פרק כד, א
כי יקח איש. בגימטריא ולא שיוקח.
בה ערות דבר. ראשי תיבות בעד שאין דבר שבערוה אלא בעדים.
דבר וכתב. שצריך דיבור עם הכתב.
וכתב לה ספר. בגימטריא לשמה.
ספר כריתות. ג' במסורה. תרי בהאי עניינא (הכא ובפסוק ג). ואידך ספר כריתות אמכם (ישעיה נ, א). זה שאמרו (גיטין כא, ב) ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה. וכתיב תלתא זימני ספר כריתות אע"פ שאשה נקנית בג' דרכים אין דבר אחר כורתה אלא ספר.
מביתו ויצאה. לומר היא יוצאת משכונתו כשהיא גרושה ולא הוא.
או כי ימות האיש האחרון. ולא אמר השני, לומר שהוא אחרון שאם נשאת לשנים ומתו לא תנשא עוד דבתרי זימני הוי חזקה. ולמאן דאמר בתלת זימני הוי חזקה לכך סמך אשה לשדה, לומר מה שדה בתלת שנין הוי חזקה אף אשה בתלת זימני הוו חזקה.

פרק כד, ד
ולא תחטיא. וסמיך ליה כי יקח איש אשה שהיא מצלת את אדם מן החטא.
נחלה. וסמיך ליה כי יקח. לומר בית והון נחלת אבות וגו' (משלי יט, יד) אבל כי יקח איש אשה - מה' אשה משכלת (שם). ועוד לומר שכתובת אשה ממקרקעי. ועוד לומר שהוקשה לנחלה לקנות בג' דברים.

פרק כד, ה
לכל דבר נקי. לומר שיהיה נקי בדיבור כההיא דאמרינן (שבת לג, א) הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה וכו'.

דבר אחר:
לכל דבר נקי יהיה לביתו. שהנושא אשה מוחלין לו על כל עונותיו.
נקי יהיה לביתו שנה. סופי תיבות שם של ד' אותיות, לומר שהשם מעיד עליהם ומגיד שיחתן היתירה.
ושמח. מנין ימים של ושמח חייב בתשמיש המטה בשנה, שהן כל ימות השנה, חוץ מיום הכפורים. הפסוק מתחיל בכי יקח ומסיים בקיחה. לומר נשא אשה בבחרותו ישא אשה בזקנותו.
אשתו אשר לקח. וסמיך ליה לא יחבול. לומר שלא יחבול את אשתו בתשמיש המטה.

דבר אחר:
על שם שהאשה היא משכונו של אדם דבעון נדרים אשתו של אדם מתה.

פרק כד, ו
כי נפש הוא חובל. כי ימצא איש גונב. לומר שהגנב נוטל נפש של אותו שגונב ממנו כענין שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש.

פרק כד, ז
כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל. ראשי תיבות בגימטריא זהו יוסף.

פרק כד, י
כי תשה ברעך. סמך לצרעת לומר שעל ידי זה בא הצרעת שאומר לו חבירו השאילני כלי שלך והוא אומר אין לי, ולמחר באים נגעים על ביתו וצוה הכהן ופנו את הבית והכל רואים שיש לו.

פרק כד, יג-יד
ה' אלהיך. וסמיך ליה לא תעשוק. לומר אם עשק העני כאלו עשק לה' דכתיב מלוה ה' חונן דל (משלי יט, יז).
לא תעשוק שכיר. סמיך לכי תשה (פסוק י) לומר אפילו אם הוא חייב, אל תאמר אעכבנו בחובי אלא פרע לו שכרו מיד ואחר כך גבה חובך.

פרק כד, טו
ולא תבוא. ג' במסורה. ולא תבוא עליו השמש. ולא תבוא דמעתך (יחזקאל כד, טז). ולא תבוא עלינו רעה (ירמיה ה, יב). ולא תבוא עליו השמש כדי שלא תבוא דמעתך, פירוש שלא יבכה עליך שאין לו מה לאכול, ולא תבוא עלינו רעה שאם לא כן יקרא עליך אל ה' ויבא עליך רעה.
והיה בך חטא. וסמיך ליה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. לומר שפעמים בחטאך ימותו בניך.
בחטאו יומתו. לא תטה. לומר כל המטה דין חייב מיתה.
גר יתום. ולא אמר גר ויתום, לומר לך גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
ולא תחבול בגד אלמנה. וזכרת כי עבד היית במצרים. הזכיר זה על לא תחבול לומר שיזכור שהיית עבד ונתתי לך חן בעיני מצרים והשאילו לך כלי כסף וזהב ושמלות, על כן אני מצוך לא תחבול.

פרק כד, יט
סמך כי תקצר קצירך בשדה ללא תטה משפט. לומר לך שצריך שתדע משפט הקציר כההיא דתנן (פאה פ"ו מ"ה) שתים לקט שלש אינו לקט.
למען יברכך. וסמיך ליה כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך. לומר לך שהאזהרה סימן ברכה. וסמיך זית לשדה לומר לך כשם שמניחין פאה בשדה כך צריך להניח פאה באילן.

פרק כד, כב
גבי כרם כתיב וזכרת על שם יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון (הושע יד, ח).