סימן תתל

פנים בפנים דבר ה' עמכם -
תנא רבי חנינא בר פפא:
פנים - תרי,
בפנים - תרי,
הא ארבעה אפין:
פנים של אימה למקרא,
פנים בינוניות למשנה,
פנים שוחקות לתלמוד,
פנים מסבירות לאגדה.

דבר אחר:
פנים בפנים -
בנוהג שבעולם יש לך רב רוצה ללמד ותלמיד שאינו רוצה ללמוד, תלמיד רוצה ללמוד והרב אינו רוצה ללמדו, ברם הכא, הרב רוצה ללמד ותלמיד רוצה ללמוד מקרא משנה תלמוד הלכה ואגדה.

אנכי עומד -
(כתוב ברמז א', וכל הפרשה כולה בדברות ראשונות):

אנכי ה' אלהיך -
ברוך המקום שבחר בהן בישראל מכל באי העולם ומכל מעשי ידיו וקנה אותן קנין גמור [וקרא אותם] בנים ועבדים לשמו, הרבה פעמים שהוא מדבר עמהם (כשהוא) [כמו שהוא] מדבר עם הרבים [ולפעמים הוא] מדבר עמהם [כמו שהוא מדבר עם היחיד, וכל כך למה?
אלא בשביל] אהבה שאהב אותה ושבשמחה ששמח בם.
לפיכך חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו העולם הזה והעולם הבא וימות המשיח אלא בשביל מעשים טובים ותלמוד תורה, לפיכך אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם וכו'.
במה קונה אדם לאביו שבשמים?
במעשים טובים ותלמוד תורה, והקב"ה מקנהו העולם הזה וימות המשיח והעולם הבא.
קונה אדם לאביו שבשמים:
מתוך אהבה,
ומתוך אחוה,
ומתוך ריעות,
ומתוך האמת,
ומתוך השלום,
ומתוך ריבוי ישיבה,
ומתוך מעוט סחורה,
מתוך פלפול תורה,
ומתוך שמוש חכמים,
ומתוך פלפול התלמידים,
ומתוך שפל ברך,
ומתוך הענוה,
ומתוך לאו לאו,
ומתוך הן הן.

אנכי ה' אלהיך -
ברוך המקום וכו'.
אמר להן הקב"ה: בני, אני הוא שהנחתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ובאתי ונדבקתי בכם,
אני הוא שהנחתי שבעים לשון שבארץ ובאתי ונדבקתי בכם.
אני הוא שהנחתי כל העולם כלו ובחרתי אתכם וקראתי אתכם בני ועבדי.
אני - שנאמר בי: לפני לא נוצר אל.
וקראתי אתכם אחי ורעי, אני הוא שנאמר בי: אל צדיק ומושיע אין זולתי,
והשויתי את שמכם לשמי הגדול ושמי הגדול לשמכם,
אני הוא עד שלא נברא העולם ואני הוא משנברא העולם,
אני הוא בעולם הזה ואני הוא בעולם הבא,
אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא.

דבר אחר:
אני ה' אלהיך -
מלמד שנסתכל הקב"ה בעולם כלו וצפה בעשרה בני אדם שבעטו בו, ואלו הן.
מיכה,
ירבעם,
בן הישראלית,
מקושש,
אבשלום,
ויואב,
וזמרי,
ועכן,
ועדי נבות,
ואחאב.

אנכי - ביטל מיכה.
לא יהיה לך - ביטל ירבעם.
לא תשא - ביטל בן הישראלית.
זכור ושמור - ביטל מקושש.
כבד - ביטל אבשלום.
לא תרצח - ביטל יואב.
לא תנאף - ביטל זמרי.
לא תגנוב - ביטל עכן.
לא תענה - ביטלו עדי נבות.
לא תחמוד - ביטל אחאב.

דבר אחר:
אנכי ה' אלהיך - קיימתם אותו - אני אמרתי אלהים אתם,
עברתם עליו - אכן כאדם תמותון.

לא יהיה לך - קיימתם אותו - ופניתי אליכם
עברתם עליו - ונתתי פני בכם.

לא תשא - קיימתם אותו - נשבע ה' בימינו וגו'
עברתם עליו - וחרה אף ה' (ביום ההוא) [בכם].

זכור ושמור - קיימתם אותו - אז תתענג על ה' וגו'
עברתם עליו - אותכם אזרה בגוים.

לא תנאף - קיימתם אותו - אז תשמח בתולה במחול,
עברתם עליו - לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה.

לא תגנוב - קיימתם אותו - ואכלת את כל העמים.
עברתם עליו - אכלני הֲמָמַנִי נבוכדנאצר.

לא תענה - קיימתם אותו - ואתם עדי נאם ה',
עברתם עליו - מה אעידך ומה אדמה לך.

לא תחמוד - קיימתם אותו - לא יחמוד איש את ארצך בעלותך,
עברתם עליו - וחמדו שדות וגזלו ובתים וגו'.

דבר אחר:
אנכי ולא תשא -
מה ענין זה לזה?
אלא ללמדך, שכל הרגיל בשבועת שוא ובשבועת שקר כאילו עובד עבודת אלילים ואינו עושה קורת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ואינו מקבל עליו מלכות שמים שלמה.

זכור ושמור -
קיימו חננניה מישאל ועזריה שנאמר: לסריסים אשר ישמרו את שבתותי.

זכור את יום השבת לקדשו - במה אתה מקדשו?
במקרא,
במשנה,
במאכל,
ובמשתה,
בכסות נקייה.

אע"פ שאמר ר' עקיבא:
עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, יקח אדם בשר [מעט ויין מעט] ואל ירבה בבשר ויין שנאמר: אל תהי בסובאי יין וגו'.
לא זכה אדם לתורה שיכנסו בתוך מעיו, יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא תכנס לתוך מעיו, שנאמר: צרפתיך ולא בכסף בחנתיך בכור עוני - מה הכור הזה אפילו אתה נותן בו כל עצים שבעולם הרי הוא שורפן ומפסידן, כך גרונו של אדם אפילו אתה נותן לו כל אכילות שבעולם הוא מפסידן.

שלשה קדושות הן:
קדושת שמו של הקב"ה שנאמר: ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.
וקדושת שבת שנאמר: ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם.
וקדושתן של ישראל, שנאמר: קודש ישראל לה'.

מכאן אמרו:
עתידים שיניהם של אוכלי ישראל להיות לימות המשיח כ"ד אמות.

וחכמים אומרים:
שלשים.
וכי מה נשתנו כ"ד (מכ"ה)?
אלא (אמה) [אמרו]: תשעה חדשים למעוברת וכ"ד למניקה.
מה תינוק הזה שהוא יונק חלב משדה אמו כל אותן כ"ד חדש אפילו מתה אינו חושש לה, כך אוכליהן של ישראל אפילו מתים אין חוששין להם.

דבר אחר:
זכור את יום השבת כבד את אביך -
וכי מה ענין זה לזה?
אלא ללמדך כל מי שמכבד אביו ואמו אין חלול שבתות באות על ידיו, שנאמר: אשרי אנוש וגו' אל תאמר מֵחַלְּלוֹ אלא מָחוּל לו, אל יאמר אדם הואיל ואבי שבשמים הקדימני תחלה אעשה רצון אבי שבשמים ואניח כבוד אבי וכבוד אמי כו'.
כל המבקש ימים ושנים ועושר ונכסים וכבוד וחיים בעולם הזה וחיים רבים לעולם הבא, יעשה רצון אביו שבשמים ויכבד אביו ואמו.

דבר אחר:
כבד את אביך - קיימו יצחק בשעה שהיה מושלך לפני אביו כשה לטבל יובל.

דבר אחר:
כבד - קיימו יוסף שנאמר: ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם.

דבר אחר:
כבד את אביך ולא תרצח -
וכי מה ענין זה לזה?
אלא ללמדך, אם יש לו לאדם ואינו זן ומפרנס אביו ואמו, כאלו הוא רוצח לפני המקום.

דבר אחר:
כבד את אביך ולא תנאף -
ללמדך אם יש לו לאדם ואינו מכבד אביו ואמו כאלו הוא נואף לפני המקום.

דבר אחר:
כבד ולא תגנוב -
אם אינו עושה רצון אביו ואמו כאלו הוא גונב נפשות לפני המקום.

דבר אחר:
כבד ולא תענה -
כל שאינו מפרנס אביו ואמו כאלו הוא מעיד עדות שקר לפני המקום.
המכבד אביו ואמו למה הדבר דומה?
למלך שבא אצלו בן אהובו.
א"ל: בני, מאין באת?
א"ל: מבית אביו ואמי.
א"ל: אביך ואמך מה הן עושין?
א"ל: נפטרו לשלום לבית עולמן,
א"ל: בני, ברוך אתה ותהא לך קורת רוח בעולם, שנתת מנוחה לאביך ואמך כו', עכשיו בא ואראך גנזי שמים כו', מה דרכי שמים שהוא רחמן על הבריות, אף אתם תהיו רחמנים לפרנס את הבריות ותאריכו שנים (זה לזה) בטובה.

כאשר צוך ה' אלהיך -
(כתוב ברמז רנ"ז).

וכל בהמתך -
(כתוב ברמז רפ"א):

תנו רבנן:
מקיימין עבדים שאינן מולין, דברי ר' ישמעאל כו',
הרי הוא אומר: וינפש בן אמתך והגר - בעבד ערל מדבר.
או אינו אלא בעבד מהול?
כשהוא אומר: למען ינוח עבדך ואמתך כמוך - הא עבד מהול אמור.
הא מה אני מקיים וינפש בן אמתך?
בעבד ערל הכתוב מדבר.

והגר -
זה גר תושב.
או אינו אלא גר צדק?
כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור.
הא מה אני מקיים והגר?
זה גר תושב.

למען ייטב לך -
שאל רבי חנינא את רבי חייא בר אבא:
מפני מה בדברות ראשונות לא נאמר בהן טוב ובדברות האחרונות נאמר בהן טוב?
א"ל: עד שאתה שואלני [למה נאמר בהן טוב, שואלני אם נאמר בהן טוב] שאיני יודע אם נאמר בהן, ואם לאו, כלך אצל רבי תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי שהוא בקי באגדה, אזל לגביה.
א"ל: ממנו לא שמעתיך, אלא כך אמר לי רבי שמואל בן נחום (אחיו) [אחי אמו] של רב אחא בר חנינא:
הואיל וסופן להשתבר, [וכי סופן להשתבר] מאי הוי?

אמר רב אשי:
חס ושלום פסקה טובה מישראל.

אמר רבי יהושע בן לוי:
הרואה טי"ת [בי"ת] בחלום סימן יפה לו, מאי טעמא?
אילימא משום דכתיב: טוב אימא טבעו בארץ שעריה?
אלא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה לטובה, מן בראשית עד וירא אלהים את האור כי טוב לא כתיב בית טי"ת.

רבי שמעון בן טרפון אומר:
אזהרה לעוקב אחר נואף מנין?
תלמוד לומר: לא תנאף.

לא תנאף -
(כל הפרשה כתובה לעיל בפ' יתרו).

קול גדול ולא יסף -
(כתוב בפסוק ובבא משה אל אהל מועד):

סימן תתלא

ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך -
ולמה השמיע הקב"ה את קולו מתוך החושך ולא מתוך האור?
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה משיא את בנו ותלה בחופת בנו מסכות שחורות.
אמר להן: יודע אני שאין בני ממתין עם אשתו אלא ארבעים יום, שלא תאמרו למחר: המלך לא היה איסטרוגלוס ולא היה יודע מה שיארע לבנו.
כך המלך זה הקב"ה,
הבן אלו ישראל,
והכלה זו תורה,
והיה הקב"ה יודע שאין ישראל ממתינין בדברות אלא ארבעים יום לפיכך השמיע קולו מתוך החושך.

רבי יהודה אומר:
אדם מדבר עם חברו הוא שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו, וישראל שמעו אותו, ששמעו קולו של הקב"ה וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים, שנאמר: וכל העם רואים את הקולות.

רבי פנחס אומר:
כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה זכו להיות כמלאכי השרת ולא שלט בהם כל מין כינים, ובמותם לא שלטה בהם רמה, אשריהם בעולם הזה ולעולם הבא ועליהם הכתוב אומר: אשרי העם שככה לו.

כי מי כל בשר -
אלו היו אומות העולם יודעין מה אהל מועד יפה להם, היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות. אתה מוצא עד שלא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעין את קול הדבור ונתרזין מתוך פניקטיהון, שנאמר: כי מי כל בשר אשר שמע וגו' - אתה שומע וחיה ואומות העולם שומעין ומתין.

מי יתן והיה לבבם זה להם --
שני פעמים כתוב בספר תהלים:
מי יתן מציון, אחד בספר ראשון, ואחד בספר שני, ולמה כתוב?

אמר רבי לוי:
הרב אמר כתוב אחד והתלמיד כתוב אחד.
הרב אמר: מי יתן והיה לבבם זה להם.
והתלמיד אמר: ומי יתן את כל עם ה' נביאים.
ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה, אבל לעולם הבא מתקיימין שניהן. דברי הרב מנין?
שנאמר: ונתתי לכם לב חדש.
ודברי תלמיד מנין?
שנאמר: אשפוך את רוחי על כל בשר.

לך אמור להם וגו' -
(כתוב ברמז רע"ח).

אמר רב יוסף:
כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, דכתיב: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם.
ואומר: במשוך היובל המה יעלו.
מאי ואומר?
הכי קאמר מכדי כתיב: והיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה.

לך אמור להם -
למה לי?
שמע מינה (הוי) [כל] דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו וכו'.

תנן התם: הקורא את המגילה עומד ויושב יצא.
תנא: מה שאין כן בתורה, דאמר קרא: ואתה פה עמוד עמדי, אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אפילו הקב"ה מעומד.

אמר רבי (יהודה אמר רב) [אבוה]:
מנין לרב שלא ישב על גבי המטה וישנה לתלמידיו על גבי קרקע?
שנאמר: ואתה פה עמוד עמדי.

תניא: מימות משה עד רבן גמליאל הזקן לא היו לומדין תורה אלא מעומד.
משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו לומדין מיושב.
והיינו דתנן: משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה.

סימן תתלב

כתוב אחד אומר: ואשב בהר ארבעים יום.
וכתוב אחד אומר: ואנכי עמדתי בהר.

אמר רב:
עומד ולומד יושב ושונה.

ר' חנינא אמר:
לא עומד ולא יושב אלא שוחה.

אמר רבי יוחנן:
אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר: ותשבו בקדש ימים רבים.

רבא אמר:
רכות מעומד קשות מיושב.

רבי יהודה בן בתירא אומר:
פה אל פה אדבר בו -
פה אל פה - אמרתי לו פרוש מן האשה, שנאמר: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי.