ויעל -
עליה היא לך ואינה ירידה.

מערבות מואב -
מלמד שהראהו שלשלת המלכים העתידין לעמוד מרות המואביה זה דוד וזרעו.

אל הר נבו ראש הפסגה -
מה פסגה זו (מופרשת מן) [מותאמת עם] האשכול ואינה (מופרשת) [מותאמת], כך קבורתו של משה מותאמת עם ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם.
א"ל הקב"ה: משה עד מתי אתה ממתין?
עלה למקומך, שנאמר: ויעל משה מערבות מואב אל תקרי מֵעַרְבוֹת אלא מֵעֲרִבוֹת.
משל לאחד שהלוה לחברו על ידי ערב, כל זמן שהיה המלוה מבקש מחבירו מעותיו היה הערב פורע, אחר זמן בקש הערב לצאת למדינת הים, אמר ללוה: כל זמן שהייתי כאן היית לוה ואני פורע, ועכשיו שאני הולך למדינת הים יצאתי מערבות.
כך אמר משה כל זמן שהייתם חוטאים אני מבקש מן הקב"ה ומוחל לכם, עכשיו הגיע עונתי ליפטר מן העולם יצאתי מערבות.
אשריו משה, שכל מה שנתאוה הראה לו הקב"ה, כשנפטר מן העולם אמר לו: משה, מה אתה מבקש ממני?
אמר: רבש"ע, הראני נא את כבודך ראה את הגבורה, לכך נאמר: ויראהו ה' (כתוב ברמז תתנ"ג):

אשר על פני ירחו -
מלמד שהראהו ארץ ישראל מיושבת בשלותה וחזר והראהו מציקין המציקין לה.

את הגלעד -
מלמד שהראהו בית המקדש מיושב בשלותו וחזר והראהו מציקין המחריבין [אותו], ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון.

עד דן -
מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקין המציקין לה.

דבר אחר:
עד דן - מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד אלילים, כענין שנאמר: ויקימו להן בני דן את הפסל, וחזר והראהו גואל ישראל שהוא עתיד לעמוד ממנו, ואיזה?
זה שמשון בן מנוח.

ואת כל נפתלי -
מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת בשלותה וחזר והראהו מציקין המציקים לה.

דבר אחר:
מלמד שהראהו את ברק בן אבינועם עושה מלחמה עם סיסרא ועם חיילותיו שעמו.
נאמר כאן ואת כל נפתלי,
ונאמר להלן: ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי.

ואת ארץ אפרים -
מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבת על שלותה וחזר והראהו מציקין המציקים לה.

דבר אחר:
ואת ארץ אפרים -
מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמה עם הכנעניים.
נאמר כאן: ואת ארץ אפרים,
ונאמר להלן: למטה אפרים הושע בן נון.

ומנשה -
מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלותה וחזר והראהו מציקין המציקין לה.

דבר אחר:
ומנשה - מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה עם מדין ועמלק.

דבר אחר:
לפי שהיה אפרים צעיר סמכו הכתוב.
וכן הוא אומר: הנה אלפי הדל במנשה.

ואת כל ארץ יהודה -
מלמד שהראהו ארץ יהודה בשלותה וחזר והראהו מציקין המציקין לו.

דבר אחר:
אל תהי קורא עד הים האחרון אלא עד היום האחרון, מלמד שהראהו את כל העולם מיום שנברא עד שיחיו המתים.

ואת הנגב -
מלמד שהראהו דרום יושב על שלותו וחזר והראהו מציקין המציקין לו.

דבר אחר:
ואת הנגב - מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבין בה.
נאמר כאן: ואת הנגב,
ונאמר להלן: ויעלו בנגב ויבא עד חברון.

ואת הככר -
מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים לבית המקדש.
נאמר כאן: ואת הככר,
ונאמר להלן: בככר הירדן יצקם המלך.

בקעת ירחו -
מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידין ליפול בבקעת ירחו.

דבר אחר:
מה בקעה זו כמות שהיא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא, כך הראהו את כל העולם כלו כבקעת ירחו.

עיר התמרים -
מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילין בו.
וכן הוא אומר: צדיק כתמר יפרח.

עד צוער -
מלמד שהראהו גיהנם סמוכה מצדו שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה.
וכן הוא אומר: כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחיב.

דבר אחר:
עד צוער - אלו מציקי ישראל כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכיות וכו':


ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר -
מאי לאמר?
אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור להם לאברהם ליצחק שבועה שנשבעתי להם כבר קיימתיה לבניהם, מכאן שהמתים מספרים זה עם זה, דאסלקא דעתך לא ידעי, כי אמר להו מאי הוו?
(ולמאן דאמר) [אלא מאי] דידעי, למה ליה למימר להו?
(כי היכי) לאחזוקי ליה טיבותא למשה.

ויאמר ה' אליו זאת הארץ -
אמר לו: לאבות נשבעתי בשבועה ולך הראיתיך בעיניך.

ושמה לא תבא -
מה תלמוד לומר: ושמה לא תבא ומה תלמוד לומר: ושמה לא תעבור?
אמר משה: אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת.
אמר לו המקום: ושמה לא תבא.
אמר לפניו: אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט.
אמר לו המקום: ושמה לא תעבור - לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת.

וימת שם משה -
איפשר שמת משה וכתב וימת שם משה?
אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר' יהודה ואיתימא רבי נחמיה ואיתימא רבי שמעון.

רבי מאיר אומר:
[הרי הוא אומר] ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אפשר שנתן משה את התורה הזאת כשהיא חסרה אפילו אות אחת?!
אלא מלמד שהיה משה כותב בדמע מה שאמר לו הקב"ה, כענין שנאמר: ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי את הדברים ואני כותב וגו'.

רבי אליעזר אומר:
בת קול יצאת בתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיתה מכרזת ואומרת: מת משה.

סמליון אומר:
וימת שם -
ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתן של אבות?
נאמר להלן שמה קברו את אברהם,
ונאמר כאן וימת שם.

ויש אומרים:
לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה.
נאמר כאן שם,
ונאמר להלן ויהי שם עם ה'.

תניא: בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה, שנאמר: וימת שם משה וכתיב ויבכו בני ישראל את משה שלשים (ושלשה) יום.
וכתיב: ויהי אחרי מות משה וגו'
וכתיב: עברו בקרב המחנה וגו' כי בעוד שלשת ימים.
וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש,
צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע, הא למדת שבשבעה באדר מת משה.
ומנין שבשבעה באדר נולד משה?
שנאמר: ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר: היום, ומה תלמוד לומר: היום?
היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך, שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, לקיים מה שנאמר: את מספר ימיך אמלא.

כמאן אזלא הא דאמר רב:
שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם?
נימא דלא כר' שמעון, אפילו תימא כר' שמעון הואיל ואישתני אישתני.

עבד ה' -
ולא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו, שכן מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים שנאמר: כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.

על פי ה' -
כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהן בנחת רוח.
משל למה הדבר דומה?
לנאמן אחד שהיה בעיר והיה הכל מפקידין אצלו פקדון, וכשבא אחד מהן לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו לפי שידע היכן הוא, וכשבא לשלוח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו, הופך התחתונים על העליונים לפי שאין יודע היכן הן.
כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה בנחת וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזרים כדי שישמטו נשמתן.
וכן הוא אומר: ומלאך אכזרי ישולח בו.
ואומר: תמות בנוער נפשם.

ויקבר אותו בגי -
במה זכה משה שהקב"ה נתעסק בו?
אלא בשעה שהיו ישראל עסוקין בביזה היה מסבב את העיר שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף ולא מצאו, אחר שנתיגע הרבה פגעה בו סרח בת אשר אמרה לו: רבינו משה למה אתה יגע כל כך?
אמר לה: [שלשה ימים ושלשה לילות סבבתי את העיר] לבקש ארונו של יוסף ואיני מוצאו, אמרה לו: בוא עמי הוליכו לנהר נילוס.
אמרה לו: במקום הזה עשו ארון של עופרת של חמש מאות ככרים ונתנוהו בתוכו וחתומוהו והשליכוהו בתוך הנחל, שהחרטומים אמרו לפרעה: רצונך שלא תצא אומה זו מתחת ידיך עשה שלא ימצאו עצמות יוסף ולא יצאו מכאן לעולם, שכך השביען.
מיד עמד משה על הנחל ואמר: יוסף יוסף אתה ידעת היאך השבעת את ישראל פקד יפקד תן כבוד לאלהי ישראל ואל תעכב גאולתן של ישראל, מעשים יש לך בקש רחמים לפני בוראך ועלה מן התהום.
מיד התחיל ארונו לפעפע ועולה מן התהום כקנה אחד, נטלו על כתפו וסבלו וכל ישראל אחריו מסובלים כספם וזהבם.
אמר לו הקב"ה: אם בעיניך דבר קטן שעשית חסד, גדול הוא בעיני שלא השגחת בכסף וזהב ואף אני ארד בכבודי ובעצמי לעשות עמך חסד כשתפטר מן העולם (כתוב בפסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו).

ויקבור אותו בגי -
זה אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה. וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו?!
כיוצא בו: זאת תורת הנזיר וגו' יביא אותו [והלא] הוא מביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו?!
כיוצא בו אתה אומר: והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאין אותם והלא הן משיאין את עצמן?!

ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור -
סימן בתוך סימן [ואפילו הכי ולא ידע איש את קבורתו.
וכבר שלחה מלכות אצל גיסטרא של בית פעור הראנו היכן משה קבור?
עמדו למעלה נדמה להן למטה, למטה נדמה להן למעלה, נחלקו לשתי כתות אותן שעמדו למעלה נדמה להן למטה ואותן שעמדו למטה נדמה להן למעלה, לקיים מה שנאמר: ולא ידע איש את קבורתו.

אמר רבי חמא בר חנינא:
אף משה רבינו אינו יודע היכן הוא קבור.
כתיב הכא: ולא ידע איש,
וכתיב התם: וזאת הברכה אשר ברך משה איש וגו',
ומפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור?
כדי לכפר על מעשה פעור.
מה עשה משה?
חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד וטמן חמה בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורין, וכל פעם ופעם שהיו ישראל חוטאין היה עולה ופוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשחית, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה.
וכשמת משה מה עשה הקב"ה?
נתן את קברו כנגדו [וכל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשמיד את ישראל] והוא רואה את קברו כנגדו חוזר לאחוריו, שנאמר: ויקבר אותו בגי מול בית פעור.

ויקבר אותו בגי -
אם נאמר בגי למה נאמר בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגי?
לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד,

יש אומרים:
אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנאמר: ולא ידע איש את קבורתו, ואין איש אלא משה שנאמר: והאיש משה ענו וכו' (כדלעיל).

ומשה בן מאה ועשרים שנה -
זה אחד מארבעה שמתו בני מאה ועשרים שנה, ואלו הן:
משה,
והלל הזקן,
ורבן יוחנן בן זכאי,
ור' עקיבא.

משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושמש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרקמטיא ארבעים שנה ושמש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
רבי עקיבא שימש חכמים ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.

שש זוגות ששנותיהן שוות:
רבקה,
וקהת,
לוי,
ועמרם,
יוסף,
ויהושע,
שמואל,
ושלמה,
משה,
והלל הזקן,
ורבן יוחנן בן זכאי,
ור' עקיבא.

ומשה בן מאה ועשרים -
חביבה היתה מיתתו של משה מזקנותו של יצחק.
בחייו הוא אומר: ויהי כי זקן יצחק ותכהין,
ומשה: לא כהתה עינו במותו (כתוב בפרשת כי תשא ברמז שצ"א):

לא כהתה עינו -
מלמד שעיניהן של מתים כהות.

ולא נס לחה -
רבי אלעזר אומר:
אל תהי קורא לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו כל הנוגע בבשרו לחה פורחת אילך ואילך.

ויבכו בני ישראל את משה -
הרי אחד,

ויתמו ימי (בכי) -
הרי שנים [בכי]

אבל משה -
הרי שלשה,
שלשים יום אלו מה טיבן?
אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה שלשים יום.
ומנין לימי נזירות שהם שלשים יום?
נאמר כאן ימי,
ונאמר להלן ימי,
מה ימי האמור כאן שלשים יום,
אף ימי האמור להלן שלשים יום.

ויהושע בןנון מלא רוח חכמה -
מפני מה?
כי סמך משה את ידיו עליו.


וישמעו אליו (כל) בני ישראל -
אין לך משמע גדול מזה.

ויעשו כאשר צוה ה' את משה -
ועדין לא ניתן מוראו [של יהושע] עליהם, שנאמר: בעת ההיא גדל ה' את יהושע וגו' באותה שעה ניתן מוראו עליהם (כתוב ברמז תקי"ט).


ולא קם נביא עוד בישראל כמשה -
בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה?
זה בלעם בן בעור.
אלא שהפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם בן בעור:
משה לא היה יודע מי מדבר עמו,
ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר: נאם שומע אמרי אל.

משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו,
ובלעם היה יודע אימתי מדבר עמו, שנאמר: ויודע דעת עליון,

משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד, שנאמר: ואתה פה עמוד עמדי.
ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר: אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים,

משל למה הדבר דומה?
לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.
זה שאמר הכתוב: בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה רבינו, שנאמר: בו ותחסרהו מעט מאלהים.

רב ושמואל:
חד אמר:
חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: ותחסרהו מעט מאלהים, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב יושר דברי אמת.

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה -
וחד אמר:
בנביאים לא קם ובמלכים קם, אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי חפץ?
בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב יושר דברי אמת, על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר.

אשר ידעו ה' פנים אל פנים -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ויאמר הראני נא את כבודך,
אמר לו: בעוה"ז אי אתה רואה שנמשל בפנים, שנאמר: ויאמר לא תוכל לראות את פני, אבל רואה אתה לעולם הבא שנמשל באחורים, שנאמר: והסירותי את כפי וראית את אחורי. אימתי הראהו?
סמוך למיתה, הא למדת שהמתים רואים.

לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' וגו' -
למצרים בפני עצמן לפרעה בפני עצמו ולעבדיו בפני עצמן.

ולכל היד החזקה -
זו מכת בכורות.

ולכל המורא הגדול -
זו קריעת ים סוף.

רבי אלעזר אומר:
לכל האותות והמופתים -
במצרים ובים.
ומנין אף לפני הר סיני?
תלמוד לומר: ולכל היד החזקה.
ומנין אף במדבר?
תלמוד לומר: ולכל המורא הגדול.
ומנין אף בשברי הלוחות?
נאמר (כאן) [להלן] ואשברם לעיניכם,
וכאן הוא אומר: אשר עשה משה לעיני כל ישראל.

ולכל היד החזקה -
(כתוב ברמז שצ"ג):
אמר משה: התורה הזו שקבלתי מימינך שמא משאמות נקראת על שם אחר?
אמר לו הקב"ה: חס , לשמך היא נקראת, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי.
ועוד אמר לפניו: רבש"ע, שמא כל הנסים האלו שעשית על ידי ועל יד אהרן אחי שמא כותב אתה אותם לשם אחר?
אמר לו: לאו, לשמכם הם נכתבים, שנאמר: שלח משה עבדו ואהרן אשר בחר בו, שמו בם דברי אותותיו, ועוד אני מעיד עליך.

ולכל היד החזקה אשר דבר משה אין כתיב כאן, אלא אשר עשה משה לעיני כל ישראל.

תם ונשלם ספר דברים