פרק יב, ג
תשרפון. ג' במסורה בהאי עניינא, והיינו דתנן (עבודה זרה מח, א) ג' אשרות הן. וזהו ואשריהם תשרפון ג'.
ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן. אזהרה למוחק השם.
לא תעשון בגימטריא אזהרה על כל מחק שם.

פרק יב, ה
אל המקום. בא"ת ב"ש ת"ך צידפ"י בגימטריא זהו ירושלים. מקום בגימטריא לציון.
ובאת שמה. ב' במסורת. לשכנו תדרשו ובאת שמה. ובאת שמה וראה שם (מ"ב ט, ב) והוא בענין אלישע שצוה למשוח את יהוא למלך. מה מלך במשיחה אף כל ענין הקרבנות במשיחה, הכלים אין מתקדשים אלא במשיחה וכהן גדול במשיחה.

פרק יב, ו
עולותיכם וזבחיכם. ח' דברים מוזכרים כאן כנגד ח' פעמים פני ה' דכתיב ברגל.

פרק יב, ח
אנחנו עושים פה היום. סופי תיבות בגימטריא הלוים כי עתה הלוים נושאים המשכן כשתעברו את הירדן לא ישאו אותו.

פרק יב, יא
לשכן שמו שם. שמה. רמז לב' מחיצות א' לקדשי קדשים וא' לקדשים קלים.

פרק יב, יג
עולותיך. בכל מקום אשר תראה. סופי תיבות הכרמל. בכל בגימטריא אליהו. רמז לאליהו שיעלה עולות בהר הכרמל.

פרק יב, יד
שבטיך. בגימטריא שבט יהודה.
שם תעלה עולותיך. ראשי תיבות תשע. ט' דברים אתה מעלה על המזבח; עולה, חטאת, אשם, שלמים, מנחה, שמן, לבונה, יין, מים.

פרק יב, טו
כברכת. ב' במסורה. ואכלת בשר כברכת ה'. כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך (להלן טז, יז) גבי עולת ראיה. והיינו דתנן (חגיגה ח, ב) מי שיש לו אוכלין מרובים וכו' וזהו תזבח ואכלת בשר, תזבח דהיינו עולות, ואכלת בשר דהיינו שלמים, הכל תרבה לפי ברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.

פרק יב, יז
ותרומת ידך. וסמיך ליה לפני ה'. רמז לבכורים שצריכין הנחה לפני ה' כי תרומת ידך היינו בכורים.

פרק יב, יט
פן תעזוב את הלוי. וסמיך ליה כי ירחיב. לומר לך מתן אדם ירחיב לו (משלי יח, טז).
תאכל בשר. וסמיך ליה כי ירחק. לומר שיתרחק אדם מלאכול בשר כדאיתא בפ' כיסוי הדם (חולין פד, א).

פרק יב, כא
כי ירחק. הפסוק מתחיל ומסיים בכ"ף, לומר אע"פ ששחט צריך להכניס בו כף ידו ולבדוק הריאה.
כאשר צויתיך. בגימטריא זה רוב האחד בעוף ורב שנים בבהמה.
כאשר נוטריקון רובו של אחד ככולו.

פרק יב, כב
אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל. אך מיעוטא הוא שאינן חייבין במתנות.

פרק יב, כג
עם הבשר. בגימטריא בבשר מן החי.

פרק יב, כד
תשפכנו. בגימטריא פטור מלכסותו.

פרק יב, כו
ונדריך. ב' במסורה. ונדריך תשא ובאת. ונדריך תשלם (איוב כב, כז). והיינו דתנן (קנים פ"א מ"א) דנדרים אם מתו או נגנבו חייב באחריותן. וזהו ונדריך תשלם. היאך?
ונדריך תשא, שאתה חייב באחריותן עד שתביאם, כדאמרינן (מגילה ח, א):

כיון דאמר עלי כמאן דטעין ליה אכתפיה דמי.

פרק יב, כז
והבשר תאכל. וסמיך ליה שמר ושמעת. לומר עם הארץ אסור לאכול בשר כדאיתא בפסחים (מט, ב).
שמר ושמעת. אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד.
כי תעשה הטוב והישר בעיני ה'. וסמיך ליה כי יכרית. לומר שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים שעושים הטוב והישר.
לרשת אותם. ולא למס. אותם. ולא לשאר אומות.