[רש"י (א) בעת ההוא - לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר לי פסל לך, ואחר כך ועשית לך ארון, ואני עשיתי ארון תחלה, שכשאבוא והלוחות בידי היכן אתנם. ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל, שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכיפורים, כי ברדתו מן ההר ציווה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה משכן תחלה [ו] ואחר כך ארון וכלים, נמצא זה ארון אחר היה. וזהו שהיה יוצא עימהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה:]

אות ו
כלומר אל תאמר: ודאי לא נצטווה על מלאכת המשכן אלא לאחר יום הכפורים, אבל בצלאל עשה ארון בתחלה ואחר כך משכן, ואם כן איכא למימר דזהו הארון שעשה בצלאל לכן פירש ובצלאל עשה המשכן תחלה כו'.

[רש"י (ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה - מה עניין זה לכאן?
ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר לג, לא) ויסעו ממוסרות וגו'?
ועוד, שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת?
צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרה [ז] להר ההר, אלא אף זו מן התוכחה, ועוד זאת עשיתם כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד:]

אות ז
ומה שפירש רש"י בפרשת חקת שבע מסעות ממוסרה להר ההר, מפורש בריש פרשת אלה מסעי.

[רש"י (ח) בעת ההוא הבדיל ה' וגו' - מוסב לעניין הראשון:
בעת ההוא - בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם [ח] המקום מכם. וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן לומר שאף בזו לא טעו בה בני לוי, אלא עמדו באמונתם:
לשאת את ארון – הלווים [ט]:
לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו - הכוהנים, והוא נשיאת כפים:]

אות ח
והא דכתיב הבדיל וגו', והא עדיין לא הבדיל עד שנה שניה משהוקם המשכן. צריך לומר, הבדיל הקדוש ברוך הוא במחשבה. ועל כרחך אתה צריך לפרש כן, מדכתיב אחרי כן ואנכי עמדתי בהר, דקאי נמי אבעת ההיא שהיא שנה ראשונה, והוא אחר העגל ובזה ניחא מה שלא פירוש רש"י הקרא כסדר הכתוב בתורה.

אות ט
רצונו לתרץ, דבפסוק הבדיל וכו' משמע דלוים גם כן מברכין, וזה אינו. לכן פירש לשאת את ארון - היינו הלוים,, לעמוד לפני ה' ולשרתו ולברך בשמו - היינו כהנים.

[רש"י (ט) על כן לא היה ללוי חלק - לפי שהובדלו לעבודת מזבח [י] ואינן פנוין לחרוש ולזרוע:
ה' הוא נחלתו - נוטל פרס [כ] מזומן מבית המלך:]

אות י
כלומר, לא מצד שנתקדשו להיות משרתי עליון כמובן מן הקרא, דאדרבה ראוי להרבות שכרם ולא למעטם.

אות כ
והם התרומות ומעשרות ויהיה מאמר ה' הוא נחלתו, הוא תשובה על מאמר לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו, יחוייב מזה ליתן להם פרנסה אחרת תמורת החלק והנחלה. וכשאמר ה' הוא נחלתו, יחויב בהכרח שיפורש על הפרס, שהם התרומות ומעשרות. ואמר מזומן, להודיע, שזה שנתן להם במקום החלק שנתן לישראל, הוא מפני שזה מזומן בלי עמל, ואין צריכין לעמל עד שימנעו מעבודת המזבח.

[רש"י (י) ואנכי עמדתי בהר - לקבל הלוחות האחרונות. ולפי שלא פירש למלעלה כמה עמד בהר בעליה אחרונה זו, חזר והתחיל בה:
כימים הראשונים - של לוחות הראשונות [ל], מה הם ברצון אף אלו ברצון. אבל האמצעיים שעמדתי שם להתפלל עליכם היו בכעס:]

אות ל
שהם כלים בשבעה עשר בתמוז ולא הכלים בעשרים ושמנה באב, דהא דהוקשו ארבעים ימים האחרונים לראשונים לא בא להשמיענו שהיו ברצון שלם כמו הראשונים, דזה אינו שהרי הראשונים היו ברצון גמור. שהרי עדיין לא חטאו בעגל. אבל האחרונים לא היו ברצון אלא לענין נתינת הלוחות, אבל לענין כפרת העגל לא היה עד סוף ארבעים יום שהוא יום כפור, שאז אמר סלחתי כדבריך, ועל כן הוקבע היום לכפרת ולסליחה. רק ההיקש בא להודיענו, שאלו ארבעים יום הנזכרים בפסוק ואנכי עמדתי בהר, אינם ארבעים האמצעים, אלא ארבעים אחרים שהיו ברצון ולא בכעס, מזה נלמוד שמשה עמד בהר מאה ועשרים יום.

[רש"י (יא) ויאמר ה' אלי וגו' - אף על פי שסרתם מאחריו [מ] וטעיתם בעגל, אמר לי (שמות לב, לד) לך נחה את העם:]

אות מ
דאם לא כן, מה לענין זה בתוך התוכחות.

[רש"י (יב) ועתה ישראל - אף על פי שעשיתם כל זאת, עודנו רחמיו וחיבתו עליכם, ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגו':
כי אם ליראה וגו' - רבותינו דרשו מכאן:
הכל בידי שמים [נ] חוץ מיראת שמים:]

אות נ
פירוש דסבירא להו שהמקרא הזה אינו דבוק עם הקודמים לו, רק התחלת דבור הוא, ולהודיעך שהכל בידי שמים חוץ כו'. ולכן אין שואל ממך כי אם ליראה אותו, וכיוצא בו מפעולות האדם הבחיריים, שאם ירצה יפעול ואם לא ירצה לא יפעול, ובכללם יראת השם. (הרא"ם).

[רש"י (יג) לשמור את מצוות ה' - ואף היא לא לחנם [ס], אלא לטוב לך, שתקבלו שכר:]

אות ס
רצונו לתרץ דברישא דקרא אמר לשמור את מצות ה' להנאתו של הקדוש ברוך הוא ובסיפא דקרא כתיב לטוב לך - משמע להנאתן של ישראל. לכן פרש ואף היא כו'. רצונו לומר: ודאי בשבילו תעשו אבל מכל מקום אף לכם לא לחנם אלא לטוב לכם.

[רש"י (יד) הן לה' אלוהיך – הכל [ע] ואף על פי כן רק באבותיך חשק ה' מן הכל:]

אות ע
רצונו לומר, כל מה שכתיב בקרא שמים ושמי שמים והארץ.

[רש"י (טו) בכם - כמו שאתם רואים אתכם חשוקים [פ] מכל העמים היום הזה:]


אות פ
רצונו לתרץ, למה לי בכם לא הוה ליה למימר רק ויבחר בזרעם אחריהם מכל וגו'. לכן פירש כמו שאתם חשוקים כו'. כלומר בכם אתם רואים שהקדוש ברוך הוא בחר בכם ובזרעכם, שהרי אתם רואים אתכם חשוקים מכל העמים, ואמר היום הזה מפני שפירוש מלת בכם ממש, והם היו נמצאים בפועל כיום הזה, ולא יפול בו כ"ף הדמיון. כי דבוק הוא עם ויבחר בזרעם אחריהם, כאלו אמר: ובחר בזרעם אחריהם כיום הזה מכל העמים.

[רש"י (טז) ערלת לבבכם - אוטם לבבכם [צ] וכיסויו:]

אות צ
וכסויו שהוא אטומו, וכן כתב בפרשת וארא עיין שם.

[רש"י (יז) ואדני האדנים - לא יוכל שום אדון [ק] להציל אתכם מידו:
לא ישא פנים - אם תפרקו [ר] עולו:
ולא יקח שחד - לפייסו בממון:]

אות ק
דאם לא כן, כי ה' הוא האלהים והאדון מיבעי ליה. ועוד, כיון שהוא האל על כעל האלהים, מכל שכן שהוא האדון על כל האדונים אלא וכו'.

אות ר
מפני שמשוא פנים בכל מקום הוא לזכות את החייב או לוותר לו עונשו, וכן המקח שוחד. ובשם יתברך לא יפול בו לזכות את החייב, רק לוותר עונשו, הוכרח לפרש לוותר, ואמר שאם תפרקו עולו לא ישא וכו', כלומר לוותר עונשיכם, גם לא יקח שוחד וכו'. שפירושו לוותר עונשיכם כמנהג לוקחי שוחד. והכתוב הזכיר שניהם, מפני שהויתור יהיה פעם משום משוא פנים, פעם מפני שוחד. כתב הרא"ם לא ידעתי מה ממון נופל אצל הקדוש ברוך הוא ולמה לא פירש: ולא יקח שוחד המצוה במקום עבירה, שיוותר לו עונש העבירה שעבר בעבור המצוה שעשה, אלא יתן לו שכרו בעבור המצוה ויענוש בעבור העבירה שעבר. וצריך עיון. עד כאן לשונו.

[רש"י (יח) עשה משפט יתום ואלמנה - הרי גבורה [ש], ואצל גבורתו אתה מוצא ענוותנותו:
ואהב גר לתת לו לחם ושמלה - ודבר חשוב הוא זה [ת], שכל עצמו של יעקב אבינו על זה נתפלל, (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש:]

אות ש
כלומר ממה שכתוב בתחלה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' הרי גבורה. לכך סמך לו עושה משפט יתום ואלמנה וגו', להודיע ענותנותו.

אות ת
פירוש ולא תחשוב שדבר קטון הוא לתת לגר לחם ושמלה, שנראה מזה שאין לו גבורה ויכולת יותר מזה. שהרי לעיל מיניה כתיב: עושה משפט יתום, הרי גבורה.

(יט) כי גרים הייתם - מום שבך [א] אל תאמר לחברך:

אות א
פירוש כאלו אמר: ואהבתם את הגר ולא תונהו בדברים. ולכן נאמר אחריו גבי גרים הייתם מום שבך וכו'. אבל האהבה סתם שפירושו להיטיב לו, לא יפול עליו כי גרים הייתם, שבשביל שהיו גרים אינם מחויבים להיטיב לגר, כדפירש רש"י בפרשת משפטים. ועיין בבבא מציעא (דף נ"ט).

[רש"י (כ) את ה' אלוהיך תירא - ותעבוד לו ותדבק בו ולאחר שיהיו בך כל המידות הללו [ב] אז בשמו תשבע.]

אות ב
תקן בזה כמה ענינים: כתב ותעבוד במקום אותו תעבוד, שאין צריך למלת אותו אלא תירא ותעבוד, וכתב ותדבק בו במקום ובו תדבק, כדי שיהיו כל הפעולות נמשכות זו אחר זו, תירא ותעבוד ותדבק. ובתוספת מלת אז, לא יהיה ובשמו תשבע מצות עשה כמובן מן הקרא. ויהיה וי"ו ובשמו מיותר. ויתוסף מלת אם, ויהיה שיעור הכתוב כאלו אמר אם תירא ותעבוד ותדבק אז תשבע, כלומר, אז מותר לך לישבע. ולא מצוה שתשבע, כמובן מקרא.