[רש"י (א) לא תתגודדו - לא תתנו גדידה [ר] ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים:
בין עיניכם - אצל הפדחת.
ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא כא, ה) לא יקרחו קרחה בראשם, לעשות כל הראש כבין העיניים:]

אות ר
פירוש משום דאזהרה לא תפול אלא על הפועל שבידו לפעול הדבר. ולא על הפעול, כלומר שנעשה בו המעשה. ומפני שמלת לא תתגודדו מורה על הרוב על הפעול, משום הכי פירש: לא תתנו גדידה בבשרכם. ונקט גדידה ושרט להודיע שגדידה מענין שרט והם שמות נרדפים. וכבר פירשתי בפרשת אמור עיין שם כי שם הכל מפורש.

[רש"י (ב) כי עם קדוש אתה - קדושת עצמך מאבותיך [ש].
ועוד, ובך בחר ה':]

אות ש
פירוש קדושתך אינה משלך אלא מאבותך. דאם לא כן, למה הוצרך לומר אחריו ובך בחר ה', שפירש ועוד שבחר בך הרי כאן שתים, והלא מקדושת עצמם מחוייב שיבחר בם ה'.

[רש"י (ג) כל תועבה - כל שתיעבתי לך [ת], שאם צרם אוזן בכור כדי לשוחטו במדינה, הרי דבר שתיעבתי לך כל מום לא יהיה בו, ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו המום.
בשל בשר בחלב הרי דבר שתיעבתי לך, והזהיר כאן על אכילתו:]

אות ת
ואם תאמר היאך אנו אוכלים תרנגולים ובהמות מסורסים דהא תעבתי לך שאסור לסרסן ויש לומר מדאיצטריך קרא גבי סירוס למיסר לגבוה לא תקרב, הא להדיוט שרי.

[רש"י (ו) מפרסת - סדוקה כתרגומו:
פרסה - פלנט"א [א] [כף רגל]:
ושסעת - חלוקה בשתי צפרנים שיש סדוקה ואינה חלוקה בצפרנים והיא טמאה:
בבהמה - משמע מה שנמצא בבהמה אכול [ב].
מכאן אמרו שהשליל ניתר בשחיטת אמו:]

אות א
לא שמפרסת מגזרת פרסה, שאלו היה מפרסת מגזירת פרסה, היה הגמל הכתוב בו ופרסה איננו מפריס, שאין לו פרסה שידרוך על הארץ, וזה אינו. לכך פירש מפרסת לשון סדק, כלומר שהפרסה סדוקה.

אות ב
פירוש מדכתיב ברישא דקרא: וכל בהמה מפרסת פרסה וגו', מה תלמוד לומר בבהמה אותה תאכלו? שדי בהמה דרישא דקרא אבהמה דסיפא דקרא ודרוש הכי: בהמה הנמצאת בבהמה תאכלו. והם דנקט רש"י לשון שליל, דבא לאפוקי וכו'.

[רש"י (יא) כל צפור טהורה תאכלו - להתיר משולחת [ג] שבמצורע:]

אות ג
פירוש כל ריבוי הוא לרבות המשולחת וזה אשר לא תאכלו לאסור השחוטה, נראה דדריש כן דוזה אשר לא תאכלו יתור הוא, דהא כתיב בסופו וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו, אלא לאסור השחוטה דמצורע. ובגמרא פריך: ואיפוך אנא, דמשולחת לאיסור והשחוטה להיתר. ומשני, לא אמרה תורה שלח לתקלה, שתהא למכשול עון כשיקחנה ויאכלנה. והקשה הרא"ם: ואם תאמר, אי הכי למה לי רבויא דכל צפור לרבות המשולחת. ויש לומר, אסמכתא בעלמא הוא, וכן כתב רש"י שם בהדיא קידושין (דף נ"ו).

[רש"י (יג) והראה ואת האיה וגו' - היא ראה היא איה היא דיה [ד].
ולמה נקרא שמה ראה?
שרואה ביותר.
ולמה הזהיר בכל שמותיה?
שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, שלא יהא האוסרה קורא אותה ראה והבא להתיר אומר, זו דיה שמה או איה שמה, וזו לא אסר הכתוב.
ובעופות פרט לך הטמאים [ה], ללמד שהעופות הטהורים מרובים על הטמאים, לפיכך פרט את [ו] המועט:]

אות ד
והוכחת רש"י הוא: מכדי משנה תורה לאסופי הוא דאתא אמה שכתב למעלה בתורת כהנים, ואם כן למה לא כתיב הכא ואת הדאה ואת הראה, ולהורות דלהוסיף בא כמו שאמרו למה נשנית בבהמה. משום השסועה שלא נאמרה בויקרא אם כן מאי שנא התם דכתיב דאה, ומאי שנא הכא דכתיב ראה ולא דאה? אלא שמע מינה ראה ודאה אחת היא. ומשום הכי לא כתב הכא דאה, דאם כן הוה אמינא דאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קא אתי, משום הכי לא נקט קרא כאן אלא ראה, ולהורות שדאה וראה אחת היא, ותו קשה לרש"י, אי הכי הוה ליה למימר ואת הראה למינה, כדי לכלול גם הדאה שבויקרא. ועל זה פירש היא ראה היא איה היא דיה, שהכל אחד הוא לכן כתב למינה לבסוף כדי לכלול אותם בכלל אחד ללמד שהכל אחד הוא. ותו קשה לרש"י אם כן שהכל אחד הוא למה נקט קרא והראה ואת האיה והדיה למינה, ואת דמפסיק בין הראה והאיה למה לי? ותירץ למה נקרא שמה ראה וכו' כלומר משום הכי הפסיק קרא לומר שמשונה שם זה משאר שמות שיש לו, דמשום הכי נקרא בשם ראה - שרואה ביותר, , עומדת בבבל ורואה נבילה בארץ ישראל. ודברי הרא"ם קשה להולמם עיין בגמרא פרק אלו טריפות (דף ס"ג).

אות ה
דקשה לרש"י, לפי שפירש דמשום הכי הזהירן בכל השמות וכו' כדי שלא יבא להתיר, קשה למה יתיר, דשמא הוא מן העופות הטמאים ולא פרט אותו כמו שלא פרט עופות טהורין. ומתרץ, ופרט לך עופות הטמאים וכו'. וכיון שלא פרט לך זה ודאי מן הטהורים הוא, לכן הזהירך בכל השמות. אי נמי, כיון דעופות טהורים מרובים מן הטמאים, נלך אחר הרוב שהן טהורים ונטהר אותן. משום הכי פרט לך כל השמות.

אות ו
מה שאין כן בבהמה וחיה שפרט לך הטהורים.

[רש"י (כא) לגר אשר בשעריך - גר תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואוכל נבלות:
כי עם קדוש אתה לה' - קדש את עצמך במותר לך [ז].
דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור, אל תתירם בפניהם:
ולא תבשל גדי - שלוש פעמים. פרט לחיה ולעופות [ח] ולבהמה טמאה:
לא תבשל גדי וגו':]

אות ז
כתב הרא"ם: מפני שאזהרה זו היא לא לנוי ויופי כמו לא תתגודדו שאזהרה זו אינה אלא לנוי, כמו שפירש רש"י שם, אלא אזהרה זו הכרחי לנפש, ולא יפול עליה כי עם קדוש אתה וגו'. לכן אמרו: מפני שעם קדוש אתה, ראוי לך לקדש עצמך אפילו במותר לך וכו'. ולי נראה, דקשה לרש"י מה ששינה הכתוב פה ממה דכתיב בסוף פרשת שמיני, והוה ליה למימר לא תאכלו כל נבלה ואל תשקצו את נפשותיכם וגו'. אלא להכי כתיב: כי עם קדוש אתה לה' וגו' למדרש קדש עצמך וכו'.

אות ח
דמה שפירש לעיל בפרשת משפטים, שבא לאיסור אכילה ובישול והנאה, רצונו לומר זה מוכח מדכתיב שלש פעמים לא תבשל. ומה שפירש כאן פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאה, זה מוכח מדכתיב שלש פעמים גדי.

[רש"י (כב) עשר תעשר - מה עניין זה אצל זה [ט]?
אמר להם הקב"ה לישראל: לא תגרמו לי לבשל גדיים [י] של תבואה עד שהן במעי אמותיהן, שאם אין אתם מעשרים מעשרות כראוי, כשהוא סמוך להתבשל אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן. שנאמר (מלכים ב' יט, כא) ושדפה לפני קמה, וכן [כ] לעניין בכורים:
שנה שנה - מכאן שאין מעשרין מן החדש על [ל] הישן:]

אות ט
ואף על גב שרש"י אינו דורש סמוכים אלא אותן שנכתבו שלא במקומן. יש לומר דבמשנה תורה דורש סמוכים, כמו שפירש רש"י לקמן בפרשת כי תצא בפסוק ולקחת לך לאשה וגו'.

אות י
רצונו לומר, לא תגרמו לי לכלות גדיים של תבואה. רצונו לומר שעדיין התבואה בתוך קשיה והיא קרובה להתבשל.

אות כ
רצונו לומר אם לא תביאו ביכורים גם כן מכלים פירותיכם. כלומר, שכך דרשינן גם כן הסמיכות דביכורים לקרא לא תבשל גדי וכו' דפרשת משפטים ודפרשת כי תשא ולכן קאמר וכן, כלומר, אף על פי שאין דרכו לדרוש סמיכות, מכל מקום כיון שדורשין פה יש לדרוש נמי התם.

אות ל
וכל שכן איפכא, אלא רבותא קא משמע לן, דאפילו מן החדש על הישן שהוא מן היפה על הרעה אסור.

[רש"י (כד) כי יברכך - שתהא התבואה [מ] מרובה לשאת:]

אות מ
ויהיה כי יברכך דבוק עם כי לא תוכל שאתו, כי לא תפול הברכה, רק על רבוי התבואה. אבל לא יפול כי יברכך על כי ירחק, שירחיב גבול לכבוש ארצות עד שירחק ממך המקום, שלא תפול הברכה על רבוי ארצות.

[רש"י (כו) בכל אשר תאווה נפשך - כלל:
בבקר ובצאן וביין ובשכר - פרט:
ובכל אשר תשאלך נפשך - חזר וכלל.
מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ [נ] וראוי למאכל אדם וכו':]

אות נ
פירוש כגון גפן מחרצן לאפוקי מים ומלח וכמהין ופטריות. וגידולי קרקע, למעוטי דגים.

[רש"י (כז) והלוי וגו' לא תעזבנו - מליתן לו [ס] מעשר ראשון:
כי אין לו חלק ונחלה עמך - יצאו לקט שכחה ופאה והפקר, שאף הוא יש לו חלק עמך בהן כמוך, ואינן [ע] חייבין במעשר:]

אות ס
לא שתזמינהו על שלחנך אם אין לך מעשר ראשון ולא מעשר עני, כמו שפירש לעיל גבי לפני ה' אלהיך תאכלנו וגו' אתה ובנך וגו'. כי שם מדבר בענין אכילה כדכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו וגו'. אבל כאן, שלא כלל הלוי באכילה עמו, שהרי כתיב ואכלת לפני ה' וגו' ושמחת אתה וביתך וגו', ואחר כך הפסיק הענין והתחיל בפסוק אחר: והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו, מלתת לו חלקו במעשר ראשון.

אות ע
רצונו לומר ולמה יש ללוי חלק בהם, לפי שאינם חייבים במעשר. רצונו לומר, דלקט שכחה ופאה והפקר אינם חייבים במעשר. ואם תאמר והלא מצינו גבי לוי בפרשת קרח מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' ויש לומר דכל שניתן להם במתנה ממנו יפרישו מעשר אבל אלו לא ניתן להם במתנה אלא הפקר לכל.

[רש"י (כט) ובא הלוי - ויטול מעשר [פ] ראשון:
והגר והיתום - ויטלו מעשר שני, שהוא של עני של שנה זו, ולא תאכלנו אתה בירושלים כדרך שנזקקת לאכול מעשר שני של שתי שנים:
ואכלו ושבעו - תן להם כדי שביעה.
מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן וכו'. ואתה הולך לירושלים [צ] למעשר של שנה ראשונה ושנייה שהשהית ומתודה (דברים כו, יג) בערתי הקדש מן הבית, כמו שמפורש (שם כו, יב) בכי תכלה לעשר.]

אות פ
והרי זה מקרא קצר, כי בלתי תוספת הזאת היה נראה שהלוי והגר והיתום ואלמנה משפט אחד להם, והוא שתתן להם מאכל שיאכלו וישבעו.

אות צ
פירוש במעשר שני של שנה ראשונה ושניה, כדי שתאכלנה בירושלים ומתודה בערתי הקודש מן הבית. בשנה ראשונה ושניה של שמיטה מוציא בכל אחת מהן מעשר ראשון ושני וכן ברביעית וחמישית, ובשנה שלישית וששית מוציא מעשר ראשון ומעשר עני. מעשר ראשון ומעשר עני. מעשר עני ומעשר ראשון נאכלין בכל מקום ומעשר שני נאכל בירושלים כמו שמפורש במקום אחר.