[רש"י (א) שמור את כל המצוה - לשון הווה [ת] גרדנ"ט בלע"ז (בעאבאכטענד):]

אות ת
פירוש הווה שומר המצוה הזאת תמיד, לא לשון ציווי, דא"כ היה לינקד השי"ן בשו"א, ואין לפרשו שהוא מקור, דאם כן שמור תשמור מבעיא ליה, כמו פתוח תפתח נתון תתן רא"ם.

[רש"י (ב) והקמות לך - בירדן ואחר כך תוציא משם אחרות ותבנה מהן מזבח בהר עיבל נמצאת אתה אומר ג' מיני אבנים היו [א] שנים עשר בירדן וכנגדן בגלגל וכנגדן בהר עיבל כדאיתא במסכת סוטה (ל"ה):]

אות א
מן המקראות דהכא לא מוכח מידי, אלא מן המקראות שביהושע מוכח הכל. דביהושע כתיב שנים עשר אבנים הקימו בירדן במקום כפות רגלי הכהנים ושנים עשר אבנים הקימו בגלגל במלון ראשון של א"י ועל אותם אבנים כתב מתחלה בהר עיבל כל התורה ומשום דכתיב ביהושע שני מיני אבנים דהיינו ירדן וגלגל, משום הכי נקט רש"י תחלה שני מקומות אלו, אף על פי שמתחלה הקימו אותן בהר עיבל, כיון שקלפו אותן ולקחו והקימו אותם בגלגל, משום הכי נקטינהו בהדדי. וע"ז כתב רש"י כדאיתא במסכת סוטה, דהתם מביא הקרא דספר יהושע, וג' מיני אבנים שכתב רש"י, רצונו לומר ג' מיני מקומות ובזה יתורצו קושיות הרא"ם שהקשה על רש"י ז"ל ממסכת סוטה פרק אלו נאמרין.

[רש"י (ח) באר היטב – בשבעים [ב] לשון:]

אות ב
ע"ל פרשת דברים ושם פירשתי: (נחלת יעקב) והטעם שנכתב בשבעים לשון, היינו כדאיתא במסכת סוטה (דף לה) שיוכלו האומות להעתיקה.

[רש"י (ט) הסכת - כתרגומו:
היום הזה נהיית לעם - בכל יום יהיו בעיניך [ג] כאילו היום באת עמו בברית:]

אות ג
פירוש, מדכתיב: נהיית לעם לה' אלהיך, ולא כתיב תהיה, משמע שעל הברית הקודם קמיירי. ומדכתיב היום הזה, למדנו שרמז להם שבכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת כו' (הרא"ם.) ולי נראה דמהיום הזה דייק, כמו גבי היום הזה ה' אלהיך מצוך דאין לומר כמשמעו, שהרי באותו היום קבלו עליהם הברכות והקללות האמורות בהר גריזים ובהר עיבל. דאי משום הכי נאמר היום הזה, אם כן ה"ל להקדים ולומר: ויצו משה את העם וגומר, שהוא פרשת הקללות, ואחר כך ה"ל למנקט פרשת היום הזה. דאין שייך לומר הכא אין מוקדם ומאוחר בתורה, כיון דהוא עיקר הטעם לפי שנאמר היום הזה.

[רש"י (יב) לברך את העם - כדאיתא במסכת סוטה (לב א):
שישה שבטים עלו לראש הר גריזים, וששה לראש הר עיבל והכוהנים והלוים והארון למטה באמצע, הפכו לוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: [ד] ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עונין אמן. חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואומרים, (פסוק טו) ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' וכן כולם עד (פסוק כו) ארור אשר לא יקים:]

אות ד
אף על גב דכתיב: שמעון ולוי ויהודה וגומר משמע דאותן ששה שבטים היו מברכים, ולא שבט לוי לבד. ויש לומר, מדכתיב: ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל, ובעל כורחך צריך לומר על הקללה - אצל הקללה, רצונו לומר שהלוים הפכו פניהם להן, ולכן נקראו אצל יותר מאותן שהיו עומדים על הר גריזים, אף שהיו קרובים להן כמו אלו, כיון שלא יתכן לפרש כמשמעו שאין שייך לומר אלה יעמדו על הקללה, וכי יש ממשות בקללה שדורסין עליה ברגלים?! אלא בעל כורחך פירושו אצל הקללה, כלומר, אצל אותן המקללים. אם כן, שמע מינה שהן עצמן אינן מקללין ממילא הא דכתיב אלה יעמדו לברך וגומר נמי הן עצמן אינן המברכים, ועכשיו סברא הוא שהם שבט לוי, מדכתיב: וענו הלוים וגומר. ואם תאמר, אם כן, מאי זה דכתיב: אלה יעמדו לברך את העם וגומר? והרי משמע דהם עצמן היו המברכין. יש לומר דהכי פירושו: אלה יעמדו אצל הלוים בשעה שעמדו הלוים לברך את העם על הר גריזים שמעון וגומר (כל שכן בשם אחד מהגדולים.) ולי נראה דהוכחתו מדכתיב וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל וגומר, שמע מינה דהלוים היו המקללין. והוא הדין המברכין דהא קודם שאמרו ארור האיש היו אומרים ברוך האיש. וא"ל, דהא דכתיב וענו הלוים פירושו דענו הלוים תחלה, כלומר שהם התחילו ואחר כך כל העם אחריהן, דאם כן, הכי הוה ליה למימר: וענו הלוים וכל איש ישראל ואמרו וגו'. ועוד, מאי אל כל איש ישראל, שהרי הם עצמן היו ג"כ מן המקללין. אלא על כורחך שהלוים היו המברכין והמקללין, והיו הופכים פניהם כדפירש רש"י. ופירוש דקרא דאלה יעמדו לברך את העם, כאלו אמר אלה יעמדו על הר גרזים כשיבאו הלוים לברך את העם ומי הם העומדים על הר גרזים? שמעון ולוי וגו'. ואם תאמר והרי כתיב ואלה יעמדו לברך את העם שמעון לוי ויהודה וגו' אם כן משמע שגם לוי היה עומד על הר גרזים כמו שאר שבטים, ואיך פירש הוא ז"ל והכהנים והלוים והארון למטה באמצע כו'? ויש לומר, שני מיני לוים הם: מהם הראוים לשירה, דהיינו עד שיגיע לנ' שנים, ושאינן ראוין לשירה, דהיינו מס' ואילך.. ואותן הראויין לשירה עומדין למטה ואותן שאינן ראויין לשירה עומדין על ההר. ברייתא פרק אלו נאמרין (דף ל"ו).

[רש"י (יח) משגה עור - הסומא בדבר [ה] ומשיאו עצה רעה:]

אות ה
דגמרינן משגה משגה מפרשת קדושים והתם גופא מנלן, עיין בפרשת קדושים.

[רש"י (כד) מכה רעהו בסתר - על לשון הרע [ו] הוא אומר.
ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן:
י"א ארורים יש כאן [ז] כנגד י"א שבטים וכנגד שמעון לא כתב ארור לפי שלא היה בלבו לברכו לפני מותו כשברך שאר השבטים לכך לא רצה לקללו:]

אות ו
דאם לא כן בסתר למה ליה? וכי אם יכהו בגלוי הכאה ממש מותר?! בתמיה, והלא כתיב לא יוסיף פן יוסיף, בפרשת כי תצא.

אות ז
ואם תאמר למה סמך ר' משה הדרשן לגבי מכה רעהו בסתר? ויש לומר בשלמא בלא זה ל"ק מידי למה כתיב י"א ארורים כדי להוציא ראובן מכלל הארור משום דכתיב ארור שוכב עם אשת אביו והוא בלבל יצועי אביו משום הכי לא נאמרו אלא י"א ארורים כדי להוציא ראובן, אבל עכשיו, לפי מה שפירשתי דמכה רעהו בסתר על לשון הרע הוא אומר, אם כן לא ה"ל לומר אלא י' ארורים,, ולהוציא גם את יוסף שהוציא דבה על אחיו וסיפר עליהם לשון הרע, ותירץ ראיתי כו' וק"ל. וראיתי שיש גורסים ראיתי כו' על אשר לא יקים, והכי פירושו ראיתי ביסודו של ר' משה הדרשן י"א ארורים כו' עד לא רצה לקללו. וקשה, הרי י"ב הם עם ארור אשר לא יקים וגו' ומתרץ כאן בארור אשר לא יקים וגו' כולל את כל התורה, וגם הארורים דלעיל נכללו בארור אשר לא יקים וגו'. ואם כן קשה, דארורים דלעיל יתירים הם, ולמה נכתבו? אלא ודאי כמו שראיתי ביסודו של ר' משה הדרשן.