פרק כב, א
לא תראה את שור אחיך. סמך השבת אבידה לקבורה שאם הוא כהן והוא בבית הקברות על זה נאמר והתעלמת.
נותן לך. וסמך ליה והתעלמת. לומר כל שבשלו מחזיר אף בשל חבירו מחזיר.

פרק כב, ב
ואספתו. ב' במסורה. ואספתו אל תוך ביתך. ואספתו מצרעתו (מ"ב ה, ו). זהו שדרשו (ערכין טז, א):

נגעים באים על צרי עין שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר אין לו ולמחר נגעים באים על ביתו וצוה הכהן ופינו את הבית ומוציאין את הכלים ורואין הכל שיש לו.

וזהו ואספתו אל תוך ביתך, שמאסף כליו אל ביתו ואינו משאילם, ואספתו מצרעתו שצרעת באה עליו.

דבר אחר:
החושד בכשרים לוקה בגופו ומי שאבדה לו אבידה חושד בכל אף בכשרים ולוקה בגופו בצרעת. ונמצא כשתאסף האבידה לביתך ותחזירנה לו אז לא יחשוד עוד באחרים ותאסוף אותו מצרעתו.
עד דרוש אחיך אותו. פירוש שידרוש האות שלו שיתן לו סימן בו. וזהו שאמרו רז"ל (בבא מציעא כז, ב) דורשהו אם הוא רמאי אם לאו, מאי לאו בסימנים.

פרק כב, ד
נפלים והתעלמת. לומר שפעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינה לפי כבודו.

פרק כב, ה
כלי גבר על אשה. בגימטריא כלי תורה. רמז שלא ילמד אדם לבתו תורה.
על אשה. ב' במסורה. כלי גבר על אשה. אם נפתה לבי על אשה (איוב לא, ט). זהו שאמרו (נזיר נט, א) שמיירי באשה שלובשת כלי גבר כדי להתנכר ולזנות כדכתיב אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי.
כי תועבת ה'. כי יקרא קן צפור. לומר שלא יסתכל בעוף ובעופפת כשנזקקין זה לזה.
יקרא קן. בגימטריא פרט למזומן:
אפרוחים או ביצים. בגימטריא בצריכין לאמן.
על הבנים. ב' במסורה. לא תקח האם על הבנים. ואידך כי כה אמר ה' על הבנים ועל הבנות הילודים במקום הזה וגו' ממותי תחלואים ימותו (ירמיה טז, ג_ד). אם תקיים המצוה יאריכון ימיך, ואם לאו כה אמר ה' וגו' ממותי תחלואים ימותו.

פרק כב, ז
והארכת ימים. בגימטריא בעולם שכלו ארוך.
והארכת ימים. וסמיך ליה כי תבנה בית חדש. לומר לך אם תבנה בית חדש עשה לו מעקה כדי שיאריכו בו ימים ולא יפלו ממנו. ועוד עיקר אריכות ימים היא בשביל בנין בית חדש, שהוא בית המקדש. ועל כן בכבוד אב ואם (לעיל ה, טז) הקדים והארכת ימים למען ייטב לך כדי להסמיך והארכת ימים לתבנה בית חדש.
לעיל כתיב למען ייטב לך וסמך כאן כי יפול הנופל ממנו רמז למה שדרשו (חולין קמב, א):

הרי שעלה באילן כדי לשלח את האם ונפל ומת היכן אריכות ימים של זה. [והיכן טובתו של זה, אלא למען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארוך, ולמען יטב לעולם שכלו טוב].

פרק כב, ח
כי יפול הנופל. וסמיך ליה לא תזרע. רמז לדר' יאשיה דאמר (קידושין לט, א) עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד.

פרק כב, ט
המלאה. ב' במסורה. פן תקדש המלאה. כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר (עמוס ב, יג). וזהו שאמרו (עיין כלאים פ"ב מ"ו) שצריך להרחיק בכלאים כמלא צמד בקר. ושניהם רפוים שצריך למדוד בד' אמות שוחקות. ואחד יש דגוש כעצמים בבטן המלאה (קהלת יא, ה).

פרק כב, י
לא תחרוש בשור וחמור. טמא וטהור. רמז שלא ישתתף צדיק עם רשע.
תחרוש ב' במסורה. לא תחרוש בשור ובחמור. ואידך אל תחרוש על רעך רעה זהו שמפרש טעם שלא לחרוש בשור ובחמור לפי שהשור מעלה גרה והחמור אינו מעלה גרה, וכשיראה השור מעלה גרה יהיה סבור שהוא אוכל ומצטער. וזהו אל תחרוש על רעך שגורם לחמור שחורש על רעהו רעה.

פרק כב, יא
לא תלבש. בגימטריא אסורה להנות. שאפילו בגד ארוך ובו כלאים מצד אחד אסור להתכסות בה מצד השני.

פרק כב, יב
גדילים. ב' במסורה. גדילים תעשה לך. גדילים מעשה שרשרות (מ"א ז, יז). וזהו שאמרו בית הלל גדיל שנים, דתרי גדילים כתיב, ופתלהו מתוכו כדכתיב מעשה שרשרות, כדרך שעושין שרשרות:
אשר תכסה. בגימטריא להביא בכסות סומא שהוא חייב.
אשר תכסה בה. כי יקח. רמז להא דאיתא בנדרים (כ, ב) ר' אליעזר אומר מגלה טפח ומכסה טפח בעת ביאה.

דבר אחר:
אשר תכסה בה. כי יקח. רמז לת"ח שמאפיל בטליתו.

דבר אחר:
רמז כי יקח אשר תכסה מלמד שמכסין לו על עונותיו.

פרק כב, יג
ובא אליה. ב' במסורה. ובא אליה ושנאה. ובא אליה מלך גדול (קהלת ט, יד). ודרשו אותו (נדרים לב, ב) על יצר הרע. גם בכאן שהלך אחרי יצרו הרע סופו לשנאתה להוציא עליה שם רע.

פרק כב, יד
והוצא עליה שם רע. חסר יו"ד כאלו עבר על עשרת הדברות. וכן לא נחתם גזר דין על אבותינו עד שהוציאו עשרה מרגלים דבה.

פרק כב, טז
אבי הנער. כתיב חסר ה"א שהלכה כנער, לכך הוציא עליה שם רע.
את בתי נתתי. בגימטריא הפה שאסר הוא הפה שהתירה.

פרק כב, כא
אל פתח בית אביה וסקלוה. בגימטריא זהו ראו אלו הגידולין שגדלתם.
כי עשתה נבלה בישראל. וסמיך ליה כי ימצא איש שוכב. רמז לאיש שהטיח באשתו תחת התאנה וסקלוהו.

פרק כב, כד
אשר לא צעקה. ואף אם יראה ממנו היתה יכולה לומר שמחמת צער בתוליה צעקה.