כל המצוה אשר אנכי מצוך
זה שאמר הכתוב: שמור מצותי וחיה (מש' ז ב).
לפי שדוד אמר: שמרני כאישון בת עין (תהל' יז ח).

אמר רבי יהודה דסכנין בשם רבי אליעזר:
אין בית רובע שאין בו תשעה קבין מזיקין.

אמר רבי יהושע בן לוי:
וכלן פורמא בפניהם.

כיצד?
אדם מהלך וחברו יצא לפניו ואומר: הסתלקו לצדדין בפני איקונין של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אך בצלם יתהלך איש (שם לט ז):


כל המצוה אשר אנכי מצוך
זה שאמר הכתוב: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד כב).
כל מי שמוצא דברי תורה, חיים הוא מוצא. לכך כתיב: כי חיים הם למוצאיהם, [אל תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה.

דבר אחר:
כי חיים הם למוצאיהם, למי שמוציא דברי תורה כראוי.
מעשה בתלמיד אחד שהיה לרבי אליעזר בן יעקב שהיה בקי בתלמוד.
ממה שהיה רגיל בתלמודו כשהיה נכנס למרחץ, עד שהוא עומד ומזיע ועד שהוא רוחץ, היה עובר כל תלמודו. שלא היה מוציאו מפיו. לכך כתוב: כי חיים הם למצאיהם.

דבר אחר:
כי חיים הם למצאיהם], לאחרים.
ואין אדם צריך ללמד דברי תורה אלא אם כן מוצא אותה כראוי סוף דבר וטעמו.
שכך אמר להם משה: כשתהיו למדין התורה, היו ממצין אותה כולה.
לכך נאמר: כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון. זה שאמר הכתוב: בני אם תקח אמרי (מש' ב א).

אמר רבי אבא בר כהנא:
אימתי אתה נקרא בני?
כשתקח אמרי.

וכן הוא אומר:, בנים אתם לה' אלהיכם (דב' יד א).
אימתי אתם בנים?
כשאתם לה' אלהיכם, שאתם משמרים מצותי. לכך כתיב: בני אם תקח אמרי.

בני אם תקח אמרי
אם יהיה לך זכות.

(דבר אחר:
אתה מצפין תורתי כאדם שיש לו מרגלית, כך תהא יגע בתורה. לכך נאמר: ומצותי תצפון אתך (מש' ב א)).

אמר רבי אבא בר כהנא:
משל למה הדבר דומה?
לאדם שיש לו בת בוגרת, והוא מבקש לטורפה לכל מי שמוצא.
אין תורתי כן, אלא אם יהיה לך זכות תזכה לה, ומצוותי תצפון אתך.

אמר רבי אחא:
אתה נותן לך מעשים, ואני צופן לך טובו של העולם הבא, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהל' לא כ).

דבר אחר:
אתה תצפון תורתי, כאדם שיש לו מרגלית והוא מצפינה, כך תהא יגע בתורה.
לכך אמר: ומצותי תצפון אתך:


דבר אחר:
כל המצוה
אם התחלת במצווה, הוי גומר את כלה.

למה?
אמר רבי יוחנן:

כל מי שמתחיל במצווה, ואחרי כן בא אחר וגמרה, נקראת על שם גומרה.

ממי את למד?
ממשה, כיון שיצאו ישראל ממצרים, מה כתיב?
ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמו' יג יט). כל העם עוסקין בבזה, ומשה היה מטפל בעצמות יוסף. בא ועמד בין הארונות, צעק ואמר: יוסף יוסף, הגיעה השעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו השכינה מעכבת ישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, אנו נקיים משבועתך. מיד נזדעזע ארונו, נטלו והלך.

נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ. הכניסו ישראל עצמות יוסף וקברו אותן, ותלה המצווה בהן, שנאמר: ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם (יהושע כד לב). לכך אמר להם: כל המצווה.

אמר רבי ינאי:
כל המתחיל במצווה ואינו גומרה, קובר אשתו ושני בניו.

ממי אתה למד?
מיהודה, שנאמר: ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו' (ברא' לז כו).
ישבו לפרוס על הפת, אמר להם: הורגים אנו את אחינו ומברכים, שנאמר: ובצע ברך, נאץ, ה' (תהל' י ג). לכך כתיב: מה בצע וגו'. לכו ונמכרנו לישמעאלים. ושמעו לו, שהיה מלך.
ואילו אמר להם להחזירו אל אביו, היו שומעין לו. אלא התחיל במצווה ולא גמרה.
לפיכך המתחיל במצווה, יהא גומר את כלה.

כל המצוה
אמר רבי יוחנן:
כל הלומד תורה ואינו משמר אותה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר: תשמרון לעשות.

אמר רבי אחא:
כל מי שמשמרה ועושה, זוכה שתשרה עליו רוח הקדש, שנאמר: משכיל לאיתן האזרחי וגו' (שם פט א).
וכן הוא אומר ליהושע: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' (יהושע א ח). לפיכך, תשמרון לעשות:


כל המצוה אשר אנכי מצוך היום
כל המצווה אשר אתה עושה, אמור כאילו היום שמעת בסיני ממשה, שכן כתוב: אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות.

למען תחיון
אתם ובניכם, למען תחיון לאחרים.

למען תחיון
לעולם הבא.
ורביתם, בבנים.
ורביתם, בבהמה.
ורביתם, בכסף וזהב.
ורביתם, בנכסים.

דבר אחר:
מדבר במשיח שיבוא בעגלא.

ורביתם
בקומה.

רבי יהודה אומר:
עתיד כל אחד ואחד מישראל להיות גבוה מאה אמה, שנאמר: בנותינו כזוויות, מחוטבות תבנית היכל (תהל' קמד יב). (ונאמר (יחזקאל מד)) וההיכל, מאה אמה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
מאתים אמה, שנאמר: ואולך אתכם קוממיות (ויק' כו יג).
ועתיד כל אחד ואחד מישראל להיות יוצא מעיר, ואומות העולם רואין אותן.

אמר רבי חייא בר יעקב:
יש מקומות שקורין לפת ליפתותא, פיסתא, שנאמר: יהי פסת בר בארץ וגו' (תהל' עב טז).

רבי חנינא בר פפא ורבי שמואל בר מנייא
אחד היה אומר:
הלפת לא פת הייתה.

והאחד אומר:
לא הייתה פת אלא עתידה לעשות פת, שנאמר: יהי פסת בר בארץ.

אימתי?
אלו ימות המשיח.

וכמה ימות המשיח?
רבי עקיבא אומר:
ארבעים שנה, כשם שעשו ישראל במדבר ארבעים שנה. והוא גוררן ומוציאן למדבר ומאכילן מלוח ורותם, שנאמר: הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם (איוב ל ד).

רבי אליעזר אומר:
מאה שנה.

רבי ברכיה בשם רבי דוסא אומר:
שש מאות שנה.

רבי אומר:
ארבע מאות שנה, שנאמר: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו).
מה מצרים ארבע מאות שנה, אף ימות המשיח ארבע מאות שנה.

רבי אליעזר אומר:
אלף שנה, שנאמר: שמחנו כימות עניתנו (תה' צ טו).

רבי אבהו אומר:
שבעת אלפים שנה, שנאמר: כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך (ישע' סב ה).
מה ימי המשתה שבעת ימים, אף ימי המשיח שבעת אלפים שנה.

רבותינו אמרו:
שני אלפים שנה, שנאמר: כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (שם סג ד).
ואחר ימות המשיח בא העולם הבא, והקדוש ברוך הוא מופיע בכבודו ומראה זרועו, שנאמר: חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (שם נב י). באותה שעה רואין ישראל את הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר: כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון וגו' (שם שם ח):