(א) והתעלמת -
כובש עין כאלו אינו רואהו:
לא תראה, והתעלמת -
לא תראה אותו שתתעלם ממנו, זהו פשוטו.

ורבותינו אמרו:

פעמים שאתה מתעלם וכו':

(ב) עד דרש אחיך -
וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו קודם שידרשהו, אלא דרשהו שלא יהא רמאי:
והשבתו לו -
שתהא בו השבה, שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו.
מכאן אמרו: כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל, ימכר:

(ג) לא תוכל להתעלם -
לכבוש עינך כאלו אינך רואה אותו:

(ד) הקם תקים -
זו טעינה. להטעין משאוי שנפל מעליו:
עמו -
עם בעליו, אבל אם הלך וישב לו ואמר לו: הואיל ועליך מצווה אם רצית לטעון טעון, פטור:

(ה) לא יהיה כלי גבר על אשה -
שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף:
ולא ילבש גבר שמלת אשה -
לילך ולישב בין הנשים.

דבר אחר:
שלא ישיר שער הערווה ושער של בית השחי:

כי תועבת -
לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה:

(ו) כי יקרא -
פרט למזומן:
לא תקח האם -
בעודה על בניה:

(ז) למען ייטב לך -
אם מצווה קלה שאין בה חסרון כיס, אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות:

(ח) כי תבנה בית חדש -
אם קיימת מצוות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצוות מעקה, שמצווה גוררת מצווה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים. לכך נסמכו פרשיות הללו:
מעקה -
גדר סביב לגג.

ואונקלוס תרגם:

תיקא.

כעין תיק שמשמר מה שבתוכו:
כי ייפול הנופל -
ראוי זה ליפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:

(ט) כלאים -
חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד:
פן תקדש -
כתרגומו:

תסתאב.

כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש, בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו (ישעיה סה, ה) אל תגע בי כי קדשתיך:
המלאה -
זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף:

(י) לא תחרוש בשור ובחמור -
הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא:

(יא) שעטנז -
לשון עירוב.

ורבותינו פירשו:

שוע טווי ונוז:

(יב) גדלים תעשה לך -
אף מן הכלאים. לכך סמכן הכתוב:

(יג) ובא אליה ושנאה -
סופו:

(יד) ושם לה עלילות דברים -
עבירה גוררת עבירה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז) סופו לבא לידי לשון הרע:
את האשה הזאת -
מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין:

(טו) אבי הנערה ואמה -
מי שגדלו גידולים הרעים יתבזו עליה:

(טז) ואמר אבי הנערה -
מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש:

(יז) ופרשו השמלה -
הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה:

(יח) ויסרו אותו -
מלקות:

(כ) ואם אמת היה הדבר -
בעדים והתראה שזנתה לאחר אירוסין:

(כא) אל פתח בית אביה -
ראו גידולים שגדלתם:
וסקלוה אנשי עירה -
במעמד כל אנשי עירה:
לזנות בית אביה -
כמו בבית אביה:

(כב) ומתו גם שניהם -
להוציא מעשה חידודים שאין האשה נהנית מהם:
גם -
לרבות הבאים מאחריהם.

דבר אחר:
גם שניהם לרבות את הולד, שאם הייתה מעוברת אין ממתינין לה עד שתלד:

(כג) ומצאה איש בעיר -
לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב הא אילו ישבה בביתה לא אירע לה:

(כו) כי כאשר יקום וגו' -
לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו.

ורבותינו דרשו בו:

הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו'.