[רש"י (א) כל המצוה – כפשוטו [כ].
ומדרש אגדה:
אם התחלת במצווה גמור אותה [ל], שאינה נקראת אלא על שם הגומרה, שנאמר (יהושע כד, לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל, נקראת על שמם:]

אות כ
פירוש ששם מצוה הוא שם המין, כאלו אמר כל המצות.

אות ל
פירוש כל מלשון ויכל אלהים ביום השביעי וגומר. אי נמי כל מלשון כֻּלָהּ, כלומר שיעשה את כולה, אם התחיל בה יגמור אותה. והמצוה דכתיב בקרא, פירוש מצוה אחת היא.

[רש"י (ב) התשמור מצותיו - שלא תנסהו ולא [מ] תהרהר אחריו:]

אות מ
דקשה לרש"י, וכי בשביל שעינה אותם ישמרו מצות? ומפרש דהכי פירושו, דלכך עינה אותם, לדעת וגומר התשמור מצותיו, כלומר שלא תנסו וכו'. והוי כאלו אמר: לדעת, התהרהר אחריו אחר שיענה אותך, ותאמר מה לי ולמצותיו.

[רש"י (ד) שמלתך לא בלתה - ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים, ואף קטניהם כמו שהיו גדלים [נ] היה גדל לבושן עימהם, כלבוש הזה של חומט שגדל עמו:
לא בצקה - לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף [ס] שרגליהם נפוחות:]

אות נ
רצונו לתרץ, מה חידוש היה בזה שאם מניחים הבגדים בקופסא שלא היו בלין? ומפרש, דאף על פי שהיו הבגדים עליהם כל ארבעים שנה לא היו בלין, והטעם משום דענני כבוד וכו'. וזהו דכתיב מעליך, רצונו לומר, אף על פי שהיו הבגדים עליהם.

אות ס
ואם תאמר, והא בפרשת כי תבא כתיב: ונעלך לא בלתה מעל רגלך, שמע מיניה שהיו להם מנעלים. ויש לומר, דהתם קאי איוצאי מצרים שהיו להם מנעלים, אותם מנעלים לא בלו מעל רגליהם. ומה שפירש כאן היינו אותן שנולדו במדבר, שלא היו להם מנעלים. והרא"ם פירש כדרך הולכי יחף, כלומר להודיע באיזה מין נפיחה קמיירי, לא שהיו יחפי רגל וכו', ואין להקשות לפי פירושו, מאי בא להשמיענו פשיטא שלא בצקה, כיון שלא הלכו יחף. דיש לומר אין הכי נמי, דזה בא הכתוב להשמיענו דלא בלתה מעל רגליהם, והכי פירושו: רגלך לא בצקה כדרך כל הולכי יחף, לפי שלא באתם לכלל זה, משום דנעלך לא בלתה מעל רגליך.

[רש"י (ח) זית שמן - זיתים העושים [ע] שמן.]

אות ע
רצונו לומר, דשני מיני זיתים הם ומין אחד אינו עושה שמן, לכך צריך למיכתב זית שמן. אי נמי, לפי דאמרינן שארץ ישראל משובח בשבעה דברים, וכשתמנה זית שמן לשני דברים אז תמצא שמונה דברים. ולכך פירש זיתים העושים שמן רצונו לומר דבר אחד הוא.