ראה אנכי
זה שאמר הכתוב: ולעם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (שם כא ח).
וכתיב: משכיל לאסף, האזינה עמי תורתי, הטו אזנכם לאמרי פי (תה' עח א).
וכתיב: רק השמר לך ושמור וגו' (דבר' ד ט).
וכתיב: יום אשר עמדת וגו' (שם שם י).

ללמדך, שכל מי שמתבטל מן התורה, כאלו כופר בהקדוש ברוך הוא. שלא נתן תורה לישראל אלא כדי שיעסקו בה יומם ולילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה וגו' (יהושע א ח).
וכתיב: כי אם בתורת ה' חפצו וגו' (תהלים א ב).
וכל העוסק בתורה ומקיימה, כאילו קבלה מהר סיני. לפיכך כתיב: והודעתם לבניך ולבני בניך (דב' ד ט).
וסמיך ליה: יום אשר עמדת וגו' (שם שם י).

כשבא אסף התחיל לומר: האזינה עמי תורתי (תהל' עח א).
וכן שלמה אמר: כי לקח טוב נתתי וגו' (משלי ד ב).
אמרו ישראל לאסף: וכי יש תורה אחרת, שאתה אומר, האזינה עמי תורתי?!
כבר קיבלנוה מהר סיני.
אמר להם: פושעי ישראל אומרים: שהנביאים והכתובים אינן תורה, ואינם מאמינין בהם, שנאמר: ולא שמענו בקול ה' אלהינו ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים (דני' ט י), הרי שהנביאים וכתובים, תורה הם. לכך נאמר: האזינה עמי תורתי.

דבר אחר:
האזינה עמי תורתי, זה שאמר הכתוב, לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו וגו' (משלי טז כג). כשישראל חוטאין, נמנעין מכל טוב.
וכשזוכין מן טוב, מוסיפין תורה.

וכן את מוצא, כשעשו אותו מעשה, נמנעו מכל אותה טובה, שנאמר: ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וגו' (שמ' לב יט).
וכשבקש משה רחמים עליהם, אמר ליה הקדוש ברוך הוא: משה, לא בראתי את העולם אלא בשביל תורה, שנאמר: ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו' ( ישע' נא טז).
והם המירו כבודי בתבנית שור, ואתה שברת את הלחות, והיאך העולם עומד בלא תורה?!
אמר לו: ומה אעשה?
אמר לו: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. לכך נאמר: לב חכם ישכיל פיהו.
לפיכך כשעמד אסף הזכיר למעלה: נחית כצאן עמך וגו'.

מה כתיב אחריו?
משכיל לאסף, האזינה עמי תורתי:


[ראה אנכי וגו'
זה שאמר הכתוב: ויגל אזנם למוסר וגו', אם ישמעו ויעבורו, יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים, ואם לא ישמעו, בשלח יעבורו (איוב לו י-יב).

ויגל אזנם למוסר. אין הקדוש ברוך הוא מביא צרה לאדם עד שהוא גולה לאזנו ומתרה בו, כדי שיחזור בו. אם חזר בו, הרי יפה. אם לאו, מביא עליו רעות.

ויגל אזנם למוסר
ממי את למד?
מפרעה מלך מצרים, כשהיה מבקש להביא עליו מכה, היה שולח ומתרה בו ביד משה עבדו, שנאמר: הנני מביא מחר ארבה בגבולך (שמות י ד).
וכן הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים (שם ז כז).

מתרה בו למוסר, למוסרה של תורה.
ויאמר כי ישובון מאון (איוב לו י), מעול בני אדם ומלעוול להקדוש ברוך הוא.
יכלו ימיהם בטוב, בטוב הם משלימין שנותיהם:


דבר אחר:
ראה אנכי וגו'
זה שאמר הכתוב: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג לח).

אמר רבי אבין:
בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני, נתן להם הקדוש ברוך הוא את התורה, באותה שעה כל מי שחטא הקדוש ברוך הוא פורע ממנו.

לשעבר כל מי שחוטא, היה דור משלם חטאו.
לדור המבול, אמרו רבותינו, הרבה כשרים היו בהן כגון נח ונמחו עם הדור.
בדור הפלגה היו חוטאין, אפילו התינוקות משתלמין.
כשעמדו ישראל בסיני ונתן להם הקדוש ברוך הוא את המצות, אמר: לשעבר היו הדורות לוקין על עוון של אחד מהן. מכאן ואילך, אין הדור לוקה על אחד. הוי, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

ואמר רבי אבין:
המקרא הזה מתמיה, מפי עליון לא תצא, לא רעות לצדיקים, ולא טובות לרשעים?!
אף משה סדר לפניהם שני דרכים:
הטובה והרעה,
דרך חיים ודרך מות,
ברכה וקללה.

שלא יהיו הרשעים אומרים: ברא את העולם סתם, ולא פירש לנו איזה דרך טובה, ואיזו דרך רעה שנפרוש ממנה ונבוא לטובה. לכך אמר להם משה: והברכה אם תשמעו, והקללה אם לא תשמעו.

משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים: אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים, והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים, ואומר להם: אף על פי שאתם רואים תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור.
וכל מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה ומתייגע קמעא. הלך בשלום ובא בשלום.
אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכים ונכשלין בסוף.
כך היה משה, פירש לבני ישראל ואמר להם: הרי דרך החיים ודרך המות, ברכה וקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך:


דבר אחר:
ראה אנכי
אנכי שבחרתי בטובה, ראה היאך אנכי משונה מכל העולם.
שלא יאמרו הבריות: כשבא משה לברכנו, מעט ברכנו.
וכשבא לקללנו, הרבה קללנו.

כיצד?
הקללות שבתורת כהנים, שלושים פסוקים חסר אחד.
והברכות אחד עשר.

אמר רבי שמואל:
מי שמביט בהן, מוצא הברכות יתרות על הקללות.

כיצד:
בברכות פתח באל"ף, אם בחקתי תלכו, וסיים בתי"ו, ואולך אתכם קוממיות, שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו.
והקללות] פתח בוא"ו, ואם לא תשמעו, וסיים בה"א, ביד משה. בין וא"ו וה"א, אין כלום.

אמר רבי לוי:
משל למלך שהיה לו בן, הכניס אותו לפלטרין שלו והראה לו תמחוי מלא כל טוב, והראה לו פלטרין חריבות.
אמר הבן לאביו: התמחוי הזה למי?
אמר: לאותו שמקלסני.

והחרבות למי?
לאותו שמורד בי.
כך הקדוש ברוך הוא מראה להם ברכות וקללות, והן רואין הברכות מועטות, והקללות מרובות.

דבר אחר:
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם תעשו רצוני, אף על פי שכתבתי לכם ברכות מועטות, אני מרבה אותן לכם, ולא אביא עליכם הקללות.

משל למלך שלקח עבד באוני, וכתב בתוך האוני, אם תהיה עושה רצוני ומשרת אותי כראוי, אני מאכילך ומשקך ומלבישך כשאר עבדי.
ואם אינך עושה רצוני, איני מאכילך ואיני משקך, אלא אני כובלך ונותנך בבית האסורין.
נכנס העבד ועשה רצונו יותר ממה שהתנה עמו.

מה עשה העבד?
חזר מעשות רצון רבו.
אמר לו רבו: התניתי עמך שאני כובלך והורגך. חייך, אני עושה לך פשרה.
כך ישראל, כתב להם הקדוש ברוך הוא, אם בחקותי תלכו, אני מביא עליכם הברכות הללו. ואם לאו, אני מביא עליכם הקללות, שנאמר: לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב (יהושע כא מג).
וכשחטאו ישראל בימי ירמיהו, אמר הקדוש ברוך הוא: התניתי עימהם להביא עליהם קללות. אני יודע שאין בהם כוח לעמוד בהם, אלא פשרה אני עושה עימהם.

אמר רבי אבא אמר רבי ירמיה:
עשה ה' אשר זמם, בצע אמרתו (איכה ב יז).
בצע, עשה עימהם פשרה. לכך כתיב: ראה אנכי וגו'.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, סדרתי לפניכם ברכות וקללות, הטובות והרעות. לעולם הבא, אני מעביר מכם הקללות והרעות ואברך אתכם.
וכל מי שרואה אתכם, יאמר שאתם עם ברוכים, שנאמר: ונודע בגויים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' (ישע' סא ט):