[רש"י (א) את כל הדבר - קלה כחמורה:
תשמרו לעשות - ליתן לא תעשה על עשה האמורים בפרשה.
שכל הישמר לשון לא תעשה הוא, אלא שאין לוקין על הישמר של עשה:
לא תסף עליו - חמישה טוטפות בתפילין, חמישה [ג] מינין בלולב, ארבע ברכות בברכת כוהנים:]

אות ג
עיין לעיל פרשת ואתחנן ושם פירשתי. והא דפירוש ה' מינים שבלולב היינו אם אגדן באגודה אחת דאז הוא עובר, דאם לא אגדן באגודה אחת אינו עובר, ואפילו למאן דאמר לולב אין צריך אגד, מכל מקום שמעינן מיניה דאם אגדן אית ביה משום בל תוסיף.

[רש"י (ב) ונתן אליך אות - בשמים, כענין שנאמר בגדעון (שופטים ו, יז) ועשית לי אות, ואומר (שם ו, לט) יהי נא חורב אל הגזה וגו':
או מופת - בארץ אף על פי כן לא תשמע לו.
ואם תאמר מפני מה [ד] נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות?
כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם:]

אות ד
פירוש, דקשה לרש"י, דהא כל כי הוא נתינת טעם אשלמעלה, והכא מאי נתינת טעם הוא? לכן פירש ואם תאמר וכו', והוי שפיר נתינת טעם.

[רש"י (ה) ואת מצותיו תשמרו - תורת משה:
ובקולו תשמעו - בקול הנביאים [ה]:
ואתו תעבודו – במקדשו [ו]:
ובו תדבקון - הדבק בדרכיו [ז]:
גמול חסדים,
קבור מתים,
בקר חולים,
כמו שעשה הקב"ה:]

אות ה
פירוש משום דמצותיו תשמרו תורת משה כולה במשמע, שכל המצות נכללין בה, אם כן מאי ובקולו תשמעו, אלא לרבות קול הנביאים.

אות ו
דעבודה זו מיירי בקרבנות שהוא במקדש, דאי בעבודת מצות הרי כבר אמור.

אות ז
והא דלא פירש רש"י לעיל בפרשת עקב דכתיב נמי ובו תדבק ויש לומר משום דפשוטו של מקרא ובו תדבק פירושו הוא: הדבק בדרכיו גמול חסדים וכו'. אבל הכא משום דלא נטעה לומר ולפרש הקרא אחרי ה' תלכו וגו', ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו, אז בו תדבקון להיות כל השגחתו עליכם, לכך הוצרך לפרש הדבק בדרכיו וכו'.

[רש"י (ו) סרה - דבר המוסר מן העולם שלא היה ולא נברא ולא צויתיו לדבר כן, דישטולוד"א בלע"ז [הסרה]:
והפדך מבית עבדים - אפילו אין לו עליך אלא [ח] שפדאך, דיו:]

אות ח
דאם לא כן, הפודך מבית עבדים למה לי? הרי כתיב המוציא אתכם מארץ מצרים, וכיון שהוציאם כבר יצאו לחירות.

[רש"י (ז) כי יסיתך - אין הסתה אלא גירוי, שנאמר (שמואל א' כו יט) אם ה' הסיתך בי [ט], אמיטר"א בלע"ז [יסית], שמשיאו לעשות כן:
אחיך - מאב:
או בן אמך – מאם [י]:
חיקך - השוכבת בחיקך ומחוקה בך אפיקייד"א בלע"ז [דבוקה].
וכן (יחזקאל מג, יד) ומחיק הארץ, מיסוד התקוע בארץ:
אשר כנפשך - זה אביך [כ].
פירש לך הכתוב את החביבין לך, קל וחומר לאחרים:
בסתר - דבר הכתוב בהווה, שאין דברי מסית אלא בסתר.
וכן שלמה הוא אומר (משלי ז, ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה:
אשר לא ידעת אתה ואבותיך - דבר זה גנאי גדול הוא לך שאף האומות אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם, וזהו אומר לך עזוב מה שמסרו לך אבותיך:]

אות ט
ואם תאמר, מתחלה פירש אין הסתה אלא לשון גירוי, ואחר כך כתב שהוא משיאו וכו' שלשון זה משמע שהוא לשון הטעאה. כבר תירץ הרא"ם בפרשת בראשית בפסוק הנחש השיאני, וכתב: אף על פי שסתם לשון הסתה הוא מלשון הטעאה, מכל מקום מה שפירש רש"י כאן אין הסתה אלא לשון גירוי שמשיאו וכו', הוא מפני שהגירוי עצמו הוא אינו בא אלא מדברי המטעים. ופירוש שמשיאו לעשות כן - מטעהו לעשות כן.

אות י
ויחסר וי"ו ובן אמך. כי לא יתכן לומר רק אחיך מן האב ומן האם, דהא כבר מצאנו דנקרא אחיך אפילו מן האב, כמו שנים עשר אחים אנחנו וכמו כי ישבו אחים יחדו אלא על כרחך או נקט קרא, כי אחיו מן האב יותר חביב לו מאח מן האם.

אות כ
ויחסר מלת או, כי אין האב נקרא ריע בשום מקום.

[רש"י (ח) הקרובים אליך או הרחוקים - למה פרט קרובים ורחוקים?
אלא כך אמר הכתוב, מטיבן של קרובים אתה למד טיבן של רחוקים, כשם שאין ממש בקרובים כך אין ממש ברחוקים:
מקצה הארץ - זו חמה ולבנה [ל] וצבא השמים שהן מהלכין מסוף העולם ועד סופו:]

אות ל
דאם לא כן לא היה לו לכתוב אלא הרחוקים ממך עד קצה הארץ.

[רש"י (ט) לא תאבה לו - לא תהא תאב לו [מ]. לא תאהבנו. לפי שנאמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך, את זה לא תאהב:
ולא תשמע אליו - בהתחננו על נפשו למחול לו, לפי שנאמר (שמות כג, ה) עזוב תעזוב עמו [נ], לזה לא תעזוב:
ולא תחוס עינך עליו - לפי שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, על זה לא תחוס:
ולא תחמול - לא תהפוך בזכותו:
ולא תכסה עליו - אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק:]

אות מ
דאי אפשר כמשמעו, שלא תרצה לדבריו ושלא לקבל דברי המסית אותך, דאם כן מאי לא תחוס עינך עליו וגו' כי הרוג תהרגנו וגו'? הוא עומד להרוג, וקא מזהיר שלא להתרצות לדבריו ולא לקבל דבריו לעבוד אלהים אחרים.

אות נ
ותרגם אונקלוס משבק תשבק מה דבלבך עלוהי, היינו השנאה דבלבך ותמחול לו והא דפירש רש"י לעיל לעזור לו, וכאן פירש שהוא לשון מחילה. יש לומר דלעיל פירש לפי פשוטו וכן פירש מהרא"י.

[רש"י (י) כי הרג תהרגנו - [אם יצא מבית דין זכאי, החזירהו לחובה] יצא מבית דין חייב, אל [ס] תחזירהו לזכות:
ידך תהיה בו בראשונה - מצווה ביד הניסת להמיתו. לא מת בידו, ימות ביד אחרים, שנאמר ויד כל העם וגו':]

אות ס
ואף על גב דדברה תורה כלשון בני אדם, כתב הרא"ם הני מילי היכא דליכא למדרש ליה, אבל היכא דאיכא למדרש דרשינן. ונראה לי דקשה ליה לרש"י דהרוג תהרגנו יתירא היא, דהא כתיב אחר זה ידך תהיה בו בראשונה להמיתו. אלא וכו'.

[רש"י (יג) לשבת שם - פרט לירושלים [ע] שלא ניתנה לדירה:
כי תשמע וגו' לאמר - אומרים כן [פ], יצאו וגו':]

אות ע
פירוש לאדם אחד. אלא לכל ישראל, מי שרוצה לדור בתוכה הרשות בידו, כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים.

אות פ
כלומר אין פירושו כמו לאמר בכל מקום, שפירושו שיחזור ויאמר, או אמור להם דברי כבושים. אבל לאמר האמור פה הוא דבוק עם יצאו אנשים שלאחריו.

[רש"י (יד) בני בליעל - בלי עול. שפרקו עולו של מקום:
אנשים - ולא נשים [צ]:
ישבי עירם - ולא יושבי עיר אחרת.
מכאן אמרו אין נעשית עיר הנידחת עד שידיחוה אנשים, ועד שיהיו מדיחיה מתוכה:]

אות צ
דאם לא כן אנשים למה לי, הא כתיב בני בליעל ולכך הפך רש"י לפרש בליעל קודם לאנשים.

[רש"י (טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב - מכאן למדו שבע חקירות מריבוי המקרא.
כאן יש שלוש דרישה וחקירה והיטב. ושאלת, אינו מן המניין, וממנו למדו בדיקות.
ובמקום אחר הוא אומר (דברים יט, יח) ודרשו השופטים היטב.
ועוד במקום אחר הוא אומר (שם יז, ד) ודרשת היטב.
ולמדו היטב היטב לגזירה שווה, ליתן [ק] האמור של זה בזה:]

אות ק
וכאלו כלם כתובים במקום אחד ודרשת וחקרת היטב ודרשו השופטים היטב, ודרשת היטב הרי שבע.