פרק ב, ג
רב לכם סב. תגין על הסמ"ך לפי שכבד את אביו שהיה בן ס' בלדתו אותם ולכך עתיד להחריב הבית שהוא ס' אמות.

פרק ב, ד
וייראו מכם. כתיב ב' יודין בשביל יו"ד ברכות שנתברך יעקב.

פרק ב, ה
עד מדרך כף רגל. עד דרך כוכב מיעקב (במדבר כד, יז) עד שיבא זמן שנאמר פורה דרכתי לבדי (ישעיה סג, ג).
כף רגל. לעת תמוט רגלם (להלן לב, לה) עד שיגיע תרמסנה רגל רגלי עני וגו' (ישעיה כו, ו).
ירשה לעשו. בגימטריא בשביל מצות כבוד.

פרק ב, כד
ראה נתתי בידך את סיחון. מלמד שהראהו שרו של סיחון וידו כפותה.
החל. ד' במסורה. תרי בהאי עניינא (הכא ופסוק לא). החל וכלה (ש"א ג, יב). וגלות החל הזה (עובדיה א, כ). החל רש החל וכלה, שהיו משבעה עממים שנאמר בהם (להלן כ, טז) לא תחיה כל נשמה. וגלות החל מלמד שרמז למשה הגלות. אי נמי כי היכי דכתיב הכא החל רש אף התם נמי כתיב ירשו את ערי הנגב, וכדאיתא בתנחומא (דברים א):

כל הנסים שעשה הקב"ה במדבר עתידין להעשות לישראל בציון.

פרק ב, כה
היום הזה. רמז שיעמוד לו השמש שהשמש נקרא יום. הזה אחל. בגימטריא בחמה.
אחל. ג' במסורה. אחל תת פחדך. אחל גדלך (יהושע ג, ז). ולא אחל את שם קדשי עוד (יחזקאל לט, ז). זהו שדרשו (עבודה זרה כה, א) שעמדה חמה למשה כמו שעמדה ליהושע. ומנלן דאיירי בעמידת חמה, דכתיב: ואת שם קדשי אודיע ולא אחל את שם קדשי עוד, ובעמידת החמה נודע שם קדשו בכל ארץ.

פרק ב, לה
רק הבהמה. רק מיעוטא הוא, רק הכחושים אבל השמנים ראשית החרם תקריבנו לה'.