(א) כבר חקר מהרי"א באיזה אופן התחלק הארץ אם היה לחלקים שוים שכל שבט בין רב בין מעט האוכלסין נטלו חלק שוה, והיה זה נגד מה שאמר הכתוב לרב תרבו נחלתו וכן א"כ מה התרעמו בני יוסף ואני עם רב (לקמן יז יד) והלא כן ציווה ה'? ואם היו לגלגלותם איך היה הגורל משמש, ואם כבר נפל על השבט שיקח ערים קצובים כפי הגורל וחלקו בין השבט לפי הגלגולת הפסיד השבט שעמו רב, והשבט שעמו מעט הרויחו. ואם נפל הגורל כפי אנשי השבט מה התרעמו בני יוסף ואיך היה אפשר שיפלו גורל לבני יהודה לבד והלא, הגורל ראוי שיפול על כל החלקים בפעם אחת, ועוד קושיות רבות יתבארו בהמשך הכתובים.
[יד, א]
ואלה אשר נחלו -
הדעת היותר צודקת באיכות החלוקה,
היא דעת הראב"ד (הובא בשטה מקובצת בב"ב דף קיז), וזה לשונו:

דע והבן כי א"י נתחלקה לי"ב שבטים בגורל ואו"ת וזו היא השאלה ששאלו (שם דף קכב) לשבטים אתפליג או לקרקפתא דגברי אתפליג, על חלוקת גורל שאלו וקפשיט ליה בין רב למעט בין שבט מרובה לשבט מועט יהיה עפ"י הגורל, אבל למשפחות לא הוזקקו להם לגורל וכו', עוד נשאר לנו טענה אם החלקים לא היו שוים איך חלקו בגורל ולפני הגורל איך ידוע למי ירבו ולמי ימעיטו, ואם יצא הגורל חלק מרובה לשבט המועט איך יהיה, ולא יתכן לחלוק בגורל אלא לחלקים שוים, או שוים במדה או שוים בהשואת דמים או בהשואת קרקע, נשיב ונאמר כי לא כתבו בגורלות כי אם תחומי המחוזות, כמו שנשער מתחום פלוני ולהלן מחוז קטלוניא ומתחום פלוני ולהלן מחוז פרובינצא, כך כתבו המחוזות ונתנו אותם בקלפי והמחוז שעלה בידו שם היה חלקו ולפי מה שהיה מרובה או מועט נותנים לו שם, תדע שכן הוא, שהרי נפלו תחלה גורלות ליהודה ובני יוסף קודם שחלקו שאר שבטים, והיו משאר שבטים שנפלו ביניהם, הא למדת שלא הפילו הגורלות כי אם לתחומי המחוזות עכ"ד.

הנה תראה דעתו כדעת מהרי"א שהגורל לא היה רק על התחומין, ואחר שידע באיזה תחום יקח השבט, חלק יהושע וראשי אבות המטות לפי מספר הגלגולת, ושבט שהיו אנשיו מרובים לקחו חלק מרובה וזה לא היה עפ"י גורל רק מדעת המנחילים, עי"ש בדבריו שהאריך בזה.

ומה שהביא בש"מ דף קכ"א בשם הראב"ד שהקשה על שטתו ממה שאמר (בפ' מסעי) והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, ונטה לחלק שהחלוקה לפי אנשי השבט היו גורל אחר שלא על פי אורים ותומים, אינו מוכרח שיל"פ למשפחותיכם מוסב למטה על לרב תרבו, רצה לומר תחלה והתנחלתם בגורל לדעת תחומי השבטים ואח"כ והתנחלתם למשפחותיכם לרב תרבו עפ"י החלוקה).

ולדעתי גם רש"י עומד בשטה זו, שעמה שאמר:

(בפ' פנחס) לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבו וכו' פירש: לשבט שהיה מרובה באוכלסין נתנו חלק רב ואעפ"י שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל והגורל היה ברוח הקודש וכו', אומר ברוח הקודש אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו וכו'

(ולמדו הרא"ם ומהרי"א וכל מפרשי דבריו כי דעתו שהגורל היה קובע חלק מרובה לשבט המרובה דאוכלסין, וז"א כי) כוונתו מה שאמר לשבט שהיה מרובה נתנו חלק רב, רצה לומר יהושע נתן לא עפ"י גורל, ועל זה אמר ואעפ"י שלא היו החלקים שוים וכו' (רצה לומר וא"כ החילוק לפי ריבוי השבט לא היה יכול להיות עפ"י גורל כמו שאמרו לרב תרבה רצה לומר אתה המחלק, בכ"ז) לא עשו אלא ע"י גורל (שורש החלוקה היה ע"י גורל וזה פירש אך בגורל יחלק) ומפרש שהגורל אומר אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו, רצה לומר הגורל היה קובע התחומים ואח"כ היה יהושע מחלק בתחום ההוא לשבט ההוא חלקים לפי ריבוי השבט או מעוטו.

וכן מה שאמר רש"י (בפ' ויחי) עמה שאמר:

אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם וכו' זה לשונו, ואע"פ שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כדכתיב: לרב תרבו וכל איש ואיש נטל בשוה מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו עכ"ל.

אין הפירש שנחלק בגורל לפי גלגלותם (כמו שהבין הרא"ם שלפי זה לא יהיו דבריו כפסק ההלכה בב"ב דלשבטים אפליג). וכן אין פירושו שהיה הגורל על השבטים והשבט קבל חלק רב בגורל לפי רוב גלגלותיו (כמו שהבינו יתר מפ') רק רצה לומר אעפ"י שיהושע וראשי המטות חלקו לפי הגלגולת, וא"כ מאי נ"מ במה שיהיה כראובן ושמעון שני שבטים, ותירץ מ"מ לא אקרי שבטים לענין שיעלה לכל אחד גורל מיוחד בתחום מיוחד. הנה הראיתי לדעה זו עמודים ומכונות ופשטי הכתובים יובנו על ידי זה בקל, כמו שיתבאר כ"א במקומו, ורק הרמב"ן לו שטה אחרת, אשר שטמוהו בעלי חצים סבו עליו רביהם.

[יד, ב]
בגורל -
פה יחשב איך היה הגורל ולא ידבר מן החלוקה לגלגלותם, כאשר ציווה ה' אך בגורל יחלק את הארץ.

[יד, ג]
כי נתן משה -
זה טעם למה רק לתשעת המטות:

וללוים -
בל תטעה שהיה חשבון י"ב עם הלוים.

[יד, ד]
כי היו בני יוסף -
והם השלימו מנין י"ב: ולא נתנו ואף בארץ לא נתנו חלק להם רק ערים לשבת וע"כ אינם מהמנין.

[יד, ה]
כאשר צוה -
וגם ביתר הפרטים חלקו כמצוות התורה, לרב תרבו את נחלתו וכדומה.

[יד, ו]
על אדותי ועל אדותיך -
רצה לומר שתחלה אמר (פ' שלח) כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' אם יראו את הארץ וכו' ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו וכו' והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה (וזה יש לפרש שרצה לומר שלא ימות במדבר ושזרעו ירשו חלקם עם יתר שבטים) ואח"כ אמר: אם אתם תבואו אל הארץ וכו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. לפי זה אחר שהזכיר אח"כ בייחוד שכלב ויהושע יבואו אל הארץ, למה הבטיח לכלב תחלה ב"פ והביאותיו אל הארץ, וע"כ פירושו שיביאהו אל הארץ אשר בא שמה היא חברון וזרעו ירשו את חברון, ולכן הזכירו מה שדבר ה' על אודות כלב ויהושע, שמזה יוכיח שמה שדבר תחלה על כלב הוא לתת לו את חברון.

[יד, ז]
ואשב -
הביא ארבעה טעמים שראוי לשכר זה:
א) באשר הייתי ציר נאמן ולא השבתי דבר כפי ראות העין רק כפי ראות הלב המשכיל ומבחין ועפ"י הבחירה לבחור בטוב, וזה שאמר כאשר עם לבבי,

ב) באשר היו לי מסיתים לדבר עבירה, וזה שאמר –

[יד, ח]
ואחי המסיו -
ועמד כנגד הסתותיהם ולא ירא את העם, וזה שאמר: ואנכי מלאתי.
[ומלת המסיו בא על משקל הארמי אִשְתִּיו חמרא, כי ע"ד לשון העברי היה ראוי הִמְסִיוּ כמו נָטָיוּ רגלי ושרשו מסה].

ג) מצד השבועה שנשבע משה, וזה שאמר –

[יד, ט]
וישבע משה -
ד) ממה שראינו השגחת ה' מסכמת לזה.
א) כי הנה -

[יד, י]
ועתה הנה החיה ה' אותי -
הגם שעברו מ"ה שנה ואנכי היום בן פ"ה שנה,

ב) ממה -
[יד, יא]
שעודני היום חזק -
בלב אביר לא יחת מפני כל, וגם בכח הגוף ככחי אז וככחי עתה, ומה שאמר ככחי אז ככחי עתה כמו כמוך כפרעה, אבל כפי משפט הלשון היה ראוי להיות בהיפך ככחי עתה ככחי אז כי תמיד ידמה הראשון אל השני, רק רצה לומר אז לא נודע כחו עד עתה שלחם בצבא ונודע גבורתו ואמר שהוא משער שכן היה כחו אז לא פחות ולא יותר, ולכן –

[יד, יב]
ועתה תנה לי את ההר -
כי לכן החיה אותי וחזק כחי כדי שאנכי אורישם כאשר דבר ה' וזרעו יורישנה אולי ה' אותי היו ראוי אתי, ויש לומר פה כמו: וה' אותי בגבור עריץ (ירמיה כ יא), שפרשתי ה' אות שלי או מענין איתן וחוזק.

[יד, יד]
על כן היתה -
רצה לומר שלא הגיע כ"כ בחלקו לפי חלק הגלגולת רק היה לו בשכר.

[יד, טו]
ושם חברון -
יאמר ובאמת היו ענקים שם, כי לכן היה שמה קרית ארבע.