[רש"י (ב) אנכי היום - היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות:
לא אוכל עוד לצאת ולבא - יכול שתשש כחו?
תלמוד לומר (דברים לד, ז) לא כהתה עינו ולא נס לחה.
אלא מהו לא אוכל?
איני רשאי שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע.
דבר אחר:
לצאת ולבא - בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות [א] ומעיינות החכמה:
וה' אמר אלי - זהו פירוש לא אוכל עוד [ב] לצאת ולבא, לפי שה' אמר אלי:]

אות א
והטעם כדי שלא יצטער שנטלה הגדולה ממנו ונתנה ליהושע דכיון שנסתמו ממנו מסורות החכמה למה לו חיים. ואם תאמר למה מהפך רש"י ומפרש בתחלה לא אוכל עוד לצאת ולבא ואחר כך מפרש אנכי היום שלא על דרך הקרא. ועוד קשה האי דבר אחר הוה ליה למימר מיד קודם אנכי היום. ויש לתרץ על דרך פלפול לא אוכל עוד לצאת ולבא יכול כו' עד לפי שה' אמר אלי וגו' ומקשה רש"י על פירוש זה ואם תאמר והרי איתא במדרש היום מלאו ימי וכו' אם כן שמע מינה דבלא טעם זה וה' אמר אלי וגומר לא היה יכול עוד לצאת ולבא. ומתרץ, לעולם וכו' כמו שפירשתי ודקא קשיא לך, הרי איתא במדרש היום מלאו ימי וכו', דמשמע דבלא טעם שה' אמר אלי וגומר לא היה עוד יכול לצאת ולבא. יש לומר, שהמדרש מפרש לצאת ולבא בעבודת אלילים דבר אחר לצאת ולבא בדברי תורה וכו' (בשם מהרי"ץ). ולפי דבר אחר צריך לומר וה' אמר וגו' כמשמעו ועוד שה' אמר (הרא"ם).

אות ב
כאלו אמר לפי שה' אמר אלי לא תעבור יהושע הוא עובר אבל לא מפני שתשש כחו כי כתיב לא כהתה עינו וגומר דאין לומר שוה' הוא באנפי נפשיה, כאלו אמר לא אוכל ועוד שה' אמר אלי דכיון שפירש לא אוכל איני רשאי אם כן היינו שהקדוש ברוך הוא אמר אליו לא תעבור לכן פירש שוה' אמר הוא פירוש אלפניו, כלומר, ללא אוכל לפי שה' אמר וגומר והוי"ו וה' הוא כמו ואדם אין ופירושו לפי שאדם אין.

[רש"י (ו) לא ירפך - לא יתן לך רפיון להיות [ג] נעזב ממנו:]

אות ג
הא דלא פירש רש"י האי לא ירפך במקום אותך, כמנהגו בכל מקום, שפירושו לא יעשה אותך רפוי לפני סיחון ועוג, נראה מפני כי כל כי נתינת טעם, קאי אדלעיל מיניה, דכתיב לא תערצו מפניהם, מפני שלא יעשה אותך רפוי משום הכי לא תירא. הניחא אי פירוש של לא ירפך - לא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו, אתי שפיר משום הכי לא תירא, כיון שאינך נעזב מן השם אבל אם היה פירושו לא יעשה אותך רפוי, לא יפול עליו לא תערצו, כי אין זה סיבה שלא תערצו וכן הם גם כן דברי הרא"ם.

[רש"י (ז) כי אתה תבוא את העם הזה - ארי את תיעול עם עמא הדין.
משה אמר לו ליהושע: זקנים שבדור יהיו עמך [ד] הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם (דברים לא, כג), תביא על כורחם הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן. דבר [ה] אחד לדור, ולא שני דברים לדור:]

אות ד
דקשה לרש"י, דלקמן כתיב כי אתה תביא וגומר, אם כן סתרי קראי אהדדי. ואין לומר כי אתה תבוא פירוש כמו כי אתה תביא, זה אינו שהרי אונקלוס תרגם על כי אתה תבוא וגומר - ארי את תיעול עם עמא הדין, ושם תרגם ית. ומתרץ דהכי פירושו: משה אמר לו.

אות ה
דבר פירוש מנהיג.

[רש"י (ט) ויכתוב משה וגו' ויתנה - כשנגמרה כלה [ו], נתנה לבני שבטו:]

אות ו
(מהר"ן) כונת רש"י שפירוש התורה הזאת הנזכר כאן, רצונו לומר כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא כמו התורה הזאת שכתוב אחר זה, שרצונו לומר משנה התורה לבד, דלמה יתן להם רק משנה תורה לכהנים ולא כולה?

[רש"י (י) מקץ שבע שנים - בשנה ראשונה של שמיטה, שהיא שנה בשמינית.
ולמה קורא אותה שנת השמטה?
שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית [ז] היוצא למוצאי שביעית:]

אות ז
פירוש אם היה זורע באיסור בשמטה, אסור אחר השמטה כמו בשמטה. אי נמי ספיח דשמטה.

[רש"י (יב) האנשים - ללמוד:
והנשים - לשמוע:
והטף - למה בא?
לתת שכר [ח] למביאיהם:]

אות ח
דקרא דלמען ישמעו שב אל הנשים, ולמען ילמדו שב אל האנשים, והטף אינן לא בכלל שמיעה ולא בכלל למוד, אלא ליתן שכר למביאיהם.

[רש"י (יד) ואצונו – ואזרזנו [ט]:]

אות ט
דאין לומר ציווי ממש, שהרי לא כתיב אחריו שום ציווי.

[רש"י (טז) נכר הארץ – גויי [י] הארץ:]

אות י
לאפוקי שתפרש שנכר קאי אאלהי וכאלו אמר: אלהי של נכר הארץ. וכי תימא הכא נמי. דאם כן הוה ליה למימר לאלהים נכרים, דלא מצינו אלהי דבוק עם מלה שלאחריו. וזה יוכיח, אלהי אברהם כו' דפירוש אלהי של אברהם וכו' ואין אלהי דבוק למלה שלאחריו. ועוד, דאם אלהי דבוק למלה של נכר, אם כן מלת הארץ אין נופל עליו. (מצאתי בשם מהרי"ץ). וכתב הרא"ם מאי טעמא קרי עבודת אלילים נכר? יש לומר בעבור שהם כנכרים נחשבים בארץ, שאין הארץ שלהם, שכבר נגזרה עליהם שיגרשו משם.

[רש"י (יז) והסתרתי פני - כמו שאיני [כ] רואה בצרתם:]

אות כ
פירוש הסתרת פנים הוא העדר השגחתו, כי כל מי שאינו רואה דבר אין משגיח בו.

[רש"י (כא) וענתה השירה הזאת לפניו לעד - שהתריתי בו בתוכה [ל] על כל המוצאות אותן:
כי לא תשכח מפי זרעו - הרי זו הבטחה לישראל, שאין תורה משתכחת מזרעם [מ] לגמרי:]

אות ל
ואין להם פתחון פה לומר אלו היינו יודעים בכל אלו הרעות, לא היינו עוברים על מצות השם. ואז יקראו את השירה הזאת, שכתוב בה בפירוש ההתראה שהתרה בם על כל הרעות.

אות מ
רצונו לומר הרי עינינו רואות שהלבבות מתמעטות, ומה זה דכתיב כי לא תשכח וגומר?

[רש"י (כג) (פסוק יד) ויצו את יהושע בן נון - מוסב למעלה כלפי שכינה, כמו שמפורש [נ] (פסוק כא) אל הארץ אשר נשבעתי להם:]

אות נ
כלומר דקאי אדלעיל: ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וגומר, ואחר שסיים דבריו עם משה, צוה את יהושע אבל אינו דבוק עם ויכתוב משה וגומר, שאם כן שמשה היה המצוה, הוה ליה לומר אשר נשבע להם, לא אשר נשבעתי להם. אבל לא יכול רש"י להוכיח מדכתיב ואנכי אהיה עמך, והוא יהיה עמך מבעיא ליה, כיון שמשה היה המצוה דיש לומר דפירוש הוא: ואנכי אהיה וגומר, כלומר זכותי יהיה עמך, משום הכי מוכרח רש"י להוכיח מאשר נשבעתי, אבל אי לאו דכתיב אשר נשבעתי, היינו מפרשים האי כי אתה תביא כלפי משה, שמשה צוה ליהושע, והאי דקאמר לעיל: כי אתה תבוא כו', היינו דרך עצה בעלמא. משום הכי הוכיח רש"י דמוסב כלפי שכינה, ממלת אשר נשבעתי.

[רש"י (כו) לקח - כמו (שמות כ, ח דברים ה, יב) זכור [ס], שמור, (שמואל ב' ג, כד) הלוך:
מצד ארון ברית ה' - נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא (יד ב):
יש מהם אומרים: דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח.
ויש אומרים: מצד הלוחות היה מונח בתוך הארון:]

אות ס
שהוא לשון הווה. ולא לשון ציווי, כלומר עליכם לקחת את ספר תורה הזה, ולשום אותה מצד הארון להיות לעד כל הימים.

[רש"י (כח) הקהילו אלי - ולא תקעו אותו היום [ע]בחצוצרות להקהיל את הקהל, לפי שנאמר (במדבר י, ב) עשה לך, ולא השליט יהושע עליהם בחייו של משה. ואף בחייו נגנזו [פ] קודם יום מותו, לקיים מה שנאמר (קהלת ח, ח) ואין שלטון ביום המות:
ואעידה בם את השמים ואת הארץ - ואם תאמר הרי כבר העיד למעלה (לעיל ל, יט) העידותי בכם היום וגו', התם לישראל אמר, אבל לשמים ולארץ לא אמר ועכשיו בא לומר האזינו השמים וגו':]

אות ע
רצונו לומר, אמאי לא כתיב שיתקעו, כמו דכתיב בפרשת בהעלותך כשיקהיל אותם.

אות פ
פירוש אם תמצא לומר יהושע לא השליט עליהם, מכל מקום היה לו לתקוע, שהרי משה עדיין היה קיים. לכך פירש ואף בחייו כו'. כלומר בשלמא אם היה יהושע שולט בהם אחרי מות משה, היו תוקעים בהם אף באותו יום שמת משה. אבל מדלא השליט יהושע בהן אחרי מות משה, דין הוא שיגנזו באותו יום שמת משה, ולא ינהג בהם משה שררה ביום המיתה, לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות, כלומר אין שררה הנוהג באדם כל ימיו נוהג ביום מותו. ואין להקשות למה נגנזו, אף אם לא יגנזו לא יתקעו בהן. ויש לומר דגם זה היה שררה, שאף שהיו בעין לא השליט בהם יהושע ולכן נגנ זו. וכן מצינו דוד המלך בכל מקום שמזכירו הזכיר דוד המלך ובאותו יום שמת כתיב ויקרבו ימי דוד למות מהאי טעמא ואין שלטון וגו'.

[רש"י (כט) אחרי מותי כי השחת תשחתון - והרי כל ימי יהושע לא השחיתו, שנאמר (יהושע כד, לא) ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע, מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, שכל זמן שיהושע חי נראה למשה [צ] כאלו הוא חי.]

אות צ
ולפיכך כינה מיתתו של יהושע שהיא מיתתו של משה, וכתב אחרי מותי במקום אחרי מות יהושע.