[רש"י (ד) חבל ארגב - מתרגמינן:
בית פלך טרכונא.
וראיתי תרגום ירושלמי במגילת אסתר קורא:
פלטין טרכונין.
למדתי חבל ארגוב הפרכיא [ל], היכל מלך, כלומר שהמלכות נקראת על שמה.
וכן את הארגוב דמלכים (מלכים ב' טו, כה) אצל היכל מלך, הרגו פקח בן רמליהו לפקחיה:
(למדתי שכך נקראת שם [מ] ההפרכיא)]

אות ל
כלומר מתוך תרגום ירושלמי למדתי הואיל וקורין לפלטין טרכונין, שמע מינה דארגוב גם כן לשון טרכונין, ופירושו הפרכיא דהיינו היכל המלך.

אות מ
דהיינו עיר חשובה.

[רש"י (ט) צידנים יקראו לחרמון שרין - ובמקום אחר הוא אומר (להלן ד מח) עד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבע שמות, להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבע מלכויות מתפארות בכך, זה אומר על שמי יקרא וזה אומר על שמי יקרא.
שניר - הוא שלג [נ] בלשון אשכנז ובלשון כנען:]

אות נ
דקשה לרש"י כיון דאותיות שרין הם אותיות שניר אלא שנהפכו האותיות שרין שניר, וטעמא מאי? לכן פירש, על שם השלג נקרא שנייא"ר.

[רש"י (יא) מיתר הרפאים - שהרגו אמרפל וחבריו בעשתרות קרניים והוא פלט מן המלחמה שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט זהו עוג:
באמת איש – באמת [ס] עוג:]

אות ס
רצונו לתרץ, לפי דאמרינן בגמרא עוג עקר טורא בר תלתא פרסי משמע דגדול מאוד היה וכאן כתיב תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש, ואי קאי באמת איש אכל אדם, נמצא שלא היה גובהו אלא שמונה אמות דהיינו שתי קומות של כל אדם ואמה יתירה, ואם כן איך היה יכול לעקור ההר? לכך פירש, באמת עוג.

[רש"י (יב) ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא - האמורה למעלה [ע], (פסוק ח) מנחל ארנון ועד הר חרמון:
מערער אשר על נחל ארנון - אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו, על נתתי לראובני [פ] ולגדי. אבל לעניין ירושה עד הר חרמון היה:]

אות ע
פירוש, לא האמורה אחריו מערוער אשר על נחל ארנון כי הארץ אשר ירשו בעת ההיא, מנחל ארנון עד הר חרמון היתה, לא מערוער עד חצי הר הגלעד בלבד. אלא על כרחך דהכי קאמר: ואת הארץ האמורה למעלה שלקחנו משני המלכים, שהוא מנחל ארנון עד הר חרמון, ירשנו אותה והחזקנו בה. ואחר כך התחיל סיפור אחר, ואמר מערוער אשר על נחל וגו' נתתי לראובני ולגדי והשאר נתתי לחצי שבט מנשה וגו'.

אות פ
רצונו לומר, דבפסוק משמע שלא ירשו אלא ארץ זו ונתנו לראובני ולגדי, ואחר כך כתיב ויתר הגלעד וכו' נתתי לחצי שבט המנשה. וכי מאין היה להם ארץ זו, כיון שלא ירשו יותר? ועל זה פירש האמורה למעלה מנחל ארנון וכו'. רצונו לומר, ואת הארץ הזאת האמורה ירשנו בעת ההיא, ומאותו ארץ נתתי לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה.

[רש"י (יג) ההוא יקרא ארץ רפאים - היא אותה [צ] שנתתי לאברהם:]

אות צ
רצונו לומר, לעיל גם כן כתיב ארץ רפאים, אבל זו היא רפאים שנתתי לאברהם.

[רש"י (טז) תוך הנחל וגבול - כל הנחל ועוד מעבר לשפתו [ק], כלומר עד ועד בכלל ויותר מכאן:]

אות ק
פירוש, נחלתו של גד שהיתה לפאת מזרחו של ירדן, נמשך גורל נחלתו למערב של נחל ארנון. כי פירוש וגבול גם הוא גבולו, ועוד מעבר הנחל והלאה לצד מערבי עד יבוק. ועד בכלל זה, שגם יבוק בכלל ויותר מכן.

[רש"י (יז) מכנרת - מעבר הירדן המערבי היה [ר] ונחלת בני גד מעבר הירדן המזרחי, ונפל בגורלם רוחב הירדן כנגדם ועוד מעבר שפתו עד כינרת וזהו שנאמר והירדן וגבול, הירדן ומעבר לו:]

אות ר
פירוש, כנרת זו לצד מערב של ירדן מאחר שנחלת גד לפאת מזרח הירדן, נמצא שנמשכה נחלתו ממזרח הירדן על כל רחבו, ועוד מעבר הירדן והלאה לפאת מערב הירדן עד כנרת וזהו הירדן וגבול, שפירושו, הירדן עצמו הוא מכלל הנחלה וגם מעבר לו עד כנרת.

[רש"י (יח) ואצו אתכם - לבני ראובן ולבני וגד [ש] היה מדבר:
לפני אחיכם - הם היו הולכים לפני ישראל [ת] למלחמה, לפי שהיו גיבורים ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד.]

אות ש
רצונו לומר דהא כל התוכחות מתחלת הספר עד כאן, כולן היו לנוכח כל ישראל ואם כן היאך מוסב עליו חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל, וכי ישראל יעברו לפני ישראל?! ועל זה פירש, לבני ראובן וגד היה מדבר.

אות ת
דאם לא כן מאי לפני ישראל עם בני ישראל מיבעי ליה.


[רש"י (כג) ואתחנן - אין חנון בכל מקום [א] אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם.
לפי שאמר לו (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון [ב], אמר לו בלשון ואתחנן.
דבר אחר:
[ג] זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפילה [ד], כדאיתא בספרי:
בעת ההיא - לאחר שכבשתי [ה] ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר [ו] הנדר:
לאמר - זה אחד משלשה מקומות [ז] שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:]

אות א
דאם לא כן, הוה ליה למימר ואתפלל.

אות ב
רצונו לומר: מהיכן ידע משה לבקש מהקדוש ברוך הוא בקשה, אף במתנת חנם ולא בשביל מעשים טובים? ועל זה פירש וחנותי וגו'.

אות ג
דלטעם ראשון קשה, למה לא כתיב ואתחנם? לכן קאמר דבר אחר כו', ולטעם אחרון קשה, למה לא אמר ויחל כדלעיל.

אות ד
ואלו הן שועה, צעקה, נאקה, רנה, פצור, קריאה, נפול, פלול, פגיעה, תחנה.

אות ה
דקשה לרש"י, דהא לעיל מיניה כתיב ואת יהושע צויתי בעת ההיא וגו', שפירושו בעת כיבוש סיחון ועוג, ועלה קאי ואתחנן ומתרץ, לאחר כו' דמיתי שהותר קצת הנדר, לכך עלתה על דעתי להתפלל כדי שאכנס לארץ כו'.

אות ו
ואם תאמר, וכיון שהותר הנדר, תפלה זו למה? ויש לומר, דהכי קאמר, משה קודם כיבוש ארץ סיחון ועוג לא עלתה על דעתי להתפלל, כיון שהיה גזר דין עם שבועה לא יועיל שום תפלה. אבל לאחר הכבוש והנחיל לבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, אמרתי שמא הותר הנדר. דנדר שהותר מקצתו הותר כולו, ואם כן הוי גזר דין בלא שבועה, להכי מהני תפילה.

אות ז
כתב הרא"ם: צריך עיון, דבספרי חשיב חמשה מקומות, ורבי אלעזר בן עזריה אומר בארבע מקומות בקש משה וכו' והביא כולם, אם כן דברי רש"י דלא כמאן. ונראה לי, הא דכתב רש"י הכא זה אחד משלש מקומות כו', רצונו לומר שהתפלל משה עליהם, ובקש מהקדוש ברוך הוא שימלא שאלותיו, ושיודיענו אם יעשה שאלתו ובקשתו כמו גבי מרים, שבקש שירפא אותה מצרעתה. וכן גבי יפקוד ה' אלהי הרוחות בקש שירשו בניו אחריו גדולתו, וכמו שפירש רש"י שם. והכא התפלל שיעבור הירדן, אבל השנים האחרים שמביא שמה, דהיינו האחד וידבר משה לפני ה' לאמר מה אעשה לעם הזה וגו' שאמר משה הודיעני אם נופל אני בידם כו' אותן שני דברים אינן אלא הודעה בעלמא, ולא בקשה ותפלה שימלא את שאלתו. וכן הוא בדברי רש"י, אם תדקדק בלשונו הכא.

[רש"י (כד) ה' אלוהים - רחום [ח] בדין:
אתה החלות להראות את עבדך - פתח להיות עומד [ט] ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזירה.
אמר לו: ממך למדתי, שאמרת לי (שמות לב י) ועתה הניחה לי, וכי תופס הייתי בך?!
אלא לפתוח פתח, שבי תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו:
את גדלך - זו מידת טובך וכן הוא אומר (במדבר יד יז) ועתה יגדל [י] נא כח ה':
ואת ידך - זו ימינך, שהיא פשוטה לכל באי [כ] עולם:
החזקה - שאתה כובש ברחמים [ל] את מידת הדין החזקה:
אשר מי אל וגו' - אינך דומה למלך בשר ודם [מ], שיש לו יועצין וסנקתדרין [נ] הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מידותיו, אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי נתבטל גזירתך.
ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב (דברים ב לא) ראה החלותי תת לפניך [ס], הראני מלחמת שלושים ואחד מלכים:]

אות ח
רצונו לומר, דהא שם של ארבע אותיות מדת רחמים הוא, ואדני הוא מדת הדין. ומפרש רחום בדין, כלומר רחום בדינו ולא במדת הדין הקשה. אי נמי רצונו לפרש למה נקוד שם של ארבע אותיות, הכתוב כאן בנקודות שם אלהים, דהיינו חטף סגו"ל וחול"ם וחיר"ק, ולא נקוד כשאר שם של ארבע. ולכך נקט רש"י בלשון הקרא אדני אלהים אף על פי שכתיב יהו"ה כלומר שם של ארבע, אבל לפי קריאת נקודתו דומה כאלו כתיב אלהים. ומפרש דלכך נקוד ידו"ד בנקודות אלהים שהוא מדת הדין, אף על פי שידו"ד מדת הרחמים, לומר לך רחום בדין, והשם הראשון של אדני דכתיב בקרא לא כוון משה בו כלום, רק פירושו רבוני, והוא התחלת דבור. ולפי לשון ראשון נראה לי מה שנקט רש"י אלהים, לפי הקריאה של שם של ארבע נקט, ואף על גב דלעיל בפרשת לך לך כתיב נמי, ה' אלהים מה תתן לי, ולא מפרש רש"י כלום. יש לומר, דלעיל הכי קאמר הן מצד הדין הן מצד הרחמים אני מבקש שתתן לי בנים, מאחר שאמרת לי לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול אבל הכא קשה, למה לו להזכיר שם של אדנות שהוא מדת הדין.

אות ט
דאם לא כן, אתה הראת את עבדך וגו' מיבעי ליה, כמו שמפרש והולך.

אות י
וכתיב בתריה: ויאמר ה' סלחתי כדבריך, כלומר זו מדת טובך, שאתה מוחל וסולח לעוברי רצונך.

אות כ
לקבל שבים, שגם זו מענין בקשתו.

אות ל
שגם זו מענין בקשתו, ולא כמו כי ביד חזקה ישלחם וגו' כי מה ענין זה לבקשתו.

אות מ
וזהו מענין בקשתו, ולא שפירושו שאין דומה לו, כמו כי אין כמוך באלהים וגו', דמה ענין זה לבקשתו.

אות נ
פירוש קטיגורין.

אות ס
גם לפי הפשט דבר דבור על בקשתו. כלומר, מאחר שהחלות להראות אותי שתי המלחמות של סיחון ועוג, הראני גם מלחמת שלשים ואחד מלכים.

[רש"י (כה) אעברה נא - אין נא [ע] אלא לשון בקשה:
ההר הטוב הזה – זו [פ] ירושלים:
והלבנון – זה [צ] בית המקדש:]

אות ע
כלומר, נא האמור כאן, אבל שאר נא שבתורה פירושו עתה.

אות פ
כדכתיב ירושלים הרים סביב לה.

אות צ
למה נקרא בית המקדש לבנון? משום דמלבן האדם מן העבירות.

[רש"י (כו) ויתעבר ה' – נתמלא [ק] חמה:
למענכם - בשבילכם, אתם גרמתם [ר] לי.
וכן הוא אומר (תהילים קו לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם:
רב לך - שלא יאמרו הרב כמה קשה [ש] והתלמיד כמה סרבן ומפציר.
דבר אחר:
רב לך הרבה מזה [ת] שמור לך, רב טוב [א] הצפון לך:]

אות ק
מלשון עברה.

אות ר
רצונו לומר, בשביל שאמרתי לכם שמעו נא המורים, בשביל חטא זה נגזר עלי שלא אכנס לארץ. ומביא ראיה,, וכן הוא אומר וגו' וירע למשה בעבורם, דאף התם פירושו כמו הכא: בעבורם וירע למשה, בשביל שהם גרמו. ואין למענכם פירושו: בעבור שיעשה רצונכם שהייתם חפצים שלא אכנס לארץ, כמו למענכם שולחתי בבלה (מנחת יעקב, רא"ם).

אות ש
ופירוש רב לך מלשון רבנות, כאלו אמר: מאחר שאני רבך ואתה תלמידי, אין לך אלא לשמוע דברי רבך ולא להיות סרבן נגדי, שלא וכו'.

אות ת
דלטעם ראשון קשה, הוה ליה למימר רב אני, משום הכי פירש דבר אחר וכו'. ולטעם של דבר אחר לחוד נמי קשה, הוה ליה למימר רב טוב לך, לכן צריך גם לטעם ראשון.

אות א
רצונו לומר, טוב הצפון בעולם הבא, יותר משתכנס אתה לארץ.

[רש"י (כז) וראה בעיניך - בקשת ממני (פסוק כה) ואראה את הארץ הטובה, אני מראה לך [ב] את כולה שנאמר (דברים לד, א) ויראהו ה' את כל הארץ:]

אות ב
רצונו לומר, מה שהשיב הקדוש ברוך הוא למשה על בקשתו לעבור הירדן שהשיב לו עלה ראש הפסגה כו' וראה בעיניך וגו' מה השיב הקדוש ברוך הוא בזה? ומפרש בקשת ממני כו' לראות ההר הטוב הזה והלבנון שהוא ירושלים ובית המקדש, שהוא הטוב שבכל הארץ. ואני אראה לך את כולה, יותר ממה שבקשת.

[רש"י (כח) וצו את יהושע - על הטרחות ועל המשאות [ג] ועל הריבות:
וחזקהו ואמצהו – בדבריך [ד], שלא ירך לבו לומר כשם שנענש רבי עליהם כך סופי ליענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל:
כי הוא יעבור - אם יעבור לפניהם [ה] ינחלו, ואם לאו לא ינחלו.
וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב (יהושע ז ה) ויכו מהם אנשי העי וגו' (שם ז, י), וכיון שנפל על פניו אמר [ו] לו קום לך. קם לך [ז] כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, למה זה אתה נופל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך אם הוא עובר עוברין, ואם לאו אין עוברין:]

אות ג
כמו שאמר הכתוב: טרחכם ומשאכם וריבכם דאי קאי האי וצו על ואמצהו וחזקהו, הא כבר אמר וחזקהו בוי"ו דמשמע שחוץ מן הצווי שתצוהו גם חזקהו ואמצהו, אלמא הצווי לחוד והחזוק והאמוץ לחוד.

אות ד
כלומר, ולא בפעולתך. שאין בידו לעשותו חזק ואמיץ אלא בדברים, כלומר מבטיחני אותו כי הוא יעבור. כי אחריו פירש ואמר כי הוא יעבור וכו' אלמא בדיבור הוא החיזוק והאימוץ.

אות ה
רצונו לתרץ, לא הוה ליה למימר רק וינחיל וכו', אלא תיבת והוא בא ללמד, דוקא כשהוא יעבור אז ינחיל ואם לאו כו'.

אות ו
רצונו לומר, כאשר היו נהרגין ישראל במלחמת אנשי העי, נפל יהושע לפני הקדוש ברוך הוא.

אות ז
כלומר משום דקמת במקומך ולא הלכת עמהם.

[רש"י (כט) ונשב בגיא וגו' - ונצמדתם לעבודה זרה [ח] ואף על פי כן (דברים ד, א) ועתה ישראל שמע אל החוקים והכל מחול לך ואני לא זכיתי לימחל לי:]

אות ח
רצונו לומר, דקרא לפניו מיירי בענין תשובת הקדוש ברוך הוא למשה שלא יכנס לארץ. אמר משה לישראל: ונשב בגיא, כלומר שנצמדתם לעבודת אלילים והייתם חוטאים בעבודת אלילים אף על פי כן נאמר לכם ועתה ישראל וגו' כלומר אף על פי כן אתם נכנסין לארץ ואני כו' ואף על גב שהיא פרשה בפני עצמה, הנה כמוה ויהי אחרי המגפה, ויאמר ה' אל משה וגו', ועוד אחרים. ואם תאמר למה הזכיר משה לישראל עבירה זו יותר משאר עבירות שעשו במדבר? ויש לומר, דלכך מזכיר משה להם עבירה דמול בית פעור דאף על פי כן מחל לכם הקדוש ברוך הוא על ידי קבורתי, דלכך נקברתי בחוץ לארץ, כדכתיב בפרשת וזאת הברכה ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור ופירש רש"י שם: לכך נקבר מול בית פעור, דהיינו בחוץ לארץ, שיהא כפרה על מה שחטאו בבית פעור בעבודת אלילים (מצאתי בשם מהרי"ץ).