[רש"י (א) כי מצא בה ערות דבר - מצווה עליו [ע] [לגרשה] שלא תמצא חן בעיניו:]

אות ע
דהא הקרא נותן טעם למה לא מצאה חן בעיניו - כי מצא בה ערות דבר, משמע דמצוה עליו כו'. וזהו שנאמר מלת והיה, שהוא לשון ודאי כלומר מצוה.
(נחלת יעקב) דהוה ליה למימר והיה כי מצא בה ערות דבר ושלחה מביתו, למה ליה דכתיב אם לא תמצא וגומר, אלא הכתוב בא ללמד, שלא תאמר אשלחנה אפילו לאחר זמן, ויש לחוש שמא ביני וביני תמצא חן בעיניו ולא ישלחנה, לכן מצוה עליו לגרשה, וידעתי מה שכתב הרא"ם, ואין רצוני להאריך.

[רש"י (ב) לאיש אחר - אין זה בן זוגו [פ] של ראשון, הוא הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה:]

אות פ
פירוש אין זה השני הנושא אותה, בן זוגו של ראשון שגרשה. בן זוגו, פירושו דומה לו, דאם לא כן, אחר למה ליה.

[רש"י (ג) ושנאה האיש האחרון - הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה [צ], ואם לאו קוברתו, שנאמר או כי ימות:]

אות צ
דאם לא כן אם שנאה האיש האחרון מבעיא ליה.

[רש"י (ד) אחרי אשר הטמאה - לרבות סוטה [ג] שנסתרה:]

אות ק
פירוש דאין לומר כמשמעו אם נשאת לאיש, דאם כן הוה משמע דוקא אם בא עליה אסור להחזירה, הא גרושתו מן האירוסין מותר לחזור, וזה אינו, דהא כתיב: ושלחה מביתו, ויצאה מביתו והלכה והיתה וגומר, והיתה משמע הויה שהוא ל' קידושין, שמע מינה דאף גרושתו מן האירוסין אסור להחזיר. אם כן, אחרי אשר הוטמאה למה ליה? אלא לרבות סוטה שנסתרה, כלומר אחרי שהוא ספק שמא הוטמאה, לא יבא עליה עד שישקנה מים המאררים. ואף על גב דאיסור סוטה שנסתרה, בהדיא כתיב בה טומאה, ואמרינן במסכת סוטה (דף ח): ונטמאה ג' חד לבועל וחד לבעל וחד לתרומה. כבר תירצו בגמרא, דאיצטריך קרא דהכא למיקם עלה בלאו.

[רש"י (ה) אשה חדשה - שהיא חדשה לו [ר] ואפילו אלמנה, פרט למחזיר גרושתו:
ולא יעבור עליו - דבר הצבא:
לכל דבר - שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים [ש], אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו או ארס אשה ולא לקחה, מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים:
יהיה לביתו - אף בשביל ביתו [ת], אם בנה בית וחנכו ואם נטע כרם וחללו, אינו זז מביתו בשביל צורכי המלחמה:
לביתו - זה ביתו:
יהיה - לרבות את כרמו:
ושמח - ישמח את אשתו.
ותרגומו: ויחדי ית אתתיה.
והמתרגם ויחדי עם אתתיה, טועה הוא, שאין זה תרגום של ושמח [א] אלא של ושמח:]

אות ר
(גור אריה) דאם לא כן כי יקח איש בתולה מבעיא ליה.

אות ש
פירוש עליו דכתיב בקרא מיעוט הוא, דוקא עליו לא יעבור כל דבר השייך לצבא, אבל על אחר עובר.

אות ת
פירוש מלת יהיה רבוי הוא, הוסיף לו הויה אחרת להיות כזה דהיינו הבונה בית וחנכו והנוטע כרם וחללו, ולא עלתה להם שנה לחינוך וחילול, שהם שוים לכונס אשה ולא עלתה לו שנה לחופתו שלא יזוז ממקומו, הוא הדין נמי גבי חינוך וחילול.

אות א
פירוש בחיר"ק תחת השי"ן, אלא של ושמח פירוש בקמ"ץ תחת השי"ן.

[רש"י (ו) לא יחבול - אם בא למשכנו על חובו בבית דין [ב], לא ימשכננו בדברים שעושים בהן [ג] אוכל נפש:
רחים - היא התחתונה:
ורכב - היא העליונה:]

אות ב
רצונו לומר דלא יחבול משמע דאסור למשכן אותו בב"ד, וזה אינו, דהא מדהוצרך להזהיר השב תשיב לו את העבוט שמע מינה דמותר להשכין. ומתרץ, דמה דכתיב כאן לא יחבול רצונו לומר אם בא למשכנו כו' כגון שבתחלה הלוהו בלא משכון, ועכשיו בא למשכנו כו'.

אות ג
משום דרצונו לומר מה שכתוב כי נפש הוא חובל, משמע כל דברים שעושה בהם אוכל נפש, ואם כן למה נאמר רחים ורכב דהא בחד סגי, דהא תרווייהו כלי אוכל נפש הם, אלא כדי ליתן לאו על רחים לחוד, ועל רכב לחוד. ואף על פי שזה צריך לזה מכל מקום הואיל ושני כלים הם, עובר על כל אחד ואחד.

[רש"י (ז) כי ימצא - בעדים והתראה [ד]. וכן כל כי ימצא שבתורה:
והתעמר בו - אינו חייב עד שישתמש בו:]

אות ד
הוצרך לפרש שלא תאמר כיון דבנמצא בידו תלא רחמנא, אפילו ליכא עדים בשעה שגנבו. קא משמע לן דסתם מציאה בעדים, דאם לא כן יכול לומר שלא גנבו, אלא הוא מכר את עצמו.

[רש"י (ח) השמר בנגע הצרעת - שלא תתלוש סימני טומאה [ה], ולא תקוץ את הבהרת:
ככל אשר יורו אתכם - אם להסגיר אם להחליט אם לטהר:]

אות ה
מפני שבתלישת סימני טומאה או בקציצת הנגע עצמו, לא יוכל הכהן להבחין את הנגע אם הוא טהור או טמא.

[רש"י (ט) זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים - אם באת להיזהר שלא תלקה בצרעת [ו], אל תספר לשון הרע.
זכור העשוי למרים שדברה באחיה ולקתה בנגעים:]

אות ו
דאם לא כן, מה ענין זה לזה, ולי נראה, דרש"י בא לתרץ יתורא דכתיב בקרא גבי נגע צרעת: לשמור מאד, למה ליה? ועל זה פירש אם באת להזהר שלא תלקה כו'.

[רש"י (י) כי תשה ברעך - תחוב [ז] בחברך:
משאת מאומה – חוב [ח] של כלום:]

אות ז
ויהיה פירוש תשה מלשון לא תהיה לו כנושה. ותרגומו ארי תרשי, גם זה לשון חוב הוא, כמו ממארי רשותך פארי אפרע, שפירושו: מבעל חובך אפילו סובין תקבל (ב"ק דף מ"ז).

אות ח
אבל לא תפרש מלת מאומה זה כשאר מאומה שכתיב בקרא, שפירושו לא כלום.

[רש"י (יב) לא תשכב בעבוטו - לא תשכב [ט] ועבוטו אצלך:]

אות ט
דאי כמשמעו, הא אסור משום רבית.

[רש"י (יד) לא תעשק שכיר - והלא כבר כתוב, אלא לעבור על האביון בשני לאוין לא תעשוק שכר שכיר שהוא עני ואביון, ועל העשיר כבר הוזהר (ויקרא יט יג) לא תעשוק את רעך:
אביון – התאב [י] לכל דבר:
מגרך - זה גר צדק:
בשעריך - זה גר תושב [כ] האוכל נבלות:
אשר בארצך - לרבות שכר בהמה וכלים:]

אות י
פירוש תאב ואבה קרובים בענינם.

אות כ
וכאלו אמר או מגרך או אשר בארצך או בשעריך. ומפני שאו בשעריך מורה על גר תושב, ואו מגרך מורה על גר צדק, ושניהם מכונים בשם גר, פירש בשעריך אחר מגרך, קודם אשר בארצך המורה על שכר בהמה וכלים ולא שכר גופם הוא. ולי נראה דפירש בשעריך קודם בארצך, כי היכי דנרבי מארצך שכר בהמה וכו'. דאי לאו בשעריך, הוה אמינא בארצך לרבות גר תושב אתא,, דמסתבר טפי.


[רש"י (טו) ואליו הוא נושא את נפשו - אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה [ל] באילן:
והיה בך חטא - מכל מקום [מ], אלא שממהרין להיפרע על ידי הקורא:]

אות ל
פרש"י שמוסר נפשו עליו לעלות בכבש גבוה וסיכן עצמו ליפול, ולתלות באילן כשעלה עליו.

אות מ
ואפילו לא יקרא אם כן למה נאמר וקרא עליך? אלא שממהרין כו'.

[רש"י (יז) לא תטה משפט גר יתום - ועל העשיר כבר הוזהר (דברים טז יט) לא תטה משפט, ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין, לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר, לכך הזהיר ושנה עליו:
ולא תחבול - שלא בשעת [נ] הלוואה:]

אות נ
הוכרח רש"י לפרש פה אף על פי שפירש לעיל גבי לא יחבול כדי שלא תטעה לומר למה ליה לקרא למנקט ולא תחבול בגד אלמנה, והא לעיל כתיב השב תשיבנו לו. אלא על כרחך להכי נקט קרא גבי אלמנה לא תחבול, דאפילו משכנה בשעת הלואה חייב להחזיר. משום הכי פירש שלא בשעת הלואה, אבל בשעת הלואה אין צריך להחזיר. דלא תחבול לא שייך אלא שלא בשעת הלואה, אבל בשעת הלואתו, כיון שנותן מדעתו, אין שייך בו לשון חבלה. והא דנקט קרא ולא תחבול בגד אלמנה, ללמד שאינה בהשבה, משום שלא להשיאה שם רע בשכנותיה כדאמר בגמרא פרק המקבל. אי נמי להשוות אלמנה בין ענייה ובין עשירה, דאין ממשכנין אותה.

[רש"י (יט) ושכחת עומר - ולא גדיש [ס].
מכאן אמרו עומר שיש בו סאתיים [ע] ושכחו אינו שכחה:
בשדה - לרבות שכחת קמה [פ] ששכח מקצתה מלקצור:
לא תשוב לקחתו - מכאן אמרו, שלאחריו שכחה, שלפניו אינו שכחה, שאינו בבל תשוב:
למען יברכך - ואף על פי [צ] שבאת לידו שלא במתכוון [ק], קל וחומר לעושה במתכוון.
אמור מעתה, נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי הוא מתברך עליה:]

אות ס
גדיש היינו שיש בו סאתים.

אות ע
דאם הקפידה תורה על סאתים, מה לי גדיש מה לי עומר.

אות פ
פירוש, אם אין בקמה סאתים, אבל אם יש בה סאתים אינה שכחה, דומיא דגדיש דלא הוה שכחה.

אות צ
פירוש שכששכח אותו ועדיין לא ידעו בו הבעלים, כבר זכו בו העניים מיד שלא בכוונת בעלים, ואפילו הכי כתיב למען יברכך.

אות ק
והוכחתו דמיירי שלא במתכוין, מדכתיב למען יברכך וגומר. דאי במתכוין, מאי שנא דכתיב הכא למען יברכך יותר משאר מקומות דכתיב צדקה?

[רש"י (כ) לא תפאר - לא תיטול תפארתו [ר] ממנו. מכאן שמניחין פאה לאילן:
אחריך – זו [ש] שכחה:]

אות ר
פירש רש"י, לא תטול כל פריו ממנו עד שלא ישאר פאר ולשון לא תפאר, מלשון ובכל תבואתי תשרש, שפירושו עקירה.

אות ש
רצונו לומר שכחת אילן מדכתיב אחריך, משמע מה שאחריך הוא בבל תשוב.

[רש"י (כא) לא תעולל - אם מצאת בו עוללות לא תיקחנה.
ואיזו היא עוללות?
כל שאין לה לא כתף ולא נטף.
יש לה אחד מהם הרי היא לבעל הבית.
וראיתי בתלמוד ירושלמי:
איזו היא כתף?
פסיגין [ת] זה על גב זה.
נטף, אלו התלויות בשדרה ויורדות.]

אות ת
שרביט אמצעי שבאשכול קרויה שדרה שדומה לשדרה של אדם שמחברת את הצלעות וכן מחוברים לו אשכלות קטנות הנקראין פסיגין ופסיגין לשון חתיכה, ונתח אותו לנתחיו תרגום ירושלמי ומפסיג יתיה לפסיגין. וכשהפסיגין שוכבים זה על זה הן כמשאוי השוכבת על כתפות של אדם, לכך קרוי כתף. ונטף הם גרגרי ענבים המחוברים הרבה בסוף השדרה ונוטפין למטה כל אלו אינם לעניים אבל כשאין בהן לא כתף ולא נטף אלא מפוזרין זו היא לעניים. (מצאתי.) והרא"ם פירש, כל שאין לה לא כתף ולא נטף והן התלויין בראשי הזמורות הנקראת בלשון יון סביאה, שאין בהם כתף שהן הפסיגין שזה על גבי זה כו', ולא נטף שהן הגרגרין התלויות בשדרות האשכולות ונקרא הכתף פסיגה מפני שמפסיק בינו לבין הכתף האחר מלשון מפסיג ועולה שפירושו מפסיק ועולה עכ"ל ועיין לעיל בפרשת קדושים ושם מפורש יותר.