 |
 |
ילקוט שמעוני, דברים פרק ד
המשך סימן תתכג
לא תוסיפו על הדבר -מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתן לי רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי, כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים?
תלמוד לומר: לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם.
תנן: הנתנין במתנה אחת שנתערבו במתן אחת ינתנו במתן אחת,
מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע,
מתן אחת במתן ארבע -
ר' אליעזר אומר:
ינתנו מתן ארבע.
ר' יהושע אומר:
ינתנו מתן אחת,
א"ל ר' אליעזר:
והלא הוא עובר על בל תגרע?
אמר ליה ר' יהושע:
והרי הוא עובר על בל תוסיף?
א"ל ר' אליעזר:
לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו.
א"ל ר' יהושע:
לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו,
ועוד אמר ר' יהושע:
כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה.
ועוד אמר ר' יהושע:
כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה, כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה.
סימן תתכד
א"ר אלעזר:
עמי הארץ אינן חיין, שנאמר: מתים בל יחיו.
יכול לכל?
תלמוד לומר: רפאים בל יקומו - מי שריפה עצמו בדברי תורה הכתוב מדבר.
א"ל ר' יוחנן:
[לעבודת אלילים הוא דכתיב.
א"ל: מקרא אחד אני דורש, דכתיב: כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש] בתורה טל תורה מחייהו ואי לא לא. הוה קא חלשא דעתיה.
א"ל: רבי, מצאתי להם רפואה מן התורה, שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לאדם לדבק בשכינה, והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אכלה הוא?!
אלא לומר לך, כל המשיא בתו לת"ח וכל העושה פרקמטיא לת"ח ומהנה מנכסיו לת"ח מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה.
הנצמדים לבעל פעול -
כצמיד פתיל.
ואתם הדבקים -
כשתי תמרות הדבוקות זו בזו.
במתניתא תנא:
הנצמדים לבעל פעור - כצמידין ע"י אשה.
ואתם הדבקים בה' אלהיכם - דבוקים ממש.
שאלו צדוקים את רבן גמליאל:
מנין שהקב"ה מחיה מתים?
א"ל מן התורה, דכתיב: ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם.
א"ל: ודילמא וקם העם הזה וזנה?
עד שאמר להם המקרא הזה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם - לכם לא נאמר אלא להם [מכאן לתחית המתים מן התורה].
ויש אומרים:
מן המקרא הזה: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - מה היום כולכם קיימים אף לעוה"ב כולכם קיימים.
שנו רבותינו:
(יח) מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה, הואיל וזכו לידבק בספרים, אמר הכתוב: הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, כל מי שמדביק עצמו לצדיק זכה להיות כמותו. אתה מוצא בלוט ע"י שהיה דבוק באברהם העשיר כמותו.
מה כתיב באברהם?
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב,
ובלוט כתיב: וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים היו: הולך את חכמים יחכם, ובשעה שדבק לסדומיים, שנאמר: וישא לוט את עיניו הוי: ורועה כסילים ירוע, דכתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.
דבר אחר:
הולך את חכמים - זה יהושע, שנדבק למשה שנאמר: יהושע בן נון מלא רוח רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ומה כתיב? כאשר הייתי עם משה אהיה עמך.
ומה אם כשהוא מזדוג לבשר ודם זוכה להיות כמותו, ישראל שמדובקים לחייו של עולם על אחת כמה וכמה שיהו קיימים לעולם! מנין?
ממה שקרינן בענין ואתם הדבקים וגו'.
מה כתיב למעלה מן הענין?
כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו - ומה אם מי שנדבק לעבודת אלילים הרי הוא כמותה ונשמד עמה, מי שנדבק לחייו של עולם על אחת כמה וכמה. הוי: ואתם הדבקים, את מוצא חנניה מישאל ועזריה כתית בהו: כפתו בסרבליהון ונכנסו לכבשן האש, כיון שיצאו כתיב: וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון.
אמר הקב"ה: הואיל ונדבקו עם הצדיקים ינצלו עמהן.
ראה מה כתיב: ורחל היתה יפת תאר.
וכתיב: ורחל באה עם הצאן אשר לאביה,
אלא שהיה הקב"ה משמרן שהיה גלוי לפניו שהן עתידין להדבק לצדיקים בנות לבן מדבקת ביעקב וצפורה בת יתרו מדבקת במשה, הוי חונה מלאך ה' סביב ליראיו להם ולמסובבים להם.
ואתם הדבקים -
אתם ודבקיכם.
לוט בשביל שנדבק לאברהם, כתיב: ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וגו'.
צדקיה בן כנענה היה אדם רשע, כשהלכו לקברו מצאו את הגדוד ונבהלו והשליכוהו על קברו של אלישע, שנאמר: ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע, כיון שהריחו עצמותיו בעצמות אלישע חיה, שנאמר: ויחי ויקם על רגליו, אתם ישראל שנדבקתם לאל שכולו חיים, שנאמר: וה' אלהים אמת וגו' ונדבקתם לתורה, על אחת כמה וכמה שתנצלו מן האש של גיהנם ותהיו חיים וקיימים לעוה"ב, שנאמר: ואתם הדבקים.
ומה אם מדת פורענות מעוטה כתיב: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, מידה טובה שהיא מרובה על אחת כמה וכמה.
למוד מן העגלות שהביאו הנשיאים, שנאמר: קח מאתם והיו שניתן להם הויה עד הגלגל שנאמר: בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ.
ר' אבהו אמר:
עד נוב.
ר' אבא בר כהנא אמר:
עד גבעון.
ר' לוי אמר:
עד שבנה שלמה את בית המקדש, שנאמר: ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר וגו'.
ת"פ שנה חיו, ומה אם העגלות שאין להן זכות וזכות אבות על אחת כמה וכמה.
אתה מוצא כשבנה שלמה את בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים והיו עושין פירות לפי שהריחו בארון, והיו פרחי כהונה נכנסין ומלקטין את הפירות והולכין ושותלין כל השנה,
אמר דוד: שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו.
מנין שהוא עושה פירות?
שנאמר: והזהב זהב פרוים כו'.
וכשהכניס מנשה את הצלם יבשו, שנאמר: ופרח לבנון אומלל. ולעתיד יחזירם הקב"ה כבוד הלבנון ניתן לה.
אמר הקב"ה: כשם שנדבקתם לי בעוה"ז אני מדבק אתכם לי לעוה"ב, שנאמר: כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את (בני) [כל בית] ישראל, הוי: ואתם הדבקים.
ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי -
מה אני בחנם אף אתם בחנם.
כתיב: ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים.
הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, מנא הני מלי?
אמר ר' יהודה אמר רב:
דאמר קרא: ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים - מה אני בחנם אף אתם בחנם.
תניא נמי הכי: כאשר צוני ה' אלהי - מה אני בחנם אף אתם בחנם.
ומנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר?
תלמוד לומר: אמת קנה.
ומנין שלא יאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר?
תלמוד לומר: ואל תמכור.
ושמרתם ועשיתם -
א"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן:
מנין שמצוה לאדם לחשוב בתקופות ובמזלות?
שנאמר: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.
איזהו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים?
הוי אומר: זה חשוב תקופות ומזלות. וכל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר: ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.
אמר רב:
היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו.
א"ר יהושע בן לוי:
כל המצות שישראל עושין בעוה"ז באות וטורפות להן לאומות העולם אל פניהם לעוה"ב, שנאמר: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים.
סימן תתכה
א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק:
מנין שהקב"ה מניח תפילין?
שנאמר: נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא תורה, שנאמר: מימינו אש דת למו. ובזרוע עוזו - אלו תפילין, דכתיב: ה' עוז לעמו יתן וגו'.
א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר (אבא) [אבין]:
תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו?
א"ל: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל?
א"ל: אִין, דכתיב: את ה' האמרת היום,
וכתיב: וה' האמירך היום,
א"ל הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי:
תינח בהד ביתא, בשאר בתי מאי?
א"ל: כי מי גוי גדול.
ומי גוי גדול,
אשריך ישראל,
או הנסה אלהים
ולתתך עליון.
אי הכי נפישי להו [טובי בתי]?
אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול בחד בית.
אשריך ישראל [ומי כעמך ישראל בחד ביתא],
או הנסה אלהים בחד ביתא,
ולתתך עליון בחד ביתא, וכולהון כתיבי באדרעי.
ר' חנינא ור' הושעיא:
ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו -
איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוה.
בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל (זקנו) [שערו] ואינו חותך צפורניו, לפני שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה (יט) עושה להם נסים, ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם.
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו -
את מוצא אלילים קרובים ורחוקים. עובד אלילים עושה לו אלילים ומעמידם אצלו - הרי קרובים, עומד ומתפלל לפניהם ואינם עונים אותו, שנאמר: יצעק אליו ולא יענה - הרי הם קרובים ורחוקים.
והקב"ה רחוק וקרוב, כיצד?
מכאן עד לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן כל רקיע ורקיע וכן בין כל רקיע ורקיע הרי שהוא רחוק, ואדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו והקב"ה שומע תפלתו, שנאמר: שומע תפילת עדיך וגו' הרי רחוק וקרוב.
בכל קראנו אליו -
אמר דוד: [רבש"ע] כשיהיו האומות העולם מתפללין לפניך, אל תענה אותם שאינן באין לפניך בלב שלם אלא כשאלילים שלהן אינם עונים אותם והן רואין צרתם הן באין לפניך, אף אתה לא תענה אותם, שנאמר: ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם. (אף) [אבל] אנו כשאנו באין אצלך מיד ענה אותנו, שנאמר: בקראי ענני אלהי צדקי.
א"ל הקב"ה: חייך, טרם יקראו אני אענה.
דבר אחר:
כי מי גוי גדול -
איזו אומה שגואלה אלהים כאומה זו?!
דבר אחר:
איזו אומה שגדולו של עולם מביא עליהם מכות גדולות והיא עומדת כאומה זו, שנאמר: כי אני ה' לא שניתי לא הכיתי לאומה ושניתי לה, אבל ואתם בני יעקב לא כליתם, משל לגבור שהיה מכה לאדם ולא היה שונה לו, אבל כשבא אצל בני ביתו מכה וחוזר ומכה.
דבר אחר:
איזו אומה שגדולו של עולם (כ) מתנהג אחריה כאומה זו?
דכתיב: אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.
דבר אחר:
אדם יש לו קרוב - אם הוא עשיר מודה בו, ואם הוא עני - כופר בו.
אבל הקב"ה ישראל נתונים במצרים בשעבוד, ואמר: בני בכורי ישראל.
אדם יש לו קרוב - אם הוא עני עושה עצמו עיקר [אותו טפילה, מהו] אומר?
פלוני מתקרב לי.
אבל הקב"ה כביכול עושה לישראל עיקר. (אשר לו אומה קרובה) [אשר לו גוי קרוב] אינו אומר אלא: אשר לו אלהים קרובים אליו.
בנוהג שבעולם, אדם יש לו פטרון ברומי הוא מתקיים עליו ברומי, שמא מתקים עליו בסוריא? מתקיים עליון ביבשה, שמא מתקיים עליון בים?
והקב"ה בכל קראנו אליו.
מעשה בספינה אחת שהיתה כולה של נכרים והיה בתוכה יהודי אחד. הגיעו לנמל אחד, אמרו לאותו יהודי: טול מעות ועלה לנמל וקה לנו משם מאומה.
אמר להם: לא אכסנאי אני ואני מכיר להיכן אלך.
א"ל: יש יהודי אכסנאי?
בכל מקום שאתה הולך, אלהיך עמך, הוי: אשר לו אלהים קרובים אליו.
דבר אחר:
ומי גוי גדול וגו' -
את מוצא כשאדם מתפלל מתפלל בלחישה בינו לבין המקום, למה?
כי קרוב אני להם.
א"ל בני קרח: אין אנו פורטין מעשינו אלא לפניך, שנאמר: רחש לבי וגו'.
ראה כבוד שחלק הקב"ה לישראל יותר ממלאכי השרת, שהמלאכים כשהן מקלסין בקול גדול הן מקלסין, שנאמר: וקרא זה אל זה ואמר, מה כתיב בתריה?
וינועו אמות הספים מקול הקורא.
ואף החיות מקלסות בקול גדול, שנאמר: ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול, למה?
שהן רחוקים מן הקב"ה ואינן יודעים היכן כבודו, שנאמר: ברוך כבוד ה' ממקומו, אבל ישראל עומדין ומתפללין ויודעין שהקב"ה עומד אצלן, שנאמר: כי יעמוד לימין אביון.
אמר דוד: לא עשה כן לכל גוי וגו'.
בנוהג שבעולם, אם נכנס לדין אינו יודע אם נוצח הוא אם אינו נוצח, וישראל יודעים דעת בוראם, בראש השנה באין ותוקעין בשופרות, ביוה"כ הן הולכין יחפים ולובשים לבנים, שהוא מלבין כל עונותיהם.
אמר משה: אשריך ישראל מי כמוך שהוא יודע דעת של אלוה.
מנין לגזר דין של צבור שאע"פ שנחתם שהוא מתקרע?
שנאמר: כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
והכתיב: דרשו ה' בהמצאו וגו'?
ההוא ביחיד [הכא בצבור, ביחיד אימת?
אמר רבה בר אבוה]:
אלו בעשרה ימים שבין ראש השנה ליוה"כ.
בכל קראנו אליו -
בכל לשון שישראל קוראין להקב"ה עונה אותם.
קוראהו אל שדי - ואל שדי יברך אותך, אני אל שדי פרה ורבה.
קראו אותו אלהים - ותעל שועתם אל האלהים, וענם וישמע אלהים את נאקתם.
קראו אותו ה' - ונצעק אל ה', וענם בה' וישמע ה' את קולנו.
קראו אותו ביה - מן המצר קראתי יה, וענם ביה ענני במרחב יה:
רק השמר לך -
אמר ריש לקיש:
כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר: רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים.
וכדר' אבין א"ר אילעא:
כל מקום שנאמר: השמר פן, ואל, אינו אלא לא תעשה.
רבינא אמר:
עובר בשני לאוין: השמר ופן.
רב נחמן בר יצחק אמר:
עובר בשלשה לאוין, השמר לך, ושמור נפשך ופן תשכח.
יכול אפילו מחמת אונסו?
תלמוד לומר: ופן יסורו מלבבך - במסירם בלבו הכתוב מדבר.
רבי דוסתאי ברבי (יהודה) [ינאי] אומר:
יכול אפילו תקפה עליו [משנתו]?
תלמוד לומר: רק.
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרו תרוייהו:
(שמור נפשך פן תשכח), תורה נתנה בארבעים יום ונשמה נוצרה בארבעים יום, כל השומר את התורה - נשמתו נשמרת, וכל שאינו משמר את התורה - אין נשמתו נשמרת.
תנא דבי רבי ישמעאל:
משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, אמר לו: כמדומה אתה שאם אתה מאבדה איסר אני נוטל ממך, נשמתך אני נוטל ממך.
המקלל אביו ואמו בכינוי – חייב, דברי רבי מאיר.
וחכמים - פוטרין.
מאן חכמים רבי מנחם בר יוסי דאמר:
בנקבו שם יומת - מה תלמוד לומר: שֵׁם?
לימד על המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם.
המקלל עצמו וחברו, בכולן עובר בלא תעשה.
אמר רבי ינאי:
ודברי הכל עצמו, דכתיב: רק השמר לך ושמור נפשך.
וכדרבי אבין וכו' (כדלעיל):
וחברו, דכתיב: לא תקלל חרש.
והודעתם לבניך -
א"ר יהושע בן לוי:
מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה?
שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה: יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב - מה להלן בעל קריין אסורין, אף כאן מני בעלי קריין אסורין.
דבר אחר:
המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו מקבלה מהר סיני, שנאמר: והודעתם לבניך, וסמיך ליה: יום אשר עמדת וגו' - אם אתה יכול (כא) לשלש את השמועה עד משה – שַׁלְּשֶׁהָ, ואם לאו - או תפוס ראשון ראשון או אחרון אחרון.
ומה טעם?
והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' יום אשר עמדת לפני ה' - עד יום אשר עמדת לפני ה'.
ותקרבון ותעמדון תחת ההר -
(כתוב ברמז רפ"ג ובפסוק ותקרבון אלי כולכם):
וההר בוער באש -
אמרו: אבויה אביו של אלישע היה מגדולי ירושלים וכשבא למול את בנו, קרא לכל זקני ישראל ולר' אליעזר ולר' יהושע עמהן, כיון שאכלו ושתו שרון אילין אמרין אלפ"א ביתי"ן ואילין אמרין מזמוריא.
אמר להם רבי אלעזר לרבי יהושע: הני עסוקין בדידהון ואנן [לית אנן] עסוקין בדידן, מיד התחילו בתורה [ומן התורה] לנביאים ומן הנביאים לכתובים, והיו דברים שמחים כנתינתן מהר סיני, והיתה האש מלהטת סביבותם.
עלה אבויה אביו אצלן, אמר להם: עליתם לשרוף את הבית עלינו?
אמרו: חס ושלום, אלא שאנו עסוקים בתורה ולא בתחלת נתינתה באש ניתנה?!
דכתיב: וההר בוער באש וגו'. ויגד לכם את בריתו.
כיצד היו הלוחות כתובות?
חנניה בן אחי ר' יהושע אומר:
חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, שנאמר: ויכתבם על שני לוחות אבנים.
ורבנן אמרין:
עשרה על לוח זה.
ורבי שמעון בן יוחאי אומר:
עשרים על לוח זה, [שנאמר: ויכתבם על שני לוחות].
ורבי סימאי אומר:
ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, שנאמר: מזה ומזה הם כתובים.
חנניא בן אחי רבי יהושע אומר:
בין דבור לדבור דקדוקיה של תורה, שנאמר: ממולאים בתרשישי כְּיַמָּא רבא, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול כמה גלין קטנים, כך בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה.
אשר חלק ה' -
כתבו לתלמי המלך: אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים (כתוב ברמז ג' וברמז רפ"ט).
סימן תתכו
כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים. וכשם שהצפור נתונה ביד הצייד אם מבקש מתה היא ואם מבקש היה. כך היו ישראל, שנאמר: ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וכעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה והרועה נותן ידו ושומטה, כך הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי.
רבי עקיבא אומר:
ספיקלטורין של פרעה היו מחנקין את ישראל בקירות בתים לבנין, והיו צועקין מתוך הקירות והקב"ה שומע את נאקתם, שנאמר: וישמע אלהים את נאקתם.
ועוד, שהיו שורפין את בניהם בכור אש זבח לאלהיהם, שנאמר: ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים.
כי ה' אלהיך אש אכלה הוא -
(כב) כשבט ביד המלך.
משל למה הדבר דומה?
למלך שנטל את הרצועה ותלאה בתוך ביתו, ואמר לכם לעבדיו ולבני ביתו: בזה אני מלקה ומכה והורג אתכם, דוב אורב אני משליט בכם, ארי אני משליט בכם, (כך) מלאך המות אני מביא עליכם, לכך נאמר: כי ה' אלהיך אש אכלה.
סימן תתכז
שנו רבותינו:
חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות.
ר' שמעון בן אלעזר אומר:
עד שלשה דורות.
אמר רב הונא:
מאי קרא כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם.
אמר ר' יהושע בן לוי:
לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבעה בתי דינין אלילים.
ירבעם בן נבט.
ובעשה בן אחיה.
ואחאב בן עמי.
ויהוא בן נמשי.
ופקח בן רמליהו.
ומנחם בן גדי.
והושע בן אלה, שנאמר: ואומללה יולדת השבעה וגו',
אמר רב אמי:
מאי קרא כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ?
אמר ר' לוי:
לא גלו ישראל עד שנעשו שבעה בתי אבות רשעים, ואלו הן:
בנים - תרין,
ובני בנים – תרין,
ונושנתם,
והשחתם,
ועשיתם,
הרי שבעה.
יתברך שמו של הקב"ה שיודע מה היה ומה עתיד להיות, דכתיב: מגיד מראשית אחרית. בפרשה זו הראה משה לישראל, אם חטאו היאך הן עתידין לגלות והיאך הן עושין תשובה והיאך נגאלין.
היאך הן חוטאין?
דכתיב: ועשיתם הרע ואחר כך והפיץ ה' אתכם בעמים.
ואחר כך בצר לך. [מהו בצר לך]?
כל צרה שהיא של יחיד - צרה, וכל צרה שהיא של רבים - אינה צרה.
דבר אחר:
כל צרה שישראל ואומות העולם שותפין בה - אינה צרה.
של ישראל לעצמן – צרה, כגון צרתם בשושן.
אמר רבי אליעזר:
כשנגאלו ממצרים מתוך חמשה דברים נגאלו:
מתוך צרה - ויאנחו בני ישראל וגו'.
מתוך תשובה - ותעל שועתם.
מתוך זכות אבות - ויזכור אלהים.
מתוך רחמים - וירא אלהים את בני ישראל.
מתוך הקץ - וידע אלהים.
אף לעתיד לבא [אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו]:
מתוך צרה - בצר לך.
מתוך תשובה - ושבת עד ה' אלהיך.
מתוך רחמים - כי אל רחום ה' אלהיך.
מתוך זכות אבות - ולא ישכח את ברית אבותיך.
באחרית הימים - הרי מתוך הקץ.
ודוד מפרש אותם:
וירא בצר להם - הרי מתוך צרה.
בשמעו את רנתם - הרי מתוך תשובה.
ויזכור להם בריתו - הרי מתוך זכות אבות.
ויתן אותם לרחמים - הרי מתוך רחמים.
וקבצנו (והצילנו) מן הגוים - הרי מתוך הקץ.
כי אל רחום ה' אלהיך -
כל מקום שיש תוקף אין רחמים, אבל הקב"ה תקיף ורחום.
כי שאל נא לימים ראשונים -
תנן התם:
אין דורשין במעשה (מרכבה) [בראשית] בִּשְׁנַיִם, מנא הי מילי?
דתנו רבנן:
כי שאל נא לימים ראשונים - אחד שואל ואין שנים שואלין.
יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם?
תלמוד לומר: למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ.
יכול לא ישאל מששת ימי בראשית?
תלמוד לומר: לימים ראשונים אשר היו לפניך.
אי לימים יכול ישאל מהלמעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור?
תלמוד לומר: ולמקצה השמים וגו' - למקצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור.
השתא דנפקא לן: ממקצה השמים ועד קצה השמים, למן היום אשר אשר ברא אלהים למה לי?
מיבעי ליה לכדרבי אליעזר.
דאמר רבי אליעזר:
אדם הראשון היה מן הארץ לרקיע, שנאמר: למן היום אשר ברא אלהים אדם וגו' ולמקצה השמים, וכיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומעטו והעמידו על מאה אמה, שנאמר: אחור וקדם צרתני ותשת עלי כַּפֶּכָה. [אי הכי] קשו קראי אהדדי?
אידי ואידי חד שיעורא הוא, כמו שמן הארץ עד לרקיע כך מסוף עולם ועד סופו, מדה אחת היא.
סימן תתכח
או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי -משל למה הדבר דומה?
לגבור שהיה יורד למלחמה או לנצוח (כג) או להנצח, לכך נאמר: ובמלחמה.
מהו גוי מקרב גוי?
כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הבהמה, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, כענין שנאמר: והקרב והכרעים.
למדנו צער לנשמט, מנין אף לשומט?
שנאמר: ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל כאדם שהוא נוטל (האש) [הזהב] מתוך הכור (כד) שלא בצבת ולא בסמרטוטין.
רבי ברכיה בשם רבי יודן ברבי שמעון אמר:
אמר הקב"ה לישראל: בני, החדש הזה לכם בחדש הזה חדוש גאולה יש לכם, וכן לעתיד לבא. לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה ועכשיו אני גואל אומה (אחת מתוך שבעים אומות) [מתוך אומה], הדא הוא דכתיב: או הנסה אלהים.
רבי יהושע ברבי נחמן בשם רבי יהודה בן פזי:
גוי מקרב (גוי) -
[עם] ועם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי, מלמד שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם.
אמר רבי שמואל בר נחמן:
אלולא שאסר הקב"ה עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלין ממצרים לעולם, ומה טעם?
דכתיב: לכן אמור לבני ישראל אני ה' וגו', ואין לכן אלא שבועה, שנאמר: לכן נשבעתי לבית עֵלִי.
אמר רבי ברכיה:
גאלת בזרוע עמך - בטרוניא.
אמר רבי יודן:
מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד מוראים גדולים - שבעים ושתים אותיות הן, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמש הן, אמור לו: צא מהן גוי שני שאינו מן המנין.
א"ר אבין:
בשמו גאלן ששמו של הקב"ה שבעים ושתים אותיות.
אין עוד מלבדו -
(כתוב ברמז רס"ט).
אין עוד מלבדו -
אמר רבי חנינא:
אפילו כשפים.
ההיא איתתא דהות קא מהדרא (למיפק) [למשקל] עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא.
אמר ליה: שקילי, אין עוד מלבדו כתיב.
והא אמר ר' יוחנן:
למה נקרא שמם כשפים?
שמכחישין פמליא של מעלה!
שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה.
אמר רבי חנינא:
אין אדם נוקף (רגלו) [אצבעו] מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו.
מן השמים השמיעך את קולו -
(ברמז רפ"ד):
סימן תתכט
אז יבדיל משה שלש ערים -אמר רבי תנחום ברבי חנילאי:
מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה תחילה?
ויצילהו מידם וגו'.
דרש רבי שמלאי:
מאי דכתיב: אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש?
א"ל הקב"ה למשה: הזרחת שמש לרוצחין.
תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר:
מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם, שנאמר: תכין לך הדרך - עשה הכנה לדרך.
רב חמא פתח לה:
פיתחא להאי פרשתא מהכא: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך - אם לחטאים יורה קל וחומר לצדיקים.
דרש רבי סימאי:
[מאי דכתיב]: אוהב כסף לא ישבע כסף?
זה משה רבינו, אע"פ שידע שלא היו קולטות עד שנבחרו שלש שבארץ כנען, אמר: מצוה הבאה לידי אקיימנה. כל פרקמטיא שלו באז (כתוב ברמז קע"ד).
מה כתיב כאן?
למען ייטב לך (לבניך אחריך) [והארכת ימים].
אמרו ישראל: רבש"ע, זו היא אריכות ימים?
אדם הורג נפש בשגגה וגואל הדם רודף אחריו והורגו, וכולם מתים של בעונתם!
א"ל הקב"ה למשה: חייך, יפה הם מדברים לך, לך והפרש להם ערי מקלט, שנאמר: אז יבדיל משה שלש ערים.
מזרחה שמש -
א"ל הקב"ה: הזרח שמש לרוצחים, ונתת להם ערי מקלט שיגלו שם, כשם שהשמש הזה מאיר לעולם כך וכו'.
לנוס שמה רוצח -
משל למה הדבר דומה?
לחרש שהיה עושה איקונין של מלך ונשברה לתוך ידו.
אמר המלך: אילו לטובתו נשברה היה נהרג, ועכשיו שלא לטובתו יטרד למטלון, כך שופך דם האדם באדם דמו ישפך, אבל מי שהורג נפש שלא בטובתו גולה, שנאמר: ונס אל אחת הערים האל וחי.
יתברך שמו, שכן שוקד היאך לזכות את בריותיו, ועל כל העבירות נתן כפרה, על הרע פעמונים שהיה כהן גדול לובש על שולי המעיל, יבא קול ויכפר על הקול. רוצח נס לערי מקלט.
אמר רבי לוי:
מאן דאכיל קידרא ידע מה טעמא דתבשילא, כיון שא"ל הפרש ערי מקלט.
א"ל משה: למה?
א"ל: אם יהא אדם הורג בשגגה יהא בורח לשם.
אמר משה: שירה חייב אני לומר, שאף בי אירע הדבר הזה שהרגתי את המצרי, ויבדל משה אינו אומר אלא אז יבדיל ואין אז אלא שירה, שנאמר: אז ישיר משה.
מזרחה שמש -
בכל מקום רוח מזרחית קולטת.
אדם - ויגרש את האדם וישכן מקדם.
קין - וישב בארץ נד קדמת עדן.
רוצח - אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש.
לנוס שמה רוצח -
(כתוב בסוף אלה מסעי בפסוק: וישב בה עד מות הכהן הגדול).
שנו רבותינו:
ערים הללו אין עושין אותם לא (עירין) [טירין] קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינונית ואין מושיבין אותם אלא במקום [מים ואם אין שם מים מביאין להם מים, ואין מושיבין אותן אלא במקום שוקים, ואין מושיבין אותן אלא במקום] אוכלוסין, נתעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן, נתמעטו דיוריהן מביאין להן כהנים לוים וישראלים, ואין מוכרים להם כלי זיין כלי מצודה דברי רבי נחמיה.
וחכמים - מתירין.
ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין בתוכן חבלים, כדי שלא יהא רגל של גואל הדם מצויה שם.
א"ר יצחק:
מאי קרא?
ונס אל אחת מן הערים האל וחי עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא.
תנא: תלמיד שגלה מגלים רבו עמו, שנאמר: ונס אל אחת הערים האל וחי עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא.
א"ר זירא:
מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.
אמר ר' יוחנן:
הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו, איני?
והאמר ר' יוחנן:
מנין לדברי תורה שהן קולטין?
שנאמר: את בצר במדבר וכתיב בתריה וזאת התורה?
לא קשיא, הא בעידנא דעסיק בהו הא בעידנא דלא עסיק בהו.
איבעית אימא: מאי קולטין?
ממלאך המות,
כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגרים בבי רב ולא הוה קא יכיל שליח [דמה"מ למיקרב לגביה, דלא הוה פסיק פומיה מגירסא. סליק ויסיב אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה.
א"ר יוסי ברבי חנינא:
הארתה לעולמך כשם שהשמש מאיר, בשעה שהפרשת ערי מקלט שהיא כפרה לרוצח, שנאמר: מזרחה שמש לנוס שמה רוצח.
א"ל: ואם יחרבו הערים האלה להיכן בורחין?
א"ל: יברחו לתורה.
מה כתיב בענין הזה?
וזאת התורה, יברח לתורה שכל מי שחושש באחד מאבריו התורה מרפאתו, שנאמר: רפאות תהא לשריך אלו הצדיקים, אבל רשעים אין להם מנוס, שנאמר: ועיני רשאים תכלינה ומנוס אבד מנהם, אבל הצדיקים הקב"ה הוא מנוסם, שנאמר: אלהי צורי אחסה בו וגו'.
וכן הוא אומר: ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה.
דאמר ר' יהושע בן לוי:
מאי דכתיב: וזאת התורה אשר שם משה?
זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המות.
היינו דאמר רבא:
מאן דזכה סמא דחיי, ומאן דלא זכה סמא דמותא.
בעבר הירדן בגיא וגו' -
מה תלמוד לומר: בית פעור?
ללמדך שאפילו ישראל בגומא התחתונה נתונים, הקב"ה עושה מלחמתן.
כתוב אחד אומר: ישראל הכום שנאמר: ויכהו ישראל.
וכתוב אחד אומר: משה הכם, שנאמר: אחרי הכותו.
וכתוב אחד אומר: משה ובני ישראל הכום, ומי הכם?
הוי אומר הקב"ה, שנאמר: למכה מלכים גדולים, ללמדך שהיינו בגומא תחתונה והוא עומד לנו, שנאמר: שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו.
תניא: ר' יוסי אומר:
כל האומר אין לו תורה אין לו תורה, פשיטא?
אלא כל האומר אין לו אלא תורה, אפילו תורה אין לו.
מה טעימא?
אמר קרא: ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, וכל שאינו בעשיה אינו בלמידה. ואיבעית אימא: כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה, לא צריכא כגון דמגמר לאחריני ואזלי ועבדי, מהו דתימא אית ליה אגרא לידידה קא משמע לן.
הפרק הבא הפרק הקודם