רשי, דברים פרק ז
(א) ונשל -
לשון השלכה והתזה.
וכן (דברים יט, ה) ונשל הברזל:
(ב) לא תחנם -
לא תתן להם חן. אסור לו לאדם לומר כמה נאה גוי זה.
דבר אחר:
אל תתן להם חנייה בארץ:
(ד) כי יסיר את בנך מאחרי -
בנו של גוי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי.
למדנו שבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, אבל בן בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה, שהרי לא נאמר על בתו לא תיקח כי תסיר את בנך מאחרי, אלא כי יסיר את בנך וגו':
(ה) מזבחתיהם -
של בנין:
מצבותם -
אבן אחת:
ואשירהם -
אילנות שעובדין אותן:
ופסיליהם -
צלמים:
(ז) לא מרבכם -
כפשוטו.
ומדרשו:
לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה לפיכך חשקתי בכם:
כי אתם המעט -
הממעטין עצמכם.
כגון אברהם, שאמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר.
וכגון משה ואהרן שאמרו (שמות טז, ח) ונחנו מה.
לא כנבוכדנצר שאמר (ישעיה יד, יד) אדמה לעליון.
וסנחריב שאמר (שם לו, כ) מי בכל אלוהי הארצות.
וחירם שאמר (יחזקאל כח, ב) אל אני מושב אלוהים ישבתי:
כי אתם המעט -
הרי כי משמש בלשון דהא:
(ח) כי מאהבת ה' -
הרי כי משמש בלשון אלא.
לא מרובכם חשק ה' בכם, אלא מאהבת ה' אתכם:
ומשמרו את השבועה -
מחמת שמרו את השבועה:
(ט) לאלף דור -
ולהלן הוא אומר (דברים ה, י) לאלפים, כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצוותיו, העושין מיראה, הוא אומר לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו, העושין מאהבה, ששכרם יותר גדול, הוא אומר לאלפים:
לאוהביו -
אלו העושין מאהבה:
ולשומרי מצותיו -
אלו העושין מיראה:
(י) ומשלם לשנאיו אל פניו -
בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא:
(יא) היום לעשותם -
ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם:
פרשת עקב
(יב) והיה עקב תשמעון -
אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון:
ושמר ה' וגו' -
ישמור לך הבטחתו:
(יג) שגר אלפיך -
ולדי בקרך, שהנקבה משגרת ממעיה:
ועשתרות צאנך -
מנחם פירש:
אבירי בשן (תהילים כב, יג), מבחר הצאן.
כמו (בראשית יד, ה) עשתרות קרניים,
לשון חוזק.
ואונקלוס תרגם:
ועדרי ענך.
ורבותינו אמרו:
למה נקרא שמם עשתרות?
שמעשירות את בעליהן:
(יד) עיקר -
שאינו מוליד:
(יז) כי תאמר בלבבך -
על כורחך לשון דילמא הוא, שמא תאמר בלבבך מפני שהם רבים לא אוכל להורישם, אל תאמר כן, לא תירא מהם.
ולא יתכן לפרשו באחת משאר לשונות של כי, שיפול עליו שוב לא תירא מהם:
(יט) המסות -
ניסיונות:
והאותות -
כגון (שמות ד ג) ויהי לנחש, (שמות ד ט) והיו לדם ביבשת:
והמופתים -
המכות המופלאות:
והיד החזקה -
זה הדבר:
והזרוע הנטויה -
זה החרב של מכת בכורות:
(כ) הצרעה -
מין שרץ העוף, שהייתה זורקת בהם מרה ומסרסתן ומסמאה את עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים שם:
(כב) פן תרבה עליך חית השדה -
והלא אם עושין רצונו של מקום אין מתיראין מן החיה, שנאמר (איוב ה, כג) וחית השדה השלמה לך, אלא גלוי היה לפניו שעתידין לחטוא:
(כג) והמם -
נקוד קמ"ץ כולו, לפי שאין מ"ם אחרונה מן היסוד, והרי הוא כמו והם אותם.
אבל (ישעי' כח, כח) והמם גלגל עגלתו, כולו יסוד. לפיכך חציו קמ"ץ וחציו פת"ח, כשאר פעל של שלוש אותיות.