רשי, דברים פרק כא


(ב) ויצאו זקניך -
מיוחדים שבזקניך, אלו סנהדרי גדולה:
ומדדו -
ממקום שהחלל שוכב:
אל הערים אשר סביבות החלל -
לכל צד לידע איזו קרובה:

(ד) אל נחל איתן -
קשה שלא נעבד:
וערפו -
קוצץ ערפה בקופיץ.
אמר הקב"ה: תבוא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות ותיערף במקום שאינו עושה פירות, לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות:

(ז) ידינו לא שפכה -
וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?!
אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לוויה.
והכוהנים אומרים: כפר לעמך ישראל:

(ח) ונכפר להם הדם -
הכתוב מבשרם שמשעשו כן יכופר להם העוון:

(ט) ואתה תבער -
מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה ייהרג, והוא הישר בעיני ה':

פרשת כי תצא

(י) כי תצא למלחמה -
במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו, שהרי כבר נאמר (לעיל כ טז) לא תחייה כל נשמה:
ושבית שביו -
לרבות כנענים שבתוכה ואף על פי שהם משבעה אומות:

(יא) אשת -
אפילו אשת איש:
ולקחת לך לאשה -
לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו (פסוק טו) כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו:

(יב) ועשתה את צפרניה -
תגדלם כדי שתתנוול:

(יג) והסירה את שמלת שביה -
לפי שהם נאים, שהגויים בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עימהם:
וישבה בביתך -
בבית שמשתמש בו, נכנס ונתקל בה, יוצא ונתקל בה, רואה בבכייתה, רואה בניוולה, כדי שתתגנה עליו:
ובכתה את אביה -
כל כך למה?
כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה, בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת:

(יד) והיה אם לא חפצתה בה -
הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה:
לא תתעמר בה -
לא תשתמש בה בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש, עימראה. מיסודו של רבי משה הדרשן למדתי כן:

(יז) פי שנים -
כנגד שני אחים:
בכל אשר ימצא לו -
מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבא לאחר מיתת האב, כבמוחזק:

(יח) סורר -
סר מן הדרך:
ומורה -
מסרב בדברי אביו, לשון ממרים:
ויסרו אותו -
מתרין בו בפני שלושה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב, עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין. שנאמר (פסוק כ) זולל וסובא, ונאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.
ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:

(כא) וכל ישראל ישמעו ויראו -
מכאן שצריך הכרזה בבית דין, פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה:

(כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות -
סמיכות הפרשיות מגיד, שאם חסים עליו אביו ואמו, סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתה בבית דין:
ותלית אותו על עץ -
רבותינו אמרו:
כל הנסקלין, נתלין, שנאמר (פסוק כג) כי קללת אלוהים תלוי. והמברך ה', בסקילה:

(כג) כי קללת אלוהים תלוי -
זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו.
משל לשני אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך, ואחד נתפס ללסטיות ונתלה, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי.

כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול.
כמו (מלכים א' ב, ח) והוא קללני קללה נמרצת.

הפרק הבא    הפרק הקודם