פרק יד, א
למת. סמך מת לעיר הנדחת לומר לך שע"ז חשובה כמת וגם שהיו מתגודדים לפני ע"ז כמו על מת.
בנים אתם. בפסוק הזה י"ב תיבות כנגד י"ב שבטים שנקראו בנים לה'.

פרק יד, ב
מכל העמים אשר על פני האדמה. וסמיך ליה לא תאכל כל תועבה. לומר לך שלא יתערבו עם האומות והאומות נמשלו לבהמות. בבהמות התיר ז' חיות וג' בהמות כנגד י' הדברות.

פרק יד, ד
עזים. וסמיך ליה איל. רמז להא דאיתא בחולין (נט, ב) עזי דכרכוז מין חיה הוא.

פרק יד, ז-ח
טמאים הם לכם. וסמיך ליה ואת החזיר. לומר שאסור לגדל חזירים.
וסמך מבשרם לא תאכלו לאת זה תאכלו מכל אשר במים. כלומר אע"פ שאסרתי לאכול מבשרם, אשר מהם במים תאכלו, דחמרא דימא שרי.

דבר אחר:
לא תאכלו את זה תאכלו. לומר שקרבי דגים אין לוקחים אלא מן המומחה דקרי ביה לא תאכלו אלא אם כן יאמר זה הוא שלקחתי מפלוני ציד וכשר הוא.
ובנבלתם לא תגעו. וסמיך ליה את זה תאכלו. לומר שיש נבלה שתאכל ממנה כגון נבלה מוסרחת שאינה ראויה לגר.
לא תגעו. בגימטריא חייב לטהר הרגל.
תאכלו. וסמיך וכל אשר אין לו. להתיר דג טהור שנמצא בתוך דג טמא.
טמא הוא לכם. וסמיך ליה כל צפור. לרבות צפור משולחת של מצורע.

פרק יד, יב
הנשר. התחיל בנשר מפני שהוא מלך בעופות, שנאמר (איוב לט, כז) אם על פיך יגביה נשר אם על פיך סופי תיבות מלך.

פרק יד, יד-טו
יענה. שמענה את בניה ואינה מרחמת עליהם. וכן העורב אכזרי על בניו לכך סמכו לה.

פרק יד, כא
לא תבשל. בגימטריא איסור אכילה ובישול והנאה.
סמך עשר תעשר וגו' היצא השדה שנה שנה לבשר בחלב לומר כשם שתערובת בשר בחלב אסור כן גם כן אסור התערובות של כלאים בשדה. ואם תשמור מן התערובות אז אבשל פירותיך בזמנן ותתעשר. וסמיך בחלב אמו לשנה שנה לומר שמינקת חבירו לא תנשא בתוך ב' שנים ויהי הולד בחלב אמו ב' שנים.

פרק יד, כה
וצרת. ב' במסורה. וצרת הכסף בידך. וצרת אותם בכנפיך (יחזקאל ה, ג). והיינו דתנן (בבא מציעא מב, א) המפקיד מעות אצל חבירו וצררן והפשילן לאחוריו חייב. ומפרש טעמא אמר קרא וצרת הכסף בידך, אע"פ שצרורין יהיו בידיך. וזהו אע"פ שצרת אותם בכנפיך יהיו בידך.

פרק יד, כט
יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך. וסמיך ליה (להלן טו, ב) וזה דבר השמטה שמוט. זהו דכתיב (ויקרא כה, כא) וצויתי את ברכתי וגו' ועשת את התבואה לשלש השנים.