פרק טו
פרק טו, א
וזה דבר השמטה שמוט. שצריך לומר משמט אני.
ישה. ב' במסורה. אשר ישה. ישה לך אלוה מעונך (איוב יא, ו). שאם תשמט ישה לך מעונך.

פרק טו, ג
תשמט ידך. אפס. פירוש מיעוטא הוא שאם יש משכון בידך אינו משמט.
אביון. כי ברך יברכך. והיינו דכתיב כי יעמוד לימין אביון (תהלים קט, לא).

פרק טו, ח
פתח. פ"א כפולה לומר פתח לו ידך וגם פיך לשדלו בדברים.

דבר אחר:
הראוי לפת תן לו פת, הראוי למעדנים תן לו מעדנים ותפק לו רצון בכל מיני מתיקה.

דבר אחר:

פתוח תפתח. אם הוא מתבייש תביא לו לפתחו.

דבר אחר:
פתוח תפתח. כפל הדבר וכן נתן תתן לו (פסוק י). הענק תעניק לו (פסוק יד). לומר שאין שעור להענקה אלא תתן ותחזור ותתן.
פתח. חסר וי"ו מצוה ביום ו' ליתן פת לעניים תקנת עזרא.
פתח. ג' במסורה. ב' בהאי עניינא (הכא ופסוק יא). ואידך פתוח נפתחו שערי ארצך (נחום ג, יג). לומר שאם תפתח לו ידך יפתחו לך שערי שמים כדי לקבל תפלתך ואם לאו לא יפתחו לך, שנאמר (משלי כא, יג) אוטם אזנו מזעקת דל וגו' גם הוא יקרא ולא יענה.
די מחסורו אשר יחסר. ראשי תיבות דמאי שמאכילין העניים דמאי.

פרק טו, י
נתון. מלא וי"ו שזוכה לו' ברכות כדאיתא בפ"ק דבבא בתרא (ט, ב).
בתתך לו. ב' במסורה. הכא. ואידך בתתך לו לחם וחרב (ש"א כב, יג) גבי דוד. לומר שצריך ליתן לכל אחד לפי מה שהוא צריך כמו שנתן לדוד לחם וגם חרב.

פרק טו, יב
תשלחנו. וכי תשלחנו. לא תשלחנו. ג' פעמים ליוצא בתוך שש ובסוף שש ויוצא ביובל.

פרק טו, יד-טז
העניק. מלא יו"ד כי ע"י י' המכות הענקתיך ג' דברים כלי כסף וכלי זהב ושמלות לכן העניקהו מג' דברים, מצאנך ומגרנך ומיקבך, והיינו דכתיב וזכרת כי עבד היית.
היום. וסמיך ליה והיה כי יאמר אליך. לומר שרציעה ביום ולא בלילה.

פרק טו, יט
סמך כל הבכור לפרשת עבד לומר כשם שאני אוסר לך לעבוד בבכור כן לא תעבוד בעבד עברי עבודת עבד בפרך, וכשם שהמום פוסל בבכור כך המום פוסל ברציעה.

הפרק הבא    הפרק הקודם