[רש"י (ב) שמוט כל בעל משה ידו - שמוט את ידו [ק] של כל בעל משה:]

אות ק
פירוש המקרא הזה מסורס, שהשמטה אינה נופלת אלא על ידו של בעל משה, שלא יהיה לו יד לבקש חובו. והוסיף מלת של, מפני שאמר מלת ידו בוי"ו צריך לומר ידו של מי. ואומר של בעל משה. גם הוסיף מלת את, להורות שידו הוא הפעול, כי בזולת את היה ידו הפועל, כמו והשיגה ידו.

[רש"י (ה) רק אם שמוע תשמע - אז לא יהיה [ר] בך אביון:
שמוע תשמע - שמע קמעא משמיעין [ש] אותו הרבה:]

אות ר
פירוש שמלת רק דבקה עם אפס כי לא יהיה בך אביון. כאלו אמר: זה שהבטיחך שלא יהיה בך אביון, אינו רק אם שמוע תשמע.

אות ש
דקשה לרש"י מאי זה רק דכתיב בקרא דהא כל אכין ורקין מיעוטין הן. ומפרש, דמיעוט הוא אשמיעה, ועל כרחך לדרשא אתי, אם שמע קמעא משמיעין אותו הרבה.

[רש"י (ז) כי יהיה בך אביון - התאב תאב [ת] קודם:
מאחד אחיך - אחיך מאביך, קודם לאחיך [א] מאמך:
שעריך - עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת:
לא תאמץ - יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן, לכך נאמר לא תאמץ.
יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה, לכך נאמר ולא תקפוץ:
מאחיך האביון - אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו של אביון [בעניות]:]

אות ת
פירוש היותר אביון מהם, כלומר שצריך לאותו דבר, תן לו קודם כיון שהוא תאב יותר.

אות א
דאם לא כן מאחד למה לי. ומפרש מאחד מיוחד שבאחיך, דהיינו אחיך מן האב דכתיב ביה כי ישבו אחים יחדו.

[רש"י (ח) פתח תפתח - אפילו כמה פעמים:
כי פתח תפתח - הרי כי משמש בלשון אלא:
והעבט תעביטנו - אם לא רצה במתנה, תן לו בהלוואה:
די מחסורו - ואי אתה מצווה להעשירו:
אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו:
לו - זו אשה [ב].
וכן הוא אומר (בראשית ב, יח) אעשה לו עזר כנגדו:]

אות ב
כלומר, שאתה מחויב להשיאו אשה.

[רש"י (ט) וקרא עליך - יכול מצווה?
תלמוד לומר (דברים כד, טו) ולא [ג] יקרא:
והיה בך חטא - מכל מקום, אפילו לא יקרא.
אם כן למה נאמר וקרא עליך?
ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא:]

אות ג
בפרשת כי תצא כתיב האי קרא, ואף על פי שהמקרא ההוא בשכיר יום קמיירי והמקרא הזה בהלוואת עני מיירי, מכל מקום תרווייהו בעני קמיירי, כתיב הכא באחיך האביון וגו' וכתיב התם כי עני הוא וגו'.

[רש"י (י) נתון תתן לו - אפילו מאה פעמים:
לו - בינו ובינך:
כי בגלל הדבר - אפילו אמרת [ד] ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה:]

אות ד
מדכתיב הדבר דרשו לשון דבור, כמו שדרשו על דבר שרה - על פי דבורה של שרה וכו' דאם לא כן, הדבר למה לי, הוה ליה למכתב כי בגלל זה יברכך ה'.

[רש"י (יא) על כן – מפני [ה] כן:
לאמר - עצה לטובתך [ו] אני משיאך:
לאחיך לעניך - לאיזה אח, לעני:
לעניך - ביו"ד אחד, לשון עני אחד הוא.
אבל ענייך בשני יודי"ן, שני עניים:]

אות ה
פירוש ולא לשון הואיל כמו כי על כן לא נתתיה לשלה בני, כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה. כי שם מחובר עם מלת כי. וכל כי על כן שבמקרא לשון הואיל הוא, כמו שכתב רש"י בפרשת וירא אבל כאן שהוא בלתי מלת כי, פירושו מפני כן.

אות ו
דאם לא כן לאמר למה לי, הא אין דיבור קודם ממנו שיבא אחריו מלת לאמר.

[רש"י (יב) כי ימכר לך - על ידי אחרים, שמכרוהו בית דין בגנבתו [ז] הכתוב מדבר.
והרי כבר נאמר (שמות כא, ב) כי תקנה עבד עברי, ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר. אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן:
אחד שכתוב או העבריה, אף היא תצא בשש. ולא שמכרוה בית דין, שאין האשה נמכרת בגנבתה, שנאמר בגנבתו ולא בגנבתה, אלא בקטנה שמכרה אביה, ולמד כאן שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין תצא [ח].
ועוד חידש כאן (פסוק יד) העניק תעניק:]

אות ז
ואם תאמר מנא ליה, דלמא כי ימכר על ידי עצמו, דומיא דונמכר לך דמיירי במוכר עצמו דאין לומר מיתורא דקרא מפיק ליה, דאי במוכר עצמו הרי כבר נאמר ונמכר לך. אם כן במכור על ידי אחרים נמי, הרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי דמיירי במכרוהו בית דין. ותירץ הרא"ם, ושמא יש לומר דכתיב כי ימכר על ידי אחרים משמע, דסתם בנין נפעל על ידי אחרים משמע לבד גבי ונמכר לך, דכתיב ביה כי ימוך אחיך ופירש ואמר ונמכר לך, על כרחך ליכא למימר שהוא על ידי עצמו, ונראה לי דילפינן עברי עברי מהדדי, כתיב הכא אחיך העברי וכתיב התם עבד עברי, מה התם שנמכר על ידי אחרים, אף הכי נמי כשנמכר על ידי אחרים.

אות ח
ואם תאמר ולמה לא אמר עוד חדוש כאן שהעברי אינו יוצא בראשי איברים, מדהקיש עברי לעבריה, כמו שכתוב בפרשת משפטים. ושמא יש לומר, שלא אמרו כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בעבור דבר שנתחדש אלא בחדוש המבואר בקרא בלבד, לא כמו זה שיוצא מן ההיקש. הרא"ם. ולי נראה, דאפילו אי לאו היקשא דהכא לא הוה מצי למילף עבד עברי שיוצא בראשי איברים מקל וחומר מעבד כנעני ומה עבד כנעני שאינו יוצא בשש יוצא בראשי איברים עבד עברי שיוצא בשש אינו דין שיצא בראשי אברים. דהוה אמינא אמה עבריה תוכיח, שיוצאת בשש ואינה יוצאת בראשי איברים, אף עבד עברי כן. ואין לומר, היא גופה נילף בקל וחומר מעבד כנעני שתצא בראשי איברים, דהא בהדיא כתיב בה: לא תצא כצאת העבדים. ודו"ק נראה לי.

[רש"י (יד) העניק תעניק - לשון עדי בגובה [ט] ובמראית העין, שיהא ניכר שהטיבות לו.
ויש מפרשים:
לשון הטענה על צווארו:
מצאנך ומגרנך ומיקבך - יכול אין לי אלא אלו בלבד?
תלמוד לומר: אשר ברכך, מכל מה שברכך בוראך.
ולמה נאמרו אלו?
מה אלו מיוחדים שהם [י] בכלל ברכה אף כל שהוא בכלל ברכה, יצאו פרדות.
ולמדו רבותינו במסכת קידושין (יז א):
בגזרה שווה [כ] כמה נותן לו מכל מין ומין:]

אות ט
רצונו לומר יקשט הרב את עבדו בגיאות בכמה מיני קשוטים, ויהיה ניכר לעבד שנתן לו רבו כל הטובות הללו.

אות י
צאן פרה ורבה וכן גידולי קרקע, לאפוקי פרידה אינה פרה ורבה.

אות כ
רצונו לומר, נאמר כאן: לא תשלחנו ריקם, ולהלן בפרשת כי תשא גבי בכור אדם נאמר ולא יראו פני ריקם, מה להלן גבי בכור עשרים כסף, אף כאן עשרים כסף. והתם גופיה מנלן, שהרי יוסף בכור רחל נמכר למצרים בעשרים כסף.

[רש"י (יז) עבד עולם - יכול כמשמעו?
תלמוד לומר (ויקרא כה, י) ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו [ל].
הא למדת שאין זה, אלא עולמו של יובל:
ואף לאמתך תעשה כן - הענק לה.
יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה?
תלמוד לומר (שמות כא, ה): ואם אמור יאמר העבד, עבד נרצע, ואין אמה נרצעת:]

אות ל
ולא תימא דילמא האי קרא במכרוהו בית דין קמיירי שתים ושלש שנים קודם היובל שהיובל מוציאו, אבל הנרצע יעבוד לעולם כמשמעו, יש לומר דבמכרוהו בית דין מושב אל משפחתו נפקא, הא מה אני מקיים ואיש אל משפחתו וגו' בנרצע, שיוצא ביובל. ועיין בפרשת משפטים ובפרשת בהר.

[רש"י (יח) כי משנה שכר שכיר - מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה. וזהו כפלים שבעבודת שכירי יום.
ומהו עבודתו בלילה?
רבו מוסר לו [מ] שפחה כנענית והולדות לאדון:]

אות מ
פירוש אפילו בעל כרחו של עבד. דאם לא כן, הא כבר כתיב אם אדוניו יתן לו אשה וגו'.

[רש"י (יט) כל הבכור וגו' תקדיש - ובמקום אחר הוא אומר לא יקדיש, שנאמר (ויקרא כז, כו) אך בכור אשר יבכר לה' וגו'.
הא כיצד?
אינו מקדישו לקרבן אחר, וכאן למד שמצווה לומר הרי אתה [נ] קדוש לבכורה.
דבר אחר:
אי אפשר לומר [ס] תקדיש שכבר נאמר לא יקדיש, ואי אפשר לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש.
הא כיצד?
מקדישו אתה הקדש [ע] עילוי, ונותן להקדש כפי טובת הנאה שבו:
לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז וגו' - אף החילוף, למדו רבותינו שאסור, אלא שדבר הכתוב בהווה:]

אות נ
דאם לא כן, תקדיש למה לי, הרי קדוש ועומד הוא.

אות ס
דלפי טעם ראשון קשה, מה המצוה הזאת שיאמר קדוש אתה, כיון שהוא קדוש ועומד, לכן אמר דבר אחר וכו' ולטעם האחרון קשה דלשון תקדיש משמע שגופו מקדיש ולא הקדש עלוי, לכן פירש גם לישנא קמא. ובזה ניחא מה שמקשים דהאי דבר אחר הוא דברי רבי ישמעאל, וטעם הראשון הוא דברי רבנן דפליגי עליה, והלכה כרבנן. ולמה לו להביא דברי רבי ישמעאל, כיון שאין הלכה כמותו, אלא על כרחך רש"י לא בא אלא לפרש הקרא קרוב לפי פשוטו, וליישב הקרא דבר דבור על אופניו.

אות ע
כתב הרא"ם ובפרק המקדיש שדהו פרשו מקדיש אתה הקדש עילוי, פירוש, להעלותו בדמים ויתן טובת הנאה לכהן. וצריך עיון. עוד קשה לי, דבריש פרק כל הפסולים תנן: פסולי המקודשים הנאתן להקדש, נמכרים באיטליז ונשקלין בליטרא, חוץ מבכור והמעשר שהנאתן לבעלים וכו. והאיך פירש והנאתן להקדש? ומצאתי כתוב ונראה לי לפרש מה שפירש רש"י כאן ונותן להקדש כפי טובת הנאה שבו מיירי בבכור שהקדישו אז נותן להקדש כפי טובת הנאה שבו והתם מיירי בבכור שהחרימו שכל החרמים לכהנים לכך פירש שיתן טובת הנאה להכהנים בשביל החרם שהוא לכהן עיין שם.

[רש"י (כ) לפני ה' אלוהיך תאכלנו - לכהן הוא אומר, שכבר מצינו שהוא ממתנות כהונה אחד תם ואחד בעל מום, שנאמר (במדבר יח, יח) ובשרם יהיה לך וגו':
שנה בשנה - מכאן שאין משהין אותו יותר על שנתו.
יכול יהא פסול משעברה שנתו?
כבר הוקש למעשר, שנאמר (לעיל יד כג) ואכלת לפני ה' אלוהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, מה מעשר שני אינו נפסל משנה לחברתה [פ], אף בכור אינו נפסל, אלא שמצווה תוך שנתו:
שנה בשנה - אם שחטו בסוף שנתו אוכלו אותו היום ויום אחד משנה אחרת.
למד שנאכל לשני ימים ולילה אחד:]

אות פ
דכתיב במעשר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך ופירש רש"י שבא ללמד שאם השהה מעשרותיו וכו'.