בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים
זה שאמר הכתוב: כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרותיך ותאמרי לא אעבור ( ירמ' ב כ).

איזהו עול?
עולו של מלאך המות, שנאמר: והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות (שמות לב טז).
חירות ממלאך המות.

ורבי נחמיה אומר:
חירות מן הגליות.

ורב אמר:
חירות מן הייסורין שהיו כמלאכי השרת, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם (תהלי' פב ו).
ובשעה שעשו אותו מעשה, נאמר: אכן כאדם תמותון (שם שם ז). ותאמרי לא אעבוד, אפילו משתעבדת, עושין מה שאנו מבקשין.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אתה הוא קשה שלהם, השתעבד תחלה, שנאמר: פסל לך שני לוחות אבנים:


בעת ההיא וגו'
זה שאמר הכתוב: לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ג א).
זמן היה לעולם להבראות.
זמן היה לדור המבול שיאבדו במים.
זמן היה לנח להכנס לתיבה,
וזמן היה לו לצאת ממנה.
וזמן היה שיברא אברהם, וכן לכל האבות.
וזמן היה שירדו אבותינו למצרים,
וזמן היה שיצאו משם.
וזמן היה שישתעבדו.
וזמן היה שישתברו הלוחות.
וזמן היה שיעשו אחרים אותו מעשה. הוי, פסל לך שני לוחות אבנים.

אמר שלמה: עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים (שם שם ה).
עת להשליך אבנים, אלו הלוחות הראשונות.
ועת כנוס אבנים, עת היה לפסול לוחות אבנים אחרים, שנאמר: פסל לך שני לוחות אבנים.

אמר רבי יהושע:
שהוא מבער פסילי אלהיהם.

דבר אחר:
פסל לך
שתהא הפסולת שלך.

רבי לוי ורבי יוחנן אומר:

מהיכן פסלן?
אחד אומר:
מתחת כסא הכבוד פסלן.

ואחד אומר:
מתוך אהלו ברא לו מחצב ומשם חצב שני לוחות אבנים ונטל את הפסולת ומשם העשיר, שהיו של סנפרינון.
הוא ששלמה אמר: ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש מעולפת ספירים (שה"ש ה יד).
ידיו גלילי זהב, אלו לוחות.

וכמה היו בכל לוח?
חמש דברות על לוח אחת.
והיו עשויין כמין גללים בין זה לזה, שנאמר: ידיו גלילי זהב. מעופלת ספירים, שהיו של סנפרינון.

דבר אחר:
פסל לך
בזכותך, והוא שלך.
אמר משה: נתת לי ואתה מתנהג בהן בעין טובה, נתת אותה להם, שנאמר: פסל לך. חייך, שאני עושה אותך מלך, ואתה פוסל לכל מי שתרצה, ומקרב לכל מי שתרצה:


שני לוחות אבנים
כנגד חתן וכלה,
כנגד שני שושבינין,
כנגד שמים וארץ,
כנגד שני סופרים,
כנגד שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה,
כנגד שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. (שנאמר): שני לוחות.

אמר רבי חנינא:
לוחות כתיב: שלא היו גדולים זה מזה, אלא שניהם שוין, והייתה פסולת שניהם כאחד.

דבר אחר:
לוחות אבנים
שכל מי שאינו עושה לחייו כאבן הזה, אינו זוכה לדברי תורה.

דבר אחר:
לוחות אבנים
שרוב מיתות של תורה בסקילה.

דבר אחר:
לוחות אבנים
בזכותו של יעקב, שנאמר בו: משם רועה אבן ישראל ( ברא' מט כד).

דבר אחר:
לוחות אבנים
בזכותו של בית המקדש, שנאמר: הנני יסד בציון אבן (ישע' כח טז).

וריש לקיש אמר:
בזכותו של משה שנקרא אבן, שנאמר: עד די התגזרת אבן די לא בידין (דני' ב לד).

כראשונים
מה הראשונים נתנו בקולי קולות, אף השניים כן.
מה הראשונים בששים ריבוא, אף השניים כן.
והרי כתיב: ואיש לא יעלה עמך (שמו' לד ג)?!
אלא שהעמיד הקדוש ברוך הוא ממשה רבנו ששים ריבוא באותה שעה.
שכן כתיב בדברי הימים: ובני רחביה רבו למעלה (דה"א כג יז).

ודרשו רבותינו:
למעלה מששים ריבוא.

ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ
ומשה לא עשה כן, אלא עשה ארון עץ, ואחרי כן עלה ונטל הלוחות, שנאמר: ואעש ארון עצי שטים ואעל ההרה ויכתוב על הלוחות:


אשר שברת
רבי עקיבא ורבי ישמעאל חד אמר:
טול מידי הילך משה אשר שברת.

ואחד מהם אומר:
יפה עשה.

משל למה הדבר דומה?
למלך שקדש אשה, אמר לה: לאחר זמן אני משלח לך כתובתיך ביד שושבין.
שלח המלך אחר זמן. עד שהוא הולך, מצא אותה שקלקלה עם אחר.

מה עשה אותו שושבין?
קרע אותה כתובה, אמר: מוטב שידון אותה כפנויה, ולא כאשת איש.
כך הקדוש ברוך הוא קדש את ישראל, שנאמר: וקדשתם היום ומחר (שמ' יט י).
בא משה ליתן להם את התורה, ומצאן שעשו אותו המעשה.

מה עשה?
שבר את הלוחות, שנאמר: וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם.

אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו משום רבי ישמעאל בר נחמיה:
הלוחות ארכן היה ששה טפחים, ורחבן שלשה, והיה משה מחזיק בשנים, והקדוש ברוך הוא בשנים, ושני טפחים רווח באמצע. וגברו ידיו של משה ואחז בלוחות ושברן, שנאמר: וישלך מידיו (שמו' לב יט).
לפיכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אתה שברת.

על מה שברן?
על שפרח הכתב מעליהם, ולפיכך שברן.

משל למה הדבר דומה?
לדואר שהיה מהלך ופרוזדוגיי"א בידו להכנס במדינה, ועבר בתוך הנהר ונפלו הכתבים לתוך המים ונמוחו האותיות.

מה עשה אותו הדואר?
קרען, שנאמר: וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם.

מה ראה?
ראה האותיות שפרחו. ואף הוא שברן, שנאמר: אשר שברת.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני הכתבתי בתורתי ואמרתי, והשיב את הגזלה אשר גזל או את הפיקדון אשר הפקד אתו (ויקר' ה כג). ואתה הפיקדון שהיה אצלך השיב אותו. זהו שנאמר: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים.

ולא עוד אלא למחר הן עומדין להיות שונים מה שהן למדין ממך.
נשתברה חבית, ושברה הסרסור הוא משלו. אתה היית סרסור בינינו לבינו, ושברת לפיכך אתה צריך לשלם, לכך נאמר: פסל לך.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, על ידי יצר הרע, היו למדין ומשתכחין.
אבל לעולם הבא, אני עוקר יצר הרע מכם ואינכם משתכחים, שנאמר: והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחז' לו כו).

ולא עוד, אלא שאינכם צריכים לאדם שילמדם שנאמר: ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיה לא לד). וכן יהי רצון ונאמר אמן]: