שטף הפירושים והמון הביאורים, הזורם ושוטף ועובר מעת לעת, בנהרי הנביאים ונחלי הכתובים, מרבית הביאורים והתרגומים, היוצאים ונולדים וצומחים יום יום בדורנו זה, על הררי המקרא שדי תרומותיו, כגלים על תלמי שדי, המה יתנו עדיהם, כי הנפשות השוקקות להבין במקרא ולחשוף תעלומותיו, לא מצאו רוויה במי באר חפרוה שרים כרוה נדיבי קדם במחוקק במשענותם, ולכן יתורו ויחפרו בארות אחרות ויבקשו מים, הוא האות והמופת כי הדור הזה, דור חכם בעיניו לבקר על שורש כל דבר ולכל תכלית הוא חוקר, לא מצא שפק ונפשו לא תרגיע בפירושים הולידו דור אבותם. לכן רבתה הדרישה ועצמה החקירה מאד, למצוא תעלומות כתבי הקדש ולפתור חידותיהם, ולכן יציצו המבארים מעיר ועיר כעשב הארץ.

אמנם כן, לב הראשונים היה פתוח כפתחו של אולם, המה ידעו חכמת הלשון, השכילו דרכיה הבינו נתיבותיה, והמה מצאו דעת קדושים בינה.
אולם באשר הם היו המתחילים במלאכה זאת, ולפניהם הייתה הארץ הזאת מדבר ארץ לא זרועה, לכן שקדו שקידה עצומה ועבדו עבודה רבה, לחפור בעמק ולעדור בהרים ולשדד אדמת הכתובים, לפתור המלות הקשות ולפענח חקר המאמרים, לפתח מסגרותיהם במפתח הפשט הפשטי, בל יהיו עוד כחידות סתומות, כעם נועז עמקי שפה משמוע, על כן מעת זרע רש"י ז"ל בארץ ההיא וימצא מאה שערים, ויברכהו ה' ויעש פרי תבואה, עד בא הקמחי ויטחן קמח סולת ברחיים ויאפה עוגות מצות, היה כל עסק המפרשים ופרי עמלם, למצוא ראשית דעת פתרוני המלות ודקדוקם לבד, ולא נטו באלה להוליד ילדי הרעיונות הנשגבים, המעופפים בכח אמיץ על מרומי המליצות האלוהיות, אשר גבהו מאד מן הילדים כגילם, הנולדים על ברכי רוח איש ובינת אדם, כגבוה שמים על הארץ.

ועל כן כל קורא והוגה אשר ישית לב ושום שכל להבין במקרא, ידע ויבין את זאת, כי לא לבד אשר עדן נשארו מליצות רבות, וגם פרשיות, וגם נבואות שלימות, אשר לא הוסר מעל פניהם המסכה הנסוכה הלוט, הלוט על כוונתם, וגם על פתרון מאמריהם ופירוש מלותיהם סגור חותם צר ופרוש מעטה עלטה, כי גם הנבואות אשר ידמה לנו בהשקפה ראשונה כי התבארו והתפרשו, גם המה לא התבררו ולא התלבנו, עת נשית לב, כי המליצים האלה שרי קדש ברוח ה' השכילו, עת נזכור כי לא רוח אנוש, אך רוח אלוהי רוח קדוש כביר דובר בם ומלתו על לשונם, רוח נשגב אדיר מאד נעלה מרוח בני אדם, העולה היא למעלה בתועפת הרגש על במתי המליצה, ויעף בהתנשאות הנפש על כנפי השיר, בתעצומות כח המדמה והתפעלות נפש האנושית, ואם גם אז תתעצם הנפש ותשגיב בכוחה לדבר נשגבות, אף כי בעת תמלא כח את רוח ה' ומשפט וגבורה, כי יתן ה' את רוחו עליה, אם בכוח אל אלים תדבר נפלאות ומלים מצד עלאה תמלל:

- "ואיך ינעמו לחכנו (ישאל כל מעיין) מטעמים עשו לנו בעלי הפירושים, להטעים מעדני החוזים ומליצות אנשי הרוח, בריר חלמות?

- ואיככה נראה בנות האדם ושיריהן כלילות יופי, ומליצותיהן מטיפות חן ואמרי נועם ורביד הזהב על גרונם, ובנות עליון קדורנית תלכנה, מדיהן קרועים, ומליצותיהן קצרי יד עמקי שפה נלעג לשון אין בינה?

- ואיך תקח נפשנו לקח פרושיהם, אם לפיהם יתראו מליצות הכתובים דלות ורעות תואר מאד, צנומות דקות שדופות קדים, וגם השבלים הטובות והמלאות, תבלענה אותן השבלים הדקות והרעות"?
כה שאול ישאלו המעיינים, וכן התמו.

אולם לא על זה אדבר עמך עתה, לא קראתיך הלום לשחר פניך כי תטה אזנך לי, לשמוע אמרתי על פירושי ספרי הקדש הכתובים ונאמרים בדרך השיר והמליצה, להשכילך בינה את המגרעות אשר נמצאו בפירושי הספרים ההמה, ולהודיעך איך סוללתי המסילה סקלתיה מאבן, ושמתי שם מסלול ודרך חדש ודרך הקדש יקרא לה, כי לא עת עתה ולא המקום פה לדבר על אלה, כתר לי זעיר כי עוד חזון למועד ועוד לאלוה מלים בהקדמת הספרים ההם, איש על מקומו בעתו ובזמנו, כי עתה לא באתי רק להעיר את אוזנך לשמוע כלמודים, את אשר הניעני לזרוע ולטעת בחלקה הזאת אשר התבכרה ראשונה, שהוא חלק נביאים ראשונים, אשר כל דבריו באו דרך ספור והגדה במאמרים פשוטים, פן ידמה לבבך כי בם אין להוסיף על דברי המפרשים דבר, אחר שהדברים פשוטים, ומבוארים בנקל לכל תלמיד עם מבין, ומה שמץ דבר נשמע בם. לכן אתן בידך אנך פלס ומאזני משפט, ושקלת במאזני שכלך, וראית, כי גם הכתובים האלה נעו מעגלותיהם, לא תדע כוונתם העלומה והחתומה, עדי תשים דברי נר לרגלך, ופירושי אור לנתיבתך.

גם אם תערוך ותשווה סיפורי דברי הימים אלה, אל סיפורי חול, כתבו חכמים יודעי העתים בדור דור, קורות עם ועם משנות עולמים, כבר יתראה לעיני הקורא כי נגרע ערך הספרים הקדושים האלה, לפי פירש המפרשים, מערך ספרי חכמי לב המושכים בשבט סופר מהיר בכמו אלה ועומדים לעומתם בשפל המדרגה בכל פרטיהם, כי כל כותב זכרון דברי הימים, מתנאי שלמות הספר ויופיו.

א) שהכותב ישים לנגד עיניו תכלית מיוחד, הוא יהי לו למטרה אשר על פיהו יסדר דברי סיפוריו, והוא, אם שיקשר את הספורים והקורות אשר יעלה על ספר, בייחוס הסבות ומסובביהם, וישמור בזיכרון הדברים, להקדים לכל מסובב את הסבות אשר הניעו את התולדות לצאת לרגלם, ואם שיצייר תהלוכות התולדות לפנים או לאחור, בקשר שלשלת העת והמקום והמקרים אשר התגעגעו ברחוקות חבל התולדה, והמון עמים ולאומים, אקלימים ומדינות, והתהפוכות אשר תחת מסבותיהם התהפכו, ואם שישים מטרתו לצייר מצב העמים, המוסרי, או המדיני, לפי הקורות אשר התילדו מן המצב הזה, לחסד או לשבט. וצריך הכותב לשמור חוק ולא יעבור, שכל פרטי הדברים אשר יעלה בספוריו, יכונו יחד עם המטרה אשר אליה שם מגמתו.

ב) צריך הוא לשמור סדר הדברים, בל יקדים המאוחר בזמן או בסבה ובל יאחר את המוקדם, ואף כי שלא יהיו דבריו מעורבבים ומבולבלים.

ג) ישקול דבריו במאזני צדק, לא יגרע שיחה לפני הקורא ולא ירבה דברים ללא עניין.

ד) יבחר לשון ערומים צח ונקי, ודברים ערבים ונעימים לאזן שומעת. וכאשר נבחון את דברי הספרים הקדושים האלה, כפי פירוש המפ', במצרף הבחינה הלזו, נראה:
א - הנה התכלית אשר אליו כוונו הכותבים בסיפוריהם, מבואר נגלה שהיתה מטרתם להראות, איך נלוה השגחת ה' התמידית אל עם קרובו בכל משך הדורות האלה, ואיך עלו או ירדו, הצליחו או דללו, לפי מעשיהם לטוב או לרע, ואיך היה כל ענייני הנהגתם בענין פלאיי נסיי אלהיי, (חוץ מדברי מוסר והנהגה, דברים תורנים ואמוניים, אשר ארג וטוה בתוך ספוריו) ובכל זאת נמצאו במשך הספורים עניינים רבים יחטאו את המטרה הזאת, ומעורב במו ספורים רבים לא נודע תכלית זכרונם, לא למוסר ולא להנהגה, לא לתורה ולא לאמונה.

ב - רוב הדברים באו מעורבים ובלי סדרים להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם, ולפעמים מדלג מענין אל עניין, ובאמצע יתפוס עניינים אחרים בלתי שייכים אל עניין זה כלל, או יתפוס עניין קודם לענין המדובר, וכן ישוב יהפוך ידו כל היום.

ג - יכפיל דברים ועניינים ללא צורך, ובאו בם רוב דברים ומעט עניין.

ד - ידבר במליצה מוזרה ולשון לא נבחר, ולפעמים יאחז עניין וינחהו, יתחיל ולא ישלימהו, וכהנה פליאות רבות אשר תראה בכל פרשה ופרשה, אם תקרא את השאלות אשר ערכתי בכל עניין וענין. מחלון השאלות תשקיף במחזה, ולבבך יבין לדעת, כי מים עמוקים עצה נסתרה בעומק הספורים האלה, ואיש תבונות ידלם, ודלית מים חיים זרים קרים נוזלים, ממקור הבאור אשר קרתי, והשבעת כל עצי ה' ארזי אל בעדן גן אלהים, והשקית מדבר ציה וערבה ותפרח כחבצלת, והרוית נפשך העיפה, והיתה כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ומלאת ברכת ה', גם תברכני נפשך, כי אחרי באתי במשפט על כל נעלם, הנה פירושי ערוכה בכל ושמורה, בו שמתי העקוב למישור והרכסים לבקעה, איך כפל ואין חסרון אין ערבוב ואין חסרון סדר, כי כל הכתובים מלאים חכמת לב ותבונה רבה, והדברים מעידים על עצמם כי הם דברי אלוהים חיים, הנאמרים ברוח אלוהים ע"י אנשי הרוח, והלוחות מעשה אלוהים המה.

וסדרתי דברי הפירוש בקוצר נמרץ ובלשון קל, למען ירוץ כל קורא בו המבין דבר לאשורו, אם יקרא את דברי בשום שכל, ולבו אל ימהר, ופניתי אל המפרשים אשר פירשו המקרא אחרי הקמחי, המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, ואין איש מתחזק להפיח רוח חיים בכתובים בדרך הפשט, זולת השר מהרי"א ואחוזת מרעהו אשר חיו בדורו, והוצאתי פנינים ממצולות דבריהם, במקום אשר עלו דבריהם לפני לרצון, ואספתים ביתה בשמם, כי המפרשים זולתם פנו אל דרך הדרוש אשר אין אנו עוסקים בו עתה, והמבארים בדור אחרון אין בפיהם כל חדש, ויש מהם נשא אותם רוח הקדים וירעו רוח.

כהתמי לדבר, אפרוש כפי אל ה', שלח עזרך ממרום ומקדש תסעדני, נחני באמתך, ורוח נדיבה תסמכני, פניך האר בעבדך ותורתך חנני, וגם עד זקנה ושיבה, אלוהים אל תעזבני, עד אגיד זרועך לדור לכל יבא דברות קדשך, ואודה את שמך, על חסדך על אמתך.

חותם כ"ו תמוז תרכ"ו לונטשיץ.
מאיר ליבוש מלבים.




(א) למה תאר את משה בשם עבד ה', ואת יהושע בתואר משרת משה פה יותר מבמקום זולתו?:

[א, א]
ויהי -
רצה לומר כי כ"ז שהיה משה חי לא היה אפשר שיהושע יעבור את הירדן משני טעמים:
א) לא היה אפשר שיהושע יהיה המצביא את הצבא בחיי משה.
ב) לא היה העברת הירדן אפשרי מפני השבועה שלא יעבור משה את הירדן, אולם אחרי מות משה נסתלקו ב' המניעות האלה, ולכן ויאמר ה' אל יהושע. ובאר כי יהושע זכה בין לנבואה בין להנהגת העם מצד שהיה משרת משה וגדולה שמושה יותר מלמודה, וקרא את משה בשם עבד ה' לאמר שגם אחרי מותו נקרא בשם עבד ה'.

כמו שאמרו חז"ל:

מה כאן עומד ומשמש, אף שם עומד ומשמש, רצה לומר כי הצדיק העוסק רק להשלים את עצמו תופסק עבודתו בעת מותו. אבל העוסק לשלמות הדור והדורות הבאים, הוא זוכה ומזכה לדור אחרון. והעבודה המתמדת בסבתו גם אחרי מותו תקרא על שמו, כמו שאמרו: וצדקתו עומדת לעד. וזה שאמר שגם אחרי מות משה היה עבד ה'.

(ב) למה א"ל משה עבדי מת והלא ידע זאת? וכפל להם לבני ישראל, הוא זרות בלשון:
[א, ב]
משה עבדי מת -
וא"כ נסתלקו ב' המניעות הנ"ל.
א) תחלה לא היה העברת הירדן אפשרי ועתה קום עבור את הירדן.

ב) תחלה לא היה אפשר שאתה תהיה בראש. ועתה קום עובר אתה בראש וכל העם הזה אחריך (כי מבואר הוא שכל מקום שכפל את הכינוי הוא עיקר במאמר). אל הארץ.
אומר הגם שאתה תהיה שר הצבא ודרך כל כובשי ארצות שהארץ הנכבשת תקרא ע"ש שר הצבא או המלך הכובש ולו תהיה לחלק ולעשות בה כרצונו, הנה לענין הארץ הזאת לא יהיה כן, רק אל הארץ אשר אנכי נתן להם ומבאר לבני ישראל, שהכינוי הבא כפול לפני השם מורה לבני ישראל דווקא לא לך.

[א, ג-ד]
כל מקום -
פסוק זה כבר נזכר בפ' עקב.

ובארו חז"ל (בספרי שם):
שרצה לומר שגם אם תדרכו בכל מקום שהוא בארצות שבחו"ל לכבשם יהיה שלכם וינהוג בה קדושת הארץ. אבל מהמדבר וכו' שם יהיה גבולכם. שם אתם מצווים לכבוש. וחו"ל רשות. וגם אין לכם רשות לכבוש בח"ל עד תכבשו את א"י.


וכבר נודע מדברי חז"ל:

שאם היה משה עובר וכובש לא היו נצרכים למלחמה רק בכל מקום מדרך כף רגלם היו האויבים נופלים לפניהם חללים. ועל זה אמר למשה כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בדריכת הרגלים לבד תקנוהו ותכבשוהו ויהיה שלכם. אולם הגם שגרם החטא והוצרכו עתה למלחמה. דבר ה' לא ישוב ריקם. ואומר שגם עתה כל מקום אשר תדרוך כו' לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה. ורק זה תלוי בתנאי אם מהמדבר וכו' יהיה גבולכם. אם תכבשו כל א"י, ושזה היה תלוי בהטבת מעשיהם, כמו שאמרו: ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. שע"י שראה כי לבבם איננו שלם עם ה' הניח מן האומות לנסותם. ואם היה לבבם שלם עד שלא היו צריכים לנסיון ואז היו כובשים כל גבולם, אז היה שם הדבר כמו בימי משה לבל יצטרכו לחרב ולמלחמה.

[א, ה]
לא יתיצב -
הבטיחו שני דברים:
א) לא יתיצב איש לפניך. לתפוס שררה או לדבר דבר נגדך [דע שיש הבדל בין יתיצב לפניך בלמ"ד, שגדרו שיתיצב הקטן לפני הגדול דרך השתוות. כמו לפני מלכים יתיצב (משלי כ"ב), מי הוא לפני יתיצב (איוב מ"א).
ובין יתיצב בפניך, שהוא ההתקוממות להלחם נגדו. לא יתיצב איש בפניך (דברים ז' ושם י"א) הבטיחו שכל ימי חייו יהיה הוא המנהיג את העם ולא ירים ראש איש בלעדיו.

ב) לענין הדבוק האלקי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, להשרות שכינתי עליך בנסים ונפלאות כמו עם משה, ומפרש, נגד הא' אמר: לא ארפך, רצה לומר שאחזיק אותך ביד ימינך לחזקך תמיד, ונגד הב' אמר: לא אעזבך שלא תסור רוח קדשי ממך [כי נגד החזוק הגופני הפוכו הרפיון וכמו שאמרו אחזתיו ולא ארפנו, ונגד חול השפע הרוחנית הפוכו היא עזיבה.

(ו-ט) למה שנה ושלש באזהרת האומץ והחוזק? ובשניה הוסיף מלת מאד? ומה שאמר הלא צויתיך מה כוונתו? למה כפל אזהרותיו על שמירת התורה? ואמר תחלה למען תשכיל ואח"כ אמר כי אז תצליח ואז תשכיל?
[א, ו]
חזק -
עתה באר דבריו. נגד הא' שאמר לו לא יתיצב איש לפניך על זה צריך שתתחזק ותתאמץ [התחלת התעוררות הגבורה תקרא בלשון חזוק, וקיומה והתמדתה שהוא אומץ הלב תקרא בלשון אמוץ, וזה גדרם בכל מקום], כי העזר העליון יחול כפי ההכנה האנושית.

ובאר כי אתה תנחיל ולזה צריך חזוק שלא יתיצב איש לפניך בענייני הנחלות שיפלו עליה קטטות ודינים, ובאר כי ראוי שתתחזק ואל תירא מג' טעמים:
א) מצדך, כי אתה תהיה המנחיל לא זולתך.
ב) מצד הנוחל, שהוא את העם הזה הנבחר.
ג) מצד הנחלה, שהיא הארץ אשר נשבעתי לאבותם. ושבועתי לא תשוב ריקם.

[א, ז]
רק -
נגד הענין הב' של הדבוק האלקי שעליו אמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. גם על זה צריך שתתחזק עוד ביותר. כי עיקר הגבורה לכבוש את יצרו. וגם רצה לומר כי החזוק הגופני תלוי בחזוק הנפשי בשמירת התורה. ובאר כי החזוק הזה יהיה:
א) לשמור את עצמו ממצוות לא תעשה.
ב) ולעשות מצוות עשה.
ורק ככל התורה רצה לומר בל תשמרם מפני הכרעת השכל רק מפני צווי התורה וזה שאמר אשר צוך משה עבדי. וגם לא יספיק אם תשמור חלק מהתורה כי צריך אתה לשמור ככל התורה.

אל תסור ממנו -
[מן הספר] ימין על צד התוספת ושמאל על המגרעת ורצה לומר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.

למען תשכיל בכל אשר תלך -
באר שמצוות התורה נבדלו ממצוות הנימוסיות בשני עניינים:
א) שמצוות הנימוסיות רובם אין בם טעם שכלי אשר יפיק אל התכלית הנרצה. לא כן מצוות התורה הם מצוות שכליות מובילות אל מטרת האושר והשלמות, ועל זה אמר למען תשכיל.
ב) שגם הנימוסים שהם נימוסים שכליים אינם מקיפים רק על הכללים לא על כל פרטי ההנהגות וחלקיהם לא כן מצוות התורה שהם ילמדו ארח סלולה בכל דרכי בני אדם, לכן אמר בכל אשר תלך.

[א, ח]
לא ימוש -
באר שיש עוד תנאי אחר חוץ מן המעשה, והוא העיון והעסק בתורה.
א) לא ימוש מפיך שהוא העסק ללמוד ולשנות הלכות התורה ומצותיה.
ב) והגית בו שיחשוב ויעיין תמיד בחלק העיוני שבתורה, ותכלית העיון והעסק יהיה בעבור המעשה לשמור מלא תעשה ולעשות מצוות עשה, ורק ככל הכתוב בו, כי גם העניינים המקובלים בתורה שבע"פ ימצאם אחר העיון כתובים ורשומים בתורת הכתב עפ"י כללי הלשון ועפ"י המדות שהתורה נדרשת בהם.

כי אז תצליח -
יש הבדל בין הצלחה והשכלה, הבוחר תמיד באמצעיים טובים המובילים אל התכלית הנרצה ע"י שכלו ותבונתו נקרא משכיל. ומי שמזלו עומד לו אשר ישיג התכלית הנרצה אצלו תמיד במקרה, נקרא מצליח.
המשכיל, יש לו שכל חד וחריף לבחור תמיד הדרך הקרוב אל המבוקש.
והמצליח, יש לו מזל מצליח ומערכה טובה.
ואמר ע"י לימוד התורה תצליח כי ה' יהפך מזלך לטובה תמיד, וגם תשכיל ע"י השכל לבחור בטוב, וגם תצליח בעניינים העולמיים ותשכיל בעניינים הנפשיים.

[א, ט]
הלא -
והנה צוהו על החזוק בחלוקת הנחלות ובשמירת התורה ולא צוהו פה על החזוק בענייני המלחמה נגד האויבים, משיב הלא צויתיך, רצה לומר על זה שתתחזק בענין המלחמה כבר צויתיך, כי זה מה שאמר (בפ' וילך ל"א כ"ג) ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ. ונגד חזק אמר אל תערוץ, ונגד ואמץ, שהוא התמדת החזוק בלב, אמר אל תחת, רצה לומר אל תפול ממדרגתך בשום פעם.

כי עמך ה' אלוהיך בכל אשר תלך -
גם בלכתך למלחמה נגד האויב ה' אלוהיך עמך לתת אויביך בידך. ולכן לא אמר כי עמך אני, כי חוזר למה שאמר אליו משה: וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך, כי פה חזר מה שדבר ע"י משה.

[א, י]
ויצו יהושע -
והנה אבאר (בפסוק י"ב ובפ' ב' פסוק א,) כי טרם בא דבר ה' אליו, פחד יהושע ודבר עם בני ראובן ובני גד שילכו חלוצים לעזרו וגם שלח מרגלים חרש לדרוש ולחקור, והיה דעתו להמתין עד שוב המרגלים. ועתה כשמעו דבר ה' התחזק ולא רצה להמתין על המרגלים, רק ציווה להכריז.

[א, יא]
הכינו לכם צדה לדרך -
כי ביום הב' בבקר נסעו מהשטים (ג' א') והיה הכנת הצדה לטחון המן בריחים ולדוכו במדוכה.

(יב) מדוע שינה סדר הלשון והקדים השם אל הפעל? ודרך הספור לאמור ויאמר לראובני כי כן חוק הלשון:
[א, יב]
ולראובני -
הנה מדרך העבר להשתמש בפעלים העתידים עם וי"ו בראשו להפוך העתיד לעבר, ויאמר, וירא, ויבדל, ויקרא, וזה דווקא במאמרים הבאים על דרך ספור, אם ישמור את הסדר בקדימה ואיחור, וזה נקרא העבר המסודר, אמנם כאשר ירצה לספר איזה עניין אשר התחיל ויהי קודם הענין שסופר לפניו, אז ישמש בפעל לבד, ויקדים תמיד את השם אל הפעל, וזה נקרא העבר המוקדם, כ"כ המדקדקים.

וכן כתב רש"י:

והאדם ידע, מכבר.

וכן: וה' פקד את שרה -
פירש רש"י:

קודם שרפא את אבימלך.

וכבר דברנו מזה במקומות שונים. ולפי זה ממה שלא אמר ויאמר יהושע לראובני ולגדי, מבואר שלא שמר פה את הסדר רק פירש ולראובני אמר קודם לכן, רצה לומר שכבר קודם שבא דבר ה' אליו, חשב יהושע מחשבות על כבישת הארץ, ובהיותו ירא מן המלחמה אמר לראובני ולגדי שיעברו חלוצים לפני אחיהם, וכן שלח מרגלים, וכל זה מיראתו ופחדו, נמצא שכל המאמר [מפה עד סימן ג'] היה קודם הענין הקודם שדבר ה' אליו, כי כאשר ראה ה' כי יחת בלבבו דבר אליו שיעבור את הירדן ושלא יצפה על המרגלים ששלח, ויתחזק ויתאמץ ולא יבטח על גבורת בני ראובן. ולכן תיכף אחר הדבור ציווה את העם שיכינו להם צדה, כי בעוד שלשת ימים יעברו את הירדן, הגם שלא ידע אז שישובו המרגלים בקרב הימים האלה. ובזה סלקנו המבוכה שיש בענין החשבון של שלשת ימים, כמו שיתבאר בריש קאפיטל הבא.

(יג-טו) הלא מרע"ה לא התנה עימהם (בפ' מטות) רק שיעברו חלוצים עד אחר הכיבוש, ולמה הוסיף יהושע שיתאחרו עד אחר ירושה וישיבה? ולמה כפל ה' מניח לכם ונתן לכם את הארץ? ומדוע אמר שנית אשר נתן לכם משה בעבר הירדן שהם דבר מותר, ולפי כללי הלשון היה לו לומר ושבתם לארץ ירושתכם אשר נתן לכם משה וירשתם, (כמו שביארתי כלל זה בפירוש הספרא ויקרא א' בפסוק אשר פתח א"מ).

[א, יג]
זכור את הדבר -
כיון על מה שאמר (דברי' ג' י"ח) ואצו אתכם בעת ההיא לאמר ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ לרשתה חלוצים תעברו וכו' רק נשיכם טפכם וכו' עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם וכו', רצה לומר כי בתנאי שהתנה עמהם (בפ' מטות ל"ב), אמר ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו (פכ"ב וכן שם פכ"ט) שלא חייבם להתעכב רק עד אחר הכיבוש, אבל במשנה תורה זכר שציום שיתעכבו שמה עד אחר חלוקת הארץ, הגם שעל זה לא התנה עמהם אז, אמר שמן היושר יעשו זאת.

וגם יש עוד טעם בזה במה שאמר בפירוש התורה פ' מטות, שמשה התנה עמהם אז כמה פעמים שילכו חלוצים לפני ה' וכמו שאמרו ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' ונכבשה הארץ לפני ה', כי חשב שיהיה הכבוש בדרך נס ואז לא היו צריכים להתעכב רק עד הכבוש, ובפרשת דברים ראה כי תהיה המלחמה קרובה לטבע שעל זה אמר: ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם ולא פרט שיהיה ההעברה לפני ה' לכן הצטרכו להתעכב עד גמר החלוקה שתפסק המלחמה לגמרי, וכן באר יהושע פה, ה' אלהיכם מניח לכם, רצה לומר אחר שאתם יש לכם שתי תועליות.
א) המנוחה, כי נשיכם וטפכם יושבים במנוחה ואינם נעים ונדים עוד.
ב) ונתן לכם את הארץ הזאת אשר בקשתם אותה. ובאר דבריו כי הלא -

[א, יד]
נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ -
ולא ינועו כנשי אחיכם, ולכן מן היושר כי אתם תעברו חמושים לפני אחיכם [ולמה שאמר שבמה שאמר לפני אחיכם רצה לומר שתהיה המלחמה טבעית, לכן באר שיעברו גבורי החיל, משא"כ אם היה ההעברה לפני ה' במלחמה נסיית היה צריך שיעבור העם כולו לא דווקא גבורי חיל].

[א, טו]
עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם -
שתשתהו פה עד אחר חלוקת הארץ שיהיה להם מנוחה וירושה כמו שיש לכם.
ונגד ה' אלהיכם מניח לכם,
אמר עד אשר יניח.

ונגד ונתן לכם את הארץ,
אמר וירשו גם המה וכו'. אשר נתן רצה לומר שרק על תנאי זה נתן לכם שתירשו אותה אם לא תעזבו את אחיכם.

[א, טז]
כל -
רצה לומר אין אתה צריך להזכירנו צוויו של משה, כי גם צוויך מספיק לשנעשה כן, ולא לבד הדבר הזה שחויבנו עליו מצד היושר, כי גם אל כל אשר תשלחנו נלך אם.

[א, יז]
רק יהיה ה' אלוקיך עמך כאשר היה עם משה -
אז אתה שקול אצלנו כרבך, ולא זאת לבד כי גם –

[א, יח]
כל איש אשר ימרה את פיך יומת -
כדין מורד במלכות, ואמרו כל אשר ימרה לעשות הפך מה שנצטוה, וגם אשר לא ישמע שלא יעשה מה שנצטוה כי המרי הוא בלא תעשה והבלתי שמיעה הוא בקום ועשה, ואמר לכל אשר תצונו אף בדבר קטן חייב מיתה כדין מורד במלכות, רק חזק בלבד שתתחזק כראוי למנהיג העם, וראה כי הזכירו ג"כ שני הדברים שאמר לו ה', לא יתיצב איש בפניך, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ועל שניהם א"ל חזק ואמץ וכמו שפרשנו למעלה.