המשך סימן תתנא

בצדקתי הביאני ה' -
לא בצדקתך ובישר לבבך,
וידעת כי לא בצדקתך,
הרי שלש.
א"ל הקב"ה: לא עשיתי לא בשביל אברהם ולא בשביל יצחק ולא בשביל יעקב, בשביל מה עשיתי?
בשביל שמי הגדול.
וכן הוא אומר: למעני למעני אעשה שני פעמים, כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי, ויושיעם למען שמו אף באדום כן למעני למעני.

ואשב בהר -
(כתוב בואתחנן פ' ואתה פה עמוד עמדי):

סימן תתנב

לחם לא אכלתי -
מתלא אמר:
עלת לקרתא הלך בנימוסה, למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם שנאמר: ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אבל (למעלה) [למטה] שיש אכילה ושתיה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. כיון שעשו ישראל אותו המעשה, מיד יצאה כעס על משה שהעלה הערב רב עמם.
א"ל: (לך) [קום] רד מהר מזה כי שחת עמך.
א"ל משה: עמי חטאו ועמך לא חטאו?
א"ל הקב"ה: עמך חטאו,
אמר לו: ומי מפייסני שעמי חטאו?
אמר לו: מי שנעשה בו המעשה מפייסך.
אמר לו משה: ויודע הוא.
אמר לו הקב"ה: ידע שור קונהו ידע הוא תורא מאן הוא קנאיה מאן הוא נפחיה.
בא השור אמר לו הקב"ה לפני משה: מי עשאך?
אמר לו: חמור אלו המצרים אשר בשר חמורים בשרם.
אמר לו הקב"ה: שמא ישראל?
א"ל: ישראל לא ידע עמי לא התבונן,
אמר לו: וממנו אני קופץ לסניגוריא עמי חטאו ועמך לא חטאו אל תשחת עמך,
כיון שלמד משה סניגוריא עליהן, מיד וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
כיון שמת משה סניגורין של ישראל, היה הקב"ה נזכר לו שלא נמצא סניגור כמותו: ויזכור ימי עולם משה עבדו.
אמר הקב"ה: בעולם הזה היה בשר ודם נעשה לכם סניגור ומושיע אתכם אבל לעתיד לבא אני בכבודי נעשה לכם סניגור בפני שרי אומות העולם ומושיע אתכם מהם, שנאמר: אני מדבר בצדקה רב להושיע.

קום רד וגו' כי שחת עמך –
(כתוב בפרשת כי תשא):

הרף ממני ואשמידם -
כל דבור שיצא מפני הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, שנאמר: הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי גדול, ואף על גב דבעא רחמי ובטלה אפילו הכי אוקמוהו בזרעיה שנאמר: ובני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה וגו' ובני רחביה רבו למעלה, למעלה מששים רבוא, אתיא רביה רביה, כתיב הכא: רבו.
וכתיב התם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו.

שנו רבותינו:
מתוך כעס רצון, דכתיב: הרף ממני ואשמידם מיד וינחם ה' על הרעה.
מתוך רוגז רחמים - ברוגז רחם תזכור.
מתוך צרה רוחה - ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.
מתוך ריחוק קירוב - במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
מתוך נפילה קימה - כי נפלתי קמתי.
מתוך אפלה אורה - כי אשב בחשך ה' אור לי.

ואתפוש בשני הלוחות -
(כתוב ברמז שצ"ו):

אמר רבי אלעזר:
גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב כי יגרתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה בסתר כתיב: מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה וגו'.

ואתנפל לפי ה' -
(את) [כראשונה]

ארבעים יום -
(כתוב למטה ברמז תתיא).

סימן תתנג

כי יגורתי מפני האף והחמה -
דרש ר' יהודה בר (רבינא) [ביונא]:
בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד ותקח צפורה צור וגו' מיד וירף ממנו, באותה שעה בקש משה להרגן, שנאמר: הרף מאף ועזוב חמה.

ויש אומרים:
הרגו לחמה, דכתיב: חמה אין לי,
והכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה.
תרי חמה הוו.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
כשעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה:
אף,
וחמה,
קצץ,
ומשחית,
והשמד.
מה עשה?
נתלה בזכות אבות זכור לאברהם ליצחק ולישראל, מיד נתמלא הקב"ה רחמים שנאמר: וינחם ה' על הרעה מיד נסתלקו ממנו שלשה, נשתיירו אף וחמה ועדיין היה משה מתירא, שנאמר: כי יגורתי מפני האף והחמה.
א"ל: רבש"ע, לית אנא יכיל למיקם בתרויהון קום את בחד ואנא בחד, הדא הוא דכתיב: קומה ה' באפך.
ומנין שעמד משה בחמה?
שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה.

ואת חטאתכם -
(כתוב בפסוק אבד תאבדון).

מבלי יכולת ה' -
(כתוב ברמז תשמ"ד):

סימן תתנד

(ואתנפל) [ואתפלל] אל ה' -
כל המאריך בתפלה אין תפלתו חוזרת ריקם, מנלן?
ממשה רבינו, שנאמר: ואתפלל וגו' וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא, והני מילי דלא מעיין בה אבל מעיין בה בא לידי כאב לב, שנאמר: תוחלת ממושכה מחלה לב.

פסל לך -
(כתוב ברמז שצ"ו).

אשר שברת -
(כתוב ברמז תשמע מינה ושס"ז)

אשר שברת ושמתם בארון -
מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון.

אמר ריש לקיש:
פעמים שבטולה של תורה זו היא יסודה, דכתיב: אשר שברת.
אמר לו הקב"ה למשה: יישר כחך ששברת

(דאמר מר:
לוחות ושברי לוחות מונחין בארון).