(א) הלא כבר אמר (למעלה ט) כי נתקבצו כל המלכים להלחם, וא"כ היו חמישה אלה מכללם ולמה עתה באו רק חמישה אלה, ולמעלה (שם) אמר ויתקבצו ופה אמר ויאספו, ובפסוק וא"ו כי נקבצו אלינו:
[י, א]
ויהי כשמוע -
הנה למעלה (ריש סי' ט') ספר שנתקבצו כל המלכים להלחם עם ישראל, וה' הניא מחשבותם והטיל מהומה ביניהם באופן שלא באו כולם כאחת, כי יושבי גבעון שגם מלכם היה עם הועד של המלכים הנזכר (כי שם נז' החוי) הם התיעצו להשלים עם ישראל, ועל ידי כך עלה חמת חמישה המלכים הנזכרים פה ויעלו להלחם עם גבעון ונפלו בידי יהושע בהיותם נפרדים מן הקבוץ הנ"ל בסי' הקודם.

כי לכד -
א) שמע כי לכדה ע"י ערמה ותחבולות מלחמה וזה חזק לבבו לקבץ את רעיו ולהלחם אחר שכחם תלוי רק בערמה ותחבולה.

ב) שמע כי כאשר עשה ליריחו כו' כן עשה לעי, רצה לומר שאם היה מחרים יריחו לבד זה מנהג כל כובשי ארצות להחרים העיר הראשונה להטיל מוראו, אבל אחר שהחרים גם עי, מבואר שדעתו להחרים את כולם וזה עורר לבבם לבל יחרישו.

ג) וכי השלימו יושבי גבעון ובזה הביאו מורך בלב כולם כי יאמרו אם גבעון יראה מהלחם איך נעמוד אנחנו.

ד) ויהיו בקרבם ואחר שישראל קבלו אותם ימצאו רבים שישלימו אתם ויהיו למס כדי שיחיו אותם. וגם שבמה שישבו בקרבם מצאו ערי מושב אשר יספיקו להם צדה ומזון ומחסה ומסתור.

[י, ב]
וייראו מאד -
כי כולם יקחו ראיה מגבעון, כי עיר גדולה גבעון ר"ל:
א) שהיא גדולה באיכות שהיא בחשיבות והנהגה כאחת ערי הממלכה.
ב) היא גדולה בכמות יותר מן העי.
ג) בגבורה כי כל אנשיה גבורים.

[י, ד]
ונכה -
כי אחר שכל המלכים התקבצו ויסכימו להלחם הנה פרעו חוק המדינה ומזיקים אל הכלל שיתנו עזר לאויביהם.

[י, ו]
והושיעה לנו ועזרנו -
מבואר ההבדל בין עזר ותשועה, המושיע יעשה את הכל, והעוזר עוזר קצת עד שהנעזר יהיה הפועל העקרי, ועל זה אמר הושיעה או עכ"פ עזרנו עזר קצת ואנו נלחם. [כי נקבצו ובפסוק ה' אמר ויאספו כי האסיפה הוא אחר הקבוץ (כמו שאמרו בפירוש ישעיה ס' יא) והמלכים כבר נתקבצו למעלה סי' ט', ופה היה צריך רק אסיפה נגד ישראל, אבל הגבעונים שדברו בבחינת שבאו עליהם שזה תחלת ההסכמה נגדם אמרו כי נקבצו].

[י, ח]
כי בידך נתתים -
מכבר, כי עיקר בואם היא נסבה מאתי למסרם בידך, [לא יעמד איש יש הבדל בין לא יתיצב איש בפניך שבא תמיד על תחלת מצבו להלחם, ובין לא עמד שפירש הגם שהתיצב, כי פה התיצבו לקראת המלחמה אבל לא עמדו, רצה לומר לא נשארו עומדים כי כרעו ונפלו].

[י, ט]
כל הלילה עלה מן הגלגל -
ועל ידי כך בא עליהם פתאום.

[י, יא]
וה' השליך וכו' עד עזקה -
הנה שיפלו אבני אלגביש על מקום אחד ויהרגו אדם ובהמה זה דבר טבעי. אבל פה היה דבר נסיי שהם ברחו עד עזקה וישראל רדפו אחריהם, ואבני האלגביש לא פגעו בישראל הרודפים שבאו תמיד אל מקום שעמדו האויבים, רק רדפו מלמעלה על האויבים וסרו מן המקום שהגיעו ישראל שמה.

(יב-יד) מה שאמר ביום תת ה' וכו' מיותר שכבר אמר אז ידבר שהוא אז בעת ההיא?, מה שאמר בכפל וידום השמש ויעמד השמש, ואמר באמצע עד יקום גוי אויביו, והווא ליה למימר ויעמד השש והירח בחצי השמים עד יקום גוי אויביו? מה הוא הספר הנקרא ספר הישר, למה עמד השמש כ"ד שעות בצמצום, מה שאמר ולא היה כיום ההוא וכו' הלא חז"ל אמרו שעמדה חמה למשה, וכבר שמע ה' תפלת הנביאים ועשה אותות ומופתים על ידיהם בכל דור ודור, ומה שסיים כי ה' נלחם שמשמעותו שלכן נשתנה יום ההוא מימים הקודמים והבאים, והלא גם לפנים וגם אח"כ נלחם ה' לישראל בעת שהיו ראוים, והנה יפלא מה היה צורך הנס הזה ולאיזה תכלית והלא כבר כבשו את האמורי והכוהו ולמה בקש יהושע הנס הזה בחנם?:
[י, יב]
אז ידבר -
הנה בפרשה תשא התפלל משה: אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא ה' בקרבנו וכו', (רצה לומר שבקש שתתגלה השגחת ה' עליהם ותהיה השגחתו דבוקה עמהם בלי אמצעי עד שלא תהיה מלחמתם טבעית ע"י מלאך רק נסיית). והשיב לו ה', ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאו' אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא הודיעו כי ימלא שאלתו, והודיעו כי יפלה אותם בג' דברים:
א) שהנפלאות שיעשה עמם יהיו גלוים ונודעים לכל העם, וזה שאמר נגד כל עמך אעשה נפלאות,

ב) שיהיו נפלאות שלא היו דוגמתם עד הנה, וזה שאמר נפלאות אשר לא נבראו.

ג) שלא לבד שיתהוו נגד כל עם ישראל, רצה לומר במעמד כולם, כי יתפרסמו אח"כ בכל הארץ ובכל הגוים עד שכולם ידעו את מעשה ה', ושם אמר שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גורש מפניך את האמורי וכו' השמר לך פן תכרת ברית וכו', (למדנו שהנפלאות האלה יעשו בעת כבוש הז' אומות שהראשון מהם הוא האמורי), ושם אומר: ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, ופירש שהשם צוהו שיכתוב פ' זאת, כי עפ"י הדברים האלה כרת אתו ברית, ורצה לומר מה שאמר לו הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, הוא עפ"י הדברים האלה, שאם לא יקיימו הדברים האלה לא יעשה להם נפלאות האמורים, ומשה כתב זאת בספר, וספר זה קרא פה בשם ספר הישר, כי בו הישירם ללכת באור ה'. ועפ"ז שים שכל והבין במקראות האלה, עת ראה יהושע כי ה' נלחם להם באמורי, רצה שימלא ה' את הברית שכרת עם משה אשר נכתב בספר הישר, לעשות להם נס גלוי ומפורסם, וזה שאמר: אז ידבר יהושע לה' דבר והזכיר את הברית שכרת, ביום תת ה' את האמרי לפני בני ישראל שהוא הראשון מן העמים שחשב שם בספר הישר, ונגד התנאי הראשון שאמר לו נגד כל עמך אעשה נפלאות, ויאמר לעיני ישראל אמר יהושע זאת בקול רם שישמעו כל ישראל, ונגד שני תנאים האחרים, אמר: שמש בגבעון דום שבזה יתקיים נפלאות אשר לא נבראו, כי נס כזה בנמצאים העליונים לא נעשה עדיין, וכן יתקיים בכל הארץ ובכל הגוים, כי נס זה יִוָדַע ממזרח שמש עד מבואו.

והנה לא שאל רק העמדת השמש והירח לבד, לא העמדת הגלגל היומי בכלל, שזה לא היה פלא גדול כ"כ, ויותר יהיה פלא אם הגלגל המניע את הכל לא סר ממשטרו וכל הכוכבים סבבו על מעגלותיהם, רק שני המאורות דממו ויעמודו. שהראשון היה דומה כמעמיד גלגל הריחים ע"י שסותם את המים הנוזלים ומניעים את האופנים, שזה מלאכה קטנה. אבל זה השני דומה כגבור הבא ואוחז בידו את גלגלי הריחים בעוד שהמים מניעים אותם ויתעצם בתקפו נגד כח המניע ויעצור בעד תנועתם, שזה גבורה גדולה ועוצם רב. וזאת עשה יהושע שעצר בעד תנועת השמש והירח, הגם שהאופן היומי הניע ומשך אבירים בכחו וגבורתו, והשמש עמדה אז נגד גבעון והירח נגד עמק אילון וצוה שידומו מתנועתם.

וחז"ל במליצתם אמרו:

דום מלאמר שירה, ואמרו אז ידבר יהושע לה' שאמר שירה תחת שני המאורות, כי פעולת הנבראים כפי טבעם היא השיר שלהם בפעולתם הטבעיית יספרו כבוד אל אשר כנן טבע זאת בקרבם ויעמידה לחק בל תמוש, ושביתת פעולתם הטבעית, הוא הדממה מן השירה הזאת, אבל אחר כי השביתה הזאת לא הייתה מקריית רק בחיריית ע"י יהושע וישראל משרתיו עושי רצונו להראות כי על ידם ישדד המערכת בהשגחתו, א"כ היה זה שירה נפלאה יותר משיר הטבעי, ושיר זה שר יהושע:

[י, יג]
[וידם השמש וירח עמד] -
מאמר זה מוסגר, (ולכן בא מלת עמד בקמץ שמורה על ההפסק ללמד שהוא מאמר מוסגר כנודע בכללי הלשון) שיעור הכתוב. ויאמר יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקום גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר כל זה אמר יהושע, ומה שאמר וידום השמש וירח עמד, הוא דברי כותב הספר שנעשה כדבר יהושע, ושלא נתעכב הנס עד שגמר כל דבריו רק בעת שאמר: שמש בגבעון דום, ברגע זו דמם השמש, ובעת שאמר: וירח בעמק אילון ברגע זאת דממה הירח. וזה באור דבריו יהושע אמר שמש בגבעון דום עד יקום גוי מאויביו, שידומו השמש והירח עד גמר הנקמה, ונתן טעם לשאלתו הלא היא כתובה על ספר הישר, רצה לומר הלא כן כתוב בספר הישר ששם כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, שהבטיח לעשות נס גלוי כזה בעת מלחמת האמורי, ולכן אבקש שמש בגבעון דום.

ויעמד השמש -
תחלה אמר וידום השמש שהדממה הוא הפסק התנועה, שבא לספר שעם רגע שיצא זאת מפי יהושע בעוד לא כלה יהושע לדבר הפסיק השמש תנועתו, עתה בא להגיד באיזה מקום עמדה השמש אז וכמה נתארך זמן עמידתה, אומר ויעמד השמש רצה לומר שנשאר עומד בחצי השמים רצה לומר בנקודת נכח הראש אשר באופק ההוא, ונמשך כיום תמים כ"ד שעות, ורצה לומר דאף שלענין זמן הנקמה לא היה צריך זמן רב כ"כ, בכ"ז לא אץ מעצמו לבא, כי אחר שרק השמש והירח קמו עמדו וכל צבא השמים סבבו כדרכן, אם היה השמש עומד פחות מכ"ד שעות היה מתהוה מבוכה גדולה במערכת השמים ושינוי סדר, כי כל הכוכבים יש להם מצב מיוחד לכל אחד בנקודה אחרת נגד השמש, ולא ישנו מצבו זה ומרחקו מן השמש לעולם, ואם היה השמש אץ לבא אחר י"ב שעות למשל, היה מתקרב נגד הכוכבים שעומדים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב ומתרחק בשיעור הזה נגד הכוכבים שעמדו סמוך לו, והיה נשאר שינוי זאת לעולם שהוא שינוי מתמיד בסדר הנמצאים שזה א"א, ובהכרח עמדה השמש עד ששבו הכוכבים אל הנקודה שעמדו בה יום אתמול בעת דממה השמש, ואז התחילה ללכת כפי הסדר הקבוע במשמרותם. ולפי זה מוכרח ג"כ כי השמש והירח לא דממו רק ממהלכם היומי, שמתנועעים ממזרח למערב, אבל מהלכם השנתי שמתנועעים ממערב למזרח לא נשבת אז, שאם היה כן הייתה מוכרחת לעמוד שנה תמימה עד תשוב המערכת שהלך ביום ההוא ושינה סדרו ומצבו נגד השמש והירח אל מקומו הראשון, ואחר שהשמש עם עמדה אז מתנועה המזרחית בכ"ז הלכה מהלך מעלה א' למערב, הוכרחה לעמוד מעט יותר מכ"ד שעות עד באו הכוכבים אל מקום שנטתה למערב כנודע למעיין בתכונה ועל כן אמר כיום תמים, בכ"ף הדמיון.

[י, יד]
ולא היה -
רצה לומר שהיה דבר חדש בנס הזה, אשר לא היה כמוהו.
א) במי שסבב את הנס, כי כל הנסים נעשו או ע"י רצון ה', או אם נעשו ע"י נביא הוצרך לתפילה ובקשה, לא שיעשה הנביא הנס דרך גזרה כמו שעשה יהושע שגזר על השמש והירח וידומו, וזה שאמר שלא היה כיום ההוא כו' לשמוע ה' בקול איש שלא היה פה תפילה וחנינה רק קול שנתן יהושע בקולו, ציווה על השמש וה' שמע.

ב) בתכלית שבעבורו נעשה הנס, שבכל מקום שנעשה הנס ע"י רצון ה' היה לפעמים להגדיל שמו הגדול, לפעמים להגדיל מעלת ישראל, אבל בכל מקום שבא הנס ע"י תפלת הנביא היה או לכבוד השם, או להציל את ישראל מני צר, אבל לא שאל הנביא אות ופלא מעולם שיהיה תכליתו רק להודיע שה' נלחם לישראל, כי בכל מקום שהיתה ההצלה קרובה עפ"י טבע לא היה מבקש נס, ופה שכבר נצולו עפ"י טבע או נס קרוב אל הטבע, ומה שגזר יהושע על העמדת השמש היה רק להודיע כי ה' נלחם לישראל, נס כזה ע"י נביא לא היה לפניו ואחריו, ושיעור הכתוב שלא היה כיום ההוא שישמע ה' בקול איש, מה שאיש נתן בקולו וגזר שרוצה להודיע ולפרסם כי ה' נלחם לישראל, וה' ישמע קולו וגזרתו שהוא על התכלית הזה, דבר כזה לא היה מעולם.

(טו-כא) פה אמר ששב לגלגל ובפסוק כ"א מבואר שנשארה המחנה במקדה ומשם לחמו עם אויביהם מסביב ולא שבו תיכף לגלגל?:
[י, טו]
וישב -
אז לא מצאו המלכים תוך ההרוגים, וחשבו שנמלטו אל עריהם ושם יאספו חיל שנית ויצטרכו ללכת אל עריהם ולכן חשב יהושע לשוב לגלגל, ולחדש המלחמה שנית אחר שינוחו מעט. וכבר ביארתי באילת השחר (כלל יו"ד) שיש פעלים שמורים על שחשב הפועל לעשות הפעולה אע"פ שלא עשאה.

[י, טז]
וינוסו -
אבל היה בהשגחת ה' כי המלכים שנסו לא שבו אל עריהם רק התחבאו במערה במקדה אצל מחנה יהושע ונודע הדבר ליהושע.

[י, יז]
נמצאו -
כי עד עתה בקשו אותם ולא מצאום (כנ"ל טו).

[י, יח-יט]
ויאמר -
מזה ראה יהושע כי הוא בהשגחת האל ית' שיגמרו המלחמה עתה אחר שמלכיהם נפלו, טרם יקימו להם מלכים אחרים, כמו שעשו אנשי חברון (לקמן פסוק יז) ולכן חזר מדעתו (למעלה טו) שרצה לשוב לגלגל וצוה שיגולו אבנים ושלא יעמדו רק ירדפו.

וזנבתם -
רצה לומר קצצו גם זנב המחנה שהיא הפלטה הנשארת כי כבר נראה שנתנם ה' בידכם.

[י, כ-כא]
ויהי -
אחרי שהכו את כולם (ורק שרידים מעטים נמלטו אל ערי המבצר) אז שבו כל העם מקדה בשלום.

לא חרץ כו' לאיש -
גם לאיש אחד מבני ישראל לא חרץ את לשונו.

[י, כד-כה]
שימו את רגליכם -
היה זה לסימן שכן יפלו כולם תחת רגלם ולחזקם בזה כמו שאמרו חזקו ואמצו, (וה"א ההלכוא במקום אשר, כמו: ההקדיש שמואל, והא' שבסוף תוספת, כמו: ולא אבוא שמוע),

(כח) מדוע לא לחמו במקדה תיכף עד שמצאו את המלכים?:
[י, כח]
ואת מקדה -
תחלה שחשב שהמלכים חיים התיירא להלחם במקדה בל תהי לו המלחמה פנים ואחור, (כי המערה שבה נחבאו המלכים הייתה חוץ למקדה) ועתה לכד את מקדה.

(כט-לו) מדוע כתוב וילחם עם לבנה ובלכיש כתוב וילחם בה ואח"כ כתוב וילחמו עליה?:
[י, כט]
וילחם עם לבנה -
יש הבדל בפעל לחם בין כשבא אחריו מלת עם או מלת על או מלת בו.
לחם שאחריו מלת עם מורה ששני הצדדים מתגרים מלחמה זה בזה, וזה היה בלבנה, כי עתה רדף יהושע אחר חמשת המלכים ולא היה דעתו להלחם בלבנה, רק אנשי לבנה יצאו לקראתו בעברם שמה, כמו שאמרו: ויעבר יהושע לבנה, ויתגרו בם מלחמה, ונלחמו זה עם זה.
בלכיש כתיב וילחם בה, גדרו שעובר עד תוך העיר ולוחם בתוכה.
ובכולהו כתוב: וילחם עליה, כי היו ערי חומה וילחם עליה לתפוש את המבצר.

(לז-לט) והלא לקמן (סי' יד) אמר שכלב לכד את חברון? ובשופטים שעתניאל לכד את דביר שהוא קרית ספר?:
[י, לז]
וילכדוה -
הנה לקמן (פ' יד) מבואר שכלב לכד את חברון בחמישי' לכניסתם לארץ. וכן מה שאמר אח"כ שיהושע לכד את דבירה סותר מה שאמר (שופטים א') שעתניאל בן קנז לכדה, וצריך לומר שיהושע לכד את עיר חברון, וכלב כבש מגרשי העיר וחצריה, כי מבואר שם שרק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב, וחברון עצמה הייתה עיר הלוים כמבואר לקמן (סי' כא) וכן צריך לומר בדביר.

וגם יש לומר שהסיפור שנזכר לקמן סי' י"ד מקומו כאן, שבעת שבא יהושע לפני חברון הזכיר אותו כלב הבטחת משה ונתן לו יהושע את חברון וילחם על העיר ויכרות את הענקים, ונתיחס ליהושע כי נעשה תחת ידו ופקודתו, וכן אז הכה עתניאל בן קנז את דביר, ויחסה ג"כ ליהושע מטעם זה, וסמך על מה שיבואר אחר זה בענין הנחלות תוכן הכבוש איך היה, ומה שאמר פה שהרג את מלכה הגם שכבר נזכר שנהרג במלחמת גבעון.

פירש הרד"ק:

שבתוך כך המליכו מלך אחר.

או יש לומר ששני מלכים היו שמה.

[י, לט]
וכאשר עשה ללבנה -
כי במה שאמר כאשר עשה לחברון יש לטעות שתפס מלכה חי ותלה אותו כמו שעשה לחברון, לכן אמר כן עשה לדבירה (בענין החורבן דמתה לחברון) ולמלכה כאשר עשה ללבנה ששם נהרג מלכה בין ההרוגים, כמו שאמרו (פסוק ל') כאשר עשה למלך יריחו, פירושו שלא נתפס חי.

[י, מ]
את כל הארץ -
כולה בגבול הדרומי. ההר והנגב, רצה לומר הארץ הנגובה והיבשה, והפך ההר השפלה והפך הנגב האשדות, רצה לומר אשד הנחלים.

[י, מא]
ויכם במלחמה זאת -
מקדש ברנע ועד עזה הוא השטח הדרומי ממזרח למערב שהוא מצר ארץ יהודה.

ואת כל ארץ גשן -
בהר הכה מארץ גושן שהיה בחלק יהודה בהר (לקמן טו נא) עד גבעון שבחלק בנימין.

[י, מב]
ואת כל המלכים -
שבשטח הזה הדרומי, לכד יהושע פעם אחת לאפוקי המלכים שביתר חלקי הארץ לא כבש בפעם א', כמו שאמרו בסי' שאחרי זה.