כי תצא למלחמה
שנו רבותינו:

מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה.

וראית בשביה וגו', וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה
כדי שלא תמצא חן בעיניך.

מה כתיב בתריה?
כי תהיין לאיש שתי נשים וגו'. שתים בבית, מריבה בבית.

ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות.

מה כתיב אחריו?
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.
כל מאן דנסיב יפת תאר, נפיק מנייהו בן סורר ומורה.

שכן כתב בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו, ושכב עם עשר פלגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל, ולמפיבשת (ולאיש בשת) הרג, והשליט ציבא על כל בית שאול.

ותניא, רבי יוסי אומר:
וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר ושתה חצי לוג יין חי אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל?!
אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמר נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עימהן, ומבקש למודו ואינו מוצא, ויצא לפרשת דרכים והורג ומלסטם את הבריות, ואמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים, הנאה להם והנאה לעולם.

בן סורר ומורה
כתיב אחריו: [ו]כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת.
אם ניצל מזו, לא ניצל מזו.
למדנו, שעבירה גוררת עבירה. ומצווה גוררת מצווה.

מנין?
דכתיב: כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים.
אחריו מה כתיב: כי תבנה בית חדש, תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה.
מה כתיב אחריו: לא תזרע כרמך כלאים, תזכה לכרם ולזרוע שדה.
מה כתיב אחריו: לא תחרוש בשור ובחמור, תזכה לשורים וחמורים.
מה כתיב אחריו: לא תלבש שעטנז, תזכה לבגדים נאים מן צמר ולבגדים נאים מפשתים.
מה כתיב אחריו: גדלים תעשה לך, תזכה למצות ציצית.
מה כתיב אחריו: כי יקח איש אשה, תזכה לאשה ולבנים.

הרי למדנו, שמצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה. לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו:


כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח את האם
זה שאר הכתוב: מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (מש' ד כג).

אמר רב אדא:
מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה יש בתורה כמניין איברין שבאדם, ובכל יום ויום צועקים על האדם, עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים.

ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה כמניין ימות החמה, ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם: גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה, אל תעבור בי את העבירה הזאת, ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה.
הרי שש מאות ושלש עשרה מצות.
וכל מצווה ומצווה נזכר מתן שכרה, כגון:
כבוד אב ואם,
ושלוח הקן,
שכתוב בהן אריכות ימים.
ויש מצות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שאירחה את האורחים, ושונמית על שקבלה את אלישע.
ויש עבירה טעונה סקילה, שריפה, הרג, וחנק.
ואין לך מצווה קלה בכל המצות יותר משלוח הקן.

ומה שכרה?
למען ייטב לך והארכת ימים.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהכניס פועלים לשדהו לנטוע ולא גילה להם שכר נטיעתן.
לערב, כל מי שנטע אילן אחד, נתן לו זהוב אחד. התחילו הכל תמהין ואומרין: ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד קל ופחות, נתן לו זהוב אחד. אנו שנטענו הרבה, על אחת כמה וכמה.
ומה שכר שילוח הקן, שכרה אריכת ימים. שכר מצות שיש בהן חסרון וטורח והחיית נפשו, על אחת כמה וכמה.
לפיכך לא פירש הקדוש ברוך הוא שכר עושי מצווה בתורה, שיהיו ישראל עושין אותן מעצמן, להרבות שכר.

שכך שנינו:

אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

לכך כתיב: מכל משמר נצור לבך.

[מעשה באחד שעלה לראש האילן לקיים מצות שלוח הקן ונפל ומת, לפי שנאמר: כי יקרא קן צפור לפניך בדרך, לא שתראה אותן בראש האילנות ותעלה אחריה.
אמר הכתוב: אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב),

אמר רבי אלעזר בן יעקב:
צריך אדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שהייסורין באין עליו.

למה?
שהייסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה (משלי ג יב).

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אם מת לאדם בן, לא יהא קורא תגר, שהבן מרצה אותו להקדוש ברוך הוא.

משל למה הדבר דומה?
למלך שכעס על בן בתו, ובא אחר ורצה את המלך לבן בתו.
אומר אותו בן בתו: אין צריך להחזיק לו טובה לאותו שריצהו.
כך אם מת בן אדם, יחזיק טובה להקדוש ברוך הוא, שריצה הבן את אביו לבוראו.

למה?
כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'.
לכך אמר דוד: אשרי הגבר אשר תייסרנו יה. אם באו ייסורים על האדם, יעמוד בהן ויקבלן.

למה?
שאין סוף למתן שכרו.

ומנין אתה למד?
משן ועין, שעבד עברי יוצא בהן לחירות.
ייסורין שממרקין כל גופו של אדם, אינו דין שתהא לו כפרה.

אמר רבי חייא בר אבא:
מה מי שמקיים מצות שלוח הקן, נאמר: למען ייטב לך.
אדם שמת בנו, על אחת כמה וכמה שיכפר לו.

ואת הבנים תקח לך
אם אין לך בנים, בשכר מצווה זו, אני נותן לך בנים].

דבר אחר:
שלח תשלח
אם שלחתן, (כעל גמולות ה) כעל גמולות כעל ישלם (ישעיה נט יח).
מה כתיב: עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם, גואלם חזק, ה' צבאות שמו, ריב יריב את ריבם (ירמ' נ לג-לד). והיה כעוף נודד קן משולח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון (ישע' טז ב).
זה שאמר הכתוב: קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וגו' (ירמ' יז יא).
מה כתיב אחריו: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (שם שם יב).

מה עניין זה לזה?
מי שהוא אומר קורא דגר, (שהוא) אומר כסא כבוד.
ללמדך, שהקורא הזה מביא ביצים אחרים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאין מקליפיהן ויצאו אפרוחים, והן עולין אחריו ומורטין את כנפיו (ואוכלין אותו).
כשהוא רוצה לפרוח, אינו יכול, שנמרטו כנפיו. מצא אותו חיה או שרץ, אוכלו.

מי גרם לו?
על שגזל ביצים שאינו שלו.
כך יהיו אומות העולם ומואבים ועמונים שפשטו ידיהם בכסא כבודו והחריבו מקדשו ושרפו היכלו והגלו את ישראל, הקדוש ברוך הוא יאבד את זכרם, כעניין שנאמר: לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה וגו':