המשך סימן תתנ

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן -
וכתיב: המאכילך מן במדבר למען ענותך.

רב אמי ורב אסי,
חד אמר:
אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.

וחד אמר:
אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל.

אמר רב יוסף:
מכאן לסומין שאוכילין ואינן שבעין, מאי קרא: טוב מראה עינים מהלך נפש.

אמר אביי:
האי מאן דאית ליה סעודתא לא ניכלה אלא ביממא.

רבי אלעזר ברבי שמעון שאל את ר' שמעון בן לקוניא חמוי:
א"ל: מהו דין דכתיב: שמלתך לא בלתה מעליך, שמא כלי קורייס היו מהלכים עם ישראל במדבר?
א"ל: ענני כבוד היו מעטפין (בהן) [אותן]. ולא היו בלין.
א"ל: שמלתך לא בלתה מעליך.
ולא היו גדלין?
א"ל: חלזון הזה כל מה שהוא גדל נרתיקו גדל עמו.
ולא היו צריכין תכבוסת?
א"ל: ענני כבוד היו מגהצין אותן, ואל תתמה אמייטון הזה אין מגהצין אותן אלא באור.
א"ל: ולא היה ריחן קשה מריח הזיעה?
א"ל: מתלכלכין היו בדשאי הבאר, שנאמר: וריח שלמותיך כריח לבנון וגו'.

וידעת עם לבברך -
(כתוב ברמז ש"ג).

אמר רבא (אמר רב סחורה) [ואיתימא רב חסדא]:
אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר: נחפשה דרכינו וגו', פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו'.
תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח.

פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' (חמא) [אחא] בר חנינא חד אמר:
אלו הן יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו',

וחד אמר:
כל שאין בהן בטול תפלה, שנאמר: ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי.

א"ר אבא בריה דר' חייא בר אבא:
אלו ואלו יסורין של אהבה הן, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח.
אלא מה תלמוד לומר: ומתורתך תלמדנו?
דבר זה מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין:
מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה.

והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש:
נאמר ברית במלח,
ונאמר ברית ביסורין,
מה ברית האמור במלח מלח ממתקת כל הקרבן
אף ברית האמורה ביסורין יסורין ממרקין כל גופו של אדם.

א"ר ביסנא:
אין אדם בעולם בלא יסורין, חושש בשניו אינו יכול לישון, בעינו אינו יכול לישון, יגע בתורה אינו ישן, זה ער וזה ער הוי אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו', ואם בא להקפיד מתורתך תלמדנו כו' (כדלעיל):
באברהם כתיב: ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא, קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא וירד אברם מצרימה.

ר' חמא חמי חד סגי נהורא, דיתיב ולעי באורייתא.
א"ל: שלם לך בר אוריא,
א"ל ההוא גברא: בר עבדין,
א"ל: שאתה בן חורין לעוה"ב.

א"ר יודן:
כתיב ואם שן עבדו וגו'.

ארץ נחלי מים -
א"ל הקב"ה לאברהם: אתה אמרת יוקח נא מעט מים וכו' (כדכתוב לעיל):

אמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק:
כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר: ארץ חטה ושעורה וגו'.

ופליגא דר' (יוחנן) [חנן] דאמר ר' (יוחנן) [חנן]:
כל הפסוק הזה לשעורין נאמר.
חטה – דתנן: הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו (בקומצו) [בידיו] הוא והן טמאים מיד, היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו (בידיו) [באצבעותיו] הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהה בכלי אכילת פרס.
תנא: פת חיטין ולא פת שעורין ומיסב ואוכלה בלפתן.
שעורה – לכדתנן: עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל.
גפן - כדי רביעית יין לנזיר.
תאנה - כגרוגרת להוצאת שבת.
רמון – כדתנן: כל כלי בעלי בתים שעורן כרמונים.

ארץ זית שמן -
א"ר יוסי בר חנינא:
ארץ שכל שעוריה כזיתים. כל שעוריה כזיתים סלקא דעתך והא איכא הנך דאמרן, אלא ארץ שרוב שעוריה כזיתים.
דבש - ככותבת הגסה ביום הכפורים.

רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא, אייתו קמייהו (תאני) רמוני ותמרי,
שקל רב (חסדא) [המנונא] ובריך אתמרי ברישא.
א"ל [רב חסדא] לא סבר מר להא דרב יוסף ואיתימא רב יצחק כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה.
א"ל: זה שני לארץ וזה חמישי לארץ.
א"ל: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך.
אכל ענבים תאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות, דברי רבן גמליאל.

וחכמים אומרים:
ברכה אחת [מעין שלש].
מאי טעמא דרבן גמליאל?
דכתיב ארץ חטה ושעורה, וכתיב: ואכלת ושבעת וברכת.
ורבנן: אשר לא במסכנת תאכל בה לחם הפסיק הענין.
ורבן גמליאל ההוא מיבעי ליה למעוטי הכוסס את החטה.

א"ל אביי לרב דימי:
מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש?
א"ל: דפרי על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה (שנתת) שהנחלת לאבותינו רחם ה' אלהינו עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ובנה את ירושלים עירך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה כי אל טוב ומטיב אתה ברוך אתה ה' על העץ ועל פרי העץ.
דחמשת המינין פותח על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה.
דחמרא על הגפן ועל פרי הגפן וחותם על הארץ ועל הפירות.

סימן תתנא

ארץ זית שמן ודבש -
זית - זו אגורי.
דבש - זה דבש תמרים.

אשר אבניה ברזל -
כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם, שנאמר: ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אל בוניה.

אמר רבינא:
אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא דכתיב: והסר כעס מלבך.
מנין לברכת המזון מן התורה?
דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת וכו' (כדכתוב ברמז רי"ט).
עד כמה מזמנין?
עד כזית.

רבי יהודה אומר:
עד כביצה, באקראי פליגי.

רבי מאיר סבר:
ואכלת ושבעת וברכת - שעור אכילה בכזית.

רבי יהודה סבר:
אכילה שיש בה שביעה, הוי אומר זו כביצה.

דרש רב עוירא:
זימנין אמר ליה משמיה דרבי אמי וזימנין.

אמר לה משמיה דרבי אסי:
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: כתוב בתורתך: אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר: ישא ה' פניך אליך?!
אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה.
ברכת המזון בכל לשון, שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת בכל לשון שהוא מברך.

ורם לבבך -
(כתוב בפסוק ודי זהב).

רבי יוחנן אמר:
כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו כופר בעיקר, שנאמר: ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. אזהרה לגסי הרוח מנין?

אמר רבא אמר זעירי:
שמעו והאזינו ואל תגבהו.

רב נחמן בר יצחק אמר מהכא:
ורם לבבך ושכחת -
וכתיב: השמר לך פן תשכח את ה'.

וכדבי אבין אמר רבי אילעאי:
כל מקום שנאמר: השמר פן וְאַל אינו אלא לא תעשה.

בר קפרא אמר:
קיצי בידך וקיצך בידי קיצי בידך ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך.
וקיצך בידי אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

המוליכך במדבר הגדול והנורא -
(כתוב ברמז רכ"ז).

להטיבך באחריתך -
(כתוב בתחלת פרשת ראה):

והיה אם שכח תשכח -
כל מקום שאתה מוצא אכילה ושביעה שם אתה מוצא אזהרה.
בשמע ישראל - כתיב ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם.
וכן במקום אחר ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח.
אף כאן מה כתיב למעלה מן הענין?
פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת.

דבר אחר:
אם שכח תשכח -
א"ל משה: הרי אני מגיד אם עשיתם אלילים כי אבד תאבדון.
ולא עוד, אלא כגוים אשר ה' מאביד מפניכם - מה הכנענים כיון שגלו מפניכם מעט מעט גלוי שנאמר: מעט מעט אגרשנו, כך אתם כעת הראשון הקל ארצה זבולון וגו' והאחרון הכביד ויגל לראובני ולגדי.

דבר אחר:
כגוים - מה הכנענים מיד שנכבשה הארץ וכבשו ישראל את יריחו ותפול החומה תחתיה
אף אתם טבעו בארץ שעריה.

מה יריחו ותפול החומה תחתיה,
אף אתם טבעו בארץ שעריה.

מה יריחו ויעל העם העירה איש נגדו,
אף אתם תקעו עליה אהלים סביב.

ביריחו וירע העם ויתקעו בשופרות,
ואתם עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר.
אמר להם הקב"ה: בעוה"ז נטעו אתכם משה ויהושע, כשם שבשר ודם עובר כך נטיעותיו עוברים, אבל לעתיד לבא אני הוא שנוטע אתכם כשם שאני חי וקיים כך נטיעותי קיימות שנאמר: ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם: