פרק כא
פרק כא, א
כי ימצא חלל. סמך לפרשת מלחמה שבשעת מלחמה דרך למצוא חללים.
באדמה. בגימטריא בגלוי.

פרק כא, ב
ומדדו. ב' במסורה. ומדדו אל הערים. ומדדו את תכנית (יחזקאל מג, י). שמודדין מראשו שהוא עיקר תכונת האדם.
אשר. אותיות ראש שמודדין מראשו.
אשר סביבות החלל. בגימטריא בראשו של הרוג.

פרק כא, ג
לא עבד בה. ולא משכה בעול. לא יעבד. ולא יזרע. הרי ד' מצות לכפר על ד' רוחות העולם. וכן ד' פעמים חלל וד' פעמים עגלה בפרשה.

פרק כא, ז
לא שפכה. כתיב בה"א שלא נגענו בו בה' אצבעותנו. ועוד כי הנפש יש לה ה' שמות ולכן נתן דוד ליואב ה' קללות כשהרג לאבנר, זב ומצורע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם (ש"ב ג, כט).

פרק כא, ח
כפר לעמך ישראל. מכאן שכל ישראל ערבין זה לזה.
כפר לעמך ישראל אשר פדית. ראשי תיבות בגימטריא זה הכהנים.


בעל הטורים לפרשת ויצא

פרק כא, י
כי תצא. למה כתיב פרשת עגלה ערופה בין שתי מלחמות?
הקדים לה מלחמה שאם יאמר השונא אהרוג כי עת מלחמה ויאמרו האויבים הרגוהו במלחמה. וכתיב מלחמה אחריה לומר תבער דם הנקי להרוג הרוצח ואח"כ תלך במלחמה ותנצח. ולא היו מניחים לילך שונאים במלחמה יחד שמא יהרגו זה לזה במלחמה. כי תעשה הישר. וסמיך ליה כי תצא למלחמה שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים. ה'. וסמיך ליה כי תצא למלחמה. לומר שהשם יוצא עמך כענין שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים (זכריה יד, ג).
כי תצא. צא אליהם ואל תניחם לבא עליך פן ישחיתו הארץ.
על איבך. חסר יו"ד שבמלחמת יחיד הכתוב מדבר.
שביו. בגימטריא ואם יהיו כנענים.

פרק כא, יא
אשת. בגימטריא בשר נבלה מאוסה. כמו שדרשו חכמים (קידושין כא, ב) מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות.
לך לאשה. והבאתה אל תוך ביתך. לומר לאחר שנתגייר אותה ותהיה לך לאשה ולא בגיותה.
וגלחה את ראשה. שהטיבה ראשה לפתותך.
ועשתה את צפרניה. לפי שרמזה לך בהם לפתותך.

פסוק יג
ירח ימים. ולא אמר חדש, לומר לך מה הירח אורו פגום כנגד אור השמש אף גויה מאוסה היא כנגד בת ישראל.

פסוק יד-טו
ושלחתה לנפשה. בגימטריא לנפשה ולא בבית עבודה זרה.
אשר עניתה. כי תהיין. לומר לך שלא יענה אותה בהויות של ביאה.
שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. מרבה נשים מרבה כשפים, לומר לך כיון שיש לו ב' נשים האחת עושה בכשפיה כדי שישנא השניה.
והיה בן הבכור לשניאה. והיינו בני השנואה שהוא מבני תשע מידות שמנה בנדרים (כ, ב) ולכך סמך לו בן סורר ומורה שיהיה הבן סורר ומורה.
לשניאה. אותיות לנשואיה. לומר ששנואה בנשואיה, שהם בפסולין.
במדרש דורש לאיש זה הקב"ה. אהובה אלו האומות שמראה להם פנים. שנואה אלו ישראל שמסתיר מהם פנים. ביום הנחילו לעתיד לבא. לא יבכר כי אם בני בכורי ישראל.
ביום הנחילו את בניו. סופי תיבות מותו. רמז למאי דאמר ר' יהודה (בבא בתרא קיג, ב) ג' שנכנסו לבקר את החולה, ביום רצו כותבין רצו עושין דין, בלילה כותבין ואין עושין דין. וזה מה שמצוה בשעת מיתה אם הוא ביום יש לו תורת דין.
את אשר יהיה לו. בגימטריא מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק.
את אשר יהיה לו. סופי תיבות תורה שלא ינחיל לעבור על דברי תורה, אם נתן לאחר בשביל ירושה לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה אין בדבריו כלום.

פרק בא, יז-יח
לתת לו פי שנים. בשביל שהוא נוטל פי שנים יש באותיות בכור ענין כפילות. הבי"ת כפולה על האל"ף שלפניה. וכן הכ"ף על היו"ד שלפניה וכן הרי"ש. והו"ו נכתבת כפולה שכותבין אותה ב' ווי"ן.
יכיר. בגימטריא לאחר כדדרשינן (בבא בתרא קכז, ב) יכירנו לאחרים.
בכל אשר ימצא לו. כי. סופי תיבות ראוי ולמ"ד דבכל ואל"ף דאשר הוא לא והיינו לא ראוי, שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי.
ראשית אונו. כל ראשית הוא מובחר, ראשית דגנך (לעיל יח, ד) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמיה ב, ג).
לו משפט הבכורה. כי יהיה לאיש. לומר משפט בכורה לאיש ואין משפט בכורה לאשה.

פרק כא, כ
סורר. בגימטריא זה אבשלום בן דויד.
בננו. חסר י', כאלו עבר על עשרת הדברות.
ומרה. חסר וי"ו, כי מרה יהיה לו באחרונה.

פרק כא, כא
ובערת הרע מקרבך וכל ישראל. וסמיך ליה וכי יהיה באיש חטא. לומר לך שכל ישראל ערבים זה לזה לבער ולהוכיח החוטאים.
לעיל כתיב ורגמוהו וסמך לו פרשת נתלין לומר שכל הנסקלין נתלין.
על העץ. וסמיך ליה כי קבר תקברנו. לומר שגם העץ נקבר עמו ועוד לקבור בארון.


הפרק הבא    הפרק הקודם