פרק ה, ד
פנים בפנים. פ"א כפולה, לומר בפנים מאירות בפנים מסבירות.

פרק ה, ח
פסל כל תמונה. ובדברות הראשונות (שמות כ, ד) כתיב וכל תמונה וי"ו יתירה כנגד וי"ו דברים תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה תבנית כל צפור תבנית כל רומש תבנית כל דגה (לעיל ד, טז_יח).

פרק ה, ט
סמך אל קנא ללא תשא שכל הנשבע לשקר כאילו עובד עבודה זרה.
ולשומרי מצותי. לא תשא. שאפילו בשמירת מצוה יש משום לא תשא שהעושה מצוה שלא לשם שמים כאלו נושא שם שמים לבטלה. אי נמי שמזהיר שלא לעבור על לא תשא בענין שמירת מצוה, שהרי נשבעים לקיים המצוה.

פרק ה, יב
סמך שבת ללא תשא שבשניהם נאמר חלול, ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת (ויקרא יט, יב) מחלליה מות יומת (שמות לא, יד).
שמור את יום השבת. ראשי תיבות שאיה וסופי תיבות רתם. לומר לך הנדונים בשאיה וגחלי רתם נוחין בשבת.

פרק ה, טז
סמך כבד את אביך לשבת שגם בשבת כתיב (ישעיה נח, יג) וכבדתו, וצריך לכבדו במאכל וכסות.
ולמען ייטב לך. תגין על הטי"ת שעברתו אמו תשעה חדשים, ואביו ואמו נזהרו מתשעה מדות האמורים בנדרים (כ, ב) וזה סימנם אסנ"ת משגע"ח. נוטריקון: בני א'נוסה בני ש'נואה בני נ'דה בני ת'מורה בני מ'ריבה בני ש'כרות בני ג'ורשת הלב בני ע'רבוביא בני ח'צופה.
פירוש בני אנוסה אינו צריך לומר שאם אנס אשה והוליד ממנה בן אלא אפילו היא אשתו ואנסה לתשמיש. וכן שנינו במס' כלה מפני מה הויין ליה לאדם בנים בעלי מומין מפני שתובעה ואשתו אינה נתבעת לו, פירוש אינה מתרצה לו. ור' יהודה אומר מפני שאומרת לו בשעת תשמיש אנוסה אני. ואיכא בינייהו רוצה ואינה רוצה. וכן איתא בעירובין (ק, ב) כל הכופה אשתו לדבר מצוה נקרא חוטא, שנאמר (משלי יט, ב) גם בלא דעת נפש לא טוב. נמצא כי האונס אסור אף באשתו, אלא אם הוא צריך לאותו מעשה יפייס ואחר כך יבעול.
בני שנואה והיא שנואה אבל אם היא רצויה בשעת תשמיש, אף על פי שהיא שנואה שרי. בני נדוי בני נדה אף נדה אף על פי שאינו ממזר מן התורה. ויש מפרשים שהיא אז בנדוי. שאסורין בתשמיש המטה. והוא הדין נמי אם אחד מהם אבל.
בני תמורה שהיה מכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו. ויש מפרשים אפילו שתי נשיו שנתכוון לזו ונזדמנה לו האחרת.
בני מורדת דאמרה ליה לא בעינא לך ואף על פי כן הוא משמש עמה והרי היא אצלו כזונה ואפילו אם הוא מדעתה.
ולנוסח אחרינא בני מריבה שהם מתקוטטים ביחד בכל פעם, דהויא ביאה זו כמו זנות כיון שאינו מתוך אהבה.
בני שכורה שהוא או היא שכורים.
בני גרושת הלב שבלבו לגרשה אפילו אין בלבו שנאה, כגון מאותן שכופין להוציא וגמר בלבו לגרשה ואחר כך בא עליה.
בני ערבובייא שמשמש עם אשתו ונתן דעתו על אחרת אפילו ששתיהן היו נשיו.
בני חצופה שתובעתו בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה אבל מי שאשתו מרצה אותו בדברים של רצוי ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה על זו אמרו רז"ל (נדרים כ, ב) שיוצאים ממנה בנים חכמים ונבונים כלאה שיצא ממנה יששכר. וכל אלו התשעה מדות אפילו לפריה ורביה כגון שאינה מעוברת, אפילו הכי בכל אלו המדות פוגם הולד ונקרא פושע.
וצריך לכבדם בתשעה דברים מאכיל ומלביש וכו' כדאיתא בפרק קמא קדושין (לא, ב).
י"ז תיבות יתירות דברות אחרונות על הראשונות כמנין טוב. וזהו שכתוב כאן ולמען ייטב לך שאינו בראשונות.
כאשר צוך ה' אלהיך. סופי תיבות בגימטריא מרה.
על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. וסמיך ליה לא תרצח משום דכתיב (במדבר לה, לג) ולארץ לא יכפר לדם.

פרק ה, יז
סמך לא תנאף לרציחה כדכתיב (הושע ד, ב) ורצוח וגו' ונאוף. וכן המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו שופך דמים. וכתב כאן ולא תנאף וי"ו יתירה כנגד ו' פעמים מאררים וששת פעמים מרים דכתיב בפרשת סוטה (במדבר ה). וסמיך ליה ולא תגנב משום מים גנובים ימתקו (משלי ט, יז). וכתיב ביה וי"ו יתירה כנגד ו' דברים דכתיב בריש משלי (א, יא_יג) נארבה לדם נצפנה לנקי חנם. נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור. כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל. וסמיך לו ולא תענה ברעך שהגונב מעיד עדות שקר בעצמו שגורם לו לימכר לעבד. והוסיף בו וי"ו שבעדותו לוקה העולם שנברא בו' ימים.

פרק ה, יח
וסמיך לו ולא תחמוד שלא יחמוד אשת חברו ויעיד בו עדות שקר לומר שמת, כדי שישאנה.
שדהו. הוסיף כאן שכבר הגיעו קרוב לארץ והיה להם שדות.

פרק ה, כד
ואת תדבר. בקול נמוך כאשה בענין שנוכל לסבול.
ואת תדבר. בגימטריא שמונה דברות.

פרק ה, כח
ואתה פה. תגין על פ"א רמז לו שיעמוד בפרישות ובטהרה.

דבר אחר:
ואתה בן פ' שנים ותחיה כמנין עמוד שנים.
עמדי. יו"ד כפופה שתעמוד באימה כפוף לפני.

דבר אחר:
בשבילך ירדתי י' ירידות. ונתתי לך י' דברות.