות העולם מקבלין את התורה.
ומפני מה יצא ידיהם?
לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן?
א"ר יוחנן:
מלמד שהחזיר הקב"ה לתורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבאו ישראל וקבלוה (כתוב לעיל בפסוק כנשר יעיר קנו).

הופיע מהר פארן -
ארבע הופעות הן:
ראשונה במצרים, רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה.
שניה בשעת מתן תורה, שנאמר: הופיע מהר פארן.
שלישית לימות גוג ומגוג, שנאמר: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.
רביעית לימות המשיח, שנאמר: מציון מכלל יופי אלהים הופיע.

תנו רבנן:
שור של ישראל שנגח שור של גוי - פטור, של גוי שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד - משלם נזק שלם, שנאמר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מה ראה?
ראה שבע מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום עמד והתיר ממונן לישראל.
ואומר: הופיע מהר פארן - הופיע ממונן לישראל, מאי ואומר, וכי תימא האי עמד וימודד לכדרב מתנא דאמר:
עמד והגלה אותם מארצם, תא שמע הופיע מהר פארן.

ואתה מרבבות קדש -
אות הוא בתוך רבבות שלו.

ואתה מרבבות -
שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה:
מדת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו מראה לו כל גנזיו וכל אשר לו,
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתה מרבבות קדש ולא כל רבבות.

דבר אחר:
ואתה מרבבות קדש - מלך בשר ודם יושב בפמליא שלו יש בה בני אדם נאים ממנו ויש בה בני אדם ארוכים ממנו ויש בה בני אדם גוצים ממנו ויש בה בני אדם גבורים ממנו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש.
וכשנגלה עליהם על הים מיד הכירוהו שנאמר: זה אלי ואנוהו, כך היו האומות העולם שואלים את ישראל ואומרים להם: מה דודך מדוד שכך את מומתין עליו שכך אתם נהרגין עליו, שנאמר: על כן עלמות אהבוך.
ואומר: כי עליך הורגנו כל היום, כלכם נאים כלכם גבורים בואו והתערבו עמנו.
וישראל אומרים להם: נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירין אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז וגו' עיניו כיונים על אפיקי מים וגו' לחייו כערוגת הבשם וגו' ידיו גלילי זהב וגו' שוקיו עמודי שש וגו' חכו ממתקים.
כיון ששמעו אומות העולם נויו ושבחו של מי שאמר והיה העולם.
אמרו להם לישראל: נלך עמכם, שנאמר: אנה הלך דודך היפה בנשים וגו'.
וישראל אומרים להן: אין לכם חלק בו אני לדודי ודודי לי.

מימינו אש דת למו -
כשהיה הדבור יוצא מפי הקדש היה יוצא דרך ימינו של קדש לשמאלם של ישראל ועוקף את מחנה ישראל שנים עשר מיל על י"ב מיל וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקב"ה מקבלו בימינו וחוקקו בלוח והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש.

מימינו אש דת למו - מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו כאש.
מה אש ניתנה מן השמים,
כך דברי תורה ניתנו מן השמים, שנאמר: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם.

מה אש חיים לעולם,
אף דברי תורה חיים לעולם.

מה אש קרוב (לאדם) [לה]- נכוה, רחוק ממנה - צונן,
כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם - חיים הן לו, פירש מהן - ממיתין אותו.

מה אש משתמשין בה בעוה"ז ובעוה"ב,
כך דברי תורה משתמשין בהן בעוה"ז ובעוה"ב.

מה אש כל המשתמש בה עושה בגופו רושם,
כך דברי תורה [כל המשתמש בה עושה בו רושם,

מה האש] בני אדם שעמלין בהן ניכרין הן בין הבריות,
כך תלמידי חכמים ניכרים בדבורן ובהלוכן ובעטיפתן בשוק.
אש דת - אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה.

א"ר אלעזר:
תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדתה אש הוא הסך בדמו אין האור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש, דכתיב: הלא כה דברי כאש על אחת כמה וכמה.
וכתיב: מימינו אש דת למו - מימינו אש דת.

בשלשה דברים נמשלה תורה:
בחרב,
באש,
במים.

בחרב מנין?
ויגרש את האדם וגו'.מ
של לאדם שיש בידו מאכלת והוא מבקש לדקר בה, אם היה יודע לשחק - אינה מזקת אותו, ואם לאו - מיד הורגתו.
כך כל מי שהוא דורש דברי תורה אם הוא יודע היאך הוא דורשן - אינן מזיקין אותו, ואם לאו - מיד הוא נענש, שנאמר: ונשאו עונם כעון הדורש.

במים מנין?
הוי כל צמא לכו למים.
משל לאחד שהיה שט בנהר אם יודע לשוט - הוא עולה בשלום, ואם לאו - הרי הוא נחנק.
כך כל מי שהוא למד התורה ומשמרה קונה חיים לעצמו.

נמשלה באש שנאמר: מימינו אש דת למו.
ומי יוכל ליגע באש?
הוי אומר ישראל, שנאמר: ואתם הדבקים בה' וגו'.

תנא משמיה דר' מאיר:
מפני מה ניתנה תורה לישראל?
מפני שהן עזין.
[תנא דבי ר' ישמעאל].

מימינו אש דת למו -
(תנא דבי רבי ישמעאל):
[אמר הקב"ה:] ראוין הללו שניתן להן דת אש.
ואיבעית אימא דתיהן של אלו אש היא שאלמלי לא ניתנה תורה לישראל אין כל בריה יכולה לעמוד מפניהם,

והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש:
שלשה עזין הן:
ישראל באומות,
כלב בחיות,
תרנגול בעופות,
(שור בבהמה, במתניתא) תנא [אף] עז בבהמה דקה.

ויש אומרים:
אף צלף באילנות.

מימינו אש דת למו -
מלמד שלא ניתנה תורה אלא בימין.
אש דת - התורה נקראת אש דת.

אמר ר' יוחנן:
כל מי שהוא בא לעסוק בתורה יראה בעצמו כאילו הוא עומד באש.
תורה שנתן הקב"ה למשה אש לבנה חרותה באש שחורה, חצובה מאש ונתונה מאש, שנאמר: מימינו אש דת למו (כתוב ברמז שעל גבי).
שני דברים בימין:
תורה, מימינו אש דת למו,
וצדק, דכתיב: צדק מלאה ימינך (כתוב בפסוק ותאחז במשפט ידי).

המתפלל צריך שיפסיע לאחוריו ואחר כך יתן שלום, וכיון דפסע שלוש פסיעות לאחוריו התם איבעי ליה למיקם.
משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו. ואח"כ יתן שלום משום (ר' שמעון) [שמעיה] אמרו:
נותן שלום לימין ואח"כ לשמאל, שנאמר: מימינו אש דת למו.
ואומר: יפול מצדך אלף וגו'.
מאי ואומר?
וכי תימא אורחא דמילתא הוא למית בימין?
תא שמע יפול מצדך אלף.

רבא חזייה לאביי דקא יהיב שלמא לימיניה ברישא.
א"ל: מי סברת לימין דידך לשמאל דידך דהוא ימינו של הקב"ה.

אמר רב (פפא) [חייא]:
חזינא להו לאביי ורבא דמפסעי להני שלש פסיעות בכריעה אחת.
הנותן ספר תורה לחברו לא יתננו לו אלא בימין, והמקבלו לא יקבלו אלא בימין, שכן דרך נתינה, שנאמר: מימינו אש דת למו.

אף חובב עמים -
מלמד שחבב המקום את ישראל מה שלא חבב כל אומה ולשון.

כל קדושיו בידך -
אלו פרנסי ישראל שעומדין על ישראל ונותנין נפשן עליהם.
במשה מהו אומר?
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא.

בדוד הוא אומר:
הנה אנכי חטאתי וגו' ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי.

דבר אחר:
אף חובב עמים -
מלמד שלא חלק הקב"ה חיבה לאומות כדרך שחלק לישראל וכו':

כל קדושיו בידך -
אלו גדולי ישראל שמתמשכנין על ישראל.
וכן הוא אומר ביחזקאל: ואתה שכב על צדך השמאלי (ונשאת) [ושמת] את עון [בית] ישראל. ואומר: ואני נתתי לך את שני עונם וכו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני.

והם תכו לרגלך -
אע"פ שהן מכעיסין.

ישא מדברותיך -
מקבלין עליהן עול תורתך.
וכן הוא אומר: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר:
אף חובב עמים - מלמד שחבב הקב"ה את ישראל מה שלא חבב כל אומה ולשון ומלכות.
כל קדושיו בידך - אלו נפשותיהן של צדיקים שנתונות עמו באוצר שנאמר: והיתה נפש אדוני צרורה וגו'.
והם תכו לרגליך - אע"פ שהן נרתעין לאחוריו שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל.
ישא מדברותיך - כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
אף חובב עמים - אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, שְׁנֵי עולין אתה מטיל עלינו:
תורה,
ושעבוד מלכיות.
א"ל הקב"ה: העוסק בתורה כל קדושיו בידך.
והם תכו לרגליך - אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה ופורקין מעליהן עול מלכות.

דבר אחר:
והם תכו לרגליך - אע"פ שהן לוקין בהליכתן אין זזין ממך אלא ישא מדברותיך.

רב חנן בר רב חסדא שדא כרגא אדרבנן, א"ל רב נחמן בר יצחק:
עברת לך אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובים.
אדאורייתא דכתיב: אף חובב עמים כל קדושיו בידך.
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, אפילו בשעה שאתה מחבב את העמים יהו כל קדושיו בידך,

והם תכו לרגליך -
תני רב יוסף:
אלו ת"ח שמכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה.

ישא מדברותיך -
לישא ליתן בדבריו של מקום.

אדנביאי דכתיב: גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים.

אמר עולא:
פסוק זה בלשון ארמי נאמר, אם כולם יתנו בגוים - עתה אקבצם, ואם מעט מהן - ויחלו ממשא מלך שרים.

אדכתובים, לכל יודעי דת אלהי וגו' מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם.
מנדה - זו מנת המלך,
בלו - זו כסף גולגליות,
והלך – זו ארנונא.

אף חובב עמים - מפני מה הוא מחבבן באף?
מפני שעתיד לכלותן באף, שנאמר: בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים, אבל ישראל אע"פ שיסורין באין עליהם קדושיו הם, שנאמר: כל קדושיו בידך.

דבר אחר:
אמר הקב"ה לישראל: חרון שאתם עושים לפני הוא מחבב את האומות העולם לפני.

דבר אחר:
אע"פ שהקב"ה מגדל את עובדי אלילים בעוה"ז אבל מאבדן הוא לעוה"ב.
משל למלך שהיה מהלך בדרך ובנו ועבדו מהלכין עמו והיה מכבד את העבד ומניח את בנו, כיון שהגיע לנהר ראה אותו שהוא עז הניח המלך את העבד והרכיב את בנו והעבירו את הנהר, שנאמר: אף חובב עמים בעוה"ז, אבל לעוה"ב כל קדושיו בידך.

תורה צוה לנו משה -
צווי זה אינו אלא לנו אינה אלא בעבורנו.
וכן הוא אומר: ואבנה הבית לשם ה' אלהי ישראל.
בית זה לְמָה?
וישם שם מקום לארון וגו' הוי צווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורנו.
תורה - תרי"א מצות, אנכי, ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענו.

דבר אחר:
תורה צוה לנו משה - וכי ממשה אנו אוחזין התורה והלא אבותינו זכו בה, שנאמר: מורשה קהלת יעקב, שומע אני ירושה לבני מלכים, ירושה לבני קטנים מנין?
תלמוד לומר: אתם נצבים היום וגו'. אל תקרי מוֹרָשָׁה אלא מְאֹרָסָה - שהתורה מאורסת היא לישראל וכאשת איש לעובדי אלילים.
וכן הוא אומר: היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת וגו'.

מורשה קהלת יעקב -
משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים, אם מבקש לחזור אחר מאה שנים אינו בוש לחזור מפני שאומר לירושתי אני חוזר.

מורשה קהלת יעקב -
א"ר יוחנן:
גוי העוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר: צוה לנו - לנו ולא להם, וליחשבה גבי שבע מצות, מאן דאמר מורשה מיגזל גזיל לה, מאן דאמר מאורסה דיניה כנערה מאורסה ובסקילה.

מיתיבי: היה רבי מאיר אומר:
מנין שאפילו גוי שהוא עוסק בתורה שהוא ככהן גדול?
שנאמר: וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, התם בשבע מצות דידהו.

אמר רב יהודה אמר רב:
כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר: תורה צוה לנו משה מורשה ירושה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית.
הבא על נערה המאורסה בחלום יצפה לתורה שנאמר: תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה.

שלשה דברים נתנו על תנאי:
ארץ ישראל,
ובית המקדש,
ומלכות בית דוד,
חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא ניתנו על תנאי.

ארץ ישראל מנין?
שנאמר: השמרו לכם פן יפתה וגו' וחרה אף ה' בכם.

בית המקדש, מנין?
שנאמר: הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך (בדרכי) [בחקתי] ואם לאו והבית הזה יהיה עליון כל עבור עליו ישום (וישרוק) [ושרק].

מלכות בית דוד, שנאמר: אם ישמרו בניך (את) בריתי, ואם לאו - ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא ניתן על תנאי?
תלמוד לומר: תורה צוה לנו משה.
ומנין לבריתו של אהרן שלא ניתן על תנאי?
שנאמר: ברית מלח עולם.
כל העוסק בתורה זוכה לנחלת יעקב, שנאמר: מורשה קהלת יעקב.
ואומר: אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב וגו'.


ויהי בישורון מלך -
כשישראל שוין בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר: ויהי בישורון מלך, אימתי?
בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל - (אין ואסיפה אלא ראשי עם שנאמר: ויאמר ה' אל משה אספה לי).

דבר אחר:
כשהנביא מושיב זקנים בישיבה של מטה שמו הגדול משתבח למעלה, שנאמר: ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

יחד שבטי ישראל -
כשהם עשויין אגודה אחת ולא כשהם עשויין אגודות אגודות.
וכן הוא אומר: הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרן בהוגנין ובעשתות והעמידן על גביהן ובנה עליהם פלטרין, כל זמן שהספינות קשורות פלטרין קיימין פרשו הספינות אין פלטרין קיימין.
כך כשישראל עושין רצונו של מקום - ואגודתו על ארץ יסדה.
כיוצא בו אתה אומר: זה אלי ואנוהו, כשאני מודה לו הוא נאה וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה.

יחי ראובן ואל ימות -
וכי מה ענין זה לזה?
משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כשהוא נפטר מבניו היו בניו וקרוביו מלוין אותו.
אמר להם: בני, שמא כלום צורך יש לכם [שמא דבר יש לכם]?
א"ל: אבא אין לנו צורך ואין לנו דבר אלא כשתתרצה לאחינו הגדול.
[כך] אילולא שבטים לא נתרצה המקום לראובן, לכך נאמר: יחד שבטי ישראל, יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא, אלא מה תלמוד לומר: ולא ימות?
לעולם הבא.

דבר אחר:
יחי ראובן - במעשה יוסף,
ולא ימות - במעשה בלהה.

רבי חנינא בן גמליאל אומר:
לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ מִשֶּׁל ראובן וּמִשֶּׁל דוד, שנאמר: ושמעי הולך בצלע (ההר לעומתו) ואעפ"כ הר לעומתו.
שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו.

וחכמים אומרים:
לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנין מתן שכר על המצות ועונשין על העבירות, ומה תלמוד לומר: יחי ראובן ואל ימות?
שעשה ראובן תשובה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
מוצל ראובן מאותו חטא ולא נזקק לאותו מעשה, אפשר שהוא עתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל, ואומר: ארור שוכב עם אשת אביו ונזקק לאותו מעשה, ומה תלמוד לומר: כי עלית משכבי אביך?
שתבע עלבונה של אמו.


ויהי מתיו מספר -
גבורים בכח, גבורים בתורה.
גבורים בכח, שנאמר: מתיך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה.
גבורים בתורה, שנאמר: גבורי כח עושי דברו.
ואומר: בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני.

מר זוטרא בר טוביה אמר:
מנין לתחיית המתים מן התורה?
שנאמר: יחי ראובן ואל ימות - יחי ראובן - בעולם הזה, ואל ימות - לעולם הבא.
יחי ראובן ואל ימות - והיאך ידע משה שמחל לו הקב"ה?
י"ב אבנים היו על לבו של אהרן והיו כלן מבהיקות ידע משה שמחל לו ועלה מן המנין, שנאמר: ויהי מתיו מספר.

וזאת ליהודה -
וזאת לשמעון וזאת ללוי לא אמר אלא וזאת ליהודה, מכאן אתה למד, שבקש על יהודה כדרך שבקש על ראובן, לשמעון אינו מזכיר אלא מן הצד, שמע ה' קול יהודה מפני שהיה בגורלו שנאמר: ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי.

יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה -
ראה ראובן את יהודה שעמד והודה אף הוא הודה את מעשיו, הוי יהודה גרם לראובן שהודה במעשיו, עליהם הכתוב אומר: אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם.

שמע ה' קול יהודה -
מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה ואמר לפניו: רבש"ע, כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה.

ואל עמו תביאנו -
שנקבר עם אבות בארץ.

ר' יהודה אומר:
וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים והלא כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים, ומה תלמוד לומר: ואל עמו תביאנו?
שנקבר עם אבות (בקבורה) [במערה].

ר' מאיר אומר:
הרי הוא אומר: בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, אני נקבר בה ןאין אחר נקבר בה, ומה תלמוד לומר: ואל עמו תביאנו?
שנקבר עם אבות בארץ.

ידיו רב לו -
בשעה שהרג את עשו.

ועזר מצריו תהיה -
בעמדו לפני יוסף.

דבר אחר:
וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון.
אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצרה ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה.
ואל עמו תביאנו - שקרבו עמו לברכה, שנאמר: ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון.
ידיו רב לו - בשעה שנאמר: ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי.
ועזר מצריו תהיה - כענין שנאמר: ויסעו ויהי חתת אלהים.

דבר אחר:
וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על דוד.
אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן שדוד מלך ישראל שרוי צער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה.
ואל עמו תביאנו - שתחזירו אצל אחיו לשלום.
ידיו רב לו - בשעה שהרג את גלית.
ועזר מצריו תהיה - בשעה שאמר: אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי.

דבר אחר:
וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד.
אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן שמלכי בית דוד שרויין בצער ומתפללין לפניך אתה מעלה אותן מתוכה.
ואל עמו תביאנו - זה (חזקיהו) [יאשיה], שנאמר: הנני אוסיפך וגו'.
ידיו רב לו - זה מנשה, שנאמר: וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד.
לסוף מה נאמר?
ויתפלל אל ה' ויעתר לו.
ועזר מצריו תהיה - זה יהושפט, שנאמר: ויזעק יהושפט וה' עזרו.

רבי אלעזר אומר:
ידיו רב לו - איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים?
הוי אומר זו קשת.
יהודה את יודוך אחיך ידך בעורף אויביך - איזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד העורף?
הוי אומר זו קשת, זה שאמר הכתוב: ללמד בני יהודה קשת (הלא הוא כתיב) [הנה כתובה] על ספר הישר (כתוב ברמז קנ"ט ע"ש וברמז קס"ב):


וללוי אמר -
למה נאמר?
לפי ששמעון ולוי שתו בכוס אחד, שנאמר: ארור אפם כי עז.
משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה.
כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם, כענין שנאמר: ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה, לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמר: ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה'. וחזר והלוה את המקום (בשתים) [בשטים], שנאמר: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.
שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, שנאמר: ושם איש ישראל המוכה.

דבר אחר:
וללוי אמר תמיך ואוריך -
מה שעתיד ללבוש אורים ותומים.

לאיש חסידך -
למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך.

אשר נסיתו במסה -
[הרבה נסיתו] ונמצא שלם בכל הנסיונות.

תריבהו על מי מריבה -
תסקופים נסתקפת לו אם משה אמר: שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו?!

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו -
וכי עלתה על לב שלוי עבד עבודת אלילים והלא כבר נאמר: ויעמד משה בשער המחנה וגו' ויאספו אליו כל בני לוי?
אלא אבי אמו מישראל.

ואת אחיו לא הכיר -
זה אחי אמו מישראל.

ואת בניו לא ידע -
זה בן בתו מישראל.

כי שמרו אמרתך -
במצרים.

ובריתך ינצורו -
במדבר.

דבר אחר:
כי שמרו אמרתך - במדבר.
ובריתך ינצורו - במצרים.

האומר לאביו ולאמו -
(כתוב ברמז שצ"ג וברמז תשס"ד):

יורו משפטיך ליעקב -
מלמד שכל ההוראות אינם יוצאות אלא מפיהם, שנאמר: ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.
כל ריב - אלו ריבי פרה וריבי עגלה וריבי סוטה.
כל נגע - אלו נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים.

ותורתך לישראל -
מלמד ששתי תורות נתנו להם לישראל:
אחת בעל פה,
ואחת בכתב.

ישימו קטורה באפיך -
זו קטורת שלפני ולפנים.

וכליל על מזבחך -
אלו אברי עולה.

אמר רבא:
לא משכחת צורבא מרבנן דמורי, אלא דאתי משבט לוי או מיששכר.
מלוי דכתיב: יורו משפטיך ליעקב.
מיששכר, דכתיב: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל.
ואימא נמי שבט יהודה, דכתיב: יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמרינן. הרי הוא אומר: הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר.

רבי שמעון בר יוחאי אומר:
ישראל לא היו מקריבין, מי היה מקריב?
שבטו של לוי, שנאמר: ישימו קטורה באפיך.
ישראל עבדו עבודת אלילים, שבטו של לוי לא עבדו עבודת אלילים, שנאמר: כי שמרו אמרתך, ואומר: כי מולים היו כל העם היוצאים וגו', ישראל לא היו מלין, מי היה מל?
שבטו של לוי, שנאמר: ובריתך ינצורו.

ברך ה' חילו -
בנכסים.

מכאן אמרו:
רוב כהנים עשירים הם.

משום אבא הדורש אמרו:
נער הייתי גם זקנתי וגו' - זה זרעו של אהרן,

ופעל ידיו תרצה -
שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים.

מחץ מתנים קמיו -
כל מי שמעורר על הכהונה מיד נופל.

דבר אחר:
מחץ מתנים קמיו - זה קרח,
ומשנאיו מן יקומון - זה עוזיהו. היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה.

רבי אליעזר אומר:
כל הקרבנות שהקריב על המזבח פסולין,
ורבי יהושע - מכשיר,

מאי טעמא דר' יהושע?
דכתיב: ברך ה' חילו - אפילו חולין שבו, פועל ידיו תרצה, וכן אם היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וחלוצה.
רבי אליעזר - מחייב קרן וחומש,
ור' יהושע – פוטר, דתרומה נמי איקרי עבודה.

דתניא מעשה ברבי טרפון שלא בא [אמש] לבית המדרש, לשחר מצאו רבן גמליאל אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש?
א"ל: עבודה עבדתי.
א"ל: כל דבריך אינן אלא תימה וכי יש עבודה בזמן הזה?!
א"ל: הרי הוא אומר: עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש.

היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשרה מנלן? אמר רב יהודה אמר שמואל:
דאמר קרא: והיתה לו ולזרעו אחריו - בין זרע כשר בין זרע פסול.

אבוה דשמואל אמר מהכא:
ברך ה' חילו - אפילו חולין שבו פועל ידיו תרצה.

ר' ינאי אמר מהכא:
ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם - וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל (שופט) [כהן] שלא היה בימיו?!
אלא זה שהיה כשר ונתחלל.

פייס השלישי חדשים לקטרת.
תנא: מעולם לא שנה בה אדם, מאי טעמא?
אמר רבי (יוחנן) [חנינא]:
מפני שמעשרין.

א"ל רב פפא לאביי: מאי טעמא?
[אילימא משום] דכתיב: קטורה באפיך וגו' ברך ה' חילו, עולה נמי הכתיב כליל?
א"ל: הא שכיחא והא לא שכיחא.

לבנימין אמר ידיד ה' -
חביב בנימין שנקרא ידיד למקום, שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם זה אוהבו.
ששה נקראו ידידים:
הקב"ה נקרא ידיד, שנאמר: אשירה נא לידידי.
אברהם נקרא ידיד. שנאמר: מה לידידי בביתי.
בנימין נקרא ידיד, שנאמר: ידיד ה' ישכן לבטח.
שלמה נקרא ידיד, שנאמר: וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה, ואומר: וה' אהבו, ישראל נקראו ידידים, שנאמר: נתתי את ידידות נפשי בכף וגו'.
בית המקדש נקרא ידיד שנאמר: מה ידידות משכנותיך.
יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידידים בחלק של ידיד.
יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנה בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימין שנקרא ידיד להקב"ה, לכך נאמר: ידיד ה'.

ישכון לבטח עליו -
אין בטח אלא (רוחצן) [ישוב], שנאמר: וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים.

סימן תתקנו

חופף עליו -
זה בנין ראשון.

כל היום -
זה בנין אחרון.

ובין כתפיו שכן -
בנוי ומשוכלל לימות המשיח.

דבר אחר:
חופף עליו - בעוה"ז,
כל היום - לימות המשיח,
ובין כתפיו שכן - בנוי ומשוכלל לעוה"ב.
וכן אתה מוצא באברהם שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי, שנאמר: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה - הרי בנוי.
אשר יאמר היום בהר - הרי חרב,
ה' יראה - בנוי ומשוכלל לעוה"ב.

וכן את מוצא [ביצחק שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. ראה ריח בני כריח - הרי בנוי, שנאמר: ריח ניחוח,
שדה - הרי חרב, שנאמר: לכן בגללכם ציון שדה תחרש,
אשר ברכו ה' - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, שנאמר: כי שם צוה ה' את הברכה חיים וגו'.

וכן אתה מוצא] ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא.
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה - הרי בנוי,
אין זה - הרי חרב,
כי אם בית אלהים - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא.

סימן תתקנז

ובין כתפיו שכן -
בין חרב בין שאינו חרב.
וכן הוא אומר: כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות [וגו' הוא האלהים אשר בירושלים].

דבר אחר:
ובין כתפיו שכן - מה שור זה אין בו גובה מכתפיו, כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנאמר: וקמת ועלית אל המקום.
ואומר: והלכו עמים רבים.
ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה'.

רבי אומר:
בכל התחומין הוא אומר וירד הגבול ותאר הגבול, וכאן הוא אומר: ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנאמר: ובין כתפיו שכן, ומה תלמוד לומר: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק?
זה לשכת הגזית שניתנה בחלקו של יהודה, שנאמר: וימאס באהל יוסף וגו' ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב אבל בית (הגדול) [המקדש] היה בנוי בחלקו של (יוסף בשילה, שנאמר: ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, ואין אפרתה אלא בית לחם) [בנימין] שנאמר: ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם.

ר' מאיר אומר:
בחלקו של בנה מתה, שנאמר: ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה (ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר: ואתה בית לחם אפרתה) שומע אני בחלק יוסף בנה?
תלמוד לומר: הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער במי שנמשל בחיתו יער, ואי זה?
זה בנימין, שנאמר: בנימן זאב יטרף, זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו.
וכן אתה מוצא כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ונתנוה לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותה ארבע מאות וארבעים שנה, שנאמר: ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה, צא מהם אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלים אותם ארבע מאות וארבעים שנה.
וכששרתה שכינה בחלקו של בנימין עמדו ופנו אותו מלפניהם, שנאמר: ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים וגו'.
ויאמר משה לחובב, וכי עלתה על לב שאמר לו משה ליתרו בא וניתן לך חלק בארץ ישראל, והלא כבר נאמר כי ה' דבר טוב על ישראל, ומה תלמוד לומר: לכה אתנו והטבנו לך?
זו דושנה של יריחו שהיו אוכלין אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה.
אמר להם: מחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד משלו או תלם אחד בתוך שלו, אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות מארצי ושותה יין מכרמי.

וכן אתה מוצא בעתניאל שהניח מקום פירות מאכל ומשתה והלך לו לערד במדבר (הלכו) [ללמוד תורה, מי היה יעבץ?
זה עתניאל בן קנז.
וכן הוא אומר: ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים.
ובמקום אחר הוא אומר: ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות,
א"א לומר שקלי זהב שכבר נאמר שקלי כסף ואי אפשר לומר שקלי כסף שכבר נאמר שקלי זהב, אמור מעתה בזהב שקל ובכסף קנה.
ואי אפשר לומר חמשים שכבר נאמר שש מאות, ואי אפשר לומר שש מאות שכבר נאמר חמשים, אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לבנות בית הבחירה עמד וכנס חמשים שקלים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים.
ומפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו?
משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אומר אצלי הוא שורה, קטן שבכולן אמר: אפשר שמניח אבא אחי הגדולים ושורה אצלי?!
עמד והלך ופניו כבושות ונפשו עגומה, אמר: ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו, עכשיו מאכל ומשתה יהא משלכם ולינתי אצלו.
כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימין וקרבנות מכל השבטים.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו?
מפני שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו?
שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף.
אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה לא שיהיו מתפללין לפני ואני (מבקש) [מתמלא] עליהן רחמים, איני משרה שכינתי בחלקן שלא היו רחמנים על אחייהם.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו?
משל למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו נכנס נשען עליו יוצא נשען עליו.
כך בנימן הצדיק קטן של שבטים היה והיה יעקב אבינו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס.
אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר: ובין כתפיו שכן. תניא: מה היה בחלקו של יהודה?
הר הבית הלשכות והעזרות.
ומה היה בחלקו של בנימן?
אולם והיכל ובית קדש הקדשים, ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימן ובה היה מזבח בנוי ובנימן הצדיק היה מצטער עליה בכל יום, שנאמר: חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימן הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר: ובין כתפיו שכן.

קרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד, מאי טעמא?
אמר רבי אליעזר:
לפי שלא היתה בחלקו של טורף.

דאמר רבי שמואל בר רב יצחק:
מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה.

אמר רבי לוי בר חמא:
רצועה היתה יוצאת וכו' (כתוב ברמז תמ"א ע"ש).

כי אתא רב דימי אמר רב (יוחנן):
(בשלשה) [בארבעה] מקומות שרתה להם שכינה לישראל:
בשילה,
בנוב,
וגבעון,
ובית עולמים,
ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימן.

אזל אביי אמרה קמיה דרב יוסף:
א"ל: כו' והכתיב: ויעש משכן שילה אהל שכן באדם וגו' וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר?

אמר רב אדא בר מתנה:
ומאי קשיא, דילמא שכינה בחלק בנימין וסנהדרין בחלק יוסף, כדרך שמצינו בבית עולמים [דשכינה בחלק של בנימין] וסנהדרין בחלק יהודה?
בשלמא התם מקרבן נחלה להדדי, אלא הכא מי מקרבן?
אין, הכא נמי מקרבן, דאמר ר' חמא בר חנינא:
רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבולעה, דכתיב: ונסב הגבול מזרחה תאנת שילה. כתנאי חופף עליו כל היום - זה בית המקדש הראשון.
כל היום - זה בית המקדש השני וכו'.
שם בנימין צעיר רודם - אל תקרי רוֹדֵם אלא רַד יָם, לפיכך זכה בנימן ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר: ובין כתפיו שכן.

דרש רבה:
מאי דכתיב: וילך הוא ושמואל וישבו בניות וגו' ברמה (כתוב בפרשת שופטים בפסוק וקמת ועלית ברמז תתק"א).

סימן תתקנח

וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו -
מלמד שארצו של יוסף מתברכת מכל הארצות.

ממגד שמים מטל -
שיהא טל מצוי לה בכל שעה.

ומתהום רובצת -
מלמד שהיא מרובצת במעיינות.

וממגד תבואות שמש -
מגיד שהיא פתוחה לחמה, וכך היא פתוחה ללבנה, שנאמר: וממגד גרש ירחים.

ומראש הררי קדם -
מלמד שהררי יוסף קודמין להררי א"י.

וממגד גבעת עולם -
מלמד שאבות ואמהות קרויין הרים וגבעות, שנאמר: עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת וגו'.

וממגד ארץ ומלואה -
מלמד שארצו של יוסף מלאה ואינה חסירה כל ברכה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
מעמיד אדם ספינתו בחלקו של יוסף ואין צריך חוץ ממנה כלום.

סימן תתקנט

ורצון שוכני סנה -
שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה.

תבואתה לראש יוסף -
הוא בא בראש למצרים והוא יבא בראש לעתיד לבא.

ולקדקד נזיר אחיו -
שריחקוהו אחיו ועשאוהו נזיר.

תני רב יוסף:
הרוצה ליהנות מן התאנה יאכל ממזרחה, שנאמר: וממגד תבואות שמש.

אמר רבי יונתן:
פעם אחת אחזני בולמוס ורצתי למזרחה של תאנה, אכלתי וקיימתי בעצמי: והחכמה תחיה בעליה.

ר' יוסי בר חנינא אמר:
ורצון שוכני סנה -
עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינה שלה תזכה ותאכל בין השנואים וכו' (כדכתיב: בפרשת ראה בפסוק השמר לך פן תעלה עולותיך ברמז תתק"ב)
הרואה שור בחלום ישכים ויאמר: בכור שורו הדר לו קודם שיקדמנו פסוק אחר כי יגח שור את איש.

ה' דברים נאמרו ברואה שור בחלום:
האוכל מבשרו מתעשר,
נגחו הוין ליה בנים שמנגחין בהלכה,
נשכו ייסורין באים עליו,
בעטו דרך רחוקה מזדמנה לו, רוכבו עולה לגדולה, והוא דרכיב איהו לתורא.

בכור שורו הדר לו -
מלמד שניתן לו הוד למשה, והדר ליהושע, שאילו ניתן הוד ליהושע אין כל העולם יכול לעמוד בו.

וקרני ראם קרניו -
שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה, ניתן לו ליהושע כחו של שור וקרנים של ראם.

בהם עמים ינגח -
וכי כמה עמים כבש יהושע והלא לא כבש יהושע אלא שלשים ואחד מלכים?!
מלמד שכבש מלכים ושולטוניות שהיו מסוף העולם ועד סופו.

יחדו אפסי ארץ -
וכי כמה ארצות כבש יהושע והלא לא כבש אלא פרטוס זה קטן?
אלא כל מלכים ששיעבד היו מלכים ושלטונים.

ר' יהודה אומר:
וכי שלשים ואחד מלך ששיעבד כולם היו בארץ ישראל?
אלא כדרך שעובדים ברומי עכשיו שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי פלטיריות וחוליות אומר לא עשיתי כלום, כך כל מלך ושלטון שלא קנה בארץ ישראל וכו'.

והם רבבות אפרים -
לפי שלא מפורש לנו עושרם של כנענים, (ומה) תלמוד לומר: ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם קצוצים היו מלקטין תחת שולחני?
והרי דברים קל וחומר: ומה אדוני בזק שאינו כדאי לימנות עם מלכי כנען שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצות היו מלקטין תחת שולחנו, בא למוד וראה עושרם של כנענים כמה היה.

והם אלפי מנשה -
לפי שאין מפורש לנו כמה הרג יהושע בכנענים?
תלמוד לומר: וזבח וצלמונע בקרקר וגו' הכל מאה ושלשים וחמשה אלף, לכך נאמר: והם רבבות אפרים.

סימן תתקס

ולזבולון אמר -
[למה נאמר]?
לפי שנאמר: ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה ולא נתפרשו שמותיהם וזה אחד מהם.

שמח זבולון בצאתך -
מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו והיה לוקח מאחיו ומוכר לכנענים ומן הכנענים ומוכר לאחיו.

ויששכר באהליך -
מלמד ששבטו של יששכר משתבח, שנאמר: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
וכן מצינו שאביו משבחו, שנאמר: וירא מנוחה כי טוב.

דבר אחר:
יששכר באהליך - מלמד שבית הבחירה ראוי היה לבנות בחלק של יששכר (כתוב בפסוק: ביום השני הקריב נתנאל בן צוער).

סימן תתקסא

עמים הר יקראו -
מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכיות מתכנסות ובאות לפרגמטיא של ארץ ישראל והם אומרים הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה ועולין לירושלים ורואין את ישראל שעובדין לאל אחד ואוכלים מאכל אחד, לפי שעובדי אלילים לא אלוהו של זה כאלוהו של זה ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה, והם אומרים: אין יפה להדבק אלא באומה זו.
מנין אתה אומר שאין זזין משם עד שמתגיירין ובאים ומקרבים זבחים ועולות?
תלמוד לומר: שם יזבחו זבחי צדק.

כי שפע ימים יינקו -
שנים נוטלין [ונותנין]:
בשפע ים,
ומלכות,
ים נוטל בשפע ונותן בשפע,
מלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע.

דבר אחר:
כי שפע ימים יינקו - זו ימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבא.
מנין אתה אומר שכל ספינות שאבדו בים הגדול וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שהים הגדול מקיאן לימה של יפו שגנוז לצדיקים לעולם הבא?
תלמוד לומר: כי שפע ימים יינקו.

אמר רבי יוסי:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום.
אמרתי לו: פרנסתך במה היא?
אמר לי מחלזון,
אמרתי לו: ומי מצוי?
אמר לי: השמים מקום בים שמוטל בין הרים וסממיות מכישות אותו ומת ונמוק במקומו, אמרתי: השמים ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבא.
שפוני - זה חלזון,
טמוני - זה טריתא.
חול - זה זכוכית,
לפי ששבטו של זבולון היה מתרעם לפני המקום ואמר לפניו: רבש"ע, לאחי נתת ארצות ולי נתת ימים, לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת חלזון.
אמר לו: סוף שאני מצריכן לידך על ידי זה.
אמר לפניו: רבש"ע, מי מודיעני זה?
אמר ליה: זה סימן שכל שגונבו לא יהא בפרגמטיא שלו כלום.

ולגד אמר -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ומקצה אחיו לקח חמשה וזה אחד מהם.

ברוך מרחיב גד -
מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח.

כלביא שכן -
מלמד שהיה סמוך לספר [לפיכך] נמשל כאריות.

וטרף זרוע -
על שעבר.

אף קדקד -
לעתיד לבוא.
מהו מרחיב גד?
שנקבר משה בתחומו של גד.

כלביא שכן -
זה משה שהיה זריז כארי, ובלעם רואה אותו וצווח שאינו יוצא מן העולם עד שצובע בדמו, אמר לו [בלק]: מזה אתה מתיירא בשנה הזאת הוא מת, שנאמר: לו לכן לא תביאו את הקהל הזה.
אמר לו: אפילו הוא מת היום לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה דמו ודמו של בלק.

סימן תתקסב

וירא ראשית לו -
זו קבורתו שנברא בתחילת ברייתו של עולם.

כי שם חלקת מחוקק -
זה משה שהיה סופר.

ויתא ראשי עם -
כל חבורה וחבורה נוטל שכר עמהם.
וכן הוא אומר: לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל.
וכל כך למה?
תחת אשר הערה למות נפשו, שנאמר: ואם אין מחני נא.

וירא ראשית לו -
הוא בא בראש תחלה והוא יבא בראש לעולם הבא.

כי שם חלקת מחוקק ספון -
זו קבורתו של משה שנתנה בחלקו של גד והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן, שנאמר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ומה תלמוד לומר: כי שם חלקת מחוקק ספון?
מלמד שהיה משה מוטל מת בכנפי שכינה ארבעת מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד ומלאכי השרת מספידין עליו ואומרים: יבא שלום ינוח על משכבו.
זה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן:
קשת,
ומן, באר,
וכתב,
ומכתב,
ולוחות,
ופי האתון,
ופי הארץ,
וקברו של משה,
ומערה שעמד בה משה ואליהו,
ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו,

ויש אומרים:
אף בגדים של אדם הראשון.

ויש אומרים:
אף הכתנות והמזיקין.

רבי יאשיה אומר משום אביו:
אף האיל והשמיר.

רבי נחמיה אומר:
אף האור והפרדה.

רבי יהודה אומר:
אף הצבת.
וכן הוא אומר: צבתא בצבתא מתעביד צבתא קדמייתא במה הות מתעבדא הא לאיי ביריא הוות,
אמר ליה: יכול לעשות בדפוס ולהתיכה בתוכו הוי לא ביריא הוות.

ויתא ראשי עם -
מלמד שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה:
בראש חבורה של בעלי מקרא,
בראש חבורה של בעלי תלמוד,
וליטול עם כל אחד ואחד שכר.
וכן הוא אומר: לכן אחלק לו ברבים וגו'.

צדקת ה' עשה וגו' -
[וכי] מה צדקה עשה בישראל, והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר -
באר עולה להם,
מן יורד להם,
שליו מצוי להם,
וענני כבוד מקיפות אותן,
אלא שאמר: כי יהיה בך אביון.

דבר אחר:
צדקת ה' עשה ומשפטיו -
מלמד שהצדקה קשור בדין תחת כסא כבוד, שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.

תניא: א"ר יהודה:
אילמלא מקרא כתוב א"א לאומרו היכן מת משה?
בחלקו של ראובן שנאמר: ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב: ובני ראובן בנו את נבו ואת בעל צפון.
והיכן משה קבור? בחלקו של גד, שנאמר: וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון.
ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוו?
ארבעה מילין אותן ד' מילין מי מוליכו?
מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים: צדקת ה' עשה וגו'.
והקדוש ברוך הוא (מאי) אומר?
מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און.

ושמואל אמר:
מי כהחכם ומי יודע פשר.

רבי יוחנן אמר:
והחכמה מאין תמצא.

ורב נחמן אמר:
וימת משה עבד ה'.
סמליון אומר: וימת משה ספרא רבה דישראל.

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: י"ב מיל על י"ב מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר: וימת משה ספרא רבה דישראל.

ויש אומרים:
לא מת.
כתיב הכא: וימת שם משה.
וכתיב התם: ויהי שם עם ה',
מה להלן משמש ועומד,
אף הכא עומד ומשמש.

ולדן אמר -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ומקצה אחיו וזה אחד מהן.

דן גור אריה -
מלמד שסמוך לספר וכל מי שסמך לספר נמשל כאריות.

יזנק מן הבשן -
מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות, כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות.
וכן הוא אומר: ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו וגו'.

ולנפתלי אמר -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ומקצה אחיו וזה אחד מהן.

נפתלי שבע רצון -
מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים ובפרגיות.

ומלא ברכת ה' -
זו בקעת גינוסר.

רבי אומר:
זו בית (דין) [מדרשו] של טבריא, ועליו הוא אומר: רצון יראיו יעשה.
ים - זו ימה של סבכי וימה של טבריא.
ודרום ירשה - מלמד שנתנו לו מלא חבל חלקו בדרום.

אמר ר' יוחנן:
כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים, שנאמר: ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה.

ורבי יוסי בר חנינא אמר:
אף זוכה ונוחל שני עולמים:
העולם הזה,
והעולם הבא.

במתניתא תנא:
עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו',

אמר ר' יוחנן:
אנו אין לנו אלא ארבעה:
הדחה,
שטיפה,
חי,
ומלא.

תנא:
הדחה - מבפנים,
ושטיפה – מבחוץ.

ולאשר אמר -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ומקצה אחיו וזה אחד מהן.

ברוך מבנים אשר -
אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר.

יהי רצוי אחיו -
שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקנון ובקיפלאות והן מרצין לו בתבואה.

דבר אחר:
יהי רצוי אחיו - כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו ונזפו בו, ואמרו לו: כך אחנו אתה מדבר באחינו הגדול?!
וכשהודה ראובן על מעשיו נתרצו לו אחיו, לכך נאמר: יהי רצוי אחיו.

דבר אחר:
יהי רצוי אחיו - כשהיו ישראל מתייחסים זה אומר שלי היא לויה וזה אומר שלי היא לויה, אם מראובן הכתוב מייחס שלי היא לויה ואם ממנו הכתוב מייחס שלי היא לויה, ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר: יהי רצוי אחיו.

דבר אחר:
יהי רצוי אחיו - אין לך בכל הארצות שמשמטת שביעית כארצו של אשר.

וטובל בשמן רגלו -
מלמד שארצו של אשר מושכת שמן כמעין.
מעשה שנצרכו אנשי לודקיא לשמן מינו להם פולמרכוס אחד.
אמרו לו: לך וקח לנו שמן במאה רבוא.
הלך לירושלים כו' הלך לו לצור כו'.
א"ל: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמרו לו: לך לגוש חלב,
הלך לגוש חלב אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמרו לו: לך אצל פלוני.
הלך לביתו ובקשו ולא מצאו.
אמרו לו: הרי הוא בשדה,
הלך ומצאו שעוזק תחת הזית.
אמר לו: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמר ליה: המתן עד שאגמור את הזית ואבוא.
משגמר את זיתיו נטל את הכלים היה ממשמש ובא.
אמר פולמרכוס: אפשר שיש לזה מאה רבוא שמן דומה שצחקו בי היהודים, כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה: בואי ורחצי את רגלינו, מלאת את הספל שמן ורחצה להן רגליהם, לקיים מה שנאמר: וטובל בשמן רגלו, נתן לפניו לחם ואכל ושתה.
לאחר שאכל ושתה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא,
א"ל: רצונך שוב?
א"ל: אין לי מעות,
א"ל: טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי,
עמד ומדד לו שמן בשמנה עשרה רבוא.
אמרו: לא הניח אותו אדם לא חמר ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו.
הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפני שלשה מילין וקילסו לפניו קילוס גדול.
אמר להם: לא תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו, ולא עוד, אלא שאני חייב לו שמונה עשרה רבוא, לקיים מה שנאמר: יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב.

סימן תתקסג

ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך -
מלמד שכל ארצות דובאות כסף לארץ ישראל, כענין שנאמר: וילקט יוסף את כל הכסף.

אין כאל ישורון -
ישראל אומרים: אין כאל ישורון.
ורוח הקדש אומרת: ישרון ישראל.

ישראל אומרים: מי כמוך באלים ה',
ורוח הקדש אומרת: אשריך ישראל מי כמוך.

ישראל אומרים: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד,
ורוח הקדש אומרת: מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

ישראל אומרים: כתפוח בעצי יער.
ורוח הקדש אומרת: כשושנה בין החוחים.

ישראל אומרים: זה אלי ואנוהו.
ורוח הקדש אומרת: עם זו יצרתי לי.

ישראל אומרים כי תפארת עוזמו אתה.
ורוח הקודש אומרת ישראל אשר בך אתפאר.

רוכב שמים בעזרך -
כשישראל עושין רצונו של מקום - רוכב שמים בעזרך.
וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום - כביכול ובגאותו שחקים.

נתקבצו כל ישראל למשה, אמרו לו: משה רבינו, אמור לנו מה היה מדת הדין למעלה?
אמר להן: מן התחתונים אתם יודעין מה היא מדת כבוד למעלה.

משל לאחד שאמר מבקש אני לראות כבודו של מלך.
אמרו לו: הכנס למדינה ואתה רואה.
נכנס למדינה וראה וילון פרוש על פתח מדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו ולא היה יכול לזון עיניו ממנו עד שנפל.
א"ל: אם וילון פרוש על פתח מדינה לא יכולת לזון עד שנפלת לארץ, אילו נכנס למדינה עצמה וראית פני מלך עצמו על אחת כמה וכמה, לכך נאמר: ובגאותו שחקים.

סימן תתקסד

מעונה אלהי קדם -
שלשה ספרים נמצאו בעזרה:
אחד של מעון,
ואחד של היא (היא),
ואחד נקרא זאטוטי,

באחד כתיב: מעון אלהי קדם.
ובשנים כתיב: מעונה אלהי קדם,
ביטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים.

ומתחת זרועות עולם -
מלמד שארץ ישראל היא תוקפו של עולם.

ויגרש מפניך אויב -
אלו יושבי ארץ ישראל.

ויאמר השמד -
אלו שברחו לאסיא.
כל העולם תלוי בזרועו של הקב"ה, שנאמר: ומתחת זרועות עולם.

וחכמים אומרים:
על שנים עשר עמודים, שנאמר: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.
כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ:
אדם יש לו זרוע וכתיב: מתחת זרועות עולם (כתוב בתחילת בא).

אמר רבי חנינא בר פפא:
בשר ודם למטה ממשואו אבל הקב"ה למעלה ממשואו, שנאמר: ומתחת זרועות עולם.

אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן:
אין העולם מתקיים אבל בשביל משה ואהרן.
כתיב הכא: ונחנו מה,
וכתיב התם: תולה ארץ על בלימה.

אמר ר' אילעא:
אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שהוא בולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר: תולה ארץ על בלימה.

ר' אבהו אמר:
בזכות מי שמשים את עצמו כי שאינו, שנאמר: ומתחת זרועות עולם.

וישכון ישראל בטח בדד -
(כתוב ברמז רצ"א):

וישכן ישראל בטח בדד -
אין בטח אלא (רוחצן) [יִשּׁוּב].
וכן הוא אומר: וישבו במדבר לבטח.
בדד - לא כבדד שאמר משה: ה' בדד ינחנו,
ולא כבדד שאמר ירמיה: מפי ידך בדד ישבתי,
אלא כבדד שאמר אותו רשע: הן עם לבדד ישכן.

עין יעקב -
כברכה שברכן יעקב אביהם והיה אלהים עמכם.

אל ארץ דגן ותירוש -
כברכה שברכם יצחק אביכם שנאמר: ויתן לך אלהים מטל השמים.

אף שמיו יערפו טל -
כענין שנאמר: העריפו מים ממעל.

אשריך ישראל מי כמוך -
ישראל אומרים: מי כמוך באלים,
רוח הקדש אומרת אשריך ישראל מי כמוך.

נתקבצו כל ישראל אצל משה אמרו לו: משה רבינו, מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו לעוה"ב? א"ל: איני יודע מה אומר לכם אשריכם מה מתוקן לכם.

משל לאדם שמסר את בנו לפדגוג והיה מחמדו ומראה לו ואמר: כל האילנות הללו כל הגפנים הללו שלך, כל הזיתים הללו שלך, כשיגע להראותו אמר לו: איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך.
כך אמר משה לישראל: איני יודע מה אומר , אשריכם מה מתוקן לכם מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

עם נושע בה' -
כענין שנאמר: אלהי צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי.

ואשר חרב גאותך -
א"ל הקב"ה: משה עתיד אני ליתן לישראל אותו זיין שנוטל מהן בחורב, כענין שנאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, בשבועה נשבעתי שעתיד אני להחזיר להם, כענין שנאמר: חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשים ותקשרים ככלה.

ויכחשו אויביך לך -
בשעת טובתן של ישראל עובדי אלילים מתכחשין להן ועושין אותם כאילו הן אחין.
וכן עשו אמר ליעקב: ויאמר עשו יש לי רב אחי,
וכן חירם אמר לשלמה: מה הערים האלה אשר נתת לי אחי.

ואתה על במותימו תדרוך -
כענין שנאמר: ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני וגו' (כתוב בפסוק כי מי גוי גדול):

אשריך ישראל מי כמוך וגו' -
הקב"ה עושה מלחמתן של ישראל והנצחון שלהן.
וכן הוא אומר: לכל האותות והמופתים, ולכל יד החזקה אשר עשה ה' אינו אומר אלא אשר עשה משה הקב"ה שלחו לעשות והנצחון למשה.
וכן דבורה אומרת לברק: קום ברק ושבה שביך וכי שבי של ברק הוא, הרי דבורה אומרת לו: ותאמר דבורה אל ברק קום, מהו קום?
קום ולא תעשה מלחמה המלחמה של הקב"ה היא, שנאמר: כי זה היום אשר נתן ה'.
וכן הוא אומר: מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.
וכן דוד כשירד לגלית וידעו כל הקהל הזה וגו'.
וכתיב: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו.
אמר דוד לפני הקב"ה: אתה עושה המלחמה ולך הנצחון, שנאמר: לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח.
אמר לו הקב"ה לדוד: נתת לי הנצחון אף אני נותן לך הנצחון למנצח לעבד ה' לדוד.