[רש"י (א - ב) כל שבט לוי - בין תמימין בין [ס] בעלי מומין:
חלק - בביזה:
ונחלה - בארץ:
אשי ה' - קדשי המקדש [קדשי קדשים]:
ונחלתו - אלו קדשי הגבול [ע] תרומות ומעשרות. אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו.
ובספרי דרשו:
ונחלה לא יהיה לו - זו נחלת שאר:
בקרב אחיו [פ] - זו נחלת חמשה. ואיני יודע מה היא.
ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמישה עממין, ושל סיחון ועוג, שני עממין אמורי וכנעני. ונחלת שאר לרבות [צ] קיני וקנזי וקדמוני.
וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי וגו' (דברים י, ט) להזהיר על קיני וקנזי וקדמוני.
שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס הכי גרסינן בספרי:
ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה. בקרב אחיו אלו נחלת שבעה.
נחלת חמישה שבטים [ק] ונחלת שבעה שבטים. ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד, שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה, ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה, ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע, מתוך כך הזכיר חמישה לבד ושבעה לבד:
כאשר דבר לו - [לאהרן] בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך (במדבר יח כ):]

אות ס
דאם לא כן, למה לי כל שבט לוי, כיון שכתיב לפניו לכהנים , אלא לרבות בין תמימים כו'. ואם תאמר, למה איצטריך מיעוט לבעלי מומין? והא לעיל בפרשת צו כתיב: כל זכר בבני אהרן יאכלנה, ופירש רש"י: כל זכר אפילו בעל מום כו', רצונו לומר שגם הם יחלקו בקרבנות. ופשיטא שלא ינחלו דמשום זה ינתן להם חלק בקרבנות, ויש לומר לפי שקדשי הגבול כגון תרמה וביכורים בכור וחלה וזרוע וכו', שיש לבעלים טובת הנאה בקרבנותיהן, שהם יכולין ליתן לאיזה כהן שירצו, ולרוב הם נותנין לתמימים שיכולין להקריב ולא לבעלי מומין שאינם יכולין להקריב, הוה אמינא שיטלו חלק בארץ. לכך צריך מיעוט.

אות ע
רצונו לומר קדשים שמביאין מן הגבול. ומה הם? ומפרש תרומות ומעשרות.

אות פ
מפני שכבר התחיל בו: לא יהיה לכהנים... חלק ונחלה וגומר ופירוש ונחלה הוא חלק נחלת הארץ, הוצרכו לדרוש האי קרא ונחלה לא יהיה לו - זו נחלת שאר וכו'. ורש"י שפירש ונחלה לא יהיה לו לפי פשוטו, סבירא ליה אף על פי שפתח בו תחלה לא יהיה לכהנים... חלק וגומר, חזר וסיים בו נמי. (רא"ם).

אות צ
רצונו לומר, הקדוש ברוך הוא הבטיח את אברהם שיתן לזרעו עשרה עממים, שבעה נתן להם עכשיו, וקני וקניזי וקדמוני יתן להם לעתיד לבוא.

אות ק
רבינו תם מפרש, חמשה אחים מן האם, ראובן שמעון יהודה יששכר זבולן הואיל ומאם אחת אתו צריך מיעוט טפי.

[רש"י (ג) מאת העם - ולא [ר] מאת הכוהנים:
אם שור אם שה – פרט [ש] לחיה:
הזרוע - מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שקורין [ת] אשפלדו"ן [עצם השכם]:
הלחיים - עם הלשון [א].
דורשי רשומות [ב] היו אומרים:
זרוע, תחת יד [ג], שנאמר ויקח רומח בידו (במדבר כה ז).
לחיים, תחת תפילה, שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל (תהילים קו ל):
והקבה - תחת האשה אל קבתה (במדבר כה ח):]

אות ר
שהכהנים פטורים מלתת המתנות מבהמתן לכהן אחר. והלוים הן בספק אם הם בכלל העם אם לא, והמוציא מחבירו עליו הראיה. לפיכך הם פטורים מלתת, ואם נטלו לא יחזירו.

אות ש
דאם לא כן הוה ליה למימר בהמה סתם, והכל במשמע, בין שור בין שה. ומתרץ, אי כתיב בהמה סתם, גם חיה היה במשמע, דהא חיה היא בכלל בהמה לכך נאמר: אם שור אם שה, פרט לחיה.

אות ת
ובלשון אשכנז קורין שויביל.

אות א
דאם לא כן, למה לו העצם של לחי, אלא ודאי עם הלשון ועוד נראה לי כיון שהלחיים נותנים לו תחת התפלה, כמו שפירש רש"י משום הכי נותנים להם גם הלשון, שהוא עיקר כלי הדבור.

אות ב
פירוש פסוקים הכתובים (בבא קמא דף פ"ב).

אות ג
רצונו לומר, הכהנים זכו לזרוע תחת היד של פנחס, שנאמר ויקח וגו'.

[רש"י (ד) ראשית דגנך - זו תרומה, ולא פירש בה שיעור, אבל רבותינו נתנו בה שיעור:
עין יפה אחד מארבעים,
עין רעה אחד מששים,
בינונית אחד מחמשים.
וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מששים, שנאמר וששיתם [דג] האיפה מחומר [ה] השעורים (יחזקאל מה יג) ששית האיפה, חצי סאה [ו]. כשאתה נותן חצי סאה לכור, הרי אחד מששים, שהכור שלשים סאין:
וראשית גז צאנך - כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית [ז] לכהן. ולא פירש בה שיעור. ורבותינו נתנו בה שיעור אחד מששים. וכמה צאן חייבות בראשית הגז, חמש רחלות, שנאמר וחמש צאן עשויות [ח] (שמואל א' כה, יח).
רבי עקיבא אומר: ראשית גז שתים, גז צאנך ארבע, תיתן לו הרי חמש:]

אות ד
לשון ששית.

אות ה
היינו כור.

אות ו
דהאיפה שלש סאין, וכתיב וששיתם האיפה מחומר השעורים, שפירושו שתוציאו ששית מאיפה, הרי חצי סאה לכור, נמצא שצריך להוציא אחד מששים.

אות ז
לא שהגיזה הראשונה של שנה ראשונה תתן כולה לכהן, ושאר הגיזות שבכל שנה ושנה פטורות.

אות ח
רצונו לומר, כשיש לך חמש צאן עשויות (גמרא) מאי עשויות? שמעשות כלומר שמחייבות את בעליהן ואומרות: קום עשה המצוה. ועל איזה מצוה קאי? אין לומר אמצות בכור, דהא אף כשאין לו אלא בהמה אחת חייב בבכורה, וגם אין לומר דקאי אמתנות שנותנין לכהן וכו', דהא אף כשאין לו אלא בהמה אחת חייב במתנות. ועל כרחך צריך לומר דקאי אראשית הגז.

[רש"י (ו - ז) וכי יבא הלוי - יכול בבן לוי וודאי [ט] הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: ושרת, יצאו לווים שאין ראוין לשירות:
ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת - למד על הכהן שבא ומקריב קורבנות נדבתו [י] או חובתו ואפילו במשמר שאינו שלו.
דבר אחר:
עוד למד על הכוהנים הבאים לרגל שמקריבין במשמר[כ] ועובדין בקורבנות הבאות מחמת הרגל, כגון מוספי הרגל [ל], ואף על פי שאין המשמר שלהם:]

אות ט
כלומר בבן לוי ממש, לאפוקי כהן. ואפשר לומר דלמא בכהן נמי מיירי, דהא כהן נמי בן לוי הוא. תלמוד לומר ושרת וכו'.

אות י
דהכי משתמע ממלת בכל אות נפשו שפירושו: בתאות נפשו רוצה להקריב, ולא על צד חיוב משמרתו.

אות כ
(גור אריה) דאם לא כן, למה ליה ככל אחיו הכהנים, לא הוה ליה למימר אלא ובא ושרת בכל אות נפשו. אלא בכהנים הבאים לרגל איירי, שיקריבו ככל אחיהם בני המשמר. ולטעם ראשון קשה, למה ליה אל המקום אשר יבחר ה', לא הוה ליה למימר אלא המזבח אשר לפני ה' ושרת וגו'. ולטעם שני לבד קשה, למה ליה בכל אות נפשו. לכן צריך גם לטעם ראשון, דבכל אות קאי על הנדרים והנדרות שלו, שהרי מאות נפשו הוא מנדר ומנדב.

אות ל
ובסמוך אפרש, דדוקא מוספי הרגלים שבאין מחמת הרגל, ולא דברים שלא מחמת הרגל.

[רש"י (ח) חלק כחלק יאכלו - מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות [מ].
יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות?
תלמוד לומר: לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל, שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי:]

אות מ
הא דנקט עורות ובשר שעירי חטאות משום דאין להם חלק אלא במוספי הרגלים ומוספין היינו עולות ושעירי חטאות, משום דאין להם חלק אלא במוספי הרגלים, ומוספים היינו עולות ושעירי חטאות כדכתיב בפרשת פנחס והעולות מקריבין הכל לגבוה ואין לכהנים מהם אלא העורות, ושעירי חטאות יש מהן לכהן הבשר.

[רש"י (י) מעביר בנו ובתו באש - היא עבודת המולך. עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם:
קוסם קסמים - איזהו קוסם?
האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך.
וכן הוא אומר, עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו (הושע ד, יב):
מעונן - רבי עקיבא אומר: אלו נותני עונות, שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל.
וחכמים אומרים: אלו אוחזי [נ] העיניים:
מנחש - פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו:]

אות נ
פירש רש"י אוחז וסוגר עיני הבריות, שמראה להם כאלו עושה דברים של פלא ואינו עושה כלום.

[רש"י (יא) וחובר חבר - שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד:
ושאל אוב - זה מכשפות ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו:
וידעני - מכניס עצם חיה ששמה ידוע, לתוך פיו, ומדבר העצם על ידי מכשפות:
ודורש אל המתים - כגון המעלה בזכורו [ס] והנשאל [ע] בגלגולת:]

אות ס
רצונו לומר, שמעלה המת על זכרות שלו ומדבר שם.

אות ע
פירוש בגלגולת מן המת המוטלת על הארץ, ועונה מה ששואלים לו על ידי מכשפות, כך הוא נדרש בספרי. ובפרק ארבע מיתות תניא בברייתא אוב זה המעלה בזכורו והנשאל בגלגולת, ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות, והא דהביא רש"י הספרי והניח תלמוד שלנו, יש לומר דלפי שהוא יותר קרוב לפשוטו.

[רש"י (יג) תמים תהיה עם ה' אלוהיך -
התהלך עמו בתמימות ותצפה לו [פ] ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה [צ] עמו ולחלקו:]

אות פ
רצונו לומר, אתה אל תעשה כמו שעושין הגויים, אלא תמים תהיה שתתהלך עמו בתמימות ותצפה לו כו'.

אות צ
כך תפרש הקרא תמים תהיה עמו ולחלקו.

[רש"י (יד) לא כן נתן לך ה' אלוהיך – לשמוע [ק] אל מעוננים ואל קוסמים שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים:]

אות ק
רצונו לומר שאל תקשה לך כי פשוטו של מקרא ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך משמע שהזהיר מקודם על זה שלא יהיה בו קוסם ומעונן ומנחש והיכן מצינו שהזהיר על זה? ועל זה השיב בזה צוה לך שלא תשמע אל מעוננים וקוסמים, שהרי לכך השרה שכינתו על הנביאים, כדי שתשמע אל הנביאים ולא למעוננים וקוסמים. והא דנקט רש"י הקדוש ברוך הוא במקום ה' אלהיך. להורות, שאין צריך להזכיר פה אלהיך המורה בכל מקום נתינת הסיבה, שהוא אלהיך והוא בעל הכח והממשלה אשר הביאך אל הארץ, וכמו תמים תהיה עם ה' אלהיך, שמצד שאני אלהיך ראוי להשתדל להיות עמי ולהדבק בי. והכא שהוא סיפור דברים אין צריך למלת אלהיך אלא לשם ה', כמו ראו קרא ה' בשם ורבים כמוהו. והא דלא נקט שם ה' כדי שלא נחשוב שקיצר בלשונו. (הרא"ם).

[רש"י (טו) מקרבך מאחיך כמוני - כמו שאני [ר] מקרבך מאחיך יקים לך תחתי, וכן [ש] מנביא לנביא:]

אות ר
רצונו לומר, הא כתיב: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, לכן פירש כמו שאני מקרבך מאחיך.

אות ש
פירוש כדי שלא יובן שמדבר על נביא פרטי העתיד לקום אחריו, כמו שפירשו הטועים, הוסיף ואמר וכן מנביא לנביא, והוכחתו שהרי המכוון הוא להרחיקם מן המעוננים והקוסמים, ואמר שאינך צריך אל המעוננים והקוסמים. כי תמיד יהיו מקרבך נביאים בכל דור ודור, שלא תצטרך למעוננים.

[רש"י (כ) אשר לא צויתיו לדבר - אבל ציוויתיו לחברו:
ואשר ידבר בשם אלוהים אחרים - אפילו כיון את ההלכה, לאסור את האסור ולהתיר את המותר:
ומת - בחנק.
שלושה מיתתן בידי אדם:
המתנבא מה שלא שמע,
ומה שלא נאמר לו ונאמר לחברו,
והמתנבא בשם עבודה זרה [ת].
אבל הכובש את נבואתו [א],
והעובר על דברי נביא,
והעובר על דברי עצמו,
מיתתן בידי שמים, שנאמר (פסוק יט) אנכי אדרוש מעמו:]

אות ת
דכתיב: אשר לא צויתיו לדבר, היינו מה שלא שמע, ומדכתיב: אשר לא צויתיו, משמע אבל לחבירו צויתיו. והמתנבא בשם עבודת אלילים, דכתיב בהדיא: ואשר ידבר וגומר.

אות א
הכובש את נבואתו משמע ליה, מדכתיב אשר לא ישמע קרי ביה אשר לא ישמיע, כלומר שכובש נבואתו והעובר על דברי הנביא בין הוא בין אחרים. דכתיב אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי בין אחרים ובין הוא. וכתיב: אנכי אדרוש מעמו, דהיינו מיתה בידי שמים.

[רש"י (כא) וכי תאמר בלבבך - עתידין אתם [ב] לומר, כשיבא חנניא בן עזור ומתנבא הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה (ירמיה כז, טז) וירמיהו עומד [ג] וצווח על העמודים ועל הים [ד] ועל יתר הכלים שלא גלו עם יכניה, בבלה יובאו (שם כז, כב) עם גלות צדקיהו:]

אות ב
פירוש, מפני שמלת וכי בכל מקום מורה על העתיד שיהיה, כמו וכי יכה איש שפירושו כשיכה, וכן כי יגח שור וכן כל כיוצא בזה.

אות ג
רצונו לומר אמר להיפך.

אות ד
רצונו לומר, ים שעשה שלמה.

[רש"י (כב) אשר ידבר הנביא - ויאמר דבר זה עתיד לבוא עליכם, ותראו שלא יבוא [ה], הוא הדבר אשר לא דברו ה' והרוג אותו. ואם תאמר זו במתנבא על העתידות [ו], הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר, כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות לא תשמע לו [ז], אלא אם כן מומחה הוא לך שהוא צדיק גמור, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל. הכל לפי צורך השעה וסייג הפרצה, לכך נאמר אליו [ח] תשמעון:
לא תגור ממנו - לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא [ט] ליענש עליו.]

אות ה
כגון חנניה בן עזור, שהרי אחר תכך גם שאר הכלים בבלה הובאו עם גלות צדקיהו.

אות ו
רצונו לומר, בחינה זו תפול אם מתנבא העתידות, כגון חנניה בן עזור. אבל הרי שבא ואמר כך וכך עשו, ומפי הקדוש ברוך הוא אני אומר אם כן היאך נדע שלא דיברו, ומפרש זה כבר וכו'.

אות ז
ואם לא בא להדיחך, אין הקפדה אם תשמע לו.

אות ח
רצונו לומר, אם מומחה הוא לך וצדיק גמור.

אות ט
משום דבפרשת אלה הדברים פירש רש"י שני פירושים על לא תגורו, לשון מורא ולשון הכנסה לכך נקט שתי לשונות. (בשם מהרי"ץ). והרא"ם פירש דמה שכתב אחר מאמר לא תמנע מללמד עליו חובה, מאמר ולא תירא פן תענש עליו. הוא נתינת טעם על לא תמנע עצמך וכו', כאלו אמר לא תמנע עצמך וכו' ולא תירא מזה, פן תענש עליו. עד כאן לשונו.